הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

נוספו 2,775 בתים ,  13:13, 14 באוקטובר 2021
(הערות שוליים)
שורה 4: שורה 4:


===מקור האיסור פירושו וגדרו===
===מקור האיסור פירושו וגדרו===
כתוב בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא י"ט י"ד), ואיתא בספרא (פר' ב' פיס' י"ד) "לפני סומא בדבר, היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל יאמר אדם לחברו מכור שדך וקח חמור והוא עוקף עליו ונוטלה ממנו"{{הערה|בסה"מ לרס"ג לא כתב זאת, ובהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (ח"ב, בסוף ל"ת נ"ה) מסביר דס"ל דעצה רעה נכלל באיסור אונאת דברים, וכמ"ש בספרא פרשת בהר (פר' ד', וצע"ק שסותר ללעיל) ורש"י עה"ת שם (עה"פ לא תונו איש את עמיתו).  אמנם בתוספתא (ב"מ ג יג) ובגמ' (שם נ"ח) ל"ג בברייתא של אונאת דברים את איסור עצה רעה.}}.
כתוב בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא י"ט י"ד), ומפסוק זה נלמדו כמה איסורים בהכשלת האחר: 
 
'''עצה רעה''': איתא בספרא (פר' ב' פיס' י"ד) "ולפני עור לא תתן מכשול - לפני סומא בדבר. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל יאמר אדם לחברו מכור שדך וקח חמור והוא עוקף עליו ונוטלה ממנו"{{הערה|בסה"מ לרס"ג לא כתב זאת, ובהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (ח"ב, בסוף ל"ת נ"ה) מסביר דס"ל דעצה רעה נכלל באיסור אונאת דברים, וכמ"ש בספרא פרשת בהר (פר' ד', וצע"ק שסותר ללעיל) ורש"י עה"ת שם (עה"פ לא תונו איש את עמיתו).  אמנם בתוספתא (ב"מ ג יג) ובגמ' (שם נ"ח) ל"ג בברייתא של אונאת דברים את איסור עצה רעה.}}.  
 
'''פיתוי לעבירה''': ברייתא (ע"ז ו:) נאמר: "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבן נח, שנאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול". ובטעם הדבר כתב החינוך (מצוה רל"ב) "שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד".
 
ובשערי תשובה לרבינו יונה (ג נב) מוסיף, שנכלל בלאו זה '''שלא יורה שלא כדת'''{{הערה|ולשון הרמב"ם (ת"ת ה' ד') "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים". וראה להלן הדיון אם יש איסור לפנ"ע בשב ואל תעשה}}.
 
'''הכשלת עיוור''': על אף שבפשטות התורה בפסוק זה גם אסרה את הפעולה של נתינת מכשול פיזי בדרכו של העיוור, יש אומרים שפסוק זה בא ללמד רק את המשמעות של הכשלה בעבירה או בעצה רעה, ונפרט:
 
'''האם יש איסור מיוחד בתורה, על נתינת מכשול פיזי לפני עיוור ממש:'''  
'''האם יש איסור מיוחד בתורה, על נתינת מכשול פיזי לפני עיוור ממש:'''  


במנחת חינוך (רל"ב ה') מדייק מספר החינוך שאין איסור בנותן מכשול לפני עור, כי החינוך כותב דלפנ"ע הוי לאו שאין בו מעשה. אפשר גם לדייק כך מ"שם המצוה" שהעניק בעל החינוך לדין זה: "שלא להכשיל תם בדרך", ולשון 'תם' כוללת רק עני בדעת ולא סומא.  
כתב הרמב"ם בספר המצוות ([https://he.wikisource.org/wiki/ספר_המצוות_לאו_רצט ל"ת רצט]): "הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו. והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר נפתה בו, ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו... ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה... ודברים רבים מאד מזה המין יאמרו בהן עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. ופשטיה דקרא - כמו שזכרנו תחלה". ובפשטות משמע שהפסוק כולל '''רק''' עצה רעה או פיתוי לעבירה.
 
