הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

קישורים חיצוניים
(קישורים חיצוניים)
שורה 23: שורה 23:
כך גם מדייקים את שיטת '''הראב"ד''': ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' מו"ק יז. שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|רמב"ם הלכות ת"ת (ו יד). כך כתב ה'''ב"ח''' (יו"ד שלד), הובא גם ב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  
כך גם מדייקים את שיטת '''הראב"ד''': ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' מו"ק יז. שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|רמב"ם הלכות ת"ת (ו יד). כך כתב ה'''ב"ח''' (יו"ד שלד), הובא גם ב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  


גם ב'''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|מצוה רלב}} משמע שהפסוק כלל לא מדבר על המכשיל עיוור. "שם המצוה" שהעניק בעל החינוך לדין זה: "שלא להכשיל תם בדרך", משתמעת מלשון 'תם' שמדובר רק על עני בדעת ולא על סומא. ב'''מנחת חינוך''' (רל"ב ה') מדייק גם כן ממה שכתב החינוך דלפנ"ע הוי לאו "שאין בו מעשה". וכמובן שנתינת מכשול פיזי הרי זה מעשה גמור.
גם ב'''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|מצוה רלב}} משמע שהפסוק כלל לא מדבר על המכשיל עיוור. "שם המצוה" שהעניק בעל החינוך לדין זה: "שלא להכשיל תם בדרך", משתמעת מלשון 'תם' שמדובר רק על עני בדעת ולא על סומא. ב'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רל"ב ה']) מדייק גם כן ממה שכתב החינוך דלפנ"ע הוי לאו "שאין בו מעשה". וכמובן שנתינת מכשול פיזי הרי זה מעשה גמור.


מאידך, '''ספר חסידים''' (אות תרע"ג) אוסר למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע, וב'''משך חכמה''' וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתבו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), ועל כן שיטתם דודאי שפס' זה כולל גם את איסור נתינת מכשול פיזי לפני עיוור.  
מאידך, '''ספר חסידים''' (אות תרע"ג) אוסר למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע, וב'''משך חכמה''' וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתבו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), ועל כן שיטתם דודאי שפס' זה כולל גם את איסור נתינת מכשול פיזי לפני עיוור.  
שורה 90: שורה 90:


וב'''תוס'''' (ע"ז ו:) איתא להדיא שאסור להכשיל אפילו מומר, ואף דבר ששייך למקבל אסור להושיט, וכך פסק גם ב'''מגן אברהם''' (שמז סק"ד).
וב'''תוס'''' (ע"ז ו:) איתא להדיא שאסור להכשיל אפילו מומר, ואף דבר ששייך למקבל אסור להושיט, וכך פסק גם ב'''מגן אברהם''' (שמז סק"ד).
וב'''רמב"ם''' (כלאים י לא) כתוב שהמלביש חברו כלאים והלובש מזיד, המלביש עובר משום ולפני עור, וכן בסהמ"צ (רצט) משמע שיש גם במזיד ממשכ"ש גבי לוה בריבית, ובפיהמ"ש (שביעית ה ו) כתב: "לפנ"ע לא תתן מכשול, רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו'", ומשמע ג"כ שאסור אפילו במזיד.  
וב'''רמב"ם''' (כלאים י לא) כתוב שהמלביש חברו כלאים והלובש מזיד, המלביש עובר משום ולפני עור, וכן בסהמ"צ {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|רצט}} משמע שיש גם במזיד ממשכ"ש גבי לוה בריבית, ובפיהמ"ש (שביעית ה ו) כתב: "לפנ"ע לא תתן מכשול, רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו'", ומשמע ג"כ שאסור אפילו במזיד.  
גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' (יו"ד סב ז) כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' (רוצח ושמיה"נ יב יד): "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".   
גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג בקומץ מנחה]), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' (יו"ד סב ז) כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' (רוצח ושמיה"נ יב יד): "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".   


