הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

"לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא איסור הנאמר בתורה, וממנו למדנו שאסור לתת עצה רעה לפני סומא בדבר, שאסור להכשיל אדם אחר בעבירה, ובפשטות יש בפסוק זה גם איסור שלא להכשיל סומא ממש. {{ש}}מלבד האיסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשמכשיל אחר בעבירה, יש איסור נוסף מדרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", ופרטים רבים נאמרו בגדרי איסורים אלו.

==יסודות איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול==

{{לפני עיוור ניווט}}

כתוב בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" {{ויקיטקסט|ויקרא יט יד|ויקרא יט יד}}, ומפסוק זה נלמדו כמה איסורים בהכשלת האחר:   

:וב'''שערי תשובה''' לרבינו יונה {{ויקיטקסט|שערי תשובה ג נב|ג נב}} מוסיף, שנכלל בלאו זה שלא יורה שלא כדת{{הערה|ולשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה ד|ת"ת ה ד}}: "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים".  וראו גם '''שו"ת מנחת יצחק''' (ח"ד עט ה) שכ"כ הרש"ש בביאור רש"י (סנהדרין עד עה), ומביא שב'''שו"ת מהר"ם שיק''' (או"ח שג) מסביר שזה משום החזקת עוברי עבירה.}}. (וב'''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך עח|עח}} כתב שחכם שהורה שלא כדין העבירה עליו ולא עלינו, (וכעי"ז מובא [[לפני עיוור לא תתן מכשול#האם לפנ"ע הוא איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל|להלן]] בשם '''רש"י'''), ויש מקום לדון לפי זה מדוע הוי לפנ"ע כשמורה שלא כדין הרי העבירה חלה רק עליו. וכנראה שיש איזושהי חלות עבירה גם על העושה, אולי ברמה של אונס, ולכן הוי לפנ"ע{{הערה|וזה רק אם נאמר שכשמכשיל מישהו והנכשל אנוס יש בזה לפנ"ע. עיין להלן בזה. וראה להלן גם הדיון אם יש איסור לפנ"ע בשב ואל תעשה.}}).

====נתינת מכשול פיזי לפני עיוור ממש====

כך גם מדייקים את שיטת '''הראב"ד''': ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|ראב"ד הלכות ת"ת {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ו יד|ו יד}} כך דייק מדבריו ה'''ב"ח''' (יו"ד שלד), הובא גם ב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  

מאידך, '''ספר חסידים''' (אות תרע"ג) אוסר למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע, וב'''משך חכמה''' וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתבו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), ועל כן שיטתם דודאי שפס' זה כולל גם את איסור נתינת מכשול פיזי לפני עיוור.  

אם כי לגופה של טענה שהרי "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", אחרים כתבו דכיון שבפס' נאמר "לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה'", למדנו שהוקשו עיוור וחרש, וכמו שחרש לאו דוקא, כך גם עיוור{{הערה|'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ו, בשם ספר כנסת הגדולה), וכן ב'''רא"מ''' עה"ת (פר' קדושים). ובספר '''קרבן אהרן''' שם הקשה על דבריו.}}. ועוד, מהלשון "ויראת מאלוקיך" משמע שזה איסור המסור ללב{{הערה|'''כלי יקר''' ו'''גור אריה''' על התורה. וב'''הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ששייך ציווי 'ויראת' גם על מכשול פיזי לפני עיוור, כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. עוד יש לומר ש'ויראת' נאמר על החלק המסור ללב, ואין בזה כדי להוכיח שהאיסור לא כולל '''גם''' איסור של מכשול פיזי.}}. יש גם שכתבו דהלשון "תתן" מוכיח שאין הכוונה למכשול פיזי לפני עיוור, כי אז היה צריך לכתוב "לפני עיוור לא תניח מכשול"{{הערה|זה לשון '''חשוקי חמד''' (עבודה זרה דף ב.) "...פירש בקרבן העדה, לבאר מדוע חז"ל בתורת כהנים (קדשים פ"ב) לא ביארו את הלאו דלפני עור כפשוטו אלא ביארו שלא יכשיל סומא בדבר, והרי קיימ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאן מעצם התיבות מוכח כך, משום דהמניח אבן על הארץ כדי שהעוור יכשל בו ויפול, אין במעשה כזה "נתינה", ולא שייך לומר לפני עור לא "תתן" אלא לא תניח לפניו מכשול, ומזה שכתבה התורה לפני עוור לא תתן, מוכח מעצם התיבות, שהתורה נתכוונה כמדרשו, לא תתן לנזיר ביד יין, אם הנזיר עור בדבר, וכמו כן לא תתן ביד הנכרי אבר מהחי אם הוא עור, ולא יודע שהוא מצווה על כך.".  {{ש}}אבל '''הגרי"פ בביאור על ספר המצוות לרס"ג''' (לאוין ל"ת נג נד נה) כתב "...וגם מה שכתב בזה הר"ב ק"א שם וכו', ואני תמה דגם לפי דבריו אמאי לא שייך גם בעור ומכשול ממש נתינה. כגון שנותן לו לאכול או לשתות דבר מזיקו או ממיתו. וגם לא כתיב בקרא ולעור לא תתן מכשול אלא ולפני עור לא תתן מכשול. וכבר אשכחן בקרא בכמה דוכתי לשון נתינה במקום ידוע. אף על פי שאינו נותן לשום אדם. ואינו נותן שום דבר. כמו כל לשון נתינה דגבי מתן דמים וגבי כלי המשכן וכו', וא"כ ודאי התמיהא במקומה עומדת מנ"ל להוציא מקרא זה מידי פשוטו".}}.

