הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

לפני עיוור לא תתן מכשול (עריכה)

גרסה מ־16:49, 15 בנובמבר 2021

נוספו 327 בתים , 16:49, 15 בנובמבר 2021

חזו"א - קישור חיצוני

מישהו

391

עריכות

@@ שורה 50: / שורה 50: @@
 גם בריטב"א (קידושין {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/קידושין/פרק_ב#דף_מב_עמוד_ב|דף מב:}} וב"מ י: בשטמ"ק) שכתב שאין לפנ"ע בקידושי גרושה לכהן, כי אין איסור עד דבעיל, מוכח שאין לפנ"ע עד שנכשל{{הערה|'''הגרי"פ''' מוכיח עוד מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} שאסור להלוות בלי עדים משום לפנ"ע, וקשה שעשה דוחה לא תעשה, אלא ע"כ שלא עובר עד שנכשל ואז אין את העשה ולכן אסור.}}. כשיטה זו כ"כ גם ב'''שו"ת פני יהושע'''{{הערה|סבו של בעל חידושי פני יהושע על הש"ס}} (חו"מ ט), וב'''שו"ת פרי יצחק''' (ב מט).
-אולם '''בה"ג''' '''ר"א הזקן''' '''ר"י אלברגלוני''' '''ר"ש אבן גבירול''' '''סמ"ג''' (ל"ת קס"ח) ו'''סמ"ק''' (קע"ב), נקטו לשון של 'נתינת המכשול' ולא 'כשלון'. וכצד זה כך נקטו '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסז}}, שעובר מיד בנתינת המכשול, וכך ס"ל גם ל'''חזו"א''' ולגרח"ע ב'''שו"ת אחיעזר''' (ג פא א ו).
+אולם '''בה"ג''' '''ר"א הזקן''' '''ר"י אלברגלוני''' '''ר"ש אבן גבירול''' '''סמ"ג''' (ל"ת קס"ח) ו'''סמ"ק''' (קע"ב), נקטו לשון של 'נתינת המכשול' ולא 'כשלון'. וכצד זה כך נקטו '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסז}}, שעובר מיד בנתינת המכשול, וכך ס"ל גם ל'''חזון איש''' ולגרח"ע ב'''שו"ת אחיעזר''' (ג פא א ו).
 בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} "אמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול גאמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול". ואפשר לדייק שעובר מיד בלפנ"ע דאל"ה מדוע צעקה על התלמיד, וב{{ויקיטקסט|קידושין לב א|קידושין לב.}} אפשר לדייק הפוך: "רבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח", והגמ' שואלת "ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול?", ומשמע שעובר רק אם הוא באמת יכעס. {{הערה|וכ"כ גם ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ד'). אמנם בלא"ה כתבו מטעם אחר ב'''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א סי' מ"ז), ובספר '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסא}}, דשם מיירי בלפנ"ע דרבנן (כי זה רק ספק שמא יעבור. ראה להלן).  וע"ע בנדו"ד ב'''קהילות יעקב''' (ע"ז ג ב).}}
@@ שורה 72: / שורה 72: @@
 כתב ה'''רמב"ן''' (מלחמות ה' סנהדרין סופ"ח עד: לגבי איסור מכירת קוואקי ודימוניקי לגויים, שאסור משום לפנ"ע שמכשיל אותם בעבודה זרה), שמצד איסור ההכשלה אין דין של 'יהרג ואל יעבור', כי זה לאו בעלמא ולא עבירת "עבודה זרה" שדינה ביהרג ואל יעבור. אולם '''בעל המאור''' שם חולק ואומר שזה מותר רק בגלל שלהנאתו מכוון.
-ב'''קובץ הערות''' (מ"ח ט' בהשמטה), '''שו"ת ציץ אליעזר''' {{היברובוקס|14514|151|טו סו"ס נג}} וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ב'), כתבו שמחלוקת הרמב"ן ובעה"מ היא האם "לפני עיוור" הוא איסור בפני עצמו, או שהאיסור הוא הרחבה של כל איסור ואיסור. שלרמב"ן זה לאו בעלמא, וכמ"ש בעצמו, ועל לאו זה לא נאמר "יהרג ואל יעבור". אך לבעה"מ איסור לפני עיוור הוא סניף לעבירת המכשול, וממילא דינה כדין העבירה ובע"ז יהרג ואל יעבור{{הערה|וכדעת הרמב"ן כ"כ גם '''ריטב"א''' (ע"ז ו:), ו'''ר"ן''' בסנהדרין, וראו עוד ב'''ציץ אליעזר''' חי"ז סי' ה' מה שהקשה '''הגרצ"פ פראנק''' ע"ז, ומה שתי' לו הגראי"ו. {{ש}}על פי הנ"ל מובן יותר מה שכתבו ב'''שו"ת ערוגת הבושם''' (יו"ד רלה) '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד עז) '''חזון איש''' (יו"ד סב ז) ו'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג), שלפנ"ע הוי לאו דבין אדם למקום, משום שגורם לעשות עבירה, (ובמכשיל בגוף ובעצה זה בין אדם לחברו). '''ובאגרות משה כתב עוד דלפי"ז רק "בר חיובא" אסור להכשיל אחר בעבירה משום לפני עיוור (ראו להלן נידון זה)''', ואומר שלדעת תוס' (ב"מ י:) איסור לפני עיוור הוא זה גם "בין אדם לחברו", ולכן תוס' אומר שם שבישראל המקדש גרושה לכהן גם כן יש את איסור לפנ"ע.}}.
