הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

ובגדרי חד עברא, ב'''שו"ת חוות יאיר''' (קפה) כתב שאם יכול להשיג רק ע"י טרחה לא חשיב חד עברא, ורק אם "ישנו במציאות לרוב איך שיבוקש ובלי טורח" אז חשיב ח"ע, ולכן אוסר למכור איסור למומר בהקפה. וכגדר זה כתב גם ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסג}} מה'''פרי חדש''' (או"ח תצו דיני מנהגי איסור כלל כג), וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג ד"ה ומ"ש).

אמנם ב'''רי"ף''' בע"ז משמע שמותר לגמרי (ע"ש ב'''ר"ן'''), וכן ב'''תוס'''' (ע"ז ו) משמע כך (כ"כ ה'''ש"ך''' יו"ד קנא סק"ו), וכן כתב '''רמ"א''' בשם ה'''מרדכי''' רפ"ק דע"ז (ולפנינו לכאו' לא נמצא, וראו '''שו"ת כתב סופר''' יו"ד פ"ג ד"ה והנה תוס', מ"ש מהדרכי משה), וכן ב'''רמב"ן''' (שהובא בר"ן סופ"ק דע"ז), וב'''סמ"ג''' (לאוין קסח), וב'''רבינו ירוחם''' (נתיב יד ריש חלק ז), וב'''שו"ת הרדב"ז''' (ח"ג תקלה, וח"ה רטו. אם כי שם מיירי באיסור דר', ע"ש) ואין זה כהל' נזירות דלעיל, (וראו עוד בלשון הרדב"ז בהל' אבל (ג ה) שכתב "ואין כאן אלא מסייע ידי עו"ע ואין בו ממש". ויל"ד אם ריש דבריו העיקר או סופם), וכ"כ ב'''בית יהודא''' (עייאש יו"ד יז). וראו גם ב'''תוס'''' (קידושין נו.) שמשמע שאין איסור.

כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג), '''מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת''' (תליתאה ב לא), ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.

אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג) תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).   

ואם המכשיל נותן מתנה כוס יין לנזיר, והנזיר יכל להשיג יין אחר רק בקניה בכסף, ב'''רמ"א''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה קנא א|יו"ד קנא א}} כתב (מה'''מרדכי''' ע"ז ו:) שגם זה נחשב "חד עברא", אולם ב'''פתחי תשובה''' שם מביא '''אמונת שמואל''' (יד) שחולק. (וראו עוד ב'''שו"ת כתב סופר''' יו"ד פ"ג ד"ה ומ"ש וד"ה והנה תוס'). וב'''תוס'''' {{ויקיטקסט|קידושין_נו_א#תוספות|קידושין נו. ד"ה אבל}} שואל על רש"י שהרי אין לפנ"ע כשמוכר דבר איסור אם יכל לקנות את זה ממוכר אחר, וזה כרמ"א, ובאמת בספר '''המקנה''' שם ביאר שדעת '''רש"י''' כשיטת האמונת שמואל. (וראו '''שו"ת יחוה דעת''' ג סז הערה ב). וב'''משנה ברורה''' (שמז סק"ז) דייק ממה שה'''מגן אברהם''' הביא את התוס' בקידושין, דס"ל דחשיב ח"ע גם ביכול רק ע"י קניה, "אמנם ב'''ביאור הגר"א''' שם משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא שהגוי יכול לקנות במקום אחר, גם כן אסור, וכן פסק בפת"ש בשם שו"ת אמונת שמואל, וכן מצדד ב'''ברכי יוסף''' שם".  

ב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג), מחלק כנ"ל בין אם המכשיל מסייע בשעת 'אתחלתא דעבירה או גמרה', כגון שמגביה חפץ ונותן למישהו שיוציאו בשבת מרשות לרשות, לבין אם מסייע לפני זה, כגון מושיט כוס יין לנזיר ואח"כ הנזיר שותה. ומדמה זאת ל'''רש"י''' סו"פ הניזקין (ולא כנצי"ב שאמר שרש"י ותוס' שם נחלקו), ואומר שלפני שעת עבירה מותר אף בלי בעיה של דרכי שלום, ודווקא שם הצריכו זאת משום דמיירי בכלי אכילה שאי אפשר בלעדיהם, ואף שזה חד עברא, מ"מ זה סיוע 'שיש בו ממש', משא"כ במושיט לו את שלו.

וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג ד"ה ויש) כתב שהלווה בריבית משום פיקוח נפש דשרי כמו שכתבו '''הב"י והרמ"א''' (יו"ד קס), אף שודאי שיש למלוה איסור ריבית, מ"מ לא עבר (המלוה) גם בלפנ"ע. ואי"ז כנ"ל. ויל"ד בגדרי אונס דפיקוח נפש, וראו '''שו"ת אגרות משה''' או"ח ד' ע"ט, ואולי כוונת הכתב סופר רק כלפי לפנ"ע דאורייתא.

ומ'''רש"י''' (ע"ז נה. בסוה"ע, ונה: סוד"ה וישראל) משמע לכאו' שיש איסור מסייע בגוי, כי כתב שם "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעכו"ם לא נצטווה על כך", ומשמע שבע"ז וכד' שגם גוי מצווה, יש לאיסור מסייע, ואכן כך דייק מרש"י ב'''מג"א''' (שם). אמנם ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' לגר"ש קלוגר (מהדו"ג ח"ב סי' ל"ב), הסביר בדברי המג"א שלא ר"ל דפליגי בזה, ולכן לא כתב את דברי רש"י מיד לאחר שהביא את התוס', אלא ר"ל שאם עושה עם הנכרי בשעת העבירה ממש יהא איסור מדין שאין להחזיק את ידיהם, וכגיטין ס"ב., וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג), כן פירש שהמג"א מביא שרש"י חולק, אך כתב שם מדנפשיה שי"ל שגם רש"י מיירי דווקא בשעת עבירה או בסיוע שיש בו ממש.  

מבואר בגמ' שם ד'אלפני דפני' לא מפקדינן בגוי, ולכן מותר למכור דבר איסור לגוי שלא יעבור בזה עבירה אלא ימכור לגוי אחר. ואפילו כשוודאי ימכור לגוי שיעשה בזה עבירה אין איסור לישראל הראשון שמוכר לו, כ"כ ב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד א' ע"ב) מ'''שו"ע''' אה"ע סו"ס ה'. וראו '''ש"ך''' סי' קל"ט.  וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג) כתב, שאם מוכר לשמש של עבודה זרה הרי זה 'לפני' ממש ולא 'לפני דלפני', כיוון שהכומר שלחו

וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג), ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ו}}.

וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כה}} כתב דלכו"ע לא עבר מדאורייתא בשוא"ת כשהוי כחד עברא, ורק לגבי איסור דרבנן של מסייע יל"ד, אמנם בתר"ע כגון במומר שלוקח בשבת מישראל ועושה מלאכה וכל כה"ג, אז נחלקו הנ"ל. (ובהכי מיירי הפרי מגדים).  וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פ"ג ד"ה וזאת תורת) כתב שהמסייע בשעת עבירה עובר משום מסייע"ע אף אם הוי בשוא"ת משום 'דאיכא מצוה להפרישו'.