ב'''תוס'''' (שבת ג. ד"ה בבא) איתא: "ואפי' מיירי שהיה יכול ליטלו ...דלא עבר משום לפנ"ע ...איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור". וכ"כ ה'''רא"ש''' (שם) וה'''ר"ן''' (שם ובע"ז ו) וה'''ריטב"א''' (ב"מ ה:), וכך ס"ל ל'''תשב"ץ''' (בשו"ת ח"ג קלג). וב'''רדב"ז''' (נזירות ה כ): "נהי דמסייע ידי עוברי עבירה אבל לא עבר אלפנ"ע לא תתן מכשול". וגם ב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) משמע שפסק כרא"ש.

וה'''רמ"א''' (שם סו"ס א') כתב שיש אומרים שאם יכולים לקנות במקום אחר ליכא לפנ"ע, ויש מחמירין, ונהגו להקל כסברא ראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. (וב'''שו"ת חוות יאיר''' (קפה) כתב שמלשונו "ויש מחמירין", משמע דס"ל לדידיה לקולא מדלא כתב "ויש אוסרין").  וב'''ש"ך''' (ס"ק ו) הקשה סתירה ברי"ו וכו' ע"ש, והוכיח מזה שאין מחלוקת כלל אלא המתירים דיברו בישראל והאוסרים בגוי ומומר, (וכ"כ במג"א הנ"ל, אך יש חולקים בזה כדלהלן).  וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ט לג ז-ט) כתב שאין צריך להפסיד כל ממונו משום איסור מסייע.

וב'''פירוש המשנה לרמב"ם''' {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} כתב: "עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ויש לבאר מה שכתב "אם סייעו", דהרי הרמב"ם לא חילק בין חד עברא לתר"ע. (וראו גם בהל' שבת (ה טז) שכתב שמסייע פטור אם השני יכל לעשות בלעדיו, אך שם זה לגבי שיקרא ממש עושה מלאכה ופה אנו דנים רק לאיסור דרבנן).  

====איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל====

וראו עוד ב'''שדי חמד''' (כללים {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כא}}, ובקונט' דברי חכמים כרך ה' עמ' 341 סי' ל"ו), ובספר '''בית ישי'''  (לגר"ש פישר, סי' י').  

וב'''שו"ת הרדב"ז''' (לשונות הרמב"ם - חלק ה' סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת){{הערה|וראו עוד ב'''פרי מגדים''' (יו"ד סב שפ"ד ט) שמשמע לכאו' שאין איסור,  ואולי דיבר שם כלפי איסור דאורייתא, ואין איסור דרבנן כי מיירי שם בגוי, וס"ל כדעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו.}}.

===באיסור לכתחילה===

ב'''שו"ת אחיעזר''' (ח"ג כו) כתב סברא שאולי אין איסור לפנ"ע בדבר שהינו רק לכתחילה, כגון "לא תנשא ואם נישאת לא תצא".