+ב'''קובץ הערות''' (מ"ח ט' בהשמטה), '''שו"ת ציץ אליעזר''' {{היברובוקס|14514|151|טו סו"ס נג}} וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ב'), כתבו שמחלוקת הרמב"ן ובעה"מ היא האם "לפני עיוור" הוא איסור בפני עצמו, או שהאיסור הוא הרחבה של כל איסור ואיסור. שלרמב"ן זה לאו בעלמא, וכמ"ש בעצמו, ועל לאו זה לא נאמר "יהרג ואל יעבור". אך לבעה"מ איסור לפני עיוור הוא סניף לעבירת המכשול, וממילא דינה כדין העבירה ובע"ז יהרג ואל יעבור{{הערה|וכדעת הרמב"ן כ"כ גם '''ריטב"א''' (ע"ז ו:), ו'''ר"ן''' בסנהדרין, וראו עוד ב'''ציץ אליעזר''' חי"ז סי' ה' מה שהקשה '''הגרצ"פ פראנק''' ע"ז, ומה שתי' לו הגראי"ו. {{ש}}על פי הנ"ל מובן יותר מה שכתבו ב'''שו"ת ערוגת הבושם''' (יו"ד רלה) '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד עז) '''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב ז}} ו'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג), שלפנ"ע הוי לאו דבין אדם למקום, משום שגורם לעשות עבירה, (ובמכשיל בגוף ובעצה זה בין אדם לחברו). '''ובאגרות משה כתב עוד דלפי"ז רק "בר חיובא" אסור להכשיל אחר בעבירה משום לפני עיוור (ראו להלן נידון זה)''', ואומר שלדעת תוס' (ב"מ י:) איסור לפני עיוור הוא זה גם "בין אדם לחברו", ולכן תוס' אומר שם שבישראל המקדש גרושה לכהן גם כן יש את איסור לפנ"ע.}}.
 וב'''מנחת אשר''' תלה בזה מחלוקת ראשונים נוספת: בגמרא מבואר שאסור להפריש תרומות ומעשרות שלא מן המוקף. ומבואר שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ומבואר שחבר שנתן לעם הארץ דבר שאינו מעושר, החבר יפריש על מה שביד העם הארץ, אף שיש איסור להפריש שלא מן המוקף, כי ניחא ליה לעשות איסור קטן (של הפרשה שלא מן המוקף) כדי שהעם הארץ לא יעשה איסור גדול (של אכילת טבל). אמנם בגמ' {{ויקיטקסט|שבת ד א|שבת ד.}} יש ספק אם מותר לעבור על איסור קטן כדי להציל אחר מאיסור גדול. וכתבו הראשונים שזה שונה מחבר שמפריש שלא מן המוקף, כי שם החבר הוא זה שגרם לע"ה שיעבור על האיסור, ולכן הוא מעדיף לעשות איסור קטן כדי להצילו. ובראשונים יש ניסוחים שונים לחילוק זה. '''תוס'''' (שבת ד) כתב בסתם, שהאיסור נעשה על ידו. אך ב'''תוס' רא"ש''' כתב "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו '''הוי כאילו הוא אוכלו'''". ובדברי '''המאירי''' הדברים מוצגים כמחלוקת "חכמי הצרפתים" עם "חכמי הדורות": שהמאירי כתב בשם חכמי הצרפתים, דניחא ליה לחבר לעבור על איסור קטן של הפרשה שלא מן המוקף כדי שהעם הארץ לא יעבור על איסור חמור של אכילת טבל, "שאם יחטא עם הארץ נמצא חבר גורם לו", "וחכמי הדורות מוסיפים בתי' זה, שאף החבר אילו חטא עם הארץ נמצא הוא נותן מכשול ויש לו חלק בעבירה". וצ"ב מה באו להוסיף. ולהנ"ל נראה דפליגי אם הלאו דלפנ"ע הוי לאו בפני עצמו או סניף מעבירת המכשול.
@@ שורה 91: / שורה 91: @@
 וב'''תוס'''' (ע"ז ו:) איתא להדיא שאסור להכשיל אפילו מומר, ואף דבר ששייך למקבל אסור להושיט, וכך פסק גם ב'''מגן אברהם''' (שמז סק"ד).
