ויקיסוגיה

הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"

לפני עיוור לא תתן מכשול (עריכה)

גרסה מ־22:23, 4 בפברואר 2023

נוספו 1,842 בתים ,  22:23, 4 בפברואר 2023
הסרת תבנית תחרות
(טוב טעם ודעת {{היברובוקס|58133|34| תליתאה ב לא)
(הסרת תבנית תחרות)
 
(15 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה|}}
 


"לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא איסור הנאמר בתורה, וממנו למדנו שאסור לתת עצה רעה לפני סומא בדבר, שאסור להכשיל אדם אחר בעבירה, ובפשטות יש בפסוק זה גם איסור שלא להכשיל סומא ממש. {{ש}}מלבד האיסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשמכשיל אחר בעבירה, יש איסור נוסף מדרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", ופרטים רבים נאמרו בגדרי איסורים אלו.
"לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא איסור הנאמר בתורה, וממנו למדנו שאסור לתת עצה רעה לפני סומא בדבר, שאסור להכשיל אדם אחר בעבירה, ובפשטות יש בפסוק זה גם איסור שלא להכשיל סומא ממש. {{ש}}מלבד האיסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשמכשיל אחר בעבירה, יש איסור נוסף מדרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", ופרטים רבים נאמרו בגדרי איסורים אלו.


{{מקורות|שביעית {{ויקיטקסט|משנה שביעית ה ו|ה ו}}|עבודה זרה {{ויקיטקסט|עבודה זרה ו ב|ו:}}||הלכות רוצח ושמירת הנפש {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|יב יד}}, ספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}|}}
{{מקורות|{{ויקיטקסט2|משנה בבא מציעא ה יא|בבא מציעא ה יא}}, {{ויקיטקסט2|משנה שביעית ה ו|שביעית ה ו}}|{{ויקיטקסט2|נדרים סב ב|נדרים סב:}}, {{ויקיטקסט2|עבודה זרה ו ב|עבודה זרה ו:}}||הלכות רוצח ושמירת הנפש {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|יב יד}}, ספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}|{{ויקיטקסט2|שולחן ערוך אורח חיים קסג|או"ח קסג}}, {{ויקיטקסט2|שולחן ערוך אורח חיים קסט|או"ח קסט}}, {{ויקיטקסט2|שולחן ערוך יורה דעה קיט|יו"ד קיט}}, {{ויקיטקסט2|שולחן ערוך יורה דעה קנא|יו"ד קנא}}}}
==יסודות איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול==
==יסודות איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול==
{{לפני עיוור ניווט}}
{{לפני עיוור ניווט}}
שורה 9: שורה 9:
כתוב בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" {{ויקיטקסט|ויקרא יט יד|ויקרא יט יד}}, ומפסוק זה נלמדו כמה איסורים בהכשלת האחר:   
כתוב בתורה "ולפני עור לא תתן מכשול" {{ויקיטקסט|ויקרא יט יד|ויקרא יט יד}}, ומפסוק זה נלמדו כמה איסורים בהכשלת האחר:   


*'''עצה רעה''': איתא ב'''ספרא''' {{ויקיטקסט|ספרא על ויקרא יט יד|ב יד}} "ולפני עור לא תתן מכשול - לפני סומא בדבר. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל יאמר אדם לחברו מכור שדך וקח חמור והוא עוקף עליו ונוטלה ממנו"{{הערה|ב'''סה"מ לרס"ג''' לא כתב זאת, וב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (ח"ב, בסוף ל"ת נ"ה) מסביר דס"ל דעצה רעה נכלל באיסור אונאת דברים, וכמו שמשמע מסיום הברייתא בספרא פרשת בהר {{ויקיטקסט|ספרא (מלבי"ם)/פרשת בהר/פרק ד|פרשה ד}} (ויל"ע בלשון שם ובספרא דלעיל) ורש"י {{ויקיטקסט|רש"י על ויקרא כה יז|ויקרא כה יז}} .  אמנם ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא/בבא_מציעא/ג#הלכה_יג|ב"מ ג יג}} ו'''בגמרא''' {{ויקיטקסט|בבא מציעא נח ב|ב"מ נח}} לא גרסו בברייתא של אונאת דברים את איסור עצה רעה.}}.  
*'''עצה רעה''': איתא ב'''ספרא''' {{ויקיטקסט|ספרא על ויקרא יט יד|ב יד}} "ולפני עור לא תתן מכשול - לפני סומא בדבר. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל יאמר אדם לחברו מכור שדך וקח חמור והוא עוקף עליו ונוטלה ממנו"{{הערה|ב'''סה"מ לרס"ג''' לא כתב זאת, וב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (ח"ב, בסוף ל"ת נ"ה) מסביר דס"ל דעצה רעה נכלל באיסור אונאת דברים, וכמו שמשמע מסיום הברייתא בספרא פרשת בהר {{ויקיטקסט|ספרא (מלבי"ם)/פרשת בהר/פרק ד|פרשה ד}} (ויל"ע בלשון שם ובספרא דלעיל) ורש"י {{ויקיטקסט|רש"י על ויקרא כה יז|ויקרא כה יז}} .  אמנם ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא/בבא_מציעא/ג#הלכה_יג|ב"מ ג יג}} ו'''בגמרא''' {{ויקיטקסט|בבא מציעא נח ב|ב"מ נח}} לא גרסו בברייתא של אונאת דברים את איסור עצה רעה.}}.


*'''פיתוי לעבירה''': ב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה ו ב|ע"ז ו:}} נאמר: "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבן נח, שנאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול". ובטעם הדבר כתב '''החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|מצוה רלב}} "שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד".  
*'''פיתוי לעבירה''': ב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה ו ב|ע"ז ו:}} נאמר: "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבן נח, שנאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול". ובטעם הדבר כתב '''החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|מצוה רלב}} "שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד".


:וב'''שערי תשובה''' לרבינו יונה {{ויקיטקסט|שערי תשובה ג נב|ג נב}} מוסיף, שנכלל בלאו זה שלא יורה שלא כדת{{הערה|ולשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה ד|ת"ת ה ד}}: "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים".  וראו גם '''שו"ת מנחת יצחק''' (ח"ד עט ה) שכ"כ הרש"ש בביאור רש"י (סנהדרין עד עה), ומביא שב'''שו"ת מהר"ם שיק''' (או"ח שג) מסביר שזה משום החזקת עוברי עבירה.}}. (וב'''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך עח|עח}} כתב שחכם שהורה שלא כדין העבירה עליו ולא עלינו, (וכעי"ז מובא [[לפני עיוור לא תתן מכשול#האם לפנ"ע הוא איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל|להלן]] בשם '''רש"י'''), ויש מקום לדון לפי זה מדוע הוי לפנ"ע כשמורה שלא כדין הרי העבירה חלה רק עליו. וכנראה שיש איזושהי חלות עבירה גם על העושה, אולי ברמה של אונס, ולכן הוי לפנ"ע{{הערה|וזה רק אם נאמר שכשמכשיל מישהו והנכשל אנוס יש בזה לפנ"ע. עיין להלן בזה. וראה להלן גם הדיון אם יש איסור לפנ"ע בשב ואל תעשה.}}).
:וב'''שערי תשובה''' לרבינו יונה {{ויקיטקסט|שערי תשובה ג נב|ג נב}} מוסיף, שנכלל בלאו זה שלא יורה שלא כדת{{הערה|ולשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה ד|ת"ת ה ד}}: "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים".  וראו גם '''שו"ת מנחת יצחק''' (ח"ד עט ה) שכ"כ הרש"ש בביאור רש"י (סנהדרין עד עה), ומביא שב'''שו"ת מהר"ם שיק''' (או"ח שג) מסביר שזה משום החזקת עוברי עבירה.}}. (וב'''ספר החינוך''' {{ויקיטקסט|ספר החינוך עח|עח}} כתב שחכם שהורה שלא כדין העבירה עליו ולא עלינו, (וכעי"ז מובא [[לפני עיוור לא תתן מכשול#האם לפנ"ע הוא איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל|להלן]] בשם '''רש"י'''), ויש מקום לדון לפי זה מדוע הוי לפנ"ע כשמורה שלא כדין הרי העבירה חלה רק עליו. וכנראה שיש איזושהי חלות עבירה גם על העושה, אולי ברמה של אונס, ולכן הוי לפנ"ע{{הערה|וזה רק אם נאמר שכשמכשיל מישהו והנכשל אנוס יש בזה לפנ"ע. עיין להלן בזה. וראה להלן גם הדיון אם יש איסור לפנ"ע בשב ואל תעשה.}}).


*'''הכשלת עיוור''': על אף שבפשטות התורה בפסוק זה גם אסרה את הפעולה של נתינת מכשול פיזי בדרכו של העיוור, יש אומרים שפסוק זה בא ללמד רק את המשמעות של הכשלה בעבירה או בעצה רעה, ונפרט:  
*'''הכשלת עיוור''': על אף שבפשטות התורה בפסוק זה גם אסרה את הפעולה של נתינת מכשול פיזי בדרכו של העיוור, יש אומרים שפסוק זה בא ללמד רק את המשמעות של הכשלה בעבירה או בעצה רעה, ונפרט:


====נתינת מכשול פיזי לפני עיוור ממש====
====נתינת מכשול פיזי לפני עיוור ממש====


כתב '''הרמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}: "הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו. והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר נפתה בו, ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו... ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה... ודברים רבים מאד מזה הסוג יאמרו בהן עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. ופשטיה דקרא - כמו שזכרנו תחלה". ובפשטות משמע שהפסוק כולל '''רק''' עצה רעה או פיתוי לעבירה.  
כתב '''הרמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}}: "הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו. והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר נפתה בו, ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו... ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה... ודברים רבים מאד מזה הסוג יאמרו בהן עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. ופשטיה דקרא - כמו שזכרנו תחלה". ובפשטות משמע שהפסוק כולל '''רק''' עצה רעה או פיתוי לעבירה (וכן משמע מדבריו בפיהמ"ש, מובא לקמן בפסקא "בנכשל שוגג או מזיד").  


כך גם מדייקים את שיטת '''הראב"ד''': ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|ראב"ד הלכות ת"ת {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ו יד|ו יד}} כך דייק מדבריו ה'''ב"ח''' (יו"ד שלד), הובא גם ב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  
כך גם מדייקים את שיטת '''הראב"ד''': ברמב"ם כתב שעל 24 דברים בית דין מנדים את מי שעושה אותם, ואחד מהם הוא "המכשיל את העיוור". הראב"ד טרח להגיה "כגון המכה את בנו הגדול" (מבואר בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} שזו הכשלה בעבירה, כי הבן עלול לבזות או להכות את אביו בחזרה), ומשמע שהבין שהמכשיל עיוור ממש, אינו כלול בפסוק זה{{הערה|ראב"ד הלכות ת"ת {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תלמוד תורה ו יד|ו יד}} כך דייק מדבריו ה'''ב"ח''' (יו"ד שלד), הובא גם ב'''הגהות הגרי"פ פערלא''' לרס"ג (לאוין נ"ה).}}.  
שורה 27: שורה 27:
מאידך, '''ספר חסידים''' (אות תרע"ג) אוסר למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע, וב'''משך חכמה''' וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתבו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), ועל כן שיטתם דודאי שפס' זה כולל גם את איסור נתינת מכשול פיזי לפני עיוור.  
מאידך, '''ספר חסידים''' (אות תרע"ג) אוסר למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע, וב'''משך חכמה''' וב'''תורה תמימה''' (ויקרא יט יד) כתבו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג.), ועל כן שיטתם דודאי שפס' זה כולל גם את איסור נתינת מכשול פיזי לפני עיוור.  


ו'''בגמ'''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו א|ע"ז ט"ו}} איתא שאסור למכור לגויים כלי זיין משום לפנ"ע, וכ"פ '''הרמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב|רוצח יב}}, ובפשטות זה כמו שימת מכשול פיזי לפני עור. גם ב'''תוס'''' (ע"ז כא. ד"ה אלפני, בתי' השני) שכתב: "א"נ, כיון דאיסור שכונה (הוא כדי) שלא יבוא היזק לישראל, קרי ליה מכשול לפני עור", משמע שיש לפנ"ע בכפשוטו. {{הערה|אם כי אולי י"ל שזה דין דרבנן "משום" לפנ"ע, ולכן קוראים לזה בגמ' כך. ולרמ"ה דלהלן שמקור איסור ההיזק הוא מפס' זה, מובן יותר מדוע קוראים לזה כך.}}.  
ו'''בגמ'<nowiki/>''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו א|ע"ז ט"ו}} איתא שאסור למכור לגויים כלי זיין משום לפנ"ע, וכ"פ '''הרמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב|רוצח יב}}, ובפשטות זה כמו שימת מכשול פיזי לפני עור. גם ב'''תוס'''' (ע"ז כא. ד"ה אלפני, בתי' השני) שכתב: "א"נ, כיון דאיסור שכונה (הוא כדי) שלא יבוא היזק לישראל, קרי ליה מכשול לפני עור", משמע שיש לפנ"ע בכפשוטו. {{הערה|אם כי אולי י"ל שזה דין דרבנן "משום" לפנ"ע, ולכן קוראים לזה בגמ' כך. ולרמ"ה דלהלן שמקור איסור ההיזק הוא מפס' זה, מובן יותר מדוע קוראים לזה כך.}}.  


אם כי לגופה של טענה שהרי "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", אחרים כתבו דכיון שבפס' נאמר "לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה'", למדנו שהוקשו עיוור וחרש, וכמו שחרש לאו דוקא, כך גם עיוור{{הערה|'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ו, בשם ספר כנסת הגדולה), וכן ב'''רא"מ''' עה"ת (פר' קדושים). ובספר '''קרבן אהרן''' שם הקשה על דבריו.}}. ועוד, מהלשון "ויראת מאלוקיך" משמע שזה איסור המסור ללב{{הערה|'''כלי יקר''' ו'''גור אריה''' על התורה. וב'''הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ששייך ציווי 'ויראת' גם על מכשול פיזי לפני עיוור, כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. עוד יש לומר ש'ויראת' נאמר על החלק המסור ללב, ואין בזה כדי להוכיח שהאיסור לא כולל '''גם''' איסור של מכשול פיזי.}}. יש גם שכתבו דהלשון "תתן" מוכיח שאין הכוונה למכשול פיזי לפני עיוור, כי אז היה צריך לכתוב "לפני עיוור לא תניח מכשול"{{הערה|זה לשון '''חשוקי חמד''' (עבודה זרה דף ב.) "...פירש בקרבן העדה, לבאר מדוע חז"ל בתורת כהנים (קדשים פ"ב) לא ביארו את הלאו דלפני עור כפשוטו אלא ביארו שלא יכשיל סומא בדבר, והרי קיימ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאן מעצם התיבות מוכח כך, משום דהמניח אבן על הארץ כדי שהעוור יכשל בו ויפול, אין במעשה כזה "נתינה", ולא שייך לומר לפני עור לא "תתן" אלא לא תניח לפניו מכשול, ומזה שכתבה התורה לפני עוור לא תתן, מוכח מעצם התיבות, שהתורה נתכוונה כמדרשו, לא תתן לנזיר ביד יין, אם הנזיר עור בדבר, וכמו כן לא תתן ביד הנכרי אבר מהחי אם הוא עור, ולא יודע שהוא מצווה על כך.".  {{ש}}אבל '''הגרי"פ בביאור על ספר המצוות לרס"ג''' (לאוין ל"ת נג נד נה) כתב "...וגם מה שכתב בזה הר"ב ק"א שם וכו', ואני תמה דגם לפי דבריו אמאי לא שייך גם בעור ומכשול ממש נתינה. כגון שנותן לו לאכול או לשתות דבר מזיקו או ממיתו. וגם לא כתיב בקרא ולעור לא תתן מכשול אלא ולפני עור לא תתן מכשול. וכבר אשכחן בקרא בכמה דוכתי לשון נתינה במקום ידוע. אף על פי שאינו נותן לשום אדם. ואינו נותן שום דבר. כמו כל לשון נתינה דגבי מתן דמים וגבי כלי המשכן וכו', וא"כ ודאי התמיהא במקומה עומדת מנ"ל להוציא מקרא זה מידי פשוטו".}}.
אם כי לגופה של טענה שהרי "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", אחרים כתבו דכיון שבפס' נאמר "לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה'", למדנו שהוקשו עיוור וחרש, וכמו שחרש לאו דוקא, כך גם עיוור{{הערה|'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ו, בשם ספר כנסת הגדולה), וכן ב'''רא"מ''' עה"ת (פר' קדושים). ובספר '''קרבן אהרן''' שם הקשה על דבריו.}}. ועוד, מהלשון "ויראת מאלוקיך" משמע שזה איסור המסור ללב{{הערה|'''כלי יקר''' ו'''גור אריה''' על התורה. וב'''הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ששייך ציווי 'ויראת' גם על מכשול פיזי לפני עיוור, כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. עוד יש לומר ש'ויראת' נאמר על החלק המסור ללב, ואין בזה כדי להוכיח שהאיסור לא כולל '''גם''' איסור של מכשול פיזי.}}. יש גם שכתבו דהלשון "תתן" מוכיח שאין הכוונה למכשול פיזי לפני עיוור, כי אז היה צריך לכתוב "לפני עיוור לא תניח מכשול"{{הערה|זה לשון '''חשוקי חמד''' (עבודה זרה דף ב.) "...פירש בקרבן העדה, לבאר מדוע חז"ל בתורת כהנים (קדשים פ"ב) לא ביארו את הלאו דלפני עור כפשוטו אלא ביארו שלא יכשיל סומא בדבר, והרי קיימ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאן מעצם התיבות מוכח כך, משום דהמניח אבן על הארץ כדי שהעוור יכשל בו ויפול, אין במעשה כזה "נתינה", ולא שייך לומר לפני עור לא "תתן" אלא לא תניח לפניו מכשול, ומזה שכתבה התורה לפני עוור לא תתן, מוכח מעצם התיבות, שהתורה נתכוונה כמדרשו, לא תתן לנזיר ביד יין, אם הנזיר עור בדבר, וכמו כן לא תתן ביד הנכרי אבר מהחי אם הוא עור, ולא יודע שהוא מצווה על כך.".  {{ש}}אבל '''הגרי"פ בביאור על ספר המצוות לרס"ג''' (לאוין ל"ת נג נד נה) כתב "...וגם מה שכתב בזה הר"ב ק"א שם וכו', ואני תמה דגם לפי דבריו אמאי לא שייך גם בעור ומכשול ממש נתינה. כגון שנותן לו לאכול או לשתות דבר מזיקו או ממיתו. וגם לא כתיב בקרא ולעור לא תתן מכשול אלא ולפני עור לא תתן מכשול. וכבר אשכחן בקרא בכמה דוכתי לשון נתינה במקום ידוע. אף על פי שאינו נותן לשום אדם. ואינו נותן שום דבר. כמו כל לשון נתינה דגבי מתן דמים וגבי כלי המשכן וכו', וא"כ ודאי התמיהא במקומה עומדת מנ"ל להוציא מקרא זה מידי פשוטו".}}.
שורה 50: שורה 50:
גם בריטב"א (קידושין {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/קידושין/פרק_ב#דף_מב_עמוד_ב|דף מב:}} וב"מ י: בשטמ"ק) שכתב שאין לפנ"ע בקידושי גרושה לכהן, כי אין איסור עד דבעיל, מוכח שאין לפנ"ע עד שנכשל{{הערה|'''הגרי"פ''' מוכיח עוד מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} שאסור להלוות בלי עדים משום לפנ"ע, וקשה שעשה דוחה לא תעשה, אלא ע"כ שלא עובר עד שנכשל ואז אין את העשה ולכן אסור.}}. כשיטה זו כ"כ גם ב'''שו"ת פני יהושע'''{{הערה|סבו של בעל חידושי פני יהושע על הש"ס}} (חו"מ ט), וב'''שו"ת פרי יצחק''' (ב מט).
גם בריטב"א (קידושין {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/קידושין/פרק_ב#דף_מב_עמוד_ב|דף מב:}} וב"מ י: בשטמ"ק) שכתב שאין לפנ"ע בקידושי גרושה לכהן, כי אין איסור עד דבעיל, מוכח שאין לפנ"ע עד שנכשל{{הערה|'''הגרי"פ''' מוכיח עוד מהגמ' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} שאסור להלוות בלי עדים משום לפנ"ע, וקשה שעשה דוחה לא תעשה, אלא ע"כ שלא עובר עד שנכשל ואז אין את העשה ולכן אסור.}}. כשיטה זו כ"כ גם ב'''שו"ת פני יהושע'''{{הערה|סבו של בעל חידושי פני יהושע על הש"ס}} (חו"מ ט), וב'''שו"ת פרי יצחק''' (ב מט).