אמנם במכשיל גוי כשהגוי שוגג, אין בזה לפנ"ע כיוון שאין לגוי איסור כשעובר בשוגג ('''רמב"ם''' מלכים י). כ"כ '''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה). ולפי זה, אם יש לפנ"ע בהכשלת גוי, ראו להלן, מוכח שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. כעין זה גם באיסור דרבנן כשהנכשל שוגג, לדעות שאין איסור בדרבנן אם הוא שוגג, ראו להלן, גם כמובן שאין איסור לפנ"ע.
אמנם במכשיל גוי כשהגוי שוגג, אין בזה לפנ"ע כיוון שאין לגוי איסור כשעובר בשוגג ('''רמב"ם''' מלכים י). כ"כ '''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה). ולפי זה, אם יש לפנ"ע בהכשלת גוי, ראו להלן, מוכח שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. כעין זה גם באיסור דרבנן כשהנכשל שוגג, לדעות שאין איסור בדרבנן אם הוא שוגג, ראו להלן, גם כמובן שאין איסור לפנ"ע.
שורה 109: שורה 109:
ב'''גמ'''' (ע"ז ו.:) איתא, "...והתניא, אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, תלמוד לומר "ולפני עור לא תתן מכשול" ... הכא במאי עסקינן - דקאי בתרי עברי דנהרא" וב'''רש"י''': "דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל". וכך כתבו גם ב'''רי"ף''', '''רא"ש''', '''סמ"ג''' (ל"ת קסח) ו'''ריטב"א''' (שם, וכתב 'וכן הלכה').  
ב'''גמ'''' (ע"ז ו.:) איתא, "...והתניא, אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, תלמוד לומר "ולפני עור לא תתן מכשול" ... הכא במאי עסקינן - דקאי בתרי עברי דנהרא" וב'''רש"י''': "דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל". וכך כתבו גם ב'''רי"ף''', '''רא"ש''', '''סמ"ג''' (ל"ת קסח) ו'''ריטב"א''' (שם, וכתב 'וכן הלכה').  


אולם ה'''רמב"ם''' לא הביא לחילוק זה (הל' רוצח ושמיה"נ י"ב י"ד וספר המצוות רצ"ט ובעוד מקומות רבים בס' היד), וכבר עמד ע"כ ב'''מנחת חינוך''' (רלבג ד"ה וכעת). ובהג' '''הגרי"פ פערלא על הרס"ג''' (ח"ג דף ר"ח) מביא שגם ה'''בה"ג''' בהל' אבר מן החי לא חילק בין חד עברא לתר"ע. וכתב שם הגרי"פ שס"ל לרמב"ם ובה"ג שסוגיא דגמ' בב"מ (ה:) חולקת על חילוק זה דע"ז ו', והלכה כבב"מ, וכעי"ז כתב ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב יח) דס"ל לרמב"ם שסוגיא דגמ' בסנהדרין (נה) פליגא. (יש לציין ל'''רדב"ז''' (נזירות ה כ, וכעי"ז בהלכות אבל ג ה) שכן כתב על הרמב"ם שם "היינו דקאי בתרי עברי דנהרא").  
אולם ה'''רמב"ם''' לא הביא לחילוק זה (הל' רוצח ושמיה"נ י"ב י"ד וספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|רצט}} ובעוד מקומות רבים בס' היד), וכבר עמד ע"כ ב'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג ד"ה וכעת]). ובהג' '''הגרי"פ פערלא על הרס"ג''' (ח"ג דף ר"ח) מביא שגם ה'''בה"ג''' בהל' אבר מן החי לא חילק בין חד עברא לתר"ע. וכתב שם הגרי"פ שס"ל לרמב"ם ובה"ג שסוגיא דגמ' בב"מ (ה:) חולקת על חילוק זה דע"ז ו', והלכה כבב"מ, וכעי"ז כתב ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב יח) דס"ל לרמב"ם שסוגיא דגמ' בסנהדרין (נה) פליגא. (יש לציין ל'''רדב"ז''' (נזירות ה כ, וכעי"ז בהלכות אבל ג ה) שכן כתב על הרמב"ם שם "היינו דקאי בתרי עברי דנהרא").  