 וב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות כלאים י לא|כלאים י לא}} כתוב שהמלביש חברו כלאים והלובש מזיד, המלביש עובר משום ולפני עור, וכן בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}} משמע שיש גם במזיד ממשכ"ש גבי לוה בריבית, ובפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה שביעית ה ו|שביעית ה ו}} כתב: "לפנ"ע לא תתן מכשול, רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו'", ומשמע ג"כ שאסור אפילו במזיד.
-גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג בקומץ מנחה]), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' (יו"ד סב ז) כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|רוצח יב יד}}: "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".
+גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג בקומץ מנחה]), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב ז}} כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|רוצח יב יד}}: "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".
 אמנם במכשיל גוי כשהגוי שוגג, אין בזה לפנ"ע כיוון שאין לגוי איסור כשעובר בשוגג ('''רמב"ם''' מלכים י). כ"כ '''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה). ולפי זה, אם יש לפנ"ע בהכשלת גוי, ראו להלן, מוכח שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. כעין זה גם באיסור דרבנן כשהנכשל שוגג, לדעות שאין איסור בדרבנן אם הוא שוגג, ראו להלן, גם כמובן שאין איסור לפנ"ע.
@@ שורה 144: / שורה 144: @@
 ====האם כשיכל לעבור ע"י ישראל אחר מקרי חד עברא====
-כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, '''מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|34| תליתאה ב לא}}, ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.
+כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, מהר"ש קלוגר ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|34| תליתאה ב לא}}, ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.
 אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}} תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).
@@ שורה 171: / שורה 171: @@
 ====האם יש חילוק בין מסייע בשעת העבירה ללפניה====
-ב'''משנה''' (מעשרות ה' ג') מותר למכור שדה לחשוד על המעשרות קודם שתגיע עונה"מ, וב'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט') ביאר שזה משום שאם נחמיר בכך זה יהא ג"כ מכשול.
+ב'''משנה''' (מעשרות ה' ג') מותר למכור שדה לחשוד על המעשרות קודם שתגיע עונה"מ, וב'''חזון איש''' {{היברובוקס|41159|81|שביעית יב ט}} ביאר שזה משום שאם נחמיר בכך זה יהא ג"כ מכשול.
 הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' (ח"ב סי' ל"א), ג"כ מחלק בין שעת עבירה ללפניה ומיישב בזה את שני התוס' שהובאו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#איסור "מסייע לדבר עבירה"|לעיל]], וכ"כ ב'''שו"ת בנין ציון''' לבעל הערל"נ (סי' ט"ו) לישב את שני התוס', {{הערה|ומשמע שם שאם תובע בפירוש לעבירה יש איסור של מסייע"ע, וע"ע בריטב"א [[לפני עיוור לא תתן מכשול#כשרק גורם שיוסיף בעבירה, או כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר|להלן]], אך ראו בריטב"א ב"מ ה: ובהע' 333 (קוק) שם. וכ"כ ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ח"ב סי' צ"ג וקפ"ד).}}.
@@ שורה 215: / שורה 215: @@
 ובהגהות '''מעשה חשב''' שם, דן ע"ד שאין ראיה מדברי השטמ"ק לגבי אשה ששאחד"א שהיא גרושה, לגבי טבח שאמר ששחט לא טוב, כי דווקא באשה שאין לה שום נפק"מ מזה אלא לעניין שאסורה לכהן, ממילא י"ל שזה גופא מה ששאחד"א - שתהא אסורה להכשילו בזה מדין לפנ"ע, (ויל"ד מסברא אם שייך שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כזה), אך לא בטבח שנפק"מ לעניין שאסור לו עצמו לאוכלו.  ועוד דן שם שאין דמיון בין אשה וטבח שזה איסור גמור לפי"ד האוסר, לבין מי שמחמיר ע"ע לא להדליק מנר של חלב כי לא רוצה להנות מעשן שנוצר עי"ז, ששם יודע שאי"ז איסור אלא שמחמיר ע"ע וכמו נדר.
 וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ד' ס"א ב') לגבי איסור מסייע, שאין את איסור זה כשהאוסר דבר מסויים נותנו למתיר, ומוציא זאת ממשכ"ש שאיסור מסייע הוא מדין תוכחה ואין תוכחה כשודאי לא ישמע וכשסובר שמותר הרי זה ודאי שלא ישמע. ובשם הגרש"ז אויערבאך שמעתי שהורה שאין למחמיר איסור לתת למיקל. (ויש לשים לב דמ"מ בשבת יהא למחמיר איסור להנות מהמלאכה מצד 'מעשה שבת').
-וה'''חזו"א''' הורה שהנוהג איסור בשנת שמיטה בפירות נכרי, אסור לקנותם ממי שלא נוהג כך משום שמכשילו באיסור סחורה בפירות שביעית. ותמהים ע"ז וראו בספרים '''דרך אמונה''' ו'''חוט שני''' מש"כ להסבירו, וראו '''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ו' ושביעית סי' ז'.