אולם '''בה"ג''' '''ר"א הזקן''' '''ר"י אלברגלוני''' '''ר"ש אבן גבירול''' '''סמ"ג''' (ל"ת קס"ח) ו'''סמ"ק''' (קע"ב), נקטו לשון של 'נתינת המכשול' ולא 'כשלון'. וכצד זה כך נקטו '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסז}}, שעובר מיד בנתינת המכשול, וכך ס"ל גם ל'''חזו"א''' ולגרח"ע ב'''שו"ת אחיעזר''' (ג פא א ו).
אולם '''בה"ג''' '''ר"א הזקן''' '''ר"י אלברגלוני''' '''ר"ש אבן גבירול''' '''סמ"ג''' (ל"ת קס"ח) ו'''סמ"ק''' (קע"ב), נקטו לשון של 'נתינת המכשול' ולא 'כשלון'. וכצד זה כך נקטו '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסז}}, שעובר מיד בנתינת המכשול, וכך ס"ל גם ל'''חזון איש''' ולגרח"ע ב'''שו"ת אחיעזר''' (ג פא א ו).


בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} "אמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול גאמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול". ואפשר לדייק שעובר מיד בלפנ"ע דאל"ה מדוע צעקה על התלמיד, וב{{ויקיטקסט|קידושין לב א|קידושין לב.}} אפשר לדייק הפוך: "רבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח", והגמ' שואלת "ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול?", ומשמע שעובר רק אם הוא באמת יכעס. {{הערה|וכ"כ גם ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ד'). אמנם בלא"ה כתבו מטעם אחר ב'''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א סי' מ"ז), ובספר '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסא}}, דשם מיירי בלפנ"ע דרבנן (כי זה רק ספק שמא יעבור. ראה להלן).  וע"ע בנדו"ד ב'''קהילות יעקב''' (ע"ז ג ב).}}
בגמ' {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|מו"ק יז.}} "אמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול גאמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול". ואפשר לדייק שעובר מיד בלפנ"ע דאל"ה מדוע צעקה על התלמיד, וב{{ויקיטקסט|קידושין לב א|קידושין לב.}} אפשר לדייק הפוך: "רבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח", והגמ' שואלת "ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול?", ומשמע שעובר רק אם הוא באמת יכעס. {{הערה|וכ"כ גם ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ד'). אמנם בלא"ה כתבו מטעם אחר ב'''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א סי' מ"ז), ובספר '''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסא}}, דשם מיירי בלפנ"ע דרבנן (כי זה רק ספק שמא יעבור. ראה להלן).  וע"ע בנדו"ד ב'''קהילות יעקב''' (ע"ז ג ב).}}
שורה 72: שורה 72:
כתב ה'''רמב"ן''' (מלחמות ה' סנהדרין סופ"ח עד: לגבי איסור מכירת קוואקי ודימוניקי לגויים, שאסור משום לפנ"ע שמכשיל אותם בעבודה זרה), שמצד איסור ההכשלה אין דין של 'יהרג ואל יעבור', כי זה לאו בעלמא ולא עבירת "עבודה זרה" שדינה ביהרג ואל יעבור. אולם '''בעל המאור''' שם חולק ואומר שזה מותר רק בגלל שלהנאתו מכוון.  
כתב ה'''רמב"ן''' (מלחמות ה' סנהדרין סופ"ח עד: לגבי איסור מכירת קוואקי ודימוניקי לגויים, שאסור משום לפנ"ע שמכשיל אותם בעבודה זרה), שמצד איסור ההכשלה אין דין של 'יהרג ואל יעבור', כי זה לאו בעלמא ולא עבירת "עבודה זרה" שדינה ביהרג ואל יעבור. אולם '''בעל המאור''' שם חולק ואומר שזה מותר רק בגלל שלהנאתו מכוון.  


ב'''קובץ הערות''' (מ"ח ט' בהשמטה), '''שו"ת ציץ אליעזר''' {{היברובוקס|14514|151|טו סו"ס נג}} וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ב'), כתבו שמחלוקת הרמב"ן ובעה"מ היא האם "לפני עיוור" הוא איסור בפני עצמו, או שהאיסור הוא הרחבה של כל איסור ואיסור. שלרמב"ן זה לאו בעלמא, וכמ"ש בעצמו, ועל לאו זה לא נאמר "יהרג ואל יעבור". אך לבעה"מ איסור לפני עיוור הוא סניף לעבירת המכשול, וממילא דינה כדין העבירה ובע"ז יהרג ואל יעבור{{הערה|וכדעת הרמב"ן כ"כ גם '''ריטב"א''' (ע"ז ו:), ו'''ר"ן''' בסנהדרין, וראו עוד ב'''ציץ אליעזר''' חי"ז סי' ה' מה שהקשה '''הגרצ"פ פראנק''' ע"ז, ומה שתי' לו הגראי"ו. {{ש}}על פי הנ"ל מובן יותר מה שכתבו ב'''שו"ת ערוגת הבושם''' (יו"ד רלה) '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד עז) '''חזון איש''' (יו"ד סב ז) ו'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג), שלפנ"ע הוי לאו דבין אדם למקום, משום שגורם לעשות עבירה, (ובמכשיל בגוף ובעצה זה בין אדם לחברו). '''ובאגרות משה כתב עוד דלפי"ז רק "בר חיובא" אסור להכשיל אחר בעבירה משום לפני עיוור (ראו להלן נידון זה)''', ואומר שלדעת תוס' (ב"מ י:) איסור לפני עיוור הוא זה גם "בין אדם לחברו", ולכן תוס' אומר שם שבישראל המקדש גרושה לכהן גם כן יש את איסור לפנ"ע.}}.
ב'''קובץ הערות''' (מ"ח ט' בהשמטה), '''שו"ת ציץ אליעזר''' {{היברובוקס|14514|151|טו סו"ס נג}} וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ב'), כתבו שמחלוקת הרמב"ן ובעה"מ היא האם "לפני עיוור" הוא איסור בפני עצמו, או שהאיסור הוא הרחבה של כל איסור ואיסור. שלרמב"ן זה לאו בעלמא, וכמ"ש בעצמו, ועל לאו זה לא נאמר "יהרג ואל יעבור". אך לבעה"מ איסור לפני עיוור הוא סניף לעבירת המכשול, וממילא דינה כדין העבירה ובע"ז יהרג ואל יעבור{{הערה|וכדעת הרמב"ן כ"כ גם '''ריטב"א''' (ע"ז ו:), ו'''ר"ן''' בסנהדרין, וראו עוד ב'''ציץ אליעזר''' חי"ז סי' ה' מה שהקשה '''הגרצ"פ פראנק''' ע"ז, ומה שתי' לו הגראי"ו. {{ש}}על פי הנ"ל מובן יותר מה שכתבו ב'''שו"ת ערוגת הבושם''' (יו"ד רלה) '''שו"ת כתב סופר''' (יו"ד עז) '''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב ז}} ו'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ח"א ג), שלפנ"ע הוי לאו דבין אדם למקום, משום שגורם לעשות עבירה, (ובמכשיל בגוף ובעצה זה בין אדם לחברו). '''ובאגרות משה כתב עוד דלפי"ז רק "בר חיובא" אסור להכשיל אחר בעבירה משום לפני עיוור (ראו להלן נידון זה)''', ואומר שלדעת תוס' (ב"מ י:) איסור לפני עיוור הוא זה גם "בין אדם לחברו", ולכן תוס' אומר שם שבישראל המקדש גרושה לכהן גם כן יש את איסור לפנ"ע.}}.


וב'''מנחת אשר''' תלה בזה מחלוקת ראשונים נוספת: בגמרא מבואר שאסור להפריש תרומות ומעשרות שלא מן המוקף. ומבואר שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ומבואר שחבר שנתן לעם הארץ דבר שאינו מעושר, החבר יפריש על מה שביד העם הארץ, אף שיש איסור להפריש שלא מן המוקף, כי ניחא ליה לעשות איסור קטן (של הפרשה שלא מן המוקף) כדי שהעם הארץ לא יעשה איסור גדול (של אכילת טבל). אמנם בגמ' {{ויקיטקסט|שבת ד א|שבת ד.}} יש ספק אם מותר לעבור על איסור קטן כדי להציל אחר מאיסור גדול. וכתבו הראשונים שזה שונה מחבר שמפריש שלא מן המוקף, כי שם החבר הוא זה שגרם לע"ה שיעבור על האיסור, ולכן הוא מעדיף לעשות איסור קטן כדי להצילו. ובראשונים יש ניסוחים שונים לחילוק זה. '''תוס'''' (שבת ד) כתב בסתם, שהאיסור נעשה על ידו. אך ב'''תוס' רא"ש''' כתב "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו '''הוי כאילו הוא אוכלו'''". ובדברי '''המאירי''' הדברים מוצגים כמחלוקת "חכמי הצרפתים" עם "חכמי הדורות": שהמאירי כתב בשם חכמי הצרפתים, דניחא ליה לחבר לעבור על איסור קטן של הפרשה שלא מן המוקף כדי שהעם הארץ לא יעבור על איסור חמור של אכילת טבל, "שאם יחטא עם הארץ נמצא חבר גורם לו", "וחכמי הדורות מוסיפים בתי' זה, שאף החבר אילו חטא עם הארץ נמצא הוא נותן מכשול ויש לו חלק בעבירה". וצ"ב מה באו להוסיף. ולהנ"ל נראה דפליגי אם הלאו דלפנ"ע הוי לאו בפני עצמו או סניף מעבירת המכשול.  
וב'''מנחת אשר''' תלה בזה מחלוקת ראשונים נוספת: בגמרא מבואר שאסור להפריש תרומות ומעשרות שלא מן המוקף. ומבואר שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ומבואר שחבר שנתן לעם הארץ דבר שאינו מעושר, החבר יפריש על מה שביד העם הארץ, אף שיש איסור להפריש שלא מן המוקף, כי ניחא ליה לעשות איסור קטן (של הפרשה שלא מן המוקף) כדי שהעם הארץ לא יעשה איסור גדול (של אכילת טבל). אמנם בגמ' {{ויקיטקסט|שבת ד א|שבת ד.}} יש ספק אם מותר לעבור על איסור קטן כדי להציל אחר מאיסור גדול. וכתבו הראשונים שזה שונה מחבר שמפריש שלא מן המוקף, כי שם החבר הוא זה שגרם לע"ה שיעבור על האיסור, ולכן הוא מעדיף לעשות איסור קטן כדי להצילו. ובראשונים יש ניסוחים שונים לחילוק זה. '''תוס'''' (שבת ד) כתב בסתם, שהאיסור נעשה על ידו. אך ב'''תוס' רא"ש''' כתב "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו '''הוי כאילו הוא אוכלו'''". ובדברי '''המאירי''' הדברים מוצגים כמחלוקת "חכמי הצרפתים" עם "חכמי הדורות": שהמאירי כתב בשם חכמי הצרפתים, דניחא ליה לחבר לעבור על איסור קטן של הפרשה שלא מן המוקף כדי שהעם הארץ לא יעבור על איסור חמור של אכילת טבל, "שאם יחטא עם הארץ נמצא חבר גורם לו", "וחכמי הדורות מוסיפים בתי' זה, שאף החבר אילו חטא עם הארץ נמצא הוא נותן מכשול ויש לו חלק בעבירה". וצ"ב מה באו להוסיף. ולהנ"ל נראה דפליגי אם הלאו דלפנ"ע הוי לאו בפני עצמו או סניף מעבירת המכשול.  
שורה 91: שורה 91:
וב'''תוס'''' (ע"ז ו:) איתא להדיא שאסור להכשיל אפילו מומר, ואף דבר ששייך למקבל אסור להושיט, וכך פסק גם ב'''מגן אברהם''' (שמז סק"ד).
וב'''תוס'''' (ע"ז ו:) איתא להדיא שאסור להכשיל אפילו מומר, ואף דבר ששייך למקבל אסור להושיט, וכך פסק גם ב'''מגן אברהם''' (שמז סק"ד).
וב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות כלאים י לא|כלאים י לא}} כתוב שהמלביש חברו כלאים והלובש מזיד, המלביש עובר משום ולפני עור, וכן בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}} משמע שיש גם במזיד ממשכ"ש גבי לוה בריבית, ובפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה שביעית ה ו|שביעית ה ו}} כתב: "לפנ"ע לא תתן מכשול, רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו'", ומשמע ג"כ שאסור אפילו במזיד.  
וב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות כלאים י לא|כלאים י לא}} כתוב שהמלביש חברו כלאים והלובש מזיד, המלביש עובר משום ולפני עור, וכן בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|ל"ת רצט}} משמע שיש גם במזיד ממשכ"ש גבי לוה בריבית, ובפירוש המשנה {{ויקיטקסט|משנה שביעית ה ו|שביעית ה ו}} כתב: "לפנ"ע לא תתן מכשול, רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו'", ומשמע ג"כ שאסור אפילו במזיד.  
גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג בקומץ מנחה]), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' (יו"ד סב ז) כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|רוצח יב יד}}: "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".   
גם מדברי ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג בקומץ מנחה]), רואים שיש לפנ"ע במכשיל גוי שהגוי מזיד, וכן ב'''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב ז}} כותב בפשיטות שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. וב'''שו"ת אחיעזר''' (ג סה ט) חילק בין משיא עצה שאינה הוגנת שאסור רק בנכשל שוגג, לבין מכשיל בעבירה ששם גם בנכשל מזיד יש איסור וזהו דין מיוחד במכשיל בעבירה{{הערה|ובביאור הדבר כיצד נלמדו שניהם מהפס', ראו גם ב'''שו"ת בנין אב''' (ח"א לו ד).}}. ושם ר"ל שאולי משום ש"אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות", לכן כלפי עבירה חשיב תמיד כשוגג. וכעי"ז כתב '''הגרי"פ פערלא''' סוף ל"ת נ"ה על לשון ה'''רס"ג''' שם "להכשיל מטרף", שכל חוטא ה"ז מתוך טירוף הדעת. ועל פי דברים אלו מובן מדוע יש לפנ"ע במזיד בעבירה אף שבפס' איתא לפני "עיוור", וזה לשון ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש יב יד|רוצח יב יד}}: "וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה '''שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו'''".   


אמנם במכשיל גוי כשהגוי שוגג, אין בזה לפנ"ע כיוון שאין לגוי איסור כשעובר בשוגג ('''רמב"ם''' מלכים י). כ"כ '''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה). ולפי זה, אם יש לפנ"ע בהכשלת גוי, ראו להלן, מוכח שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. כעין זה גם באיסור דרבנן כשהנכשל שוגג, לדעות שאין איסור בדרבנן אם הוא שוגג, ראו להלן, גם כמובן שאין איסור לפנ"ע.
אמנם במכשיל גוי כשהגוי שוגג, אין בזה לפנ"ע כיוון שאין לגוי איסור כשעובר בשוגג ('''רמב"ם''' מלכים י). כ"כ '''מנחת חינוך''' (רלב ג בקומץ מנחה). ולפי זה, אם יש לפנ"ע בהכשלת גוי, ראו להלן, מוכח שיש לפנ"ע כשהנכשל מזיד. כעין זה גם באיסור דרבנן כשהנכשל שוגג, לדעות שאין איסור בדרבנן אם הוא שוגג, ראו להלן, גם כמובן שאין איסור לפנ"ע.
שורה 123: שורה 123:
ב'''תוס'''' (שבת ג. ד"ה בבא) איתא: "ואפי' מיירי שהיה יכול ליטלו ...דלא עבר משום לפנ"ע ...איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור". וכ"כ ה'''רא"ש''' (שם) וה'''ר"ן''' (שם ובע"ז ו) וה'''ריטב"א''' (ב"מ ה:), וכך ס"ל ל'''תשב"ץ''' (בשו"ת ח"ג קלג). וב'''רדב"ז''' (נזירות ה כ): "נהי דמסייע ידי עוברי עבירה אבל לא עבר אלפנ"ע לא תתן מכשול". וגם ב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) משמע שפסק כרא"ש.
ב'''תוס'''' (שבת ג. ד"ה בבא) איתא: "ואפי' מיירי שהיה יכול ליטלו ...דלא עבר משום לפנ"ע ...איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור". וכ"כ ה'''רא"ש''' (שם) וה'''ר"ן''' (שם ובע"ז ו) וה'''ריטב"א''' (ב"מ ה:), וכך ס"ל ל'''תשב"ץ''' (בשו"ת ח"ג קלג). וב'''רדב"ז''' (נזירות ה כ): "נהי דמסייע ידי עוברי עבירה אבל לא עבר אלפנ"ע לא תתן מכשול". וגם ב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) משמע שפסק כרא"ש.


אמנם ב'''רי"ף''' בע"ז משמע שמותר לגמרי (ע"ש ב'''ר"ן'''), וכן ב'''תוס'''' (ע"ז ו) משמע כך (כ"כ ה'''ש"ך''' יו"ד קנא סק"ו), וכן כתב '''רמ"א''' בשם ה'''מרדכי''' רפ"ק דע"ז (ולפנינו לכאו' לא נמצא, וראו '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג ד"ה והנה תוס'}}, מ"ש מהדרכי משה), וכן ב'''רמב"ן''' (שהובא בר"ן סופ"ק דע"ז), וב'''סמ"ג''' (לאוין קסח), וב'''רבינו ירוחם''' (נתיב יד ריש חלק ז), וב'''שו"ת הרדב"ז''' (ח"ג תקלה, וח"ה רטו. אם כי שם מיירי באיסור דר', ע"ש) ואין זה כהל' נזירות דלעיל, (וראו עוד בלשון הרדב"ז בהל' אבל (ג ה) שכתב "ואין כאן אלא מסייע ידי עו"ע ואין בו ממש". ויל"ד אם ריש דבריו העיקר או סופם), וכ"כ ב'''בית יהודא''' (עייאש יו"ד יז). וראו גם ב'''תוס'''' (קידושין נו.) שמשמע שאין איסור.
אמנם ב'''רי"ף''' בע"ז משמע שמותר לגמרי (ע"ש ב'''ר"ן'''), וכן ב'''תוס'<nowiki/>''' (ע"ז ו) משמע כך (כ"כ ה'''ש"ך''' יו"ד קנא סק"ו), וכן כתב '''רמ"א''' בשם ה'''מרדכי''' רפ"ק דע"ז (ולפנינו לכאו' לא נמצא, וראו '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג ד"ה והנה תוס'}}, מ"ש מהדרכי משה), וכן ב'''רמב"ן''' (שהובא בר"ן סופ"ק דע"ז), וב'''סמ"ג''' (לאוין קסח), וב'''רבינו ירוחם''' (נתיב יד ריש חלק ז), וב'''שו"ת הרדב"ז''' (ח"ג תקלה, וח"ה רטו. אם כי שם מיירי באיסור דר', ע"ש) ואין זה כהל' נזירות דלעיל, (וראו עוד בלשון הרדב"ז בהל' אבל (ג ה) שכתב "ואין כאן אלא מסייע ידי עו"ע ואין בו ממש". ויל"ד אם ריש דבריו העיקר או סופם), וכ"כ ב'''בית יהודא''' (עייאש יו"ד יז). וראו גם ב'''תוס'''' (קידושין נו.) שמשמע שאין איסור.


