391
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לפני עיוור לא תתן מכשול"
←נתינת או מכירת מאכל לאדם שלא יברך או שלא יטול ידיו: הערה
| שורה 363: | שורה 363: | ||
וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל. | וגם פה משמע שבספק יברך ג"כ אסור, ומקור דין זה הוא מ'''תלמידי ר' יונה''' (על הרי"ף חולין קז:) שאמרו שכמו שכתוב בגמ' חולין גבי נט"י, ה"ה גבי ברכה, ואומרים שם שבצדקה יש להקל. | ||
'''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם, <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש, <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור. | '''א"כ לסיכום:''' <U>במקור א'</U> (קס"ג) איתא שאסור רק בוודאי לא נטל, וזה משום דמיירי בשאר אדם, <U>ובמקור ב'</U> (קס"ט א') איתא שאסור בלא נט"י ואפי' בספק, וזה משום דמיירי בשמש, <U>ובמקור ג'</U> (קס"ט ב') איתא לגבי ברכה (ולא נט"י), שלא יתן למי שלא יברך ואפי' בספק, ומשום צדקה מותר, וזה דווקא פה שזה ספק ולעניין הברכה, אך בודאי או בספק בנט"י יהא אסור{{הערה|יש לעיין למה לא אומרים שעשה דצדקה ידחה את לא תעשה דלפנ"ע. גם לכאורה זה רק ספיקא דרבנן כי כל חיוב הברכה הוא דרבנן והרי ספיקא דרבנן לקולא? וב'''פמ"ג''' מסביר (ראו לעיל הערה 15) שאין פה מצות חסד אם יש למקבל תקלה בזה, (וכעי"ז אומרים לגבי ת"ת כשנצרך לנקביו, שאין 'עשה דוחה ל"ת' כיוון שאין את מצות תלמוד תורה כשאי"ז בגוף נקי, ודלא כמצות קריאת שמע שדוחה טינוף כשאי אפשר לסלקו, רא '''שו"ת יד אליהו''' דכתב כן משום דהוי עשה דרבים שדוחה עשה דיחיד ד'והיה מחניך קדוש'. וע"ע כעי"ז ב'''שו"ת אחיעזר''' ח"ד סו"ס ע"ה שקרבן נפסל בנעבד כי זה פסול במצוה ולא סתם איסור חיצוני), וכן לגבי ספק כתב שאע"ג שזה דרבנן 'לא מקילינן בספק כי הא', ע"ש, וכן יש לומר שזה לפנ"