כך גם מדייקים את שיטת הראב"ד: ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' במס' קידושין שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|רמב"ם הלכות ת"ת (ו יד). כך כתב הב"ח (יו"ד שלד), הובא גם בהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  
 
גם בספר החינוך (מצוה רלב) משמע שהפסוק כלל לא מדבר על המכשיל עיוור. "שם המצוה" שהעניק בעל החינוך לדין זה: "שלא להכשיל תם בדרך", משתמעת מלשון 'תם' שמדובר רק על עני בדעת ולא על סומא. במנחת חינוך (רל"ב ה') מדייק גם כן ממה שכתב החינוך דלפנ"ע הוי לאו "שאין בו מעשה". וכמובן שנתינת מכשול פיזי הרי זה מעשה גמור.


(ואף ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), בפס' נאמר "לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה'". והוקשו עיוור וחרש - כמו שחרש לאו דוקא, כך גם עיוור{{הערה|משנה למלך (מלו"ל ד ו, בשם ספר כנסת הגדולה), וכן ברא"מ עה"ת (פר' קדושים). ובספר 'קרבן אהרן' שם הקשה על דבריו.}}. ועוד, שמהלשון "ויראת מאלוקיך" משמע שזה איסור המסור ללב{{הערה|כלי יקר וגור אריה על התורה. ובהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ששייך ציווי 'ויראת' גם על מכשול פיזי לפני עיוור, כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. ולשון החזון איש (יו"ד סב ו) בסתם: "דקים להו לחז"ל".}}.
(ואף ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), בפס' נאמר "לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה'". והוקשו עיוור וחרש - כמו שחרש לאו דוקא, כך גם עיוור{{הערה|משנה למלך (מלו"ל ד ו, בשם ספר כנסת הגדולה), וכן ברא"מ עה"ת (פר' קדושים). ובספר 'קרבן אהרן' שם הקשה על דבריו.}}. ועוד, שמהלשון "ויראת מאלוקיך" משמע שזה איסור המסור ללב{{הערה|כלי יקר וגור אריה על התורה. ובהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ששייך ציווי 'ויראת' גם על מכשול פיזי לפני עיוור, כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. ולשון החזון איש (יו"ד סב ו) בסתם: "דקים להו לחז"ל".}}.


ולעצם הדין כתב במנחת חינוך שאסור משום הפסוק של "ארור משגה עור בדרך", ופסוק זה כן מיירי במכשיל ממש, {{הערה|ויכול להיות איסור בלי שיהא "לאו", עיין כעי"ז במנח"ח מצוה פ', ועי' סהמ"צ שרש ט' ובספר 'מעלות התורה' לר' אברהם אחי הגר"א ובספר 'עבד המלך' (הומינר). וכעי"ז בתוס' סוכה מ:}}, אמנם המשנה למלך (מלו"ל ד' ו', ד"ה כתב הרב) אומר שאולי גם פסוק זה מדבר רק על עצה רעה או הכשלה באיסור.  
אולם לגופו של ענין, ודאי שאסור להניח מכשול לפני עיוור, והנידון הוא רק האם זה כלול באיסור המיוחד של "לפני עיוור לא תיתן מכשול". במנחת חינוך כתב שפסוק "ארור משגה עור בדרך", כן מדבר על מכשיל ממש, (אם כי יש לציין שהמשנה למלך (מלו"ל ד ו, ד"ה כתב הרב) אומר שאולי גם פסוק זה מדבר רק על עצה רעה או הכשלה באיסור).  
 
 




שורה 32: שורה 46:
ב'איסור לכתחילה', ב'עניינים', באנוס, בדבר שאחד מהם מחמיר, ובשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא
ב'איסור לכתחילה', ב'עניינים', באנוס, בדבר שאחד מהם מחמיר, ובשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא
*כשהמכשיל לא מצווה והנכשל כן
*כשהמכשיל לא מצווה והנכשל כן


=="חד עברא דנהרא"==
=="חד עברא דנהרא"==
391

עריכות