וה'''רמ"א''' (שם סו"ס א') כתב שיש אומרים שאם יכולים לקנות במקום אחר ליכא לפנ"ע, ויש מחמירין, ונהגו להקל כסברא ראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. (וב'''שו"ת חוות יאיר''' (קפה) כתב שמלשונו "ויש מחמירין", משמע דס"ל לדידיה לקולא מדלא כתב "ויש אוסרין").  וב'''ש"ך''' (ס"ק ו) הקשה סתירה ברי"ו וכו' ע"ש, והוכיח מזה שאין מחלוקת כלל אלא המתירים דיברו בישראל והאוסרים בגוי ומומר, (וכ"כ במג"א הנ"ל, אך יש חולקים בזה כדלהלן).  וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ט לג ז-ט) כתב שאין צריך להפסיד כל ממונו משום איסור מסייע.
וה'''רמ"א''' (שם סו"ס א') כתב שיש אומרים שאם יכולים לקנות במקום אחר ליכא לפנ"ע, ויש מחמירין, ונהגו להקל כסברא ראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. (וב'''שו"ת חוות יאיר''' (קפה) כתב שמלשונו "ויש מחמירין", משמע דס"ל לדידיה לקולא מדלא כתב "ויש אוסרין").  וב'''ש"ך''' (ס"ק ו) הקשה סתירה ברי"ו וכו' ע"ש, והוכיח מזה שאין מחלוקת כלל אלא המתירים דיברו בישראל והאוסרים בגוי ומומר, (וכ"כ במג"א הנ"ל, אך יש חולקים בזה כדלהלן).  וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ט לג ז-ט) כתב שאין צריך להפסיד כל ממונו משום איסור מסייע.
שורה 129: שורה 129:
וב'''פירוש המשנה לרמב"ם''' {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} כתב: "עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ויש לבאר מה שכתב "אם סייעו", דהרי הרמב"ם לא חילק בין חד עברא לתר"ע. (וראו גם בהל' שבת (ה טז) שכתב שמסייע פטור אם השני יכל לעשות בלעדיו, אך שם זה לגבי שיקרא ממש עושה מלאכה ופה אנו דנים רק לאיסור דרבנן).  
וב'''פירוש המשנה לרמב"ם''' {{ויקיטקסט|משנה_תרומות_ו_ג#פירוש_הרמב"ם|תרומות ו ג}} כתב: "עובר על הכתוב שאמר ולפנ"ע וגו' אם היה הוא סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייעו לאותו עובר". ויש לבאר מה שכתב "אם סייעו", דהרי הרמב"ם לא חילק בין חד עברא לתר"ע. (וראו גם בהל' שבת (ה טז) שכתב שמסייע פטור אם השני יכל לעשות בלעדיו, אך שם זה לגבי שיקרא ממש עושה מלאכה ופה אנו דנים רק לאיסור דרבנן).  


ויש שחילקו בין אם הוא משתתף ממש בעבירה או רק מאפשר את עשייתה, שאם מקדש אשה גרושה לכהן או מקיף ראש, שם אסור אף בח"ע משום מסייע, אך אם רק מושיט דבר למישהו שיכל לקחתו לעצמו לבד, אין בזה שום איסור. וב'''טורי אבן''' (חגיגה יג באבני מלואים) כתב שאם העבירה מזומנת לפניו לעשותה באין מוחה ומעכב, אין אפילו איסור דרבנן כי אם לא היה נותן לו היה לוקח מעצמו ומה עשה.  ו'''בגמ'''' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} איתא, שערב ועדים בהלוואת ריבית עוברים משום וכו', ולא כתוב שעוברים משום לפנ"ע. ואומר שם ה'''תוס'''', דזמנין דעברי אלפנ"ע כגון אם לא היה מלוה בלעדיהם, וזה לא כתוב בגמ' משום דלא פסיקא ליה. ורואים שמלוה ולוה (שכן כתובים בגמ') עוברים על לפנ"ע תמיד, ולכאו' צ"ב מאי שנא מעדים. ולחילוק הנ"ל אתי שפיר, כי המלוה והלוה הינם ממש חלק ממעשה העבירה.  וכחילוק זה כתב גם ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסה}}, וכתב שם שאמירה לצדוקי שיעשה מלאכה ביו"ט חשיב כעצם האיסור כיוון שאי אפשר לעשות את המלאכה בעל כרחו של בעה"ב.  אמנם ב'''שו"ת דברי מלכיאל''' (ח"א חו"מ קג) כתב שבמשתתף במעשה יש איסור דאורייתא דלפנ"ע גם בחד עברא, וכך גם מסביר את הרמב"ם דלעיל. ואי"ז כנ"ל שאמרו שיש איסור דר'.
ויש שחילקו בין אם הוא משתתף ממש בעבירה או רק מאפשר את עשייתה, שאם מקדש אשה גרושה לכהן או מקיף ראש, שם אסור אף בח"ע משום מסייע, אך אם רק מושיט דבר למישהו שיכל לקחתו לעצמו לבד, אין בזה שום איסור. וב'''טורי אבן''' (חגיגה יג באבני מלואים) כתב שאם העבירה מזומנת לפניו לעשותה באין מוחה ומעכב, אין אפילו איסור דרבנן כי אם לא היה נותן לו היה לוקח מעצמו ומה עשה.  ו'''בגמ'<nowiki/>''' {{ויקיטקסט|בבא מציעא עה ב|ב"מ עה:}} איתא, שערב ועדים בהלוואת ריבית עוברים משום וכו', ולא כתוב שעוברים משום לפנ"ע. ואומר שם ה'''תוס'''', דזמנין דעברי אלפנ"ע כגון אם לא היה מלוה בלעדיהם, וזה לא כתוב בגמ' משום דלא פסיקא ליה. ורואים שמלוה ולוה (שכן כתובים בגמ') עוברים על לפנ"ע תמיד, ולכאו' צ"ב מאי שנא מעדים. ולחילוק הנ"ל אתי שפיר, כי המלוה והלוה הינם ממש חלק ממעשה העבירה.  וכחילוק זה כתב גם ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|190|כלל שסה}}, וכתב שם שאמירה לצדוקי שיעשה מלאכה ביו"ט חשיב כעצם האיסור כיוון שאי אפשר לעשות את המלאכה בעל כרחו של בעה"ב.  אמנם ב'''שו"ת דברי מלכיאל''' (ח"א חו"מ קג) כתב שבמשתתף במעשה יש איסור דאורייתא דלפנ"ע גם בחד עברא, וכך גם מסביר את הרמב"ם דלעיל. ואי"ז כנ"ל שאמרו שיש איסור דר'.


====איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל====
====איסור בפני עצמו, או סניף של העבירה בה מכשיל====
שורה 144: שורה 144:
====האם כשיכל לעבור ע"י ישראל אחר מקרי חד עברא====
====האם כשיכל לעבור ע"י ישראל אחר מקרי חד עברא====


כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, '''מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|34| תליתאה ב לא}}, ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.
כתבו האחרונים, שאם הכשיל אדם בעבירה, והנכשל יכל לעבור את עבירה זו על ידי ישראל אחר שיגיש לו אותה, מקרי חד עברא, כיון שעכ"פ יכול היה לעבור על האיסור בלי המסייע. כך כתבו '''כנסת הגדולה''' (הגהת הטור, יו"ד קנט יג, וחו"מ לד לו) בשם '''מהר"א ששון''' בכת"י, '''שו"ת פני משה''' (ב קה), '''שו"ת מחנה חיים''' (או"ח ב' י"ח), '''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, מהר"ש קלוגר ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|34| תליתאה ב לא}}, ו'''שו"ת בית יצחק''' (או"ח כט וקיז){{הערה|וע"ע ב'''תוס'''' קידושין (נו.) וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ג סז הערה א), ו'''שו"ת חתם סופר''' (ח"ו ליקוטים כט סוד"ה אך מה).}}.


אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}} תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).   
אולם ב'''משנה למלך''' (מלו"ל ד ב) חולק ואומר שדווקא אם הנכשל יכל לעבור על האיסור בלי שיהא איזה אדם שהכשילו ועבר על לפנ"ע, רק אז המכשיל לא עבר על לאו זה. אך בקמרה שיכל לעבור רק אם אי מי יכשילו ויעבור על הלאו דלפנ"ע, אין זה נקרא "חד עברא". ומוכיח כך מ'''תוס'''' ב"מ עה: ד"ה ערב, שכתב שלווה עובר תמיד בלפנ"ע, וכן מתוס' בחגיגה יג., וכתב עוד, שתמיד יש חשש שהאחר יחזור בו ולא ירצה לעשות איסור, ואם כן אין ודאות שיכל להיכשל בלעדיו - ולא חשיב כחד עברא. וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}} תמה על טעמו הראשון מאי שנא, ועל טעמו השני אומר שבאמת הפני משה גם כן מיירי רק כשאין חשש זה, וכגון שיש לוה שרגיל ללוות בריבית וידוע שלא יחזור בו, או שיש לוה שוגג שידוע שלא ישמע לנו.  ומ"מ כשיטה זו כך סוברים גם ה'''מנחת חינוך''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=19 רלב ג], וגם הוא הוכיח מהתוס' בחגיגה יג.), '''חוות דעת''' (יו"ד קס ביאורים א) החיד"א ב'''ברכי יוסף''' (חו"מ ט סק"ג), וע"ע בספרו '''יעיר אוזן''' (מערכת ל יג).   
שורה 171: שורה 171:
====האם יש חילוק בין מסייע בשעת העבירה ללפניה====
====האם יש חילוק בין מסייע בשעת העבירה ללפניה====


ב'''משנה''' (מעשרות ה' ג') מותר למכור שדה לחשוד על המעשרות קודם שתגיע עונה"מ, וב'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט') ביאר שזה משום שאם נחמיר בכך זה יהא ג"כ מכשול.
ב'''משנה''' (מעשרות ה' ג') מותר למכור שדה לחשוד על המעשרות קודם שתגיע עונה"מ, וב'''חזון איש''' {{היברובוקס|41159|81|שביעית יב ט}} ביאר שזה משום שאם נחמיר בכך זה יהא ג"כ מכשול.


הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' (ח"ב סי' ל"א), ג"כ מחלק בין שעת עבירה ללפניה ומיישב בזה את שני התוס' שהובאו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#איסור "מסייע לדבר עבירה"|לעיל]], וכ"כ ב'''שו"ת בנין ציון''' לבעל הערל"נ (סי' ט"ו) לישב את שני התוס', {{הערה|ומשמע שם שאם תובע בפירוש לעבירה יש איסור של מסייע"ע, וע"ע בריטב"א [[לפני עיוור לא תתן מכשול#כשרק גורם שיוסיף בעבירה, או כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר|להלן]], אך ראו בריטב"א ב"מ ה: ובהע' 333 (קוק) שם. וכ"כ ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ח"ב סי' צ"ג וקפ"ד).}}.
הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' (ח"ב סי' ל"א), ג"כ מחלק בין שעת עבירה ללפניה ומיישב בזה את שני התוס' שהובאו [[לפני עיוור לא תתן מכשול#איסור "מסייע לדבר עבירה"|לעיל]], וכ"כ ב'''שו"ת בנין ציון''' לבעל הערל"נ (סי' ט"ו) לישב את שני התוס', {{הערה|ומשמע שם שאם תובע בפירוש לעבירה יש איסור של מסייע"ע, וע"ע בריטב"א [[לפני עיוור לא תתן מכשול#כשרק גורם שיוסיף בעבירה, או כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר|להלן]], אך ראו בריטב"א ב"מ ה: ובהע' 333 (קוק) שם. וכ"כ ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ח"ב סי' צ"ג וקפ"ד).}}.
שורה 189: שורה 189:
וראו עוד ב'''שדי חמד''' (כללים {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כא}}, ובקונט' דברי חכמים כרך ה' עמ' 341 סי' ל"ו), ובספר '''בית ישי'''  (לגר"ש פישר, סי' י').  
וראו עוד ב'''שדי חמד''' (כללים {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כא}}, ובקונט' דברי חכמים כרך ה' עמ' 341 סי' ל"ו), ובספר '''בית ישי'''  (לגר"ש פישר, סי' י').  
וב'''שו"ת הרדב"ז''' (לשונות הרמב"ם - חלק ה' סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת){{הערה|וראו עוד ב'''פרי מגדים''' (יו"ד סב שפ"ד ט) שמשמע לכאו' שאין איסור,  ואולי דיבר שם כלפי איסור דאורייתא, ואין איסור דרבנן כי מיירי שם בגוי, וס"ל כדעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו.}}.
וב'''שו"ת הרדב"ז''' (לשונות הרמב"ם - חלק ה' סי' רט"ו (אלף תקע"ט)) כתב שאין בזה איסור, ורק ר' עיליש דגברא רבה הוא היה נזהר בזה (ולפי"ז יש עניין מסויים לא לעשות זאת){{הערה|וראו עוד ב'''פרי מגדים''' (יו"ד סב שפ"ד ט) שמשמע לכאו' שאין איסור,  ואולי דיבר שם כלפי איסור דאורייתא, ואין איסור דרבנן כי מיירי שם בגוי, וס"ל כדעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו.}}.
וב'''שו"ת יהודא יעלה''' (למהר"י אסאד, או"ח ד) הביא מ'''תוספתא''' (דמאי סופ"ב) שמשמע שיש איסור, אך שם יש טעמים מיוחדים של סכנה שאני ושאין מאכילין טהרות לעם הארץ. והמגי"ה שם מביא שמה'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא י א|דף י}} יש להוכיח שיש איסור לפנ"ע, כי קידושי גרושה לכהן בלי ביאה הוי איסור דרבנן ולא דאו'. ומהר"י כותב שם לבסוף, שצ"ל שתוס' בחגיגה י"ח שאומר שאין איסור הוא רק להו"א של רבה בע"ז ט"ו, וקי"ל שאסור, ואומר שכן פסק ה'''רמ"א''' (או"ח קסג){{הערה|לשון הרמ"א הוא 'משום לפנ"ע', ויל"ד אם זה ממש לפנ"ע או רק דר' משום לפנ"ע הואיל ומסייע. ראו '''שו"ת מהרש"ג''' ח"ב סי' ק' שכ"כ אההיא דב"מ עה:}}.
וב'''שו"ת יהודא יעלה''' (למהר"י אסאד, או"ח ד) הביא מ'''תוספתא''' (דמאי סופ"ב) שמשמע שיש איסור, אך שם יש טעמים מיוחדים של סכנה שאני ושאין מאכילין טהרות לעם הארץ. והמגי"ה שם מביא שמה'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא י ב|דף י}} יש להוכיח שיש איסור לפנ"ע, כי קידושי גרושה לכהן בלי ביאה הוי איסור דרבנן ולא דאו'. ומהר"י כותב שם לבסוף, שצ"ל שתוס' בחגיגה י"ח שאומר שאין איסור הוא רק להו"א של רבה בע"ז ט"ו, וקי"ל שאסור, ואומר שכן פסק ה'''רמ"א''' (או"ח קסג){{הערה|לשון הרמ"א הוא 'משום לפנ"ע', ויל"ד אם זה ממש לפנ"ע או רק דר' משום לפנ"ע הואיל ומסייע. ראו '''שו"ת מהרש"ג''' ח"ב סי' ק' שכ"כ אההיא דב"מ עה:}}.


===באיסור לכתחילה===
===באיסור לכתחילה===
שורה 195: שורה 195:
ב'''שו"ת אחיעזר''' (ח"ג כו) כתב סברא שאולי אין איסור לפנ"ע בדבר שהינו רק לכתחילה, כגון "לא תנשא ואם נישאת לא תצא".
ב'''שו"ת אחיעזר''' (ח"ג כו) כתב סברא שאולי אין איסור לפנ"ע בדבר שהינו רק לכתחילה, כגון "לא תנשא ואם נישאת לא תצא".


ובדבר שאינו איסור ממש, כגון לגבי 'נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה', שאיתא ב'''גמ'''' {{ויקיטקסט|נזיר כג א|נזיר כג.}} שצריך ע"ז כפרה משום מחשבתו הרעה, הנה יש לדון האם במכשיל חברו בזה יעבור בלפנ"ע. ובספר '''חפץ חיים''' (הל' לשה"ר ד יא במ"ח מו), הוכיח מדברי ה'''תוס'''' בקידושין לב. שעובר על לפנ"ע. וכ"כ ב'''שו"ת תורה לשמה''' (לבעל 'בן איש חי') סו"ס ת"ז, וכ"כ בספר '''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ה').
ובדבר שאינו איסור ממש, כגון לגבי 'נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה', שאיתא ב'''גמ'<nowiki/>''' {{ויקיטקסט|נזיר כג א|נזיר כג.}} שצריך ע"ז כפרה משום מחשבתו הרעה, הנה יש לדון האם במכשיל חברו בזה יעבור בלפנ"ע. ובספר '''חפץ חיים''' (הל' לשה"ר ד יא במ"ח מו), הוכיח מדברי ה'''תוס'''' בקידושין לב. שעובר על לפנ"ע. וכ"כ ב'''שו"ת תורה לשמה''' (לבעל 'בן איש חי') סו"ס ת"ז, וכ"כ בספר '''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ה').


וב'''מנחת אשר''' שם אומר, דלפי"ז יהא אסור להלוות בלא עדים אף אם מכוון שימחול על ההלוואה אם הלווה יכפור, אולם לדעה שהחשש ההוא שמא ישכח, יהא מותר כי גם מחשבת עבירה אין. והגרשז"א ב'''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא לה ד) כתב שאם מארח מישהו והלה היה צריך לשאול על הכשרות ולא שאל, מחובת המארח להודיעו שהאוכל כשר כדי להצילו ממחשבה רעה, וכן אם מתייחד עם אשה בהיתר כגון שבעלה בעיר, והיא לא יודעת, צריך להודיעה. אמנם במנח"א שם חולק על זה וס"ל שאין בעיה ב'מחשבה רעה' כזו, כיוון שאין פה מחשבה לעבור על איסור אלא רק לעשות דבר שיש בו חשש לאיסור, וכן לגבי ייחוד דן שם.  וב'''מנחת אשר''' (שם לט ד), מביא עוד מה'''ריטב"א''' (מו"ק יז.) שמשמע שיש לפנ"ע במכשיל את הקטן, וגם מזה רואים שיש לפנ"ע בדבר שאינו ממש איסור{{הערה|בגדרי האיסור של קטן, ראו '''נודע ביהודה''' תניינא יו"ד קס"ד, ו'''שו"ת חתם סופר''' יו"ד קנד, ו'''מנחת שלמה''' תנינא נח ב, וסי' פב, וכעי"ז בקמא סימן לד גבי חרש (וראו גם '''שו"ת חתם סופר''' או"ח פג ו'''שו"ת תרומת הדשן''' פסקים וכתבים סב), ו'''קובץ שיעורים''' ח"ב '''קונטרס דברי סופרים''' סי' א' אות כ"א כ"ב, וביצה אות ס"ז.}}.  
וב'''מנחת אשר''' שם אומר, דלפי"ז יהא אסור להלוות בלא עדים אף אם מכוון שימחול על ההלוואה אם הלווה יכפור, אולם לדעה שהחשש ההוא שמא ישכח, יהא מותר כי גם מחשבת עבירה אין. והגרשז"א ב'''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא לה ד) כתב שאם מארח מישהו והלה היה צריך לשאול על הכשרות ולא שאל, מחובת המארח להודיעו שהאוכל כשר כדי להצילו ממחשבה רעה, וכן אם מתייחד עם אשה בהיתר כגון שבעלה בעיר, והיא לא יודעת, צריך להודיעה. אמנם במנח"א שם חולק על זה וס"ל שאין בעיה ב'מחשבה רעה' כזו, כיוון שאין פה מחשבה לעבור על איסור אלא רק לעשות דבר שיש בו חשש לאיסור, וכן לגבי ייחוד דן שם.  וב'''מנחת אשר''' (שם לט ד), מביא עוד מה'''ריטב"א''' (מו"ק יז.) שמשמע שיש לפנ"ע במכשיל את הקטן, וגם מזה רואים שיש לפנ"ע בדבר שאינו ממש איסור{{הערה|בגדרי האיסור של קטן, ראו '''נודע ביהודה''' תניינא יו"ד קס"ד, ו'''שו"ת חתם סופר''' יו"ד קנד, ו'''מנחת שלמה''' תנינא נח ב, וסי' פב, וכעי"ז בקמא סימן לד גבי חרש (וראו גם '''שו"ת חתם סופר''' או"ח פג ו'''שו"ת תרומת הדשן''' פסקים וכתבים סב), ו'''קובץ שיעורים''' ח"ב '''קונטרס דברי סופרים''' סי' א' אות כ"א כ"ב, וביצה אות ס"ז.}}.  