+וה'''חזון איש''' הורה שהנוהג איסור בשנת שמיטה בפירות נכרי, אסור לקנותם ממי שלא נוהג כך משום שמכשילו באיסור סחורה בפירות שביעית. ותמהים ע"ז וראו בספרים '''דרך אמונה''' ו'''חוט שני''' מש"כ להסבירו, וראו '''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ו' ושביעית סי' ז'.
 וע"ע ב'''קובץ שיעורים''' ביצה (אות סז) ומ"ש שם מה'''ריטב"א''' (סופ"ק דיבמות), שאף שאסור למיספי בידיים למתיר, מ"מ א"צ להפרישו, וכמו לגבי קטן.
@@ שורה 221: / שורה 221: @@
 מפשטות הגמרא והפוסקים, יש איסור "לפני עיוור" גם אם מכשיל גוי{{הערה|ב'''ברייתא''' בע"ז ו: 'מנין שלא יושיט... ואבר מן החי לבן נח', וכן מסכת ע"ז מלאה בלפנ"ע לגוי, כגון בדף ט"ו וט"ז (ובמשנה יג:) וב'''שו"ע''' יו"ד קנ"א,  וכן בב"מ צ:, וב'''מג"א''' (סי' שמ"ז סק"ד) שיש לפנ"ע במושיט לגוי.}}.
-אמנם ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|סהמ"צ רצט}} כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש ב'''מנחת חינוך'''אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזו"א (יו"ד ס"ב) שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.
+אמנם ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|סהמ"צ רצט}} כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש ב'''מנחת חינוך'''אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזון איש {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב}} שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.
 (וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., וראו ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).
@@ שורה 288: / שורה 288: @@
 ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור.
-ובטעם הדבר: ב'''שו"ת פני יהושע''' (יו"ד סי' ג') כתב דלפנ"ע קל משאר איסורין וספקו שרי, וכ"כ הגר"מ פיינשטיין (ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד א' ע"ב, וב'''דברות משה''' עמ"ס שבת סי' ב'), וכתב שם שזה נלמד מדין 'לפני דלפני' שמותר, וב'''משנה ראשונה''' (שביעית ה' ו') מסביר שבספק אי"ז קרוי 'מכשול'. וב'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט' ד"ה ונראה) כתב שודאי שאסור לשים ספק מכשול לפני עור, ומה שהתירו פה בספק זהו משום שאם נחמיר בספיקות יהא זה גם כן מכשול כי אנו מצווים להחיות ולהיטיב עם כל ישראל ולא טוב למנוע מהם חסד ודרכי חיים ושלום. ועוד מוסיף שיכשלו בלא תשנא אם נחמיר בזה כל כך, ושגם לגוי יש אזהרה על השלום עם ישראל. וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) כתב ג"כ כעי"ז, שיש חזקת כשרות וסומכין ע"ז דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה. ועל"ק.
+ובטעם הדבר: ב'''שו"ת פני יהושע''' (יו"ד סי' ג') כתב דלפנ"ע קל משאר איסורין וספקו שרי, וכ"כ הגר"מ פיינשטיין (ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד א' ע"ב, וב'''דברות משה''' עמ"ס שבת סי' ב'), וכתב שם שזה נלמד מדין 'לפני דלפני' שמותר, וב'''משנה ראשונה''' (שביעית ה' ו') מסביר שבספק אי"ז קרוי 'מכשול'. וב'''חזון איש''' {{היברובוקס|41159|81|שביעית יב ט ד"ה ונראה}} כתב שודאי שאסור לשים ספק מכשול לפני עור, ומה שהתירו פה בספק זהו משום שאם נחמיר בספיקות יהא זה גם כן מכשול כי אנו מצווים להחיות ולהיטיב עם כל ישראל ולא טוב למנוע מהם חסד ודרכי חיים ושלום. ועוד מוסיף שיכשלו בלא תשנא אם נחמיר בזה כל כך, ושגם לגוי יש אזהרה על השלום עם ישראל. וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) כתב ג"כ כעי"ז, שיש חזקת כשרות וסומכין ע"ז דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה. ועל"ק.
 אמנם ב'''תוס'''' ע"ז ו: ד"ה מנין, וב'''רש"י''' שם, (דכתבו 'שמא'), רואים שגם בספק אסור. וכך דייק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}: "ומה דנסתפק אם לאו דלפנ"ע הוי רק אם בודאי יאכל או אף בספק, הנה אין כאן מקום ספק, דעי' ע"ז ו' רש"י... ובתוס' מפורש הדברים, ובש"ס שם מפורש דגזרו לא לישא וליתן עמהם והרי אינו ודאי רק ספק. יע"ש".
@@ שורה 324: / שורה 324: @@
 ב'''גליון רעק"א''' על שו"ע יו"ד (קפ"א ו'), כתב שאולי כו"ע מודים שאין לאשה איסור לפנ"ע בהקפת איש, (אם כי לחד מ"ד עוברת משום מקיף), כי מצילתו מאיסור מקיף לו היה מקיף את עצמו (שהיה עובר משום מקיף וניקף).  וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא}} משיג ע"ד (ע"ש בד"ה ולפי וד"ה וכן, ועל"ק אות כ'), וראו במה שביאר ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ט) דמיירי דווקא באשה שאין לדין ערבות.
-וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזו"א''', (וכ"כ החזו"א בשביעית י"ב ט' ד"ה ונראה), (לאו להלן בשאלות אקטואליות).  וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק.
+וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזון איש''', (וכ"כ החזון איש בשביעית {{היברובוקס|41159|81|יב ט ד"ה ונראה}}), (לאו להלן בשאלות אקטואליות).  וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק.
 וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ע"ב) מתיר משום הכי באיסור מסייע.
@@ שורה 353: / שורה 353: @@
 {{לפני עיוור ניווט}}
 *'''לפני עור כשמכשיל את עצמו (כגון נזיר האוחז בכוס יין)'''
-:ב'''חזו"א''' (יו"ד ס"ב כ"ה) מסתפק בזה, וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.
+:ב'''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|199|יו"ד סב כה}} מסתפק בזה, וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.
 :וב'''שו"ת בית אפרים''' (יו"ד נ"ד) כתב, שהנשבע לבטל את המצוה עובר משום לפנ"ע, שהכשיל את עצמו. ומקשה מאו"ח סי' רמ"ח גבי נסיעה בספינה קודם שבת, שלכאורה כל מכניס עצמו לאונס יהא אסור מצד לפנ"ע ולמה שם מקילים בנכנס קודם ג' ימים משבת, ומתרץ שאולי פיקו"נ דשבת שאני דהוי כהותרה. (וראו '''אגרות משה''' או"ח ח"ד סי' ע"ט. עוד יל"ע דהרי מכניס עצמו לאונס הוי מחלוקת רמב"ן ורשב"א לגבי מילה בשבת).
 :וב'''קונטרסי שיעורים''' להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל (מס' ב"ב סוגיא ט' שיעור א' אות ד'), כתב להסביר את ה'''רמ"ה''' (הובא לעיל) שאומר שיש לפנ"ע כששם מכשול ברה"ר, דהיינו לפנ"ע כלפי עצמו שאם מישהו יכשל בזה אז יעבור על איסור מזיק.
@@ שורה 395: / שורה 395: @@
 ובביאור דעת הב"ח (התר"י) דחלוק דין ברכה מנט"י, לכאורה יש לומר שלאכול לחם בלא נט"י הרי זה 'מעשה איסור', משא"כ כשאוכל בלי ברכה, המעשה מותר אלא שביטל מצות עשה דרבנן כשלא בירך.  ויסוד לחילוק זה מצינו ב'''פת"ש''' (יו"ד שמ"א סק"ד) לגבי אונן שפטור ממצוות עשה וחייב בל"ת, שכתב שם בשו"ע שאוכל ללא ברכה, ובפת"ש מביא מחלוקת אם הוא הדין בלא נט"י, או שמא נט"י שאני וחייב כיוון שזה לאו ולא כברכה שזה עשה, (וא"כ יכול להיות עוד חילוק, שבביטול עשה אין לפנ"ע, אך עמש"כ לעיל). וא"כ אפ"ל שבנותן חפץ שיעבור עי"ז בלאו, ה"ז 'חפץ אסור', ויש לפנ"ע, אך בנותן חפץ שעי"ז יתחייב בעשה, אי"ז חפץ אסור אלא חפץ שגורם לחיוב, ושאני לעניין לפנ"ע, ולכן מקילינן בצדקה.
-ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/חולין/פרק_ח#דף_קו_עמוד_א|בחולין ק"ו}} (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, וראו '''שדי חמד''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה.  ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו{{הערה|לגופו של עניין: בשם ה'''חזו"א''' אומרים שהוכיח כריטב"א ממה שחז"ל הפקיעו לפעמים קידושין, ולכאורה הם מבררים שכל הברכות היו לבטלה, אלא ע"כ כריטב"א. ושמע מינה, דדברי הריטב"א הם גם בברכות ולא כמ"ש.  אמנם ב'''שו"ת חוו"י''' (סי' ק"ל) כתב שהפי' של 'תרומה ליכא מצוה לאתשולי עלה', הוא ש'יש עבירה', כי עי"ז שנשאל מברר למפרע שברכותיו היו לבטלה. ואם נרצה לומר דלא פליג על הריטב"א, צ"ל כמו שחילקנו לעיל בין ברכה לנט"י.  אמנם ב'''שו"ת עמודי אש''' (ב' ל"ג) משמע ג"כ כדלעיל בשם החזו"א, דפסק כריטב"א לגבי ברכת המצוות.  וניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שכמו שב'יצא מוציא' זה דווקא בברכהמ"צ ולא בברכה"נ, וזה משום שחיוב הברכה חל משום המצוה וכל המצווה חייב בברכה, משא"כ ברכה"נ זה חיוב אישי רק על הנהנה, וכמו שאומרים שאחר שלא נהנה לא חייב בברכה ולכן לא יכול להוציא, כך גם המברך, לו יתברר בסוף שלא נהנה, א"כ לא חל עליו חיוב הברכה והוי ברכה לבטלה גם לריטב"א וכמ"ש לעיל. אם כי יל"ד אם ברכת הפרשת תרומה הויא ברכה"נ, כי הלא החוו"י כתב על ברכת התרומה דהויא ברכה לבטלה. וראו ב'''מג"א''' (או"ח סי' ח' סק"ב) לעניין חלה ובמש"כ ע"ד ב'''בהגר"א''' שם. (וראו '''שו"ת חתם סופר''' יו"ד רנ"ג וש"כ, '''רש"ש''' בנדרים נט., ו'''ספר החיים''' לגר"ש קלוגר סי' ת"כ, שכתבו שהנשאל על תרומה לא הויא ברכתו לבטלה, ולא כחוו"י הנ"ל, אך הם חולקים מצד שאין זה נקרא שהמצוה בטלה לגמרי למפרע. ומ"מ א"כ גם על ראיית החזו"א י"ל כן). ועוד יל"ד אם ברכת נישואין שהחזו"א מיירי בה הויא ברכהמ"צ או הנהנין, וראו גבי ברכת אירוסין ב'''שו"ת הרא"ש''' כלל כ"ו, '''רמב"ם''' אישות ג' כ"ג, ו'''רא"ש''' פ"ק דכתובות סי' י"ב, וע"ע במח' ה'''נודע ביהודה''' תניינא אה"ע א' עם ה'''תבואות שור''' יו"ד א' נ"ט, עי' ב'''רעק"א על שו"ע''' יו"ד א' ט"ז ואה"ע ל"ד ב', אך שם הנידון אם זה ברכת השבח או המצוות.  ומ"מ, דברינו למעלה הם לו נסיק שיש שינוי בין נט"י לשאר דברים, וכך גם משמע מהריטב"א שחיוב נט"י שונה, ושאפי' לגבי ברכת נט"י לא נגיד שאם בירך קודם נטילה ונמלך אין זה ברכה לבטלה, (והטעם שאי"ז לבטלה כי מ"מ קיים את מצות הנטילה).  וע"ע ב'''ספר המנהיג''' (אירוסין ונישואין ק"י, ומילה קכ"ג) שמברך ברכת אירוסין ומילה אחר מעשה, כי שמא יחזור בו ויהא ברכה לבטלה. וראו ב'''בהגר"א''' או"ח ח' (בטעם ב'). אמנם המהרש"ק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' תניינא סי' צ"ח כתב, שברכת אירוסין היא לפני קידושין, כי אף אם יחזור בו אי"ז לבטלה כי תקנו על שעת קידושין. (ויעויין ב'''דעת קדושים''' (ל"ט ט') שתפילין שהתברר שהיו פסולות אי"ז ברכה לבטלה עד כעת, וכמו 'ברך ה' חילו' וגו' בקידושין סו:, וראו גם '''שו"ת פרי השדה''' ג' קי"ז, ו'''שו"ת יביע אומר''' ח"ז או"ח סי ה', ו'''שו"ת משנה הלכות''' ח"ה סי' י"א).}}.
+ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/חולין/פרק_ח#דף_קו_עמוד_א|בחולין ק"ו}} (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, וראו '''שדי חמד''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה.  ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו{{הערה|לגופו של עניין: בשם ה'''חזון איש''' אומרים שהוכיח כריטב"א ממה שחז"ל הפקיעו לפעמים קידושין, ולכאורה הם מבררים שכל הברכות היו לבטלה, אלא ע"כ כריטב"א. ושמע מינה, דדברי הריטב"א הם גם בברכות ולא כמ"ש.  אמנם ב'''שו"ת חוו"י''' (סי' ק"ל) כתב שהפי' של 'תרומה ליכא מצוה לאתשולי עלה', הוא ש'יש עבירה', כי עי"ז שנשאל מברר למפרע שברכותיו היו לבטלה. ואם נרצה לומר דלא פליג על הריטב"א, צ"ל כמו שחילקנו לעיל בין ברכה לנט"י.  אמנם ב'''שו"ת עמודי אש''' (ב' ל"ג) משמע ג"כ כדלעיל בשם החזון איש, דפסק כריטב"א לגבי ברכת המצוות.  וניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שכמו שב'יצא מוציא' זה דווקא בברכהמ"צ ולא בברכה"נ, וזה משום שחיוב הברכה חל משום המצוה וכל המצווה חייב בברכה, משא"כ ברכה"נ זה חיוב אישי רק על הנהנה, וכמו שאומרים שאחר שלא נהנה לא חייב בברכה ולכן לא יכול להוציא, כך גם המברך, לו יתברר בסוף שלא נהנה, א"כ לא חל עליו חיוב הברכה והוי ברכה לבטלה גם לריטב"א וכמ"ש לעיל. אם כי יל"ד אם ברכת הפרשת תרומה הויא ברכה"נ, כי הלא החוו"י כתב על ברכת התרומה דהויא ברכה לבטלה. וראו ב'''מג"א''' (או"ח סי' ח' סק"ב) לעניין חלה ובמש"כ ע"ד ב'''בהגר"א''' שם. (וראו '''שו"ת חתם סופר''' יו"ד רנ"ג וש"כ, '''רש"ש''' בנדרים נט., ו'''ספר החיים''' לגר"ש קלוגר סי' ת"כ, שכתבו שהנשאל על תרומה לא הויא ברכתו לבטלה, ולא כחוו"י הנ"ל, אך הם חולקים מצד שאין זה נקרא שהמצוה בטלה לגמרי למפרע. ומ"מ א"כ גם על ראיית החזון איש י"ל כן). ועוד יל"ד אם ברכת נישואין שהחזון איש מיירי בה הויא ברכהמ"צ או הנהנין, וראו גבי ברכת אירוסין ב'''שו"ת הרא"ש''' כלל כ"ו, '''רמב"ם''' אישות ג' כ"ג, ו'''רא"ש''' פ"ק דכתובות סי' י"ב, וע"ע במח' ה'''נודע ביהודה''' תניינא אה"ע א' עם ה'''תבואות שור''' יו"ד א' נ"ט, עי' ב'''רעק"א על שו"ע''' יו"ד א' ט"ז ואה"ע ל"ד ב', אך שם הנידון אם זה ברכת השבח או המצוות.  ומ"מ, דברינו למעלה הם לו נסיק שיש שינוי בין נט"י לשאר דברים, וכך גם משמע מהריטב"א שחיוב נט"י שונה, ושאפי' לגבי ברכת נט"י לא נגיד שאם בירך קודם נטילה ונמלך אין זה ברכה לבטלה, (והטעם שאי"ז לבטלה כי מ"מ קיים את מצות הנטילה).  וע"ע ב'''ספר המנהיג''' (אירוסין ונישואין ק"י, ומילה קכ"ג) שמברך ברכת אירוסין ומילה אחר מעשה, כי שמא יחזור בו ויהא ברכה לבטלה. וראו ב'''בהגר"א''' או"ח ח' (בטעם ב'). אמנם המהרש"ק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' תניינא סי' צ"ח כתב, שברכת אירוסין היא לפני קידושין, כי אף אם יחזור בו אי"ז לבטלה כי תקנו על שעת קידושין. (ויעויין ב'''דעת קדושים''' (ל"ט ט') שתפילין שהתברר שהיו פסולות אי"ז ברכה לבטלה עד כעת, וכמו 'ברך ה' חילו' וגו' בקידושין סו:, וראו גם '''שו"ת פרי השדה''' ג' קי"ז, ו'''שו"ת יביע אומר''' ח"ז או"ח סי ה', ו'''שו"ת משנה הלכות''' ח"ה סי' י"א).}}.
 ולפי"ז, יתכן לומר שהנותן אוכל למי שלא יטול, וב'''ביאור הלכה''' הנ"ל במקור א' כתב שזה דווקא שרוצה לאכול לאלתר, יש איסור לפנ"ע כיוון שיש על המקבל כבר עכשיו חיוב של נט"י, משא"כ אם לא יברך, אי"ז חיוב שיש עליו אלא שאחרי שאכל בלא ברכה מתברר שהוא במצב אסור כי הוא אחרי אכילה ללא שהיתה לפניה ברכה. (וחיוב האדם הוא 'לא להכניס עצמו לאונס' - למצב של 'אכול' בלי ברכה). ולשון הב"ח לגבי ברכה: "בשעה שנותנו לו אינו עובר, ואם אח"כ לא יברך מה עלינו לעשות", משמע כנ"ל. (וב'''באה"ט''' שבשו"ע מהדורת פריעדמאן של מכון י-ם, יש תוספת ש'שאר דברים' דינם כמו אי ברכה. וזה כנ"ל). וחילוק זה מבוסס גם על מש"כ לעיל לחלק בין מכשיל בשעת העבירה או לפניה. וראו ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ב' צ"ג) שביאר בב"ח שמותר כיון שאין הנתינה בשעת עבירה.