ובהגהות '''מהר"צ חיות''' על הש"ס (שבת ג) כתב בדעת הרמב"ם, דס"ל שיש איסור דאורייתא דלפנ"ע אף בחד עברא מדין [[הוכח תוכיח]]. אמנם ב'''שדי חמד''' (כללים ו כו ג) כתב על דבריו דלכו"ע יש חיוב תוכחה, אלא שכשאין מצד זה אז נחלקו האם יש איסור מסייע. (גם ב'''שער הציון''' (שמז סק"ח) כתב דמיירי באין יכול למונעו). וראו עוד בשד"ח שם (אות יז).
ובהגהות '''מהר"צ חיות''' על הש"ס (שבת ג) כתב בדעת הרמב"ם, דס"ל שיש איסור דאורייתא דלפנ"ע אף בחד עברא מדין [[הוכח תוכיח]]. אמנם ב'''שדי חמד''' (כללים ו כו ג) כתב על דבריו דלכו"ע יש חיוב תוכחה, אלא שכשאין מצד זה אז נחלקו האם יש איסור מסייע. (גם ב'''שער הציון''' (שמז סק"ח) כתב דמיירי באין יכול למונעו). וראו עוד בשד"ח שם (אות יז).
שורה 148: שורה 148:
כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג), '''מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת''' (תליתאה ב לא), ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.
כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג), '''מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת''' (תליתאה ב לא), ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.


אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג) תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' (רלב ג, וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).   
אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד פג) תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).   
(וב'''משנה למלך''' עצמו בהל' מלו"ל (ה ב) כתב לכאורה כשיטת הפני משה, וראו מה שתירץ ב'''שו"ת יד אלעזר''' (ח), הובא ב'''שדי חמד''' (כללים ו כו יא ד"ה ולפי)).   
(וב'''משנה למלך''' עצמו בהל' מלו"ל (ה ב) כתב לכאורה כשיטת הפני משה, וראו מה שתירץ ב'''שו"ת יד אלעזר''' (ח), הובא ב'''שדי חמד''' (כללים ו כו יא ד"ה ולפי)).   


שורה 179: שורה 179:
מפשטות הגמרא והפוסקים, יש איסור "לפני עיוור" גם אם מכשיל גוי{{הערה|ב'''ברייתא''' בע"ז ו: 'מנין שלא יושיט... ואבר מן החי לבן נח', וכן מסכת ע"ז מלאה בלפנ"ע לגוי, כגון בדף ט"ו וט"ז (ובמשנה יג:) וב'''שו"ע''' יו"ד קנ"א,  וכן בב"מ צ:, וב'''מג"א''' (סי' שמ"ז סק"ד) שיש לפנ"ע במושיט לגוי.}}.  
מפשטות הגמרא והפוסקים, יש איסור "לפני עיוור" גם אם מכשיל גוי{{הערה|ב'''ברייתא''' בע"ז ו: 'מנין שלא יושיט... ואבר מן החי לבן נח', וכן מסכת ע"ז מלאה בלפנ"ע לגוי, כגון בדף ט"ו וט"ז (ובמשנה יג:) וב'''שו"ע''' יו"ד קנ"א,  וכן בב"מ צ:, וב'''מג"א''' (סי' שמ"ז סק"ד) שיש לפנ"ע במושיט לגוי.}}.  


אמנם ב'''רמב"ם''' (סהמ"צ רצט) כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך רל"ב שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש במנח"ח אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזו"א (יו"ד ס"ב) שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.
אמנם ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|סהמ"צ רצט}} כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש במנח"ח אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזו"א (יו"ד ס"ב) שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.


(וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., ועי' ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).
(וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., ועי' ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).
391

עריכות