ולכאו' מה'''גמ'''' {{ויקיטקסט|קידושין מא א|קידושין מא.}} יש ללמוד שאין לפנ"ע בדבר שאינו ממש איסור, דאיתא שם שמצוה לקדש אשה בו יותר מבשלוחו... א"נ איסורא נמי אית בה ד'אסור לקדש את האשה עד שיראנה'.  ולכאורה קשה אם כן למה כתבה המשנה שאפשר לקדש 'בשלוחו' אם הדבר אסור,  ועוד קשה דא"כ הקידושין הוו מצוה הבאה בעבירה{{הערה|אף שזה לא יותר מאיסור דרבנן, עי' '''רש"י''' פסחים לט. שמצוה הבאה בעבירה לא יוצא אף אם העבירה היא מדרבנן, אך עי' גם '''תוס'''' בנדרים י' ד"ה אדם, שרואים לא כך, וראו עוד בענין זה ב'''שו"ת נודע ביהודה''' סוף חחו"מ מש"כ מחתנו, וראו '''שדי חמד''' כללים מ עז ז, ו'''שו"ת מהר"י אתרא''' קס.}},  ועוד קשה שזה שליח לדבר עבירה ולא מהני שליחותו{{הערה|גם פה יש להעיר שזו עבירה דרבנן, וראו בענין זה '''משנה למלך''' הל' רוצח ב ב, וראו '''נודע ביהודה''' קמא אה"ע סי' ע"ה והלאה}},  ועוד שלכאורה האשה עברה על לפנ"ע.  וב'''תוס'''' שם כתב בסוד"ה אסור, שאנו מקדשין אפי' קטנות וכו', כי אם יש סיפק לאדם לתת לבתו נדוניא שמא אח"כ לא יהא לו ותשב בתו עגונה לעולם. וגם בזה יל"ד האם מפני חשש ברמה זו הותר לעבור על איסורים דרבנן?  ומכל זה נראה פשוט, שאין זה איסור ממש אלא רק 'עניין גדול' לא לנהוג כך .  וראו ב'''רש"י''' שם ד"ה דו, שלאיש יש איסור כשמקדש, ולאשה אין, וכל העניין שלא תעשה שליח הוא רק משום מביו"מ, ולכאורה קשה שאם האיש עובר על איסור גם האשה עוברת בלפנ"ע? ולהנ"ל שאי"ז ממש איסור, יש לומר שלא שייך בזה לפנ"ע אלא רק באיסור ממש. אך הדבר צ"ע מסברא. ויתכן לדחות שכיוון שהמקדש מזיד, אין לפנ"ע כיון שאין זה איסור דאורייתא, וכמ"ש ב'''שו"ת אחיעזר''' (הובא לעיל) שבמזיד לא שייך 'לא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת'. ועוד י"ל, שכיוון שהדבר רק ספק וכמ"ש בגמ' 'שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך', א"כ אין בזה לפנ"ע.
ולכאו' מה'''גמ'<nowiki/>''' {{ויקיטקסט|קידושין מא א|קידושין מא.}} יש ללמוד שאין לפנ"ע בדבר שאינו ממש איסור, דאיתא שם שמצוה לקדש אשה בו יותר מבשלוחו... א"נ איסורא נמי אית בה ד'אסור לקדש את האשה עד שיראנה'.  ולכאורה קשה אם כן למה כתבה המשנה שאפשר לקדש 'בשלוחו' אם הדבר אסור,  ועוד קשה דא"כ הקידושין הוו מצוה הבאה בעבירה{{הערה|אף שזה לא יותר מאיסור דרבנן, עי' '''רש"י''' פסחים לט. שמצוה הבאה בעבירה לא יוצא אף אם העבירה היא מדרבנן, אך עי' גם '''תוס'''' בנדרים י' ד"ה אדם, שרואים לא כך, וראו עוד בענין זה ב'''שו"ת נודע ביהודה''' סוף חחו"מ מש"כ מחתנו, וראו '''שדי חמד''' כללים מ עז ז, ו'''שו"ת מהר"י אתרא''' קס.}},  ועוד קשה שזה שליח לדבר עבירה ולא מהני שליחותו{{הערה|גם פה יש להעיר שזו עבירה דרבנן, וראו בענין זה '''משנה למלך''' הל' רוצח ב ב, וראו '''נודע ביהודה''' קמא אה"ע סי' ע"ה והלאה}},  ועוד שלכאורה האשה עברה על לפנ"ע.  וב'''תוס'''' שם כתב בסוד"ה אסור, שאנו מקדשין אפי' קטנות וכו', כי אם יש סיפק לאדם לתת לבתו נדוניא שמא אח"כ לא יהא לו ותשב בתו עגונה לעולם. וגם בזה יל"ד האם מפני חשש ברמה זו הותר לעבור על איסורים דרבנן?  ומכל זה נראה פשוט, שאין זה איסור ממש אלא רק 'עניין גדול' לא לנהוג כך .  וראו ב'''רש"י''' שם ד"ה דו, שלאיש יש איסור כשמקדש, ולאשה אין, וכל העניין שלא תעשה שליח הוא רק משום מביו"מ, ולכאורה קשה שאם האיש עובר על איסור גם האשה עוברת בלפנ"ע? ולהנ"ל שאי"ז ממש איסור, יש לומר שלא שייך בזה לפנ"ע אלא רק באיסור ממש. אך הדבר צ"ע מסברא. ויתכן לדחות שכיוון שהמקדש מזיד, אין לפנ"ע כיון שאין זה איסור דאורייתא, וכמ"ש ב'''שו"ת אחיעזר''' (הובא לעיל) שבמזיד לא שייך 'לא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת'. ועוד י"ל, שכיוון שהדבר רק ספק וכמ"ש בגמ' 'שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך', א"כ אין בזה לפנ"ע.


עוד אפשר להוכיח לגבי נידון זה, מה'''גמ'''' בחולין {{ויקיטקסט|חולין ז א|דף ז}}, שמשמע שיש לפנ"ע ב'עניינים'. דאיתא שם בגמ' שר' פנחס בן יאיר אמר לרבי שלא רוצה לאכול אצלו משום שיש לו פרידות שכרעיהם לבנות וכו', ורבי אמר שימכרם ורפב"י אמר שלפנ"ע לא תתן מכשול. ע"כ.  והיה נ"ל שאיסור זה של פרידות לא הוי איסור ממש, כי לא מסתבר שרבי היה עובר ע"ז ועוד שאם זה היה איסור גמור מסתמא לא היה איסור בל תשחית שם בגמ' בהריגתם, וכבב"ק טו: ברש"י, וא"כ משמע שיש לפנ"ע גם בכזה איסור.  אך אפשר לדחות, שגם איסור זה של לפנ"ע שכתוב שם אינו 'איסור' אלא עניין משום הפס', וכמו האיסור להשהות הפרידות{{הערה|כך גם משמע מאיסור בל תשחית ששם, שהרי אי"ז איסור כיוון שזה לתועלת, ראו '''שו"ע הרב''' הל' שמירת הגוף והנפש אות ט"ו, וע"כ שזה רק עניין, ומעניין שבגמ' שם אין ציון ב'עין משפט'.}}.
עוד אפשר להוכיח לגבי נידון זה, מה'''גמ'''' בחולין {{ויקיטקסט|חולין ז א|דף ז}}, שמשמע שיש לפנ"ע ב'עניינים'. דאיתא שם בגמ' שר' פנחס בן יאיר אמר לרבי שלא רוצה לאכול אצלו משום שיש לו פרידות שכרעיהם לבנות וכו', ורבי אמר שימכרם ורפב"י אמר שלפנ"ע לא תתן מכשול. ע"כ.  והיה נ"ל שאיסור זה של פרידות לא הוי איסור ממש, כי לא מסתבר שרבי היה עובר ע"ז ועוד שאם זה היה איסור גמור מסתמא לא היה איסור בל תשחית שם בגמ' בהריגתם, וכבב"ק טו: ברש"י, וא"כ משמע שיש לפנ"ע גם בכזה איסור.  אך אפשר לדחות, שגם איסור זה של לפנ"ע שכתוב שם אינו 'איסור' אלא עניין משום הפס', וכמו האיסור להשהות הפרידות{{הערה|כך גם משמע מאיסור בל תשחית ששם, שהרי אי"ז איסור כיוון שזה לתועלת, ראו '''שו"ע הרב''' הל' שמירת הגוף והנפש אות ט"ו, וע"כ שזה רק עניין, ומעניין שבגמ' שם אין ציון ב'עין משפט'.}}.
שורה 215: שורה 215:
ובהגהות '''מעשה חשב''' שם, דן ע"ד שאין ראיה מדברי השטמ"ק לגבי אשה ששאחד"א שהיא גרושה, לגבי טבח שאמר ששחט לא טוב, כי דווקא באשה שאין לה שום נפק"מ מזה אלא לעניין שאסורה לכהן, ממילא י"ל שזה גופא מה ששאחד"א - שתהא אסורה להכשילו בזה מדין לפנ"ע, (ויל"ד מסברא אם שייך שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כזה), אך לא בטבח שנפק"מ לעניין שאסור לו עצמו לאוכלו.  ועוד דן שם שאין דמיון בין אשה וטבח שזה איסור גמור לפי"ד האוסר, לבין מי שמחמיר ע"ע לא להדליק מנר של חלב כי לא רוצה להנות מעשן שנוצר עי"ז, ששם יודע שאי"ז איסור אלא שמחמיר ע"ע וכמו נדר.
ובהגהות '''מעשה חשב''' שם, דן ע"ד שאין ראיה מדברי השטמ"ק לגבי אשה ששאחד"א שהיא גרושה, לגבי טבח שאמר ששחט לא טוב, כי דווקא באשה שאין לה שום נפק"מ מזה אלא לעניין שאסורה לכהן, ממילא י"ל שזה גופא מה ששאחד"א - שתהא אסורה להכשילו בזה מדין לפנ"ע, (ויל"ד מסברא אם שייך שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כזה), אך לא בטבח שנפק"מ לעניין שאסור לו עצמו לאוכלו.  ועוד דן שם שאין דמיון בין אשה וטבח שזה איסור גמור לפי"ד האוסר, לבין מי שמחמיר ע"ע לא להדליק מנר של חלב כי לא רוצה להנות מעשן שנוצר עי"ז, ששם יודע שאי"ז איסור אלא שמחמיר ע"ע וכמו נדר.
וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ד' ס"א ב') לגבי איסור מסייע, שאין את איסור זה כשהאוסר דבר מסויים נותנו למתיר, ומוציא זאת ממשכ"ש שאיסור מסייע הוא מדין תוכחה ואין תוכחה כשודאי לא ישמע וכשסובר שמותר הרי זה ודאי שלא ישמע. ובשם הגרש"ז אויערבאך שמעתי שהורה שאין למחמיר איסור לתת למיקל. (ויש לשים לב דמ"מ בשבת יהא למחמיר איסור להנות מהמלאכה מצד 'מעשה שבת').
וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ד' ס"א ב') לגבי איסור מסייע, שאין את איסור זה כשהאוסר דבר מסויים נותנו למתיר, ומוציא זאת ממשכ"ש שאיסור מסייע הוא מדין תוכחה ואין תוכחה כשודאי לא ישמע וכשסובר שמותר הרי זה ודאי שלא ישמע. ובשם הגרש"ז אויערבאך שמעתי שהורה שאין למחמיר איסור לתת למיקל. (ויש לשים לב דמ"מ בשבת יהא למחמיר איסור להנות מהמלאכה מצד 'מעשה שבת').
וה'''חזו"א''' הורה שהנוהג איסור בשנת שמיטה בפירות נכרי, אסור לקנותם ממי שלא נוהג כך משום שמכשילו באיסור סחורה בפירות שביעית. ותמהים ע"ז וראו בספרים '''דרך אמונה''' ו'''חוט שני''' מש"כ להסבירו, וראו '''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ו' ושביעית סי' ז'.
וה'''חזון איש''' הורה שהנוהג איסור בשנת שמיטה בפירות נכרי, אסור לקנותם ממי שלא נוהג כך משום שמכשילו באיסור סחורה בפירות שביעית. ותמהים ע"ז וראו בספרים '''דרך אמונה''' ו'''חוט שני''' מש"כ להסבירו, וראו '''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ו' ושביעית סי' ז'.
וע"ע ב'''קובץ שיעורים''' ביצה (אות סז) ומ"ש שם מה'''ריטב"א''' (סופ"ק דיבמות), שאף שאסור למיספי בידיים למתיר, מ"מ א"צ להפרישו, וכמו לגבי קטן.
וע"ע ב'''קובץ שיעורים''' ביצה (אות סז) ומ"ש שם מה'''ריטב"א''' (סופ"ק דיבמות), שאף שאסור למיספי בידיים למתיר, מ"מ א"צ להפרישו, וכמו לגבי קטן.


שורה 221: שורה 221:
מפשטות הגמרא והפוסקים, יש איסור "לפני עיוור" גם אם מכשיל גוי{{הערה|ב'''ברייתא''' בע"ז ו: 'מנין שלא יושיט... ואבר מן החי לבן נח', וכן מסכת ע"ז מלאה בלפנ"ע לגוי, כגון בדף ט"ו וט"ז (ובמשנה יג:) וב'''שו"ע''' יו"ד קנ"א,  וכן בב"מ צ:, וב'''מג"א''' (סי' שמ"ז סק"ד) שיש לפנ"ע במושיט לגוי.}}.  
מפשטות הגמרא והפוסקים, יש איסור "לפני עיוור" גם אם מכשיל גוי{{הערה|ב'''ברייתא''' בע"ז ו: 'מנין שלא יושיט... ואבר מן החי לבן נח', וכן מסכת ע"ז מלאה בלפנ"ע לגוי, כגון בדף ט"ו וט"ז (ובמשנה יג:) וב'''שו"ע''' יו"ד קנ"א,  וכן בב"מ צ:, וב'''מג"א''' (סי' שמ"ז סק"ד) שיש לפנ"ע במושיט לגוי.}}.  


אמנם ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|סהמ"צ רצט}} כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש ב'''מנחת חינוך'''אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזו"א (יו"ד ס"ב) שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.
אמנם ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות לאו רצט|סהמ"צ רצט}} כתב, הוזהרנו שלא נכשיל "קצתנו את קצתנו", ואת הברייתא בע"ז ו: לא פסק, ראו בעין משפט שם ובפסחים כב:, וכן ראו בלשונו בהל' רוצח פי"ב הי"ב עד י"ד, ורק בהי"ד כתב 'ומכשילו' ושם מיירי בישראל ובהל' לפני"ז דמיירי בגוי לא כתב כן, ויל"ד בכ"ז. ובמשל"מ (כלאים א' ו') כתב בדעת ברמב"ם שיש איסור לפנ"ע בגוי.  ויש שאמרו, שמש"כ הרמב"ם בסה"מ מיירי בעצה רעה, ואיסור זה נאמר רק כלפי ישראל ולא לעכו"ם. ויל"ד. ולעצם הדין, כ"כ בחינוך {{ויקיטקסט|ספר החינוך רלב|רלב}} שאיסור עצ"ר לא נאמר כלפי גוי. וע"ש ב'''מנחת חינוך'''אות א', ובמש"כ ע"ד בקוב"ש בפסחים (אות צ"ה) ובחזון איש {{היברובוקס|14334|196|יו"ד סב}} שבעצה רעה האיסור הוא מדיני בין אדם לחברו ולכן אי"ז שייך בגוי.


(וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., וראו ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).
(וב'''שו"ת פני יהושע''' ח"א יו"ד סי' ג' כתב לחדש, שאחר מתן תורה אין לפנ"ע דאורייתא בגוי מאחר דחשבינן להו 'אינן מצווים' בב"ק לח., וראו ב'''אמרי בינה''' יו"ד טריפות סי' ז' שתמה עליו דמ"מ לא גרע מעצ"ר, ולפמש"כ לעיל יל"ע בזה. וב'''מנחת אשר''' ויקרא ל"ט ג' אומר, שממה שיש עונש בז' מצוות מוכח שאין זה מותר, וא"כ יהא לפנ"ע).


ולגבי איסור "מסייע" בגוי: ב'''תוס'''' ע"ז ו: משמע שאין, וב'''תוס'''' בשבת ג. כותב (באופן כללי ולא על גוי) שיש איסור מסייע. וברמ"א הביא את ב' התוס' הללו כמחלוקת, וכתב (יו"ד קנ"א סוס"ע א') שי"א שאין לפנ"ע לגויים אם יכולים לקנות במק"א וכו' וי"א שיש איסור ובעל נפש יחמיר עיי"ש, והיינו משום דס"ל דפליגי, אך הש"ך "מזרע דאהרן קאתי, עביד עובדא דאהרן לעשות שלום בין הראשונים דלא פליגו", אלא שהאוסרים מיירו בישראל והמתירים בגוי או בישראל מומר שאין חיוב להפרישם. וכ"כ בספר חסידים (ת"מ) שאין מסייע בגוי.  
ולגבי איסור "מסייע" בגוי: ב'''תוס'<nowiki/>''' ע"ז ו: משמע שאין, וב'''תוס'''' בשבת ג. כותב (באופן כללי ולא על גוי) שיש איסור מסייע. וברמ"א הביא את ב' התוס' הללו כמחלוקת, וכתב (יו"ד קנ"א סוס"ע א') שי"א שאין לפנ"ע לגויים אם יכולים לקנות במק"א וכו' וי"א שיש איסור ובעל נפש יחמיר עיי"ש, והיינו משום דס"ל דפליגי, אך הש"ך "מזרע דאהרן קאתי, עביד עובדא דאהרן לעשות שלום בין הראשונים דלא פליגו", אלא שהאוסרים מיירו בישראל והמתירים בגוי או בישראל מומר שאין חיוב להפרישם. וכ"כ בספר חסידים (ת"מ) שאין מסייע בגוי.  


ומ'''רש"י''' (ע"ז נה. בסוה"ע, ונה: סוד"ה וישראל) משמע לכאו' שיש איסור מסייע בגוי, כי כתב שם "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעכו"ם לא נצטווה על כך", ומשמע שבע"ז וכד' שגם גוי מצווה, יש לאיסור מסייע, ואכן כך דייק מרש"י ב'''מג"א''' (שם). אמנם ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' לגר"ש קלוגר {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}, הסביר בדברי המג"א שלא ר"ל דפליגי בזה, ולכן לא כתב את דברי רש"י מיד לאחר שהביא את התוס', אלא ר"ל שאם עושה עם הנכרי בשעת העבירה ממש יהא איסור מדין שאין להחזיק את ידיהם, וכגיטין ס"ב., וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, כן פירש שהמג"א מביא שרש"י חולק, אך כתב שם מדנפשיה שי"ל שגם רש"י מיירי דווקא בשעת עבירה או בסיוע שיש בו ממש.  
ומ'''רש"י''' (ע"ז נה. בסוה"ע, ונה: סוד"ה וישראל) משמע לכאו' שיש איסור מסייע בגוי, כי כתב שם "ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעכו"ם לא נצטווה על כך", ומשמע שבע"ז וכד' שגם גוי מצווה, יש לאיסור מסייע, ואכן כך דייק מרש"י ב'''מג"א''' (שם). אמנם ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' לגר"ש קלוגר {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}, הסביר בדברי המג"א שלא ר"ל דפליגי בזה, ולכן לא כתב את דברי רש"י מיד לאחר שהביא את התוס', אלא ר"ל שאם עושה עם הנכרי בשעת העבירה ממש יהא איסור מדין שאין להחזיק את ידיהם, וכגיטין ס"ב., וב'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, כן פירש שהמג"א מביא שרש"י חולק, אך כתב שם מדנפשיה שי"ל שגם רש"י מיירי דווקא בשעת עבירה או בסיוע שיש בו ממש.  
שורה 246: שורה 246:
<big>ולגבי איסור מסייע ידי עוברי עבירה</big>
<big>ולגבי איסור מסייע ידי עוברי עבירה</big>


דעת ה'''רא"ש''' (ברכות ג יג) שאשה אינה בדין ערבות, וכ"כ '''רבינו יונה''' שם בשם ר"י, וב'''דגול מרבבה''' (או"ח רע"א) מסופק אם אנשים בכלל ערבות לנשים.  וכתב ב'''שו"ת יד רמה''' (פוקס) יו"ד ק"א, שלפי הצד שמקור איסור מסייע הוא מדין ערבות, א"כ להנ"ל אין לאשה ובאשה את איסור זה.  וכדעת הרא"ש ור"י, כך גם ס"ל ל'''צל"ח''' (ברכות כ'), וראו בענין זה ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ו ריש סי' ל"ב, וכתב שם שאף שאין דין ערבות יש דין תוכחה, ('''שו"ת הלכות קטנות''' ח"א סי' קל"ב), וא"כ יל"ד לכאו' לגבי מסייע, אך בשדי חמד ושער הציון כתבו דמיירי באין יכול להוכיח, אך א"כ יל"ד גם על דין ערבות אם שייך. וע"ע בציץ אליעזר שם שיש אומרים שאשתו של אדם כן ערבה עליו כי בידה להוכיחו.
דעת ה'''רא"ש''' (ברכות ג יג) שאשה אינה בדין ערבות, וכ"כ '''רבינו יונה''' שם בשם ר"י, וב'''דגול מרבבה''' (או"ח רע"א) מסופק אם אנשים בכלל ערבות לנשים.  וכתב ב'''שו"ת יד רמה''' (פוקס) יו"ד ק"א, שלפי הצד שמקור איסור מסייע הוא מדין ערבות, א"כ להנ"ל אין לאשה ובאשה את איסור זה.  וכדעת הרא"ש ור"י, כך גם ס"ל ל'''צל"ח''' (ברכות כ'), וראו בענין זה ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ו ריש סי' ל"ב, וכתב שם שאף שאין דין ערבות יש דין תוכחה, ('''שו"ת הלכות קטנות''' ח"א סי' קל"ב), וא"כ יל"ד לכאו' לגבי מסייע, אך בשדי חמד ושער הציון כתבו דמיירי באין יכול להוכיח, אך א"כ יל"ד גם על דין ערבות אם שייך. וע"ע בציץ אליעזר שם שיש אומרים שאשתו של אדם כן ערבה עליו כי בידה להוכיחו.  