וב'''מנחת אשר''' שם אומר, דלפי"ז יהא אסור להלוות בלא עדים אף אם מכוון שימחול על ההלוואה אם הלווה יכפור, אולם לדעה שהחשש ההוא שמא ישכח, יהא מותר כי גם מחשבת עבירה אין. והגרשז"א ב'''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא לה ד) כתב שאם מארח מישהו והלה היה צריך לשאול על הכשרות ולא שאל, מחובת המארח להודיעו שהאוכל כשר כדי להצילו ממחשבה רעה, וכן אם מתייחד עם אשה בהיתר כגון שבעלה בעיר, והיא לא יודעת, צריך להודיעה. אמנם במנח"א שם חולק על זה וס"ל שאין בעיה ב'מחשבה רעה' כזו, כיוון שאין פה מחשבה לעבור על איסור אלא רק לעשות דבר שיש בו חשש לאיסור, וכן לגבי ייחוד דן שם.  וב'''מנחת אשר''' (שם לט ד), מביא עוד מה'''ריטב"א''' (מו"ק יז.) שמשמע שיש לפנ"ע במכשיל את הקטן, וגם מזה רואים שיש לפנ"ע בדבר שאינו ממש איסור{{הערה|בגדרי האיסור של קטן, ראו '''נודע ביהודה''' תניינא יו"ד קס"ד, ו'''שו"ת חתם סופר''' יו"ד קנד, ו'''מנחת שלמה''' תנינא נח ב, וסי' פב, וכעי"ז בקמא סימן לד גבי חרש (וראו גם '''שו"ת חתם סופר''' או"ח פג ו'''שו"ת תרומת הדשן''' פסקים וכתבים סב), ו'''קובץ שיעורים''' ח"ב '''קונטרס דברי סופרים''' סי' א' אות כ"א כ"ב, וביצה אות ס"ז.}}.  

עוד אפשר להוכיח לגבי נידון זה, מה'''גמ'''' בחולין {{ויקיטקסט|חולין ז א|דף ז}}, שמשמע שיש לפנ"ע ב'עניינים'. דאיתא שם בגמ' שר' פנחס בן יאיר אמר לרבי שלא רוצה לאכול אצלו משום שיש לו פרידות שכרעיהם לבנות וכו', ורבי אמר שימכרם ורפב"י אמר שלפנ"ע לא תתן מכשול. ע"כ.  והיה נ"ל שאיסור זה של פרידות לא הוי איסור ממש, כי לא מסתבר שרבי היה עובר ע"ז ועוד שאם זה היה איסור גמור מסתמא לא היה איסור בל תשחית שם בגמ' בהריגתם, וכבב"ק טו: ברש"י, וא"כ משמע שיש לפנ"ע גם בכזה איסור.  אך אפשר לדחות, שגם איסור זה של לפנ"ע שכתוב שם אינו 'איסור' אלא עניין משום הפס', וכמו האיסור להשהות הפרידות{{הערה|כך גם משמע מאיסור בל תשחית ששם, שהרי אי"ז איסור כיוון שזה לתועלת, ראו '''שו"ע הרב''' הל' שמירת הגוף והנפש אות ט"ו, וע"כ שזה רק עניין, ומעניין שבגמ' שם אין ציון ב'עין משפט'.}}.

(וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., וראו ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).

ומ'''רש"י''' (ע"ז נה. בסוה"ע, ונה: סוד"ה וישראל) משמע לכאו' שיש איסור מסייע בגוי, כי כתב שם "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעכו"ם לא נצטווה על כך", ומשמע שבע"ז וכד' שגם גוי מצווה, יש לאיסור מסייע, ואכן כך דייק מרש"י ב'''מג"א''' (שם). אמנם ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' לגר"ש קלוגר {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}, הסביר בדברי המג"א שלא ר"ל דפליגי בזה, ולכן לא כתב את דברי רש"י מיד לאחר שהביא את התוס', אלא ר"ל שאם עושה עם הנכרי בשעת העבירה ממש יהא איסור מדין שאין להחזיק את ידיהם, וכגיטין ס"ב., וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, כן פירש שהמג"א מביא שרש"י חולק, אך כתב שם מדנפשיה שי"ל שגם רש"י מיירי דווקא בשעת עבירה או בסיוע שיש בו ממש.  