@@ שורה 401: / שורה 401: @@
 ולגבי מכירה, יש שכתבו דשאני מסתם נתינה, כ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ב' ק') וציין גם ל'''שו"ת מהרש"ם''', וראו ב'''נצי"ב''' (ל"ב) לעיל לגבי מכשיל לפני שעת העבירה, וכ"כ גם ב'''חוו"י''' (קפ"ה) בתור צירוף להקל משום שמכירה שאני, ואומר שלכן נהגו להקל בכמה דברים במכירה לגוי. ובספר '''מאמר מרדכי''' (על שו"ע או"ח קס"ט), כתב שבזמננו אין נוהגים ליזהר באיסורי הנתינה הללו, וסיים שה' הטוב יכפר. ובספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') מאריך בטעם ההיתר למכור בחנות לשאינם מברכים, וכותב שאי"ז 'דבר אסור' ושלא נותן בידיים ושהוי חד עברא וכו', וכ"כ בטעם ההיתר גם ב'''שו"ת מהרש"ם''' (או"ח ח"ו סי' י"ז) בקצרה, וב'''שו"ת בית ישראל''' (או"ח כ"ח). וב'''פת"ש''' (יו"ד קי"ז ס"ק ס"ה) מקל במוכר איסור דרבנן, וע"ע ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חלק כ"ב סי' ג').  (אמנם ב'''תוס'''' גיטין סא. משמע לא כך, אך ב'''רמב"ן''' ע"ז טו: ו'''רשב"א ריטב"א ור"ן''' שם מחלקים בין מכר לשאלה, ומ"מ זה היתר רק כשאפשר לתלות בהיתר. ועיי"ש בכ"ז).
-ולעניין נתינה כשיש חשש שאם לא יתן הלה ישנאנו, הנה ודאי שבעקרון אין שיקול זה מתיר לעבור על איסור, אלא שאם ישנא את כל הנושא הקרוי 'דת' בגלל אי הנתינה הזו, א"כ יש עניין לתת לו את האוכל כדי להצילו מאיסור חמור זה, ונתינה זו אינה מכונה בשם 'הכשלה' אלא בשם 'הצלה'. ראו '''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא ל"ה) שפסק כך לגבי מארח חילוני בביתו וכד', וביאר את סברתו ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ו'). ובשם ה'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט' ד"ה ונראה, הובא לעיל גבי ספק יכשל) מביאים שרק בספק יעבור שרי משום הנ"ל, אמנם במנח"א ביאר שודאי גם החזו"א יודה במקרה שמארח עבריין בביתו, אלא שבאופן כללי אמר שאין להקל משו"ה אלא בספק.  וכגרשז"א, כ"כ גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ה סי' י"ג) ו'''שבט הלוי''' (ד' י"ז) ו'''תשובות והנהגות''' (א' תפ"ג).
+ולעניין נתינה כשיש חשש שאם לא יתן הלה ישנאנו, הנה ודאי שבעקרון אין שיקול זה מתיר לעבור על איסור, אלא שאם ישנא את כל הנושא הקרוי 'דת' בגלל אי הנתינה הזו, א"כ יש עניין לתת לו את האוכל כדי להצילו מאיסור חמור זה, ונתינה זו אינה מכונה בשם 'הכשלה' אלא בשם 'הצלה'. ראו '''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא ל"ה) שפסק כך לגבי מארח חילוני בביתו וכד', וביאר את סברתו ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ו'). ובשם ה'''חזון איש''' (שביעית {{היברובוקס|41159|81|יב ט ד"ה ונראה}}, הובא לעיל גבי ספק יכשל) מביאים שרק בספק יעבור שרי משום הנ"ל, אמנם במנח"א ביאר שודאי גם החזון איש יודה במקרה שמארח עבריין בביתו, אלא שבאופן כללי אמר שאין להקל משו"ה אלא בספק.  וכגרשז"א, כ"כ גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ה סי' י"ג) ו'''שבט הלוי''' (ד' י"ז) ו'''תשובות והנהגות''' (א' תפ"ג).
-ובספר '''פאר הדור''' על החזו"א (ח"ג עמ' קצ"ה), מסופר שהתיר בכל גווני כדי שלא יכשל ב'לא תשנא', אולם הגרשז"א אמר ע"ז שודאי שלא אמר כך בדיוק, דאי"ז היתר אלא בחשש לשנאה כללית.
+ובספר '''פאר הדור''' על החזון איש (ח"ג עמ' קצ"ה), מסופר שהתיר בכל גווני כדי שלא יכשל ב'לא תשנא', אולם הגרשז"א אמר ע"ז שודאי שלא אמר כך בדיוק, דאי"ז היתר אלא בחשש לשנאה כללית.
 ומ"מ אומר הגרשז"א, שכל זה ביחיד המגיש, אבל אין היתר לתת בפרהסיה אוכל לכאלו משום שמא ישנאו וכו', וכמ"ש ה'''מהרש"ם''' (בהגהות לספר אורחות חיים החדש סי' תקנ"א אות ל'), שאין למכור בשר בימים שבין ר"ח אב לט' באב כדי להציל את הקונים מאיסור טריפה, כי אין לבטל בשבילם אפילו רק מנהג בעלמא שאוסר למכור אז בשר. וכן יהא אסור לפי"ז למכור להם סתם יינם כדי להצילם באיסור יין ערלה וכד', (אמנם עי' ב'''שו"ת מנחת פתים''' (יו"ד קנא, הוזכר גם לקמן) שהקל בלאו הכי למכור להם סתם יינם. ומ"מ נפק"מ למכור למי שאינו מחלל שבת בפרהסיה). וע"ע בספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' נ"ה).