ומ"מ, ב'''שדי חמד''' (כללים מ' מ"ב) ס"ל שיש איסור מסייע לאשה, וכ"כ גם בספר '''נשמת כל חי''' לגר"ח פלאג'י (א יו"ד לה).
ומ"מ, ב'''שדי חמד''' (כללים מ' מ"ב) ס"ל שיש איסור מסייע לאשה, וכ"כ גם בספר '''נשמת כל חי''' לגר"ח פלאג'י (א יו"ד לה), ובלשון ה'''רשב"ם''' בב"ב (נא:) כתב שסיבת האיסור לקבל פקדונות מהאשה הוא מחשש שמא היא גנבה מבעלה "ואסור לסייע בידי עוברי עבירה".


==="לפני דלפני"===
==="לפני דלפני"===
שורה 255: שורה 255:
<big>בישראל שימכור לישראל או לגוי: </big>
<big>בישראל שימכור לישראל או לגוי: </big>


מבואר ב'''גמ'''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו ב|ע"ז טו:}} שיש איסור לפני עיוור בישראל שימכור לישראל או לגוי. וב'''תוס'''' מסביר שם שהאיסור משום שהכשיל את הישראל באיסור 'לפנ"ע', (וביתר ביאור כתבו בתוס' ר' אלחנן בריטב"א ובר"ן).
מבואר ב'''גמ'<nowiki/>''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו ב|ע"ז טו:}} שיש איסור לפני עיוור בישראל שימכור לישראל או לגוי. וב'''תוס'''' מסביר שם שהאיסור משום שהכשיל את הישראל באיסור 'לפנ"ע', (וביתר ביאור כתבו בתוס' ר' אלחנן בריטב"א ובר"ן).


<big>אולם לגבי גוי שימכור לגוי: </big>  
<big>אולם לגבי גוי שימכור לגוי: </big>  
שורה 269: שורה 269:
אמנם ב'''רא"ש''' (ע"ז פ"א סי' י"ד) משמע שלגוי שימכור לישראל יש איסור לפנ"ע ממש, וב'''מנחת חינוך''' בקומץ מנחה באמת תמה ע"ז. ועמש"כ ע"ז ה'''פרי מגדים בפתיחה כוללת''' (ח"ה אות ח').  ויש שאמרו שהרא"ש לשיטתו, ותלוי בנידון אם המכשיל חברו הרי הוא כעובר בעצמו על האיסור, ראו לעיל, וב'''תוס' רא"ש''' שבת דף ד' כתב (על משכ"ש דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה), "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו הוי כאילו הוא אוכלו, לפיכך וכו'". ומקור לזה איתא ב'''רש"י''' עה"ת (במדבר ל' ט"ז) "ונשא את עוונה - הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין" . וא"כ אפ"ל שדין זה שנכנס תחתיו, נאמר דווקא בישראל ולא בגוי, וזה יהא פשרו של החילוק בין מוכר לגוי לישראל למוכר לגוי לגוי לדעת הרא"ש, כיוון שאם ישראל יעבור בסוף עבירה הרי זה מתייחס לראשון כאילו הוא חטא, ולא שיש לו בעיה רק מצד איסור לפנ"ע שאז לא תהא בעיה בלפני דלפני. ועוד הוסיפו שלכן צריך פסוק ('לא ישמע על פיך') לאסור שיתוף עם העכו"ם משום שמשביעם בשם ע"ז, עי' סנהדרין סג:, דלכאו' צ"ע דתיפוק ליה מדין לפנ"ע, ולהנ"ל א"ש כי קמ"ל שעובר על איסור כאילו הוא זה שנשבע בשם הע"ז. (ו'''מהר"ם''' שם הקשה כן ותי' דאין לפנ"ע כיוון שזה ספק. וע"ע בהגהות '''הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (ח"ב עמ' 106 ב') שג"כ הקשה דתיפוק ליה מלפנ"ע, והובא לעיל בסוף הפתיחה עיי"ש).
אמנם ב'''רא"ש''' (ע"ז פ"א סי' י"ד) משמע שלגוי שימכור לישראל יש איסור לפנ"ע ממש, וב'''מנחת חינוך''' בקומץ מנחה באמת תמה ע"ז. ועמש"כ ע"ז ה'''פרי מגדים בפתיחה כוללת''' (ח"ה אות ח').  ויש שאמרו שהרא"ש לשיטתו, ותלוי בנידון אם המכשיל חברו הרי הוא כעובר בעצמו על האיסור, ראו לעיל, וב'''תוס' רא"ש''' שבת דף ד' כתב (על משכ"ש דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה), "דהתם היינו טעמא כיוון דהוא ספי ליה איסורא, דאמר ליה מלא לך כלכלה תאנים, אם יאכל עם הארץ טבל על ידו הוי כאילו הוא אוכלו, לפיכך וכו'". ומקור לזה איתא ב'''רש"י''' עה"ת (במדבר ל' ט"ז) "ונשא את עוונה - הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין" . וא"כ אפ"ל שדין זה שנכנס תחתיו, נאמר דווקא בישראל ולא בגוי, וזה יהא פשרו של החילוק בין מוכר לגוי לישראל למוכר לגוי לגוי לדעת הרא"ש, כיוון שאם ישראל יעבור בסוף עבירה הרי זה מתייחס לראשון כאילו הוא חטא, ולא שיש לו בעיה רק מצד איסור לפנ"ע שאז לא תהא בעיה בלפני דלפני. ועוד הוסיפו שלכן צריך פסוק ('לא ישמע על פיך') לאסור שיתוף עם העכו"ם משום שמשביעם בשם ע"ז, עי' סנהדרין סג:, דלכאו' צ"ע דתיפוק ליה מדין לפנ"ע, ולהנ"ל א"ש כי קמ"ל שעובר על איסור כאילו הוא זה שנשבע בשם הע"ז. (ו'''מהר"ם''' שם הקשה כן ותי' דאין לפנ"ע כיוון שזה ספק. וע"ע בהגהות '''הגרי"פ פערלא לרס"ג''' (ח"ב עמ' 106 ב') שג"כ הקשה דתיפוק ליה מלפנ"ע, והובא לעיל בסוף הפתיחה עיי"ש).


===במושיט 'דבר היתר' ===
===במושיט 'דבר היתר'===
ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ח') כתב שדבר שעיקרו זכות לא שייך בו איסור משום לפנ"ע, ולכן אומר שם שמותר לומר דברי תורה למי שלא בירך ברכת התורה, וכן דן לגבי המגייר מי שלא ישמור המצות כדינם, דב'''מנחת שלמה''' (ל"ה) כתב הגרשז"א שעובר בלפנ"ע, והגרא"ו אומר לפי הנ"ל שייתכן שאין, משום שזה זכות ולא שייך בזה 'מכשול'. ומ"מ אומר שאם הנכשל שוגג יש לומר דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת.   
ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ח') כתב שדבר שעיקרו זכות לא שייך בו איסור משום לפנ"ע, ולכן אומר שם שמותר לומר דברי תורה למי שלא בירך ברכת התורה, וכן דן לגבי המגייר מי שלא ישמור המצות כדינם, דב'''מנחת שלמה''' (ל"ה) כתב הגרשז"א שעובר בלפנ"ע, והגרא"ו אומר לפי הנ"ל שייתכן שאין, משום שזה זכות ולא שייך בזה 'מכשול'. ומ"מ אומר שאם הנכשל שוגג יש לומר דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת.   


שורה 277: שורה 277:


===כשיש ספק אם יעבור עבירה===
===כשיש ספק אם יעבור עבירה===
ב'''משנה''' (שביעית ה' ו') איתא (גבי מכירה לחשוד על השביעית): "זה הכלל, כל שהוא מיוחד לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר מותר". וב'''גמ'''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו ב|ע"ז טו:}} איתא "אלא אמר רב אשי, כל היכא דאיכא למתלי תלינן ואע"ג דמצווה (וא"ו שרוקה), וכל היכא דליכא למתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה". וא"כ רואים שאין איסור לפנ"ע נוהג מתי שאפשר לומר שלקח זאת לשימוש מותר, וכ"פ ב'''רמב"ם''' (הל' שמיטה ויובל פ"ח ה"ב והלאה).  
ב'''משנה''' (שביעית ה' ו') איתא (גבי מכירה לחשוד על השביעית): "זה הכלל, כל שהוא מיוחד לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר מותר". וב'''גמ'''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה טו ב|ע"ז טו:}} איתא "אלא אמר רב אשי, כל היכא דאיכא למתלי תלינן ואע"ג דמצווה (וא"ו שרוקה), וכל היכא דליכא למתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה". וא"כ רואים שאין איסור לפנ"ע נוהג מתי שאפשר לומר שלקח זאת לשימוש מותר, וכ"פ ב'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ח| שמיטה ויובל ח ב והלאה}}.  


וב'''ריטב"א''' כתב: "ליכא לפנ"ע אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי, ורבנן אסרו אפי' סתמו היכא שיש רגליים לדבר לחוש שיעבור בו זה עבירה ועשו סתמו כפירושו, וכל היכא דאיכא למתלי לקולא דלאו לעבירה בעי ליה, אוקמוה רבנן אדינא והתירוהו".
וב'''ריטב"א''' כתב: "ליכא לפנ"ע אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי, ורבנן אסרו אפי' סתמו היכא שיש רגליים לדבר לחוש שיעבור בו זה עבירה ועשו סתמו כפירושו, וכל היכא דאיכא למתלי לקולא דלאו לעבירה בעי ליה, אוקמוה רבנן אדינא והתירוהו".
ובדף סג. כתב הריטב"א: "יש לומר דמהכא שמעינן (שנותן כסף לפועליו עמי הארץ שיקחו בזה אוכל, ושמא יקנו איסור) דכל שאין אנו נותנים לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפנ"ע אפי' גבי ישראל".  
ובדף סג. כתב הריטב"א: "יש לומר דמהכא שמעינן (שנותן כסף לפועליו עמי הארץ שיקחו בזה אוכל, ושמא יקנו איסור) דכל שאין אנו נותנים לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפנ"ע אפי' גבי ישראל".  


וכ"כ '''ר"ת''' (גיטין סא. תוד"ה משאלת) דכל היכא דאיכא למתלי תלינן ומותר אפי' בלי הטעם של דרכי שלום, ומביא מה'''ירושלמי''' (על המשנה של משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וכו', ובסיפא מפרש משום דרכי שלום) "שאני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבר בו חול וכו'" וכתב ע"ז שאי"ז 'תליה גמורה' כמו פרה לשחיטה ('''משנה''' שביעית ה' ח'), דא"כ היה מותר גם בלי דרכי שלום. ורואים ג"כ שאם איכא למתלי ברמה של 'פרה לשחיטה' ה"ז מותר ואם רק ברמה יותר פחותה אז מותר רק בצירוף של דרכי שלום. (ויל"ד אם לבבלי מותר משום דרכי שלום גם בלי הטעם של תליה מועטת זו, ונראה שלא, ויל"ד בסדר הדברים בתוס' שם, ושו"ר דכ"כ הנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' ח"ב ל"א, דלרש"י מותר אף אם ודאי יעבור איסור, משום דאי"ז בשעת העבירה וגם שיש דרכי"ש).
וכ"כ '''ר"ת''' (גיטין סא. תוד"ה משאלת) דכל היכא דאיכא למתלי תלינן ומותר אפי' בלי הטעם של דרכי שלום, ומביא מה'''ירושלמי''' (על המשנה של משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וכו', ובסיפא מפרש משום דרכי שלום) "שאני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבר בו חול וכו'" וכתב ע"ז שאי"ז 'תליה גמורה' כמו פרה לשחיטה ('''משנה''' שביעית ה' ח'), דא"כ היה מותר גם בלי דרכי שלום. ורואים ג"כ שאם איכא למתלי ברמה של 'פרה לשחיטה' ה"ז מותר ואם רק ברמה יותר פחותה אז מותר רק בצירוף של דרכי שלום. (ויל"ד אם לבבלי מותר משום דרכי שלום גם בלי הטעם של תליה מועטת זו, ונראה שלא, ויל"ד בסדר הדברים בתוס' שם, והנצי"ב ב'''שו"ת משיב דבר''' (ב לא) כתב דלרש"י מותר אף אם ודאי יעבור איסור, משום דאי"ז בשעת העבירה וגם שיש דרכי"ש).


וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ו}}.
וכך פסקו '''תבואות שור''' (טז כג) '''שו"ת חוות יאיר''' (קפה), '''ט"ז''' (יו"ד קנ"א סק"א), '''שו"ת מחנה חיים''' (ח"א מ"ה, מ"ז), '''תורת חיים''' על שו"ע או"ח (קס"ט סק"ג), '''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד י"ט, ד"ה ועוד וד"ה מיהו וד"ה ועדיין), ו'''שו"ת כתב סופר''' {{היברובוקס|952|127|יו"ד פג}}, ובספר '''כנסת הגדולה''' (על הכסף משנה בהל' רוצח פי"ב) בשם '''תשו' הרדב"ז''', ו'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס מ"ג, אם כי שם כתב 'חששא בעלמא'), וראו גם '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו ו}}.
שורה 288: שורה 288:
ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור.
ועפי"ז מסביר '''מהר"ם''' (לובלין, סנהדרין סג:) שאין לפנ"ע בעושה שותפות עם העכו"ם אף שאולי ישבע בשם עבודה זרה, (אלא האיסור רק בגלל 'לא ישמע על פיך'), כי הישראל לא משביעו אלא שעושה עמו שותפות ושמא יבוא לישבע, וכיוון שזה ספק אז אין איסור.


ובטעם הדבר: ב'''שו"ת פני יהושע''' (יו"ד סי' ג') כתב דלפנ"ע קל משאר איסורין וספקו שרי, וכ"כ הגר"מ פיינשטיין (ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד א' ע"ב, וב'''דברות משה''' עמ"ס שבת סי' ב'), וכתב שם שזה נלמד מדין 'לפני דלפני' שמותר, וב'''משנה ראשונה''' (שביעית ה' ו') מסביר שבספק אי"ז קרוי 'מכשול'. וב'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט' ד"ה ונראה) כתב שודאי שאסור לשים ספק מכשול לפני עור, ומה שהתירו פה בספק זהו משום שאם נחמיר בספיקות יהא זה גם כן מכשול כי אנו מצווים להחיות ולהיטיב עם כל ישראל ולא טוב למנוע מהם חסד ודרכי חיים ושלום. ועוד מוסיף שיכשלו בלא תשנא אם נחמיר בזה כל כך, ושגם לגוי יש אזהרה על השלום עם ישראל. וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) כתב ג"כ כעי"ז, שיש חזקת כשרות וסומכין ע"ז דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה. ועל"ק.  
ובטעם הדבר: ב'''שו"ת פני יהושע''' (יו"ד סי' ג') כתב דלפנ"ע קל משאר איסורין וספקו שרי, וכ"כ הגר"מ פיינשטיין (ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד א' ע"ב, וב'''דברות משה''' עמ"ס שבת סי' ב'), וכתב שם שזה נלמד מדין 'לפני דלפני' שמותר, וב'''משנה ראשונה''' (שביעית ה' ו') מסביר שבספק אי"ז קרוי 'מכשול'. וב'''חזון איש''' {{היברובוקס|41159|81|שביעית יב ט ד"ה ונראה}} כתב שודאי שאסור לשים ספק מכשול לפני עור, ומה שהתירו פה בספק זהו משום שאם נחמיר בספיקות יהא זה גם כן מכשול כי אנו מצווים להחיות ולהיטיב עם כל ישראל ולא טוב למנוע מהם חסד ודרכי חיים ושלום. ועוד מוסיף שיכשלו בלא תשנא אם נחמיר בזה כל כך, ושגם לגוי יש אזהרה על השלום עם ישראל. וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) כתב ג"כ כעי"ז, שיש חזקת כשרות וסומכין ע"ז דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה. ועל"ק.  


אמנם ב'''תוס'''' ע"ז ו: ד"ה מנין, וב'''רש"י''' שם, (דכתבו 'שמא'), רואים שגם בספק אסור. וכך דייק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}: "ומה דנסתפק אם לאו דלפנ"ע הוי רק אם בודאי יאכל או אף בספק, הנה אין כאן מקום ספק, דעי' ע"ז ו' רש"י... ובתוס' מפורש הדברים, ובש"ס שם מפורש דגזרו לא לישא וליתן עמהם והרי אינו ודאי רק ספק. יע"ש".  
אמנם ב'''תוס'''' ע"ז ו: ד"ה מנין, וב'''רש"י''' שם, (דכתבו 'שמא'), רואים שגם בספק אסור. וכך דייק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' {{היברובוקס|58133|35|ג ב לב}}: "ומה דנסתפק אם לאו דלפנ"ע הוי רק אם בודאי יאכל או אף בספק, הנה אין כאן מקום ספק, דעי' ע"ז ו' רש"י... ובתוס' מפורש הדברים, ובש"ס שם מפורש דגזרו לא לישא וליתן עמהם והרי אינו ודאי רק ספק. יע"ש".  
שורה 300: שורה 300:
ויל"ד בגדר המצב המאפשר תליה, וב'''ריטב"א''' הנ"ל כתב שכשיש 'רגליים לדבר' שיעשה איסור, אסור, ומדר'. וב'''שו"ת מחנה חיים''' (שם סי' מ"ז) כתב שאם יש רוב שלא יעבור, או אפי' מחצה, תלינן לקולא. וב'''תוס' אנשי שם''' עמס' שביעית (ה' ז') כתב, שתולים בהיתר רק כשהצדדים שקולים. ולכאו' מהריטב"א הנ"ל משמע לא כדבריהם. וב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) כתב שאם יש לתלות בהיתר אז מותר, אך דווקא בדבר המצוי, ואל"ה אסור אא"כ איכא משום דרכי שלום. וזה כדברי ר"ת דלעיל. (ויל"ע בלשון הריטב"א בע"ז ו: ואולי אפשר ללמוד שלגבי חד עברא אסור רק כשתובע בפי' לאיסור. ולשון הריטב"א שם לגבי דאו' ודרבנן קצת תמוה). וע"ע ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס ל"ה) שכתב שאם המקבל התנה והבטיח שלא יעשה איסור, אפשר שלא עבר בלפנ"ע יותר כי החזיקוהו שלא יעבור על תנאו.
ויל"ד בגדר המצב המאפשר תליה, וב'''ריטב"א''' הנ"ל כתב שכשיש 'רגליים לדבר' שיעשה איסור, אסור, ומדר'. וב'''שו"ת מחנה חיים''' (שם סי' מ"ז) כתב שאם יש רוב שלא יעבור, או אפי' מחצה, תלינן לקולא. וב'''תוס' אנשי שם''' עמס' שביעית (ה' ז') כתב, שתולים בהיתר רק כשהצדדים שקולים. ולכאו' מהריטב"א הנ"ל משמע לא כדבריהם. וב'''מג"א''' (שמ"ז סק"ד) כתב שאם יש לתלות בהיתר אז מותר, אך דווקא בדבר המצוי, ואל"ה אסור אא"כ איכא משום דרכי שלום. וזה כדברי ר"ת דלעיל. (ויל"ע בלשון הריטב"א בע"ז ו: ואולי אפשר ללמוד שלגבי חד עברא אסור רק כשתובע בפי' לאיסור. ולשון הריטב"א שם לגבי דאו' ודרבנן קצת תמוה). וע"ע ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ג סו"ס ל"ה) שכתב שאם המקבל התנה והבטיח שלא יעשה איסור, אפשר שלא עבר בלפנ"ע יותר כי החזיקוהו שלא יעבור על תנאו.