<big>ולגבי איסור מסייע ידי עוברי עבירה</big>

==="לפני דלפני"===

<big>בישראל שימכור לישראל או לגוי: </big>

<big>אולם לגבי גוי שימכור לגוי: </big>  

אמנם ב'''רא"ש''' (ע"ז פ"א סי' י"ד) משמע שלגוי שימכור לישראל יש איסור לפנ"ע ממש, וב'''מנחת חינוך''' בקומץ מנחה באמת תמה ע"ז. ועמש"כ ע"ז ה'''פרי מגדים בפתיחה כוללת''' (ח"ה אות ח').  ויש שאמרו שהרא"ש לשיטתו, ותלוי בנידון אם המכשיל חברו הרי הוא כעובר בעצמו על האיסור, ראו לעיל, וב'''תוס' רא"ש''' שבת דף ד' כתב (על משכ"ש דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה), "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו הוי כאילו הוא אוכלו, לפיכך וכו'". ומקור לזה איתא ב'''רש"י''' עה"ת (במדבר ל' ט"ז) "ונשא את עוונה - הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין" . וא"כ אפ"ל שדין זה שנכנס תחתיו, נאמר דווקא בישראל ולא בגוי, וזה יהא פשרו של החילוק בין מוכר לגוי לישראל למוכר לגוי לגוי לדעת הרא"ש, כיוון שאם ישראל יעבור בסוף עבירה הרי זה מתייחס לראשון כאילו הוא חטא, ולא שיש לו בעיה רק מצד איסור לפנ"ע שאז לא תהא בעיה בלפני דלפני. ועוד הוסיפו שלכן צריך פסוק ('לא ישמע על פיך') לאסור שיתוף עם העכו"ם משום שמשביעם בשם ע"ז, עי' סנהדרין סג:, דלכאו' צ"ע דתיפוק ליה מדין לפנ"ע, ולהנ"ל א"ש כי קמ"ל שעובר על איסור כאילו הוא זה שנשבע בשם הע"ז. (ו'''מהר"ם''' שם הקשה כן ותי' דאין לפנ"ע כיוון שזה ספק. וע"ע בהגהות '''הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (ח"ב עמ' 106 ב') שג"כ הקשה דתיפוק ליה מלפנ"ע, והובא לעיל בסוף הפתיחה עיי"ש).

ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ח') כתב שדבר שעיקרו זכות לא שייך בו איסור משום לפנ"ע, ולכן אומר שם שמותר לומר דברי תורה למי שלא בירך ברכת התורה, וכן דן לגבי המגייר מי שלא ישמור המצות כדינם, דב'''מנחת שלמה''' (ל"ה) כתב הגרשז"א שעובר בלפנ"ע, והגרא"ו אומר לפי הנ"ל שייתכן שאין, משום שזה זכות ולא שייך בזה 'מכשול'. ומ"מ אומר שאם הנכשל שוגג יש לומר דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת.   

ובדף סג. כתב הריטב"א: "יש לומר דמהכא שמעינן (שנותן כסף לפועליו עמי הארץ שיקחו בזה אוכל, ושמא יקנו איסור) דכל שאין אנו נותנים לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפנ"ע אפי' גבי ישראל".  

וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ו}}.

ויל"ד בגדר המצב המאפשר תליה, וב'''ריטב"א''' הנ"ל כתב שכשיש 'רגליים לדבר' שיעשה איסור, אסור, ומדר'. וב'''שו"ת מחנה חיים''' (שם סי' מ"ז) כתב שאם יש רוב שלא יעבור, או אפי' מחצה, תלינן לקולא. וב'''תוס' אנשי שם''' עמס' שביעית (ה' ז') כתב, שתולים בהיתר רק כשהצדדים שקולים. ולכאו' מהריטב"א הנ"ל משמע לא כדבריהם. וב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) כתב שאם יש לתלות בהיתר אז מותר, אך דווקא בדבר המצוי, ואל"ה אסור אא"כ איכא משום דרכי שלום. וזה כדברי ר"ת דלעיל. (ויל"ע בלשון הריטב"א בע"ז ו: ואולי אפשר ללמוד שלגבי חד עברא אסור רק כשתובע בפי' לאיסור. ולשון הריטב"א שם לגבי דאו' ודרבנן קצת תמוה). וע"ע ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס ל"ה) שכתב שאם המקבל התנה והבטיח שלא יעשה איסור, אפשר שלא עבר בלפנ"ע יותר כי החזיקוהו שלא יעבור על תנאו.

וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ד סי' ה' פרק ד') כתב לחלק מסברא, שאם נותן חפץ לאדם שספק אם יעבור על איסור, אז אין לפנ"ע בספק. אך אם גורם לו לרצות לעבור עבירה, שכך מיירי בגמ' הנ"ל, גם בספק יש איסור לפנ"ע כי כשנעשתה העבירה יש לו שייכות לזה. (כלומר, אם רק נתן חפץ, צריך שיהא 'שם מכשול' כבר בנתינתו, ו'שם' זה שייך רק אם זה ודאי שיעבור בו איסור). ובעצם, יסוד חילוק זה הוא קצת כעין מש"כ לעיל, וכעי"ז חילק גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח א' צ"ט), וכתב שאם גורם לאחר לעבור על איסור שלא חשב עליו מעצמו ה"ז כמסית, וגרוע יותר מסתם לפנ"ע, וע"ע ב'''ציץ אליעזר''' חי"א (רס"י ל"ד) ג"כ כעי"ז, וכן ב'''ח"ח''' (סי' ל"ג אות ד' ד"ה והנה) שאם הוא היוזם אז אסור.  וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) אסר להניח פתיון לגנב מדין לפנ"ע ואף שזה ספק, ומוכיח שם שאיסור זה הינו אף בספק, ולכאורה נסתרים דבריו מכל הנ"ל. אמנם לפי"ד הציץ אליעזר הנ"ל א"ש, ועיי"ש בכל ראיותיו דלא מיירי כלל במושיט חפץ אלא ביוזם מקרה, ולכן כל נידונו הוא האם צריך לחשוש שבאמת תארע תקלה ע"י אך לא דן מצד שאין לפנ"ע בספק, ולכן מוכיח גם מדין חצי שיעור ומדין אכילת תרומה (כשנתן גט שיחול שעה אחת קודם מיתה).

<BIG>'''כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר''' </BIG>

===כשמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול===

==נידונים נוספים בגדרי איסור "לפני עור"==

{{לפני עיוור ניווט}}

*'''לפני עור כשמכשיל את עצמו (כגון נזיר האוחז בכוס יין)'''

:ב'''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|199|יו"ד סב כה}} מסתפק בזה, וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.

:ולכו"ע יש את העניין דאיתא ב'''גמ'''' של 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב' {{ויקיטקסט|פסחים מ ב|פסחים מ:}}, וכן 'הרחק מן הכיעור' {{ויקיטקסט|חולין מד ב|חולין מד:}}, וכן מש"כ {{ויקיטקסט|בבא בתרא נז ב|בב"ב נז:}} 'אי דאיכא דרכא אחריתי רשע הוא', וראו '''אבות דר' נתן''' (פרק ב') ו'''מסילת ישרים''' (שער הפרישות), וע"ע '''חפץ חיים''' הל' לשה"ר כלל ט' (סוף אות א').

*'''האם הנכשל הכשיל המכשיל בלפנ"ע'''

*'''לפני עור כשמכשיל את חברו במדות רעות'''

*'''במבטל חברו ממצות עשה'''

:ב'''תוס'''' ד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, וראו '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כו}} בשם ספר למודי ה' (לימוד ז).

*'''האם דבר שהושג עם איסור לפנ"ע נאסר לשימוש'''

:ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ג' ל"ה) כתב, ד'לא מצינו שאסרו בדיעבד מלדור שם בשביל לפנ"ע'. (ויל"ע ב'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא צ ב|צ:}} שקנסו שם את המכשיל גוי בסירוס).

וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל.

ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך).

==מראי מקומות לנידונים הלכתיים אקטואליים==

*'''הושטת יין למחלל שבת בפרהסיה'''

:ב'''שו"ת מנחת פתים''' לגר"מ אריק (יו"ד קנ"א) מתיר, ואומר שאפי' בסתם יינם נהגו להקל. וראו '''שו"ת חלקת יעקב''' (א' ע"ז), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ח י"ח, וחכ"ב ג'). וב'''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד ק"כ) כתב שאין להחמיר בזה כ"כ כי אי"ז משום חתנות אלא משום קנס, (וע"ע '''בית ישראל''' או"ח ס"א, '''חלקת יעקב''' א' ע"ז, ו'''שארית ישראל''' אה"ע ז').

*'''עישון ומכירת סיגריות'''

:עי' ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ט"ו ל"ט, כ"א י"ד) שאוסר את העישון ואת הסיוע לו, (וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד ב' מ"ט, אך כיום ידוע אחרת וכו', עי' '''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ו ו'''שו"ת שבט הלוי''' י' רצ"ה), וע"ע '''שו"ת עמודי אור''' (כ"ט), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ג' שנ"ד), '''שו"ת יחוה דעת''' (עמ' קפ"א בהערות), ו'''לקוטי אמרים''' לחפץ חיים (פי"ג). וע"ע ב'''קובץ 'מבקשי תורה'''' חשון תשנ"ט (עמ' קע"ד) במה שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, ושוב יל"ד כיום.