וב'''גמ'''' בנדרים {{ויקיטקסט|נדרים סב א|סב}} מו"ק {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|יז}} וקידושין {{ויקיטקסט|קידושין לב א|לב}}, רואים לכאורה שיש לפנ"ע בספק יעבור. וב'''שו"ת מחנ"ח''' שם תי' דמיירי באיסור דר' (וכנראה שיש רגל"ד), וכ"כ ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסא}}. וב'''שו"ת בנין ציון''' לערל"נ (סי' ט"ו) חולק ע"ז, כי ס"ל שלפני שעת עבירה אין אפי' איסור דר', ומתרץ שאולי מיירי שלא יכלו לקנות במקום אחר. ע"ש.  וב'''חפץ חיים''' (הל' לשה"ר ריש כלל ט' בהגהה) כתב, שבגמ' הנ"ל "הדבר קרוב לודאי שיחטא על ידו" ולכן כתוב שעובר בלפנ"ע, (ולא כב'אל יספר טובתו של חברו שמא יבוא לידי גנותו' שאין שם לפנ"ע כיוון שאי"ז קרוב כ"כ שיחטא).  וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ח"ג, בהערה בסו"ס ס"ז), כתב לגבי הגמ' בנדרים שכתוב שצריך רוב לקולא כדי לתלות בהיתר, ששאני שם שיש בעובדי האש רוב שקונים עצים לע"ז ולכן צריך רוב אחר לקולא, (ומביא שכ"כ הגרי"א ספקטור ב'''שו"ת עין יצחק''' או"ח י"ג, וראו ב'''קרן אורה''' על הגמ' שם).   
וב'''גמ'''' בנדרים {{ויקיטקסט|נדרים סב ב|סב}} מו"ק {{ויקיטקסט|מועד קטן יז א|יז}} וקידושין {{ויקיטקסט|קידושין לב א|לב}}, רואים לכאורה שיש לפנ"ע בספק יעבור. וב'''שו"ת מחנ"ח''' שם תי' דמיירי באיסור דר' (וכנראה שיש רגל"ד), וכ"כ ב'''יד מלאכי''' {{היברובוקס|14122|189|כלל שסא}}. וב'''שו"ת בנין ציון''' לערל"נ (סי' ט"ו) חולק ע"ז, כי ס"ל שלפני שעת עבירה אין אפי' איסור דר', ומתרץ שאולי מיירי שלא יכלו לקנות במקום אחר. ע"ש.  וב'''חפץ חיים''' (הל' לשה"ר ריש כלל ט' בהגהה) כתב, שבגמ' הנ"ל "הדבר קרוב לודאי שיחטא על ידו" ולכן כתוב שעובר בלפנ"ע, (ולא כב'אל יספר טובתו של חברו שמא יבוא לידי גנותו' שאין שם לפנ"ע כיוון שאי"ז קרוב כ"כ שיחטא).  וב'''שו"ת יחוה דעת''' (ח"ג, בהערה בסו"ס ס"ז), כתב לגבי הגמ' בנדרים שכתוב שצריך רוב לקולא כדי לתלות בהיתר, ששאני שם שיש בעובדי האש רוב שקונים עצים לע"ז ולכן צריך רוב אחר לקולא, (ומביא שכ"כ הגרי"א ספקטור ב'''שו"ת עין יצחק''' או"ח י"ג, וראו ב'''קרן אורה''' על הגמ' שם).   


וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ד סי' ה' פרק ד') כתב לחלק מסברא, שאם נותן חפץ לאדם שספק אם יעבור על איסור, אז אין לפנ"ע בספק. אך אם גורם לו לרצות לעבור עבירה, שכך מיירי בגמ' הנ"ל, גם בספק יש איסור לפנ"ע כי כשנעשתה העבירה יש לו שייכות לזה. (כלומר, אם רק נתן חפץ, צריך שיהא 'שם מכשול' כבר בנתינתו, ו'שם' זה שייך רק אם זה ודאי שיעבור בו איסור). ובעצם, יסוד חילוק זה הוא קצת כעין מש"כ לעיל, וכעי"ז חילק גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח א' צ"ט), וכתב שאם גורם לאחר לעבור על איסור שלא חשב עליו מעצמו ה"ז כמסית, וגרוע יותר מסתם לפנ"ע, וע"ע ב'''ציץ אליעזר''' חי"א (רס"י ל"ד) ג"כ כעי"ז, וכן ב'''ח"ח''' (סי' ל"ג אות ד' ד"ה והנה) שאם הוא היוזם אז אסור.  וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) אסר להניח פתיון לגנב מדין לפנ"ע ואף שזה ספק, ומוכיח שם שאיסור זה הינו אף בספק, ולכאורה נסתרים דבריו מכל הנ"ל. אמנם לפי"ד הציץ אליעזר הנ"ל א"ש, ועיי"ש בכל ראיותיו דלא מיירי כלל במושיט חפץ אלא ביוזם מקרה, ולכן כל נידונו הוא האם צריך לחשוש שבאמת תארע תקלה ע"י אך לא דן מצד שאין לפנ"ע בספק, ולכן מוכיח גם מדין חצי שיעור ומדין אכילת תרומה (כשנתן גט שיחול שעה אחת קודם מיתה).
וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ד סי' ה' פרק ד') כתב לחלק מסברא, שאם נותן חפץ לאדם שספק אם יעבור על איסור, אז אין לפנ"ע בספק. אך אם גורם לו לרצות לעבור עבירה, שכך מיירי בגמ' הנ"ל, גם בספק יש איסור לפנ"ע כי כשנעשתה העבירה יש לו שייכות לזה. (כלומר, אם רק נתן חפץ, צריך שיהא 'שם מכשול' כבר בנתינתו, ו'שם' זה שייך רק אם זה ודאי שיעבור בו איסור). ובעצם, יסוד חילוק זה הוא קצת כעין מש"כ לעיל, וכעי"ז חילק גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח א' צ"ט), וכתב שאם גורם לאחר לעבור על איסור שלא חשב עליו מעצמו ה"ז כמסית, וגרוע יותר מסתם לפנ"ע, וע"ע ב'''ציץ אליעזר''' חי"א (רס"י ל"ד) ג"כ כעי"ז, וכן ב'''ח"ח''' (סי' ל"ג אות ד' ד"ה והנה) שאם הוא היוזם אז אסור.  וב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ת"ז) אסר להניח פתיון לגנב מדין לפנ"ע ואף שזה ספק, ומוכיח שם שאיסור זה הינו אף בספק, ולכאורה נסתרים דבריו מכל הנ"ל. אמנם לפי"ד הציץ אליעזר הנ"ל א"ש, ועיי"ש בכל ראיותיו דלא מיירי כלל במושיט חפץ אלא ביוזם מקרה, ולכן כל נידונו הוא האם צריך לחשוש שבאמת תארע תקלה ע"י אך לא דן מצד שאין לפנ"ע בספק, ולכן מוכיח גם מדין חצי שיעור ומדין אכילת תרומה (כשנתן גט שיחול שעה אחת קודם מיתה).
שורה 319: שורה 319:
<BIG>'''כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר''' </BIG>
<BIG>'''כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר''' </BIG>


ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' (א קעח) כתב שאין בזה איסור, (ומדין "הלעיטהו"), וכ"כ בפשיטות ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ד' ע"ט).
ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' (א קעח) כתב שאין בזה איסור, (ומדין "הלעיטהו"), וכ"כ בפשיטות ב'''שו"ת אגרות משה''' {{היברובוקס|920|160|או"ח ד עט}}.


===כשמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול===
===כשמכשיל באיסור קטן כדי שלא יעבור על גדול===
ב'''גליון רעק"א''' על שו"ע יו"ד (קפ"א ו'), כתב שאולי כו"ע מודים שאין לאשה איסור לפנ"ע בהקפת איש, (אם כי לחד מ"ד עוברת משום מקיף), כי מצילתו מאיסור מקיף לו היה מקיף את עצמו (שהיה עובר משום מקיף וניקף).  וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא}} משיג ע"ד (ע"ש בד"ה ולפי וד"ה וכן, ועל"ק אות כ'), וראו במה שביאר ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ט) דמיירי דווקא באשה שאין לדין ערבות.
ב'''גליון רעק"א''' על שו"ע יו"ד (קפ"א ו'), כתב שאולי כו"ע מודים שאין לאשה איסור לפנ"ע בהקפת איש, (אם כי לחד מ"ד עוברת משום מקיף), כי מצילתו מאיסור מקיף לו היה מקיף את עצמו (שהיה עובר משום מקיף וניקף).  וב'''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו יא}} משיג ע"ד (ע"ש בד"ה ולפי וד"ה וכן, ועל"ק אות כ'), וראו במה שביאר ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ט) דמיירי דווקא באשה שאין לדין ערבות.


וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזו"א''', (וכ"כ החזו"א בשביעית י"ב ט' ד"ה ונראה), (לאו להלן בשאלות אקטואליות).  וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק.
וב'''מחצה"ש''' (או"ח קסג סק"ב) מבואר שהמג"א שם הסתפק בזה (וכתב ש'אפשר' שיש איסור דר'). והגרשז"א ב'''מנחת שלמה''' (קמא לה) ובספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80) הקל מטעם זה באופן מסויים, וכ"כ בשם ה'''חזון איש''', (וכ"כ החזון איש בשביעית {{היברובוקס|41159|81|יב ט ד"ה ונראה}}), (לאו להלן בשאלות אקטואליות).  וב'''מרדכי''' (הלכות קטנות אות תתקנ"ז) כתב שאם קונה ס"ת שאינו מוגה מחבירו, ה"ז מצילו מעבירה של משהה ספר שאינו מוגה. ורואים לכאורה שאין לפנ"ע במכשיל באיסור קטן כדי להציל מגדול, ואולי הפירוש שאין למוכר איסור במכירה משום שניצל עי"ז, ויל"ד ודוק.


וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ע"ב) מתיר משום הכי באיסור מסייע.
וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד ע"ב) מתיר משום הכי באיסור מסייע.
שורה 352: שורה 352:
==נידונים נוספים בגדרי איסור "לפני עור"==
==נידונים נוספים בגדרי איסור "לפני עור"==
{{לפני עיוור ניווט}}
{{לפני עיוור ניווט}}
*'''לפני עור כשמכשיל את עצמו (כגון נזיר האוחז בכוס יין)'''
*'''לפני עור כשמכשיל את עצמו (כגון נזיר האוחז בכוס יין)'''
:ב'''חזו"א''' (יו"ד ס"ב כ"ה) מסתפק בזה, וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.
 
:וב'''שו"ת בית אפרים''' (יו"ד נ"ד) כתב, שהנשבע לבטל את המצוה עובר משום לפנ"ע, שהכשיל את עצמו. ומקשה מאו"ח סי' רמ"ח גבי נסיעה בספינה קודם שבת, שלכאורה כל מכניס עצמו לאונס יהא אסור מצד לפנ"ע ולמה שם מקילים בנכנס קודם ג' ימים משבת, ומתרץ שאולי פיקו"נ דשבת שאני דהוי כהותרה. (וראו '''אגרות משה''' או"ח ח"ד סי' ע"ט. עוד יל"ע דהרי מכניס עצמו לאונס הוי מחלוקת רמב"ן ורשב"א לגבי מילה בשבת).
:ב'''חזון איש''' {{היברובוקס|14334|199|יו"ד סב כה}} מסתפק בזה, וב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ז') אומר שלא עובר, כי א"כ כל העובר על איסור דרבנן יעבור על איסור מדאורייתא משום שיש לפנ"ע כלפי עצמו כיוון שמצוות אלו (חלקם) הם סייג לתורה.
:וב'''קונטרסי שיעורים''' להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל (מס' ב"ב סוגיא ט' שיעור א' אות ד'), כתב להסביר את ה'''רמ"ה''' (הובא לעיל) שאומר שיש לפנ"ע כששם מכשול ברה"ר, דהיינו לפנ"ע כלפי עצמו שאם מישהו יכשל בזה אז יעבור על איסור מזיק.  
:וב'''שו"ת בית אפרים''' (יו"ד נ"ד) כתב, שהנשבע לבטל את המצוה עובר משום לפנ"ע, שהכשיל את עצמו. ומקשה מאו"ח סי' רמ"ח גבי נסיעה בספינה קודם שבת, שלכאורה כל מכניס עצמו לאונס יהא אסור מצד לפנ"ע ולמה שם מקילים בנכנס קודם ג' ימים משבת, ומתרץ שאולי פיקו"נ דשבת שאני דהוי כהותרה. (וראו '''אגרות משה''' {{היברובוקס|920|160|או"ח ד עט}}. עוד יל"ע דהרי מכניס עצמו לאונס הוי מחלוקת רמב"ן ורשב"א לגבי מילה בשבת).
:וב'''שו"ת הר צבי''' (או"ח קס"א) כתב לגבי נזיר המקדש בליל שבת שאין בזה משום לפנ"ע כיוון שיודע בעצמו שיזהר.  
:וב'''קונטרסי שיעורים''' להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל (מס' ב"ב סוגיא ט' שיעור א' אות ד'), כתב להסביר את ה'''רמ"ה''' (הובא לעיל) שאומר שיש לפנ"ע כששם מכשול ברה"ר, דהיינו לפנ"ע כלפי עצמו שאם מישהו יכשל בזה אז יעבור על איסור מזיק.
:וב'''שו"ת הר צבי''' (או"ח קס"א) כתב לגבי נזיר המקדש בליל שבת שאין בזה משום לפנ"ע כיוון שיודע בעצמו שיזהר.
:ולכו"ע יש את העניין דאיתא ב'''גמ'''' של 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב' {{ויקיטקסט|פסחים מ ב|פסחים מ:}}, וכן 'הרחק מן הכיעור' {{ויקיטקסט|חולין מד ב|חולין מד:}}, וכן מש"כ {{ויקיטקסט|בבא בתרא נז ב|בב"ב נז:}} 'אי דאיכא דרכא אחריתי רשע הוא', וראו '''אבות דר' נתן''' (פרק ב') ו'''מסילת ישרים''' (שער הפרישות), וע"ע '''חפץ חיים''' הל' לשה"ר כלל ט' (סוף אות א').
:ולכו"ע יש את העניין דאיתא ב'''גמ'''' של 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב' {{ויקיטקסט|פסחים מ ב|פסחים מ:}}, וכן 'הרחק מן הכיעור' {{ויקיטקסט|חולין מד ב|חולין מד:}}, וכן מש"כ {{ויקיטקסט|בבא בתרא נז ב|בב"ב נז:}} 'אי דאיכא דרכא אחריתי רשע הוא', וראו '''אבות דר' נתן''' (פרק ב') ו'''מסילת ישרים''' (שער הפרישות), וע"ע '''חפץ חיים''' הל' לשה"ר כלל ט' (סוף אות א').


*'''האם הנכשל הכשיל המכשיל בלפנ"ע'''
*'''האם הנכשל הכשיל המכשיל בלפנ"ע'''
:'''תוס'''' בע"ז טו: אומר שיש לפנ"ע במכשיל ישראל בלפנ"ע, אך שם השני מכשיל שלישי. ולכאו' אם מכשיל את הראשון ה"ז דומה לנובי"ק אה"ע פ"א שהובא לעיל, שאין לפנ"ע.  
 
:ו'''הגרי"פ פערלא''' (בח"ב עמ' 105 106) כתב שפשוט שכן עובר, ומוכיח כך מהתוס' הנ"ל, ומביא שכדברי התוס' כ"כ בתוס' ר' אלחנן בע"ז שם, ובריטב"א, ובר"ן, ובשו"ת חוו"י סי' קפ"ה.  
:'''תוס'''' בע"ז טו: אומר שיש לפנ"ע במכשיל ישראל בלפנ"ע, אך שם השני מכשיל שלישי. ולכאו' אם מכשיל את הראשון ה"ז דומה לנובי"ק אה"ע פ"א שהובא לעיל, שאין לפנ"ע.
:וב'''מנחת אשר''' (ל"ח ט') כתב, שאם עובר על לפנ"ע מיד כששם המכשול, עי' לעיל, י"ל דלא עבר בלפנ"ע כי זה בשוא"ת, עי' לעיל, וגם אם המכשיל עבר בעת עשיית הנכשל את האיסור, מ"מ פשוט לו שם שלא עובר, כי אם כן עובר אז שוב יעבור הראשון משום שהכשיל את השני גם בלפנ"ע ושוב יעבור השני וכו' וכו' עד סוף כל הדורות, "והרי הדבר מביא לידי גיחוך", ואומר שם בטעמו של דבר, שי"ל שאין לפנ"ע משום שעבר על עצם העבירה ולא שייך אז לדון מצד לפנ"ע. ולכאו' זה ממש תלוי בנידון האם לפנ"ע הוא ענף של העבירה בה מכשיל.
:ו'''הגרי"פ פערלא''' (בח"ב עמ' 105 106) כתב שפשוט שכן עובר, ומוכיח כך מהתוס' הנ"ל, ומביא שכדברי התוס' כ"כ בתוס' ר' אלחנן בע"ז שם, ובריטב"א, ובר"ן, ובשו"ת חוו"י סי' קפ"ה.
:וב'''מנחת אשר''' (ל"ח ט') כתב, שאם עובר על לפנ"ע מיד כששם המכשול, עי' לעיל, י"ל דלא עבר בלפנ"ע כי זה בשוא"ת, עי' לעיל, וגם אם המכשיל עבר בעת עשיית הנכשל את האיסור, מ"מ פשוט לו שם שלא עובר, כי אם כן עובר אז שוב יעבור הראשון משום שהכשיל את השני גם בלפנ"ע ושוב יעבור השני וכו' וכו' עד סוף כל הדורות, "והרי הדבר מביא לידי גיחוך", ואומר שם בטעמו של דבר, שי"ל שאין לפנ"ע משום שעבר על עצם העבירה ולא שייך אז לדון מצד לפנ"ע. ולכאו' זה ממש תלוי בנידון האם לפנ"ע הוא ענף של העבירה בה מכשיל.


*'''לפני עור כשמכשיל את חברו במדות רעות'''
*'''לפני עור כשמכשיל את חברו במדות רעות'''
:ב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ש"ע), מוכיח מקידושין לב. שאין בזה לפנ"ע, דאל"ה מה עוזרת מחילת האב הרי מכשיל הבן באיסור כעס. וב'''ברכ"י''' (יו"ד ר"מ סקי"ג) דחה ראייתו, ואומר שייתכן שיש גדר של כעס שמותר מצד איסור כעס ואסור מצד כבוד או"א. וב'''ארחות צדיקים''' (בשער הקנאה באמצעו), כתב לא ללכת בבגדים שהכל מביטים בהם וכו', כי יבואו לקנא בו, 'והתורה אמרה ולפנ"ע לא תתן מכשול'. אמנם י"ל שזה משום לפנ"ע ולא ממש איסור (ואולי קצת משמע מהלשון 'והתורה אמרה', שלא כתב 'ועובר עמש"כ בתורה').  
 
:ויל"ד בעצם האיסור, מה האיסור בזה, ראו '''רמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה ו|עשה ו ועשה ח}}, '''סמ"ג''' (עשין ז'), ולשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו), וראו '''גמ'''' שבת {{ויקיטקסט|שבת קלג ב|קלג}}) וסוטה {{ויקיטקסט|סוטה יד א|יד.}} ולכאורה כל זה רק במידות שיש בהם תועלת לאחרים. ובשם '''הגר"י סלנטר''' אומרים כי האיסור במידות הוא אף כשלא נכשל בהם בפועל, ולפי זה אתי שפיר שאין בזה לפנ"ע - כי בעל מידות רעות 'עובר' על זה גם בלי הביטוי בפועל שהכשילו אותו. וראו גם '''שו"ת הרדב"ז''' תחילת חלק ח' (מכת"י) מה שכתב שם לגבי מקור האיסור במידות רעות. (ויל"ד בנדון זה מהנידון לעיל לגבי מחשבה רעה). {{הערה|וסיפר '''הגרנ"צ פינקל''', ר"י מיר, על '''הגר"ח פרידלנדר''' שבעת אשר נודע לו כי ימיו ספורים, שאל ל'''גרא"מ שך''' מה יעשה בשארית ימיו, האם ישקיע בספריו בתלמידיו או בלימוד אישי, והגרא"מ ענה שישקיע בתיקון מדותיו. ולכאורה יל"ע מה העניין בזה, הרי כבר לא יחטא כלפי אחרים במצבו הנוכחי? ועפ"י דברי הגרי"ס הנ"ל י"ל שכיוון שאיסורי המידות הינם בעצם תכונות הנפש ולא רק בביטויים בפועל, א"כ 'עיקר תכלית האדם הוא שבירת המידות' - גם כשאין תוצאה מעשית לתכונות נפשו, ועדיין זהו הדבר החשוב מכל.
:ב'''שו"ת תורה לשמה''' (סי' ש"ע), מוכיח מקידושין לב. שאין בזה לפנ"ע, דאל"ה מה עוזרת מחילת האב הרי מכשיל הבן באיסור כעס. וב'''ברכ"י''' (יו"ד ר"מ סקי"ג) דחה ראייתו, ואומר שייתכן שיש גדר של כעס שמותר מצד איסור כעס ואסור מצד כבוד או"א. וב'''ארחות צדיקים''' (בשער הקנאה באמצעו), כתב לא ללכת בבגדים שהכל מביטים בהם וכו', כי יבואו לקנא בו, 'והתורה אמרה ולפנ"ע לא תתן מכשול'. אמנם י"ל שזה משום לפנ"ע ולא ממש איסור (ואולי קצת משמע מהלשון 'והתורה אמרה', שלא כתב 'ועובר עמש"כ בתורה').
כעין זה יש שביארו את דברי ה'''ביאור ללכה''' ריש סי' א' בענין שש המצוות התמידיות, דמצוה ה' היינו יראת ה'. וביאר הבה"ל דהיינו מי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו כו',ולהנ"ל א"ש שזה תמידי כי מחוייב בכל רגע להיות מוכן לכך שאם יבא דבר עבירה לידו יתגבר על זה.}}
:ויל"ד בעצם האיסור, מה האיסור בזה, ראו '''רמב"ם''' בספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה ו|עשה ו ועשה ח}}, '''סמ"ג''' (עשין ז'), ולשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו), וראו '''גמ'<nowiki/>''' שבת {{ויקיטקסט|שבת קלג ב|קלג}}) וסוטה {{ויקיטקסט|סוטה יד א|יד.}} ולכאורה כל זה רק במידות שיש בהם תועלת לאחרים. ובשם '''הגר"י סלנטר''' אומרים כי האיסור במידות הוא אף כשלא נכשל בהם בפועל, ולפי זה אתי שפיר שאין בזה לפנ"ע - כי בעל מידות רעות 'עובר' על זה גם בלי הביטוי בפועל שהכשילו אותו. וראו גם '''שו"ת הרדב"ז''' תחילת חלק ח' (מכת"י) מה שכתב שם לגבי מקור האיסור במידות רעות. (ויל"ד בנדון זה מהנידון לעיל לגבי מחשבה רעה). {{הערה|וסיפר '''הגרנ"צ פינקל''', ר"י מיר, על '''הגר"ח פרידלנדר''' שבעת אשר נודע לו כי ימיו ספורים, שאל ל'''גרא"מ שך''' מה יעשה בשארית ימיו, האם ישקיע בספריו בתלמידיו או בלימוד אישי, והגרא"מ ענה שישקיע בתיקון מדותיו. ולכאורה יל"ע מה העניין בזה, הרי כבר לא יחטא כלפי אחרים במצבו הנוכחי? ועפ"י דברי הגרי"ס הנ"ל י"ל שכיוון שאיסורי המידות הינם בעצם תכונות הנפש ולא רק בביטויים בפועל, א"כ 'עיקר תכלית האדם הוא שבירת המידות' - גם כשאין תוצאה מעשית לתכונות נפשו, ועדיין זהו הדבר החשוב מכל.
כעין זה יש שביארו את דברי ה'''ביאור הלכה''' ריש סי' א' בענין שש המצוות התמידיות, דמצוה ה' היינו יראת ה'. וביאר הבה"ל דהיינו מי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו כו', ולהנ"ל א"ש שזה תמידי כי מחוייב בכל רגע להיות מוכן לכך שאם יבא דבר עבירה לידו יתגבר על זה.}}


*'''במבטל חברו ממצות עשה'''
*'''במבטל חברו ממצות עשה'''
:ב'''תוס'''' ד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, וראו '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כו}} בשם ספר למודי ה' (לימוד ז).
:ב'''תוס'''' ד"ה מצת, בגיטין י., משמע שיש, וראו '''שדי חמד''' {{היברובוקס|14153|283|כללים ו כו כו}} בשם ספר למודי ה' (לימוד ז).


*'''האם דבר שהושג עם איסור לפנ"ע נאסר לשימוש'''
*'''האם דבר שהושג עם איסור לפנ"ע נאסר לשימוש'''
:ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ג' ל"ה) כתב, ד'לא מצינו שאסרו בדיעבד מלדור שם בשביל לפנ"ע'. (ויל"ע ב'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא צ ב|צ:}} שקנסו שם את המכשיל גוי בסירוס).
:ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ג' ל"ה) כתב, ד'לא מצינו שאסרו בדיעבד מלדור שם בשביל לפנ"ע'. (ויל"ע ב'''גמ'''' ב"מ {{ויקיטקסט|בבא מציעא צ ב|צ:}} שקנסו שם את המכשיל גוי בסירוס).


שורה 385: שורה 391:
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל.
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל.


'''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם,  <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש,  <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור{{הערה|יש לעיין למה לא אומרים שעשה דצדקה ידחה את לא תעשה דלפנ"ע. גם לכאורה זה רק ספיקא דרבנן כי כל חיוב הברכה הוא דרבנן והרי ספיקא דרבנן לקולא? וב'''פרי מגדים''' מסביר (ראו לעיל הערה 15) שאין פה מצות חסד אם יש למקבל תקלה בזה,  (וכעי"ז אומרים לגבי ת"ת כשנצרך לנקביו, שאין 'עשה דוחה ל"ת' כיוון שאין את מצות תלמוד תורה כשאי"ז בגוף נקי, ודלא כמצות קריאת שמע שדוחה טינוף כשאי אפשר לסלקו, רא '''שו"ת יד אליהו''' דכתב כן משום דהוי עשה דרבים שדוחה עשה דיחיד ד'והיה מחניך קדוש'.  וע"ע כעי"ז ב'''שו"ת אחיעזר''' ח"ד סו"ס ע"ה שקרבן נפסל בנעבד כי זה פסול במצוה ולא סתם איסור חיצוני),  וכן לגבי ספק כתב שאע"ג שזה דרבנן 'לא מקילינן בספק כי הא', ע"ש, וכן יש לומר שזה לפנ"ע דאורייתא, ראו לעיל בגדרי המכשיל בעבירה דרבנן.}}.
'''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם,  <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש,  <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור{{הערה|יש לעיין למה לא אומרים שעשה דצדקה ידחה את לא תעשה דלפנ"ע. גם לכאורה זה רק ספיקא דרבנן כי כל חיוב הברכה הוא דרבנן והרי ספיקא דרבנן לקולא? וב'''פרי מגדים''' מסביר (ראו לעיל הערה 17) שאין פה מצות חסד אם יש למקבל תקלה בזה,  (וכעי"ז אומרים לגבי ת"ת כשנצרך לנקביו, שאין 'עשה דוחה ל"ת' כיוון שאין את מצות תלמוד תורה כשאי"ז בגוף נקי, ודלא כמצות קריאת שמע שדוחה טינוף כשאי אפשר לסלקו, רא '''שו"ת יד אליהו''' דכתב כן משום דהוי עשה דרבים שדוחה עשה דיחיד ד'והיה מחניך קדוש'.  וע"ע כעי"ז ב'''שו"ת אחיעזר''' ח"ד סו"ס ע"ה שקרבן נפסל בנעבד כי זה פסול במצוה ולא סתם איסור חיצוני),  וכן לגבי ספק כתב שאע"ג שזה דרבנן 'לא מקילינן בספק כי הא', ע"ש, וכן יש לומר שזה לפנ"ע דאורייתא, ראו לעיל בגדרי המכשיל בעבירה דרבנן.}}.


ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך).
ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך).
שורה 395: שורה 401:
ובביאור דעת הב"ח (התר"י) דחלוק דין ברכה מנט"י, לכאורה יש לומר שלאכול לחם בלא נט"י הרי זה 'מעשה איסור', משא"כ כשאוכל בלי ברכה, המעשה מותר אלא שביטל מצות עשה דרבנן כשלא בירך.  ויסוד לחילוק זה מצינו ב'''פת"ש''' (יו"ד שמ"א סק"ד) לגבי אונן שפטור ממצוות עשה וחייב בל"ת, שכתב שם בשו"ע שאוכל ללא ברכה, ובפת"ש מביא מחלוקת אם הוא הדין בלא נט"י, או שמא נט"י שאני וחייב כיוון שזה לאו ולא כברכה שזה עשה, (וא"כ יכול להיות עוד חילוק, שבביטול עשה אין לפנ"ע, אך עמש"כ לעיל). וא"כ אפ"ל שבנותן חפץ שיעבור עי"ז בלאו, ה"ז 'חפץ אסור', ויש לפנ"ע, אך בנותן חפץ שעי"ז יתחייב בעשה, אי"ז חפץ אסור אלא חפץ שגורם לחיוב, ושאני לעניין לפנ"ע, ולכן מקילינן בצדקה.
ובביאור דעת הב"ח (התר"י) דחלוק דין ברכה מנט"י, לכאורה יש לומר שלאכול לחם בלא נט"י הרי זה 'מעשה איסור', משא"כ כשאוכל בלי ברכה, המעשה מותר אלא שביטל מצות עשה דרבנן כשלא בירך.  ויסוד לחילוק זה מצינו ב'''פת"ש''' (יו"ד שמ"א סק"ד) לגבי אונן שפטור ממצוות עשה וחייב בל"ת, שכתב שם בשו"ע שאוכל ללא ברכה, ובפת"ש מביא מחלוקת אם הוא הדין בלא נט"י, או שמא נט"י שאני וחייב כיוון שזה לאו ולא כברכה שזה עשה, (וא"כ יכול להיות עוד חילוק, שבביטול עשה אין לפנ"ע, אך עמש"כ לעיל). וא"כ אפ"ל שבנותן חפץ שיעבור עי"ז בלאו, ה"ז 'חפץ אסור', ויש לפנ"ע, אך בנותן חפץ שעי"ז יתחייב בעשה, אי"ז חפץ אסור אלא חפץ שגורם לחיוב, ושאני לעניין לפנ"ע, ולכן מקילינן בצדקה.


ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/חולין/פרק_ח#דף_קו_עמוד_א|בחולין ק"ו}} (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, וראו '''שדי חמד''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה.  ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו{{הערה|לגופו של עניין: בשם ה'''חזו"א''' אומרים שהוכיח כריטב"א ממה שחז"ל הפקיעו לפעמים קידושין, ולכאורה הם מבררים שכל הברכות היו לבטלה, אלא ע"כ כריטב"א. ושמע מינה, דדברי הריטב"א הם גם בברכות ולא כמ"ש.  אמנם ב'''שו"ת חוו"י''' (סי' ק"ל) כתב שהפי' של 'תרומה ליכא מצוה לאתשולי עלה', הוא ש'יש עבירה', כי עי"ז שנשאל מברר למפרע שברכותיו היו לבטלה. ואם נרצה לומר דלא פליג על הריטב"א, צ"ל כמו שחילקנו לעיל בין ברכה לנט"י.  אמנם ב'''שו"ת עמודי אש''' (ב' ל"ג) משמע ג"כ כדלעיל בשם החזו"א, דפסק כריטב"א לגבי ברכת המצוות.  וניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שכמו שב'יצא מוציא' זה דווקא בברכהמ"צ ולא בברכה"נ, וזה משום שחיוב הברכה חל משום המצוה וכל המצווה חייב בברכה, משא"כ ברכה"נ זה חיוב אישי רק על הנהנה, וכמו שאומרים שאחר שלא נהנה לא חייב בברכה ולכן לא יכול להוציא, כך גם המברך, לו יתברר בסוף שלא נהנה, א"כ לא חל עליו חיוב הברכה והוי ברכה לבטלה גם לריטב"א וכמ"ש לעיל. אם כי יל"ד אם ברכת הפרשת תרומה הויא ברכה"נ, כי הלא החוו"י כתב על ברכת התרומה דהויא ברכה לבטלה. וראו ב'''מג"א''' (או"ח סי' ח' סק"ב) לעניין חלה ובמש"כ ע"ד ב'''בהגר"א''' שם. (וראו '''שו"ת חתם סופר''' יו"ד רנ"ג וש"כ, '''רש"ש''' בנדרים נט., ו'''ספר החיים''' לגר"ש קלוגר סי' ת"כ, שכתבו שהנשאל על תרומה לא הויא ברכתו לבטלה, ולא כחוו"י הנ"ל, אך הם חולקים מצד שאין זה נקרא שהמצוה בטלה לגמרי למפרע. ומ"מ א"כ גם על ראיית החזו"א י"ל כן). ועוד יל"ד אם ברכת נישואין שהחזו"א מיירי בה הויא ברכהמ"צ או הנהנין, וראו גבי ברכת אירוסין ב'''שו"ת הרא"ש''' כלל כ"ו, '''רמב"ם''' אישות ג' כ"ג, ו'''רא"ש''' פ"ק דכתובות סי' י"ב, וע"ע במח' ה'''נודע ביהודה''' תניינא אה"ע א' עם ה'''תבואות שור''' יו"ד א' נ"ט, עי' ב'''רעק"א על שו"ע''' יו"ד א' ט"ז ואה"ע ל"ד ב', אך שם הנידון אם זה ברכת השבח או המצוות.  ומ"מ, דברינו למעלה הם לו נסיק שיש שינוי בין נט"י לשאר דברים, וכך גם משמע מהריטב"א שחיוב נט"י שונה, ושאפי' לגבי ברכת נט"י לא נגיד שאם בירך קודם נטילה ונמלך אין זה ברכה לבטלה, (והטעם שאי"ז לבטלה כי מ"מ קיים את מצות הנטילה).  וע"ע ב'''ספר המנהיג''' (אירוסין ונישואין ק"י, ומילה קכ"ג) שמברך ברכת אירוסין ומילה אחר מעשה, כי שמא יחזור בו ויהא ברכה לבטלה. וראו ב'''בהגר"א''' או"ח ח' (בטעם ב'). אמנם המהרש"ק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' תניינא סי' צ"ח כתב, שברכת אירוסין היא לפני קידושין, כי אף אם יחזור בו אי"ז לבטלה כי תקנו על שעת קידושין. (ויעויין ב'''דעת קדושים''' (ל"ט ט') שתפילין שהתברר שהיו פסולות אי"ז ברכה לבטלה עד כעת, וכמו 'ברך ה' חילו' וגו' בקידושין סו:, וראו גם '''שו"ת פרי השדה''' ג' קי"ז, ו'''שו"ת יביע אומר''' ח"ז או"ח סי ה', ו'''שו"ת משנה הלכות''' ח"ה סי' י"א).}}.
ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הריטב"א_על_הש"ס/חולין/פרק_ח#דף_קו_עמוד_א|בחולין ק"ו}} (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, וראו '''שדי חמד''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה.  ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו{{הערה|לגופו של עניין: בשם ה'''חזון איש''' אומרים שהוכיח כריטב"א ממה שחז"ל הפקיעו לפעמים קידושין, ולכאורה הם מבררים שכל הברכות היו לבטלה, אלא ע"כ כריטב"א. ושמע מינה, דדברי הריטב"א הם גם בברכות ולא כמ"ש.  אמנם ב'''שו"ת חוו"י''' (סי' ק"ל) כתב שהפי' של 'תרומה ליכא מצוה לאתשולי עלה', הוא ש'יש עבירה', כי עי"ז שנשאל מברר למפרע שברכותיו היו לבטלה. ואם נרצה לומר דלא פליג על הריטב"א, צ"ל כמו שחילקנו לעיל בין ברכה לנט"י.  אמנם ב'''שו"ת עמודי אש''' (ב' ל"ג) משמע ג"כ כדלעיל בשם החזון איש, דפסק כריטב"א לגבי ברכת המצוות.  וניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שכמו שב'יצא מוציא' זה דווקא בברכהמ"צ ולא בברכה"נ, וזה משום שחיוב הברכה חל משום המצוה וכל המצווה חייב בברכה, משא"כ ברכה"נ זה חיוב אישי רק על הנהנה, וכמו שאומרים שאחר שלא נהנה לא חייב בברכה ולכן לא יכול להוציא, כך גם המברך, לו יתברר בסוף שלא נהנה, א"כ לא חל עליו חיוב הברכה והוי ברכה לבטלה גם לריטב"א וכמ"ש לעיל. אם כי יל"ד אם ברכת הפרשת תרומה הויא ברכה"נ, כי הלא החוו"י כתב על ברכת התרומה דהויא ברכה לבטלה. וראו ב'''מג"א''' (או"ח סי' ח' סק"ב) לעניין חלה ובמש"כ ע"ד ב'''בהגר"א''' שם. (וראו '''שו"ת חתם סופר''' יו"ד רנ"ג וש"כ, '''רש"ש''' בנדרים נט., ו'''ספר החיים''' לגר"ש קלוגר סי' ת"כ, שכתבו שהנשאל על תרומה לא הויא ברכתו לבטלה, ולא כחוו"י הנ"ל, אך הם חולקים מצד שאין זה נקרא שהמצוה בטלה לגמרי למפרע. ומ"מ א"כ גם על ראיית החזון איש י"ל כן). ועוד יל"ד אם ברכת נישואין שהחזון איש מיירי בה הויא ברכהמ"צ או הנהנין, וראו גבי ברכת אירוסין ב'''שו"ת הרא"ש''' כלל כ"ו, '''רמב"ם''' אישות ג' כ"ג, ו'''רא"ש''' פ"ק דכתובות סי' י"ב, וע"ע במח' ה'''נודע ביהודה''' תניינא אה"ע א' עם ה'''תבואות שור''' יו"ד א' נ"ט, עי' ב'''רעק"א על שו"ע''' יו"ד א' ט"ז ואה"ע ל"ד ב', אך שם הנידון אם זה ברכת השבח או המצוות.  ומ"מ, דברינו למעלה הם לו נסיק שיש שינוי בין נט"י לשאר דברים, וכך גם משמע מהריטב"א שחיוב נט"י שונה, ושאפי' לגבי ברכת נט"י לא נגיד שאם בירך קודם נטילה ונמלך אין זה ברכה לבטלה, (והטעם שאי"ז לבטלה כי מ"מ קיים את מצות הנטילה).  וע"ע ב'''ספר המנהיג''' (אירוסין ונישואין ק"י, ומילה קכ"ג) שמברך ברכת אירוסין ומילה אחר מעשה, כי שמא יחזור בו ויהא ברכה לבטלה. וראו ב'''בהגר"א''' או"ח ח' (בטעם ב'). אמנם המהרש"ק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' תניינא סי' צ"ח כתב, שברכת אירוסין היא לפני קידושין, כי אף אם יחזור בו אי"ז לבטלה כי תקנו על שעת קידושין. (ויעויין ב'''דעת קדושים''' (ל"ט ט') שתפילין שהתברר שהיו פסולות אי"ז ברכה לבטלה עד כעת, וכמו 'ברך ה' חילו' וגו' בקידושין סו:, וראו גם '''שו"ת פרי השדה''' ג' קי"ז, ו'''שו"ת יביע אומר''' ח"ז או"ח סי ה', ו'''שו"ת משנה הלכות''' ח"ה סי' י"א).}}.