*'''להראות לנהג השואל בשבת את הדרך הקצרה'''

:ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ח י"ט), דן בזה, וס"ל שלא יראה, דאין חיוב הפרשה מאיסור כיוון דקי"ל 'הלעיטהו', ועוד שאי"ז מסייע אלא רק 'שב ואל תעשה', ועוד משום מש"כ לעיל שאין איסור כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר, ע"ש, ועוד משום מש"כ '''שו"ת יד יצחק''' (ב' צ"ה, הובא בדרכ"ת ס"ק י"ז) שעזרה כזו מתפרשת כחיזוק ידיו. ע"ש.

*'''ליסע במוצ"ש עם נהג שלא מבדיל'''

:ב'''שו"ת מנח"ש''' (קמא ל"ה ב') מתיר, הובא לעיל, וראו ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' ל"ד) היתר מטעם אחר, וע"ע שם בחי"ב (סי' ל"ח). וכתב שם גם את סברת הגרשז"א, וכ"כ בספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') שהובא לעיל.

*'''למכור ולהשכיר בתים ובתי עסק לחשודים על חילול שבת'''

:'''חוות יאיר''' (קפ"ה), '''מהרש"ם''' (ב' קפ"ג), '''כתב סופר''' (יו"ד ע"ז), '''אגרות משה''' (יו"ד א' ע"ב ואו"ח ב' ס"ו ופ'), '''שרידי אש''' (ב' י"ט), '''מנחת שלמה''' (ל"ה).  ועיין '''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ג סי' ל"ט) שאסור להשכיר חנות שתיפתח בשבת, ע"ש ובמה שכתב מ'''שו"ת ערוגת הבושם''' (או"ח נ"ד) שאסור מדין 'הרחק משכן רע'. וראו ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב סי' י"ח) שכתב שאם יש לו חלק בבעלות חנות המחללת שבת, יסיר שמו ממנה, אך את הכסף שיש לו שם א"צ ליטול אם יכולים להתקיים גם בלעדיו, ואם תאמר שצריך אז כל עבריין יעשה כך לשותפו. ע"ש.

*'''חתונת חילונים, סידור קידושין והשכרת האולם'''

:עי' '''שו"ת שרידי אש''' (ג' כ"ח), '''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ח"ד, יו"ד ח"א ע"ב, או"ח ח"ד ל"ה), ו'''חכמת אדם''' (קכ"ו ט"ו), '''שו"ת מלמד להועיל''' (יו"ד ע"ט), '''שו"ת שארית ישראל''' (ז'), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ב' תרמ"א), '''שו"ת שאלת יצחק''' (ס"ב), ובספר '''ישמח לב''' (ח"א אות קס"א). וע"ע לגבי התר נישואין לחילוני, ב'''שו"ת יבי"א''' (ח"ב אה"ע כ"א). (וב'''שו"ת משיב דבר''' ב' ל"ב שהובא לעיל, אומר שאם זה בח"ע, כיוון שזה לפני שעת עבירה, לתוס' ורא"ש שרי, ולרש"י ורמב"ם שרי אם פרנסתו בכך דאז חשיב כדרכי שלום).  וע"ע ב'''שו"ת מהר"י אסאד''' (ח"ד סי' ק"מ) גבי גרושה לכהן המאיים להתנצר.

*'''נתינת הכשר למקום המגיש בשר וחלב'''

:ב'''שו"ת יבי"א''' (ו' יו"ד ג' ג') מתיר, ודלא כ'''ציץ אליעזר''' (י"א נ"ה). וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד א' נ"ב) מתיר גם כן, כי ההכשר על האוכל ולא על המוכר, ואם אדם קונה דבר האסור לו מצד עצמו, אי"ז עניין ההשגחה. (הציץ אליעזר מיירי כשהמשגיח צריך לעמוד שם ולא למחות, עיי"ש, ואי"ז אותו מקרה כמו באגרות משה).

[[קטגוריה:לפני עיוור לא תתן מכשול]]

[[קטגוריה:רוצח ושמירת נפש פרק יב]]

[[קטגוריה:יורה דעה סימן קיט]]

[[קטגוריה:יורה דעה סימן קנא]]