ולפי"ז, יתכן לומר שהנותן אוכל למי שלא יטול, וב'''ביאור הלכה''' הנ"ל במקור א' כתב שזה דווקא שרוצה לאכול לאלתר, יש איסור לפנ"ע כיוון שיש על המקבל כבר עכשיו חיוב של נט"י, משא"כ אם לא יברך, אי"ז חיוב שיש עליו אלא שאחרי שאכל בלא ברכה מתברר שהוא במצב אסור כי הוא אחרי אכילה ללא שהיתה לפניה ברכה. (וחיוב האדם הוא 'לא להכניס עצמו לאונס' - למצב של 'אכול' בלי ברכה). ולשון הב"ח לגבי ברכה: "בשעה שנותנו לו אינו עובר, ואם אח"כ לא יברך מה עלינו לעשות", משמע כנ"ל. (וב'''באה"ט''' שבשו"ע מהדורת פריעדמאן של מכון י-ם, יש תוספת ש'שאר דברים' דינם כמו אי ברכה. וזה כנ"ל). וחילוק זה מבוסס גם על מש"כ לעיל לחלק בין מכשיל בשעת העבירה או לפניה. וראו ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ב' צ"ג) שביאר בב"ח שמותר כיון שאין הנתינה בשעת עבירה.
ולפי"ז, יתכן לומר שהנותן אוכל למי שלא יטול, וב'''ביאור הלכה''' הנ"ל במקור א' כתב שזה דווקא שרוצה לאכול לאלתר, יש איסור לפנ"ע כיוון שיש על המקבל כבר עכשיו חיוב של נט"י, משא"כ אם לא יברך, אי"ז חיוב שיש עליו אלא שאחרי שאכל בלא ברכה מתברר שהוא במצב אסור כי הוא אחרי אכילה ללא שהיתה לפניה ברכה. (וחיוב האדם הוא 'לא להכניס עצמו לאונס' - למצב של 'אכול' בלי ברכה). ולשון הב"ח לגבי ברכה: "בשעה שנותנו לו אינו עובר, ואם אח"כ לא יברך מה עלינו לעשות", משמע כנ"ל. (וב'''באה"ט''' שבשו"ע מהדורת פריעדמאן של מכון י-ם, יש תוספת ש'שאר דברים' דינם כמו אי ברכה. וזה כנ"ל). וחילוק זה מבוסס גם על מש"כ לעיל לחלק בין מכשיל בשעת העבירה או לפניה. וראו ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ב' צ"ג) שביאר בב"ח שמותר כיון שאין הנתינה בשעת עבירה.
שורה 401: שורה 407:
ולגבי מכירה, יש שכתבו דשאני מסתם נתינה, כ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ב' ק') וציין גם ל'''שו"ת מהרש"ם''', וראו ב'''נצי"ב''' (ל"ב) לעיל לגבי מכשיל לפני שעת העבירה, וכ"כ גם ב'''חוו"י''' (קפ"ה) בתור צירוף להקל משום שמכירה שאני, ואומר שלכן נהגו להקל בכמה דברים במכירה לגוי. ובספר '''מאמר מרדכי''' (על שו"ע או"ח קס"ט), כתב שבזמננו אין נוהגים ליזהר באיסורי הנתינה הללו, וסיים שה' הטוב יכפר. ובספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') מאריך בטעם ההיתר למכור בחנות לשאינם מברכים, וכותב שאי"ז 'דבר אסור' ושלא נותן בידיים ושהוי חד עברא וכו', וכ"כ בטעם ההיתר גם ב'''שו"ת מהרש"ם''' (או"ח ח"ו סי' י"ז) בקצרה, וב'''שו"ת בית ישראל''' (או"ח כ"ח). וב'''פת"ש''' (יו"ד קי"ז ס"ק ס"ה) מקל במוכר איסור דרבנן, וע"ע ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חלק כ"ב סי' ג').  (אמנם ב'''תוס'''' גיטין סא. משמע לא כך, אך ב'''רמב"ן''' ע"ז טו: ו'''רשב"א ריטב"א ור"ן''' שם מחלקים בין מכר לשאלה, ומ"מ זה היתר רק כשאפשר לתלות בהיתר. ועיי"ש בכ"ז).
ולגבי מכירה, יש שכתבו דשאני מסתם נתינה, כ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ב' ק') וציין גם ל'''שו"ת מהרש"ם''', וראו ב'''נצי"ב''' (ל"ב) לעיל לגבי מכשיל לפני שעת העבירה, וכ"כ גם ב'''חוו"י''' (קפ"ה) בתור צירוף להקל משום שמכירה שאני, ואומר שלכן נהגו להקל בכמה דברים במכירה לגוי. ובספר '''מאמר מרדכי''' (על שו"ע או"ח קס"ט), כתב שבזמננו אין נוהגים ליזהר באיסורי הנתינה הללו, וסיים שה' הטוב יכפר. ובספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') מאריך בטעם ההיתר למכור בחנות לשאינם מברכים, וכותב שאי"ז 'דבר אסור' ושלא נותן בידיים ושהוי חד עברא וכו', וכ"כ בטעם ההיתר גם ב'''שו"ת מהרש"ם''' (או"ח ח"ו סי' י"ז) בקצרה, וב'''שו"ת בית ישראל''' (או"ח כ"ח). וב'''פת"ש''' (יו"ד קי"ז ס"ק ס"ה) מקל במוכר איסור דרבנן, וע"ע ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חלק כ"ב סי' ג').  (אמנם ב'''תוס'''' גיטין סא. משמע לא כך, אך ב'''רמב"ן''' ע"ז טו: ו'''רשב"א ריטב"א ור"ן''' שם מחלקים בין מכר לשאלה, ומ"מ זה היתר רק כשאפשר לתלות בהיתר. ועיי"ש בכ"ז).


ולעניין נתינה כשיש חשש שאם לא יתן הלה ישנאנו, הנה ודאי שבעקרון אין שיקול זה מתיר לעבור על איסור, אלא שאם ישנא את כל הנושא הקרוי 'דת' בגלל אי הנתינה הזו, א"כ יש עניין לתת לו את האוכל כדי להצילו מאיסור חמור זה, ונתינה זו אינה מכונה בשם 'הכשלה' אלא בשם 'הצלה'. ראו '''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא ל"ה) שפסק כך לגבי מארח חילוני בביתו וכד', וביאר את סברתו ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ו'). ובשם ה'''חזו"א''' (שביעית י"ב ט' ד"ה ונראה, הובא לעיל גבי ספק יכשל) מביאים שרק בספק יעבור שרי משום הנ"ל, אמנם במנח"א ביאר שודאי גם החזו"א יודה במקרה שמארח עבריין בביתו, אלא שבאופן כללי אמר שאין להקל משו"ה אלא בספק.  וכגרשז"א, כ"כ גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ה סי' י"ג) ו'''שבט הלוי''' (ד' י"ז) ו'''תשובות והנהגות''' (א' תפ"ג).
ולעניין נתינה כשיש חשש שאם לא יתן הלה ישנאנו, הנה ודאי שבעקרון אין שיקול זה מתיר לעבור על איסור, אלא שאם ישנא את כל הנושא הקרוי 'דת' בגלל אי הנתינה הזו, א"כ יש עניין לתת לו את האוכל כדי להצילו מאיסור חמור זה, ונתינה זו אינה מכונה בשם 'הכשלה' אלא בשם 'הצלה'. ראו '''שו"ת מנחת שלמה''' (קמא ל"ה) שפסק כך לגבי מארח חילוני בביתו וכד', וביאר את סברתו ב'''מנחת אשר''' (ויקרא ל"ח ו'). ובשם ה'''חזון איש''' (שביעית {{היברובוקס|41159|81|יב ט ד"ה ונראה}}, הובא לעיל גבי ספק יכשל) מביאים שרק בספק יעבור שרי משום הנ"ל, אמנם במנח"א ביאר שודאי גם החזון איש יודה במקרה שמארח עבריין בביתו, אלא שבאופן כללי אמר שאין להקל משו"ה אלא בספק.  וכגרשז"א, כ"כ גם ב'''שו"ת אגרות משה''' (או"ח ח"ה סי' י"ג) ו'''שבט הלוי''' (ד' י"ז) ו'''תשובות והנהגות''' (א' תפ"ג).


ובספר '''פאר הדור''' על החזו"א (ח"ג עמ' קצ"ה), מסופר שהתיר בכל גווני כדי שלא יכשל ב'לא תשנא', אולם הגרשז"א אמר ע"ז שודאי שלא אמר כך בדיוק, דאי"ז היתר אלא בחשש לשנאה כללית.
ובספר '''פאר הדור''' על החזון איש (ח"ג עמ' קצ"ה), מסופר שהתיר בכל גווני כדי שלא יכשל ב'לא תשנא', אולם הגרשז"א אמר ע"ז שודאי שלא אמר כך בדיוק, דאי"ז היתר אלא בחשש לשנאה כללית.


ומ"מ אומר הגרשז"א, שכל זה ביחיד המגיש, אבל אין היתר לתת בפרהסיה אוכל לכאלו משום שמא ישנאו וכו', וכמ"ש ה'''מהרש"ם''' (בהגהות לספר אורחות חיים החדש סי' תקנ"א אות ל'), שאין למכור בשר בימים שבין ר"ח אב לט' באב כדי להציל את הקונים מאיסור טריפה, כי אין לבטל בשבילם אפילו רק מנהג בעלמא שאוסר למכור אז בשר. וכן יהא אסור לפי"ז למכור להם סתם יינם כדי להצילם באיסור יין ערלה וכד', (אמנם עי' ב'''שו"ת מנחת פתים''' (יו"ד קנא, הוזכר גם לקמן) שהקל בלאו הכי למכור להם סתם יינם. ומ"מ נפק"מ למכור למי שאינו מחלל שבת בפרהסיה). וע"ע בספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' נ"ה).
ומ"מ אומר הגרשז"א, שכל זה ביחיד המגיש, אבל אין היתר לתת בפרהסיה אוכל לכאלו משום שמא ישנאו וכו', וכמ"ש ה'''מהרש"ם''' (בהגהות לספר אורחות חיים החדש סי' תקנ"א אות ל'), שאין למכור בשר בימים שבין ר"ח אב לט' באב כדי להציל את הקונים מאיסור טריפה, כי אין לבטל בשבילם אפילו רק מנהג בעלמא שאוסר למכור אז בשר. וכן יהא אסור לפי"ז למכור להם סתם יינם כדי להצילם באיסור יין ערלה וכד', (אמנם עי' ב'''שו"ת מנחת פתים''' (יו"ד קנא, הוזכר גם לקמן) שהקל בלאו הכי למכור להם סתם יינם. ומ"מ נפק"מ למכור למי שאינו מחלל שבת בפרהסיה). וע"ע בספר '''הליכות שלמה''' (תפילה פ"ב הע' 80), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' נ"ה).


==מראי מקומות לנידונים הלכתיים אקטואליים==
==מראי מקומות לנידונים הלכתיים אקטואליים==
*'''הושטת יין למחלל שבת בפרהסיה'''
*'''הושטת יין למחלל שבת בפרהסיה'''
:ב'''שו"ת מנחת פתים''' לגר"מ אריק (יו"ד קנ"א) מתיר, ואומר שאפי' בסתם יינם נהגו להקל. וראו '''שו"ת חלקת יעקב''' (א' ע"ז), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ח י"ח, וחכ"ב ג'). וב'''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד ק"כ) כתב שאין להחמיר בזה כ"כ כי אי"ז משום חתנות אלא משום קנס, (וע"ע '''בית ישראל''' או"ח ס"א, '''חלקת יעקב''' א' ע"ז, ו'''שארית ישראל''' אה"ע ז').
:ב'''שו"ת מנחת פתים''' לגר"מ אריק (יו"ד קנ"א) מתיר, ואומר שאפי' בסתם יינם נהגו להקל. וראו '''שו"ת חלקת יעקב''' (א' ע"ז), ו'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ח"ח י"ח, וחכ"ב ג'). וב'''שו"ת חתם סופר''' (יו"ד ק"כ) כתב שאין להחמיר בזה כ"כ כי אי"ז משום חתנות אלא משום קנס, (וע"ע '''בית ישראל''' או"ח ס"א, '''חלקת יעקב''' א' ע"ז, ו'''שארית ישראל''' אה"ע ז').


*'''עישון ומכירת סיגריות'''
*'''עישון ומכירת סיגריות'''
:עי' ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ט"ו ל"ט, כ"א י"ד) שאוסר את העישון ואת הסיוע לו, (וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד ב' מ"ט, אך כיום ידוע אחרת וכו', עי' '''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ו ו'''שו"ת שבט הלוי''' י' רצ"ה), וע"ע '''שו"ת עמודי אור''' (כ"ט), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ג' שנ"ד), '''שו"ת יחוה דעת''' (עמ' קפ"א בהערות), ו'''לקוטי אמרים''' לחפץ חיים (פי"ג). וע"ע ב'''קובץ 'מבקשי תורה'''' חשון תשנ"ט (עמ' קע"ד) במה שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, ושוב יל"ד כיום.
:עי' ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (ט"ו ל"ט, כ"א י"ד) שאוסר את העישון ואת הסיוע לו, (וראו ב'''שו"ת אגרות משה''' יו"ד ב' מ"ט, אך כיום ידוע אחרת וכו', עי' '''שו"ת ציץ אליעזר''' חט"ו ו'''שו"ת שבט הלוי''' י' רצ"ה), וע"ע '''שו"ת עמודי אור''' (כ"ט), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ג' שנ"ד), '''שו"ת יחוה דעת''' (עמ' קפ"א בהערות), ו'''לקוטי אמרים''' לחפץ חיים (פי"ג). וע"ע ב'''קובץ 'מבקשי תורה'''' חשון תשנ"ט (עמ' קע"ד) במה שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, ושוב יל"ד כיום.


*'''להראות לנהג השואל בשבת את הדרך הקצרה'''
*'''להראות לנהג השואל בשבת את הדרך הקצרה'''
:ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ח י"ט), דן בזה, וס"ל שלא יראה, דאין חיוב הפרשה מאיסור כיוון דקי"ל 'הלעיטהו', ועוד שאי"ז מסייע אלא רק 'שב ואל תעשה', ועוד משום מש"כ לעיל שאין איסור כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר, ע"ש, ועוד משום מש"כ '''שו"ת יד יצחק''' (ב' צ"ה, הובא בדרכ"ת ס"ק י"ז) שעזרה כזו מתפרשת כחיזוק ידיו. ע"ש.
:ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חט"ו סי' י"ח י"ט), דן בזה, וס"ל שלא יראה, דאין חיוב הפרשה מאיסור כיוון דקי"ל 'הלעיטהו', ועוד שאי"ז מסייע אלא רק 'שב ואל תעשה', ועוד משום מש"כ לעיל שאין איסור כשבלעדיו היה עובר על איסור אחר, ע"ש, ועוד משום מש"כ '''שו"ת יד יצחק''' (ב' צ"ה, הובא בדרכ"ת ס"ק י"ז) שעזרה כזו מתפרשת כחיזוק ידיו. ע"ש.


*'''ליסע במוצ"ש עם נהג שלא מבדיל'''
*'''ליסע במוצ"ש עם נהג שלא מבדיל'''
:ב'''שו"ת מנח"ש''' (קמא ל"ה ב') מתיר, הובא לעיל, וראו ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' ל"ד) היתר מטעם אחר, וע"ע שם בחי"ב (סי' ל"ח). וכתב שם גם את סברת הגרשז"א, וכ"כ בספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') שהובא לעיל.
:ב'''שו"ת מנח"ש''' (קמא ל"ה ב') מתיר, הובא לעיל, וראו ב'''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"א סי' ל"ד) היתר מטעם אחר, וע"ע שם בחי"ב (סי' ל"ח). וכתב שם גם את סברת הגרשז"א, וכ"כ בספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') שהובא לעיל.


*'''למכור ולהשכיר בתים ובתי עסק לחשודים על חילול שבת'''
*'''למכור ולהשכיר בתים ובתי עסק לחשודים על חילול שבת'''
:'''חוות יאיר''' (קפ"ה), '''מהרש"ם''' (ב' קפ"ג), '''כתב סופר''' (יו"ד ע"ז), '''אגרות משה''' (יו"ד א' ע"ב ואו"ח ב' ס"ו ופ'), '''שרידי אש''' (ב' י"ט), '''מנחת שלמה''' (ל"ה).  ועיין '''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ג סי' ל"ט) שאסור להשכיר חנות שתיפתח בשבת, ע"ש ובמה שכתב מ'''שו"ת ערוגת הבושם''' (או"ח נ"ד) שאסור מדין 'הרחק משכן רע'. וראו ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב סי' י"ח) שכתב שאם יש לו חלק בבעלות חנות המחללת שבת, יסיר שמו ממנה, אך את הכסף שיש לו שם א"צ ליטול אם יכולים להתקיים גם בלעדיו, ואם תאמר שצריך אז כל עבריין יעשה כך לשותפו. ע"ש.
:'''חוות יאיר''' (קפ"ה), '''מהרש"ם''' (ב' קפ"ג), '''כתב סופר''' (יו"ד ע"ז), '''אגרות משה''' (יו"ד א' ע"ב ואו"ח ב' ס"ו ופ'), '''שרידי אש''' (ב' י"ט), '''מנחת שלמה''' (ל"ה).  ועיין '''שו"ת ציץ אליעזר''' (חי"ג סי' ל"ט) שאסור להשכיר חנות שתיפתח בשבת, ע"ש ובמה שכתב מ'''שו"ת ערוגת הבושם''' (או"ח נ"ד) שאסור מדין 'הרחק משכן רע'. וראו ב'''שו"ת מטה לוי''' (ח"ב סי' י"ח) שכתב שאם יש לו חלק בבעלות חנות המחללת שבת, יסיר שמו ממנה, אך את הכסף שיש לו שם א"צ ליטול אם יכולים להתקיים גם בלעדיו, ואם תאמר שצריך אז כל עבריין יעשה כך לשותפו. ע"ש.


*'''חתונת חילונים, סידור קידושין והשכרת האולם'''
*'''חתונת חילונים, סידור קידושין והשכרת האולם'''
:עי' '''שו"ת שרידי אש''' (ג' כ"ח), '''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ח"ד, יו"ד ח"א ע"ב, או"ח ח"ד ל"ה), ו'''חכמת אדם''' (קכ"ו ט"ו), '''שו"ת מלמד להועיל''' (יו"ד ע"ט), '''שו"ת שארית ישראל''' (ז'), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ב' תרמ"א), '''שו"ת שאלת יצחק''' (ס"ב), ובספר '''ישמח לב''' (ח"א אות קס"א). וע"ע לגבי התר נישואין לחילוני, ב'''שו"ת יבי"א''' (ח"ב אה"ע כ"א). (וב'''שו"ת משיב דבר''' ב' ל"ב שהובא לעיל, אומר שאם זה בח"ע, כיוון שזה לפני שעת עבירה, לתוס' ורא"ש שרי, ולרש"י ורמב"ם שרי אם פרנסתו בכך דאז חשיב כדרכי שלום).  וע"ע ב'''שו"ת מהר"י אסאד''' (ח"ד סי' ק"מ) גבי גרושה לכהן המאיים להתנצר.
:עי' '''שו"ת שרידי אש''' (ג' כ"ח), '''שו"ת אגרות משה''' (אה"ע ח"ד, יו"ד ח"א ע"ב, או"ח ח"ד ל"ה), ו'''חכמת אדם''' (קכ"ו ט"ו), '''שו"ת מלמד להועיל''' (יו"ד ע"ט), '''שו"ת שארית ישראל''' (ז'), '''שו"ת תשובות והנהגות''' (ב' תרמ"א), '''שו"ת שאלת יצחק''' (ס"ב), ובספר '''ישמח לב''' (ח"א אות קס"א). וע"ע לגבי התר נישואין לחילוני, ב'''שו"ת יבי"א''' (ח"ב אה"ע כ"א). (וב'''שו"ת משיב דבר''' ב' ל"ב שהובא לעיל, אומר שאם זה בח"ע, כיוון שזה לפני שעת עבירה, לתוס' ורא"ש שרי, ולרש"י ורמב"ם שרי אם פרנסתו בכך דאז חשיב כדרכי שלום).  וע"ע ב'''שו"ת מהר"י אסאד''' (ח"ד סי' ק"מ) גבי גרושה לכהן המאיים להתנצר.


*'''נתינת הכשר למקום המגיש בשר וחלב'''
*'''נתינת הכשר למקום המגיש בשר וחלב'''
:ב'''שו"ת יבי"א''' (ו' יו"ד ג' ג') מתיר, ודלא כ'''ציץ אליעזר''' (י"א נ"ה). וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד א' נ"ב) מתיר גם כן, כי ההכשר על האוכל ולא על המוכר, ואם אדם קונה דבר האסור לו מצד עצמו, אי"ז עניין ההשגחה. (הציץ אליעזר מיירי כשהמשגיח צריך לעמוד שם ולא למחות, עיי"ש, ואי"ז אותו מקרה כמו באגרות משה).
:ב'''שו"ת יבי"א''' (ו' יו"ד ג' ג') מתיר, ודלא כ'''ציץ אליעזר''' (י"א נ"ה). וב'''שו"ת אגרות משה''' (יו"ד א' נ"ב) מתיר גם כן, כי ההכשר על האוכל ולא על המוכר, ואם אדם קונה דבר האסור לו מצד עצמו, אי"ז עניין ההשגחה. (הציץ אליעזר מיירי כשהמשגיח צריך לעמוד שם ולא למחות, עיי"ש, ואי"ז אותו מקרה כמו באגרות משה).


שורה 433: שורה 447:


[[קטגוריה:לפני עיוור לא תתן מכשול]]
[[קטגוריה:לפני עיוור לא תתן מכשול]]
[[קטגוריה:עבודה זרה ו]]  
[[קטגוריה:פסחים כב:]]
[[קטגוריה:מועד קטן ה.]]
[[קטגוריה:מועד קטן יז.]]
[[קטגוריה:נדרים סב:]]
[[קטגוריה:קידושין לב.]]
[[קטגוריה:בבא מציעא ה:]]
[[קטגוריה:בבא מציעא עה:]]
[[קטגוריה:בבא מציעא צ:]]
[[קטגוריה:עבודה זרה ו.]]
[[קטגוריה:עבודה זרה ו:]]
[[קטגוריה:עבודה זרה כב.]]
[[קטגוריה:חולין ז:]]
[[קטגוריה:נדה נז.]]
[[קטגוריה:רוצח ושמירת נפש פרק יב]]
[[קטגוריה:רוצח ושמירת נפש פרק יב]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן קסג]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן קסט]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קיט]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קיט]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קנא]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קנא]]
מישהו
391

עריכות

אוחזר מתוך "https://www.betmidrash.org.il/מיוחד:השוואה_ניידת/18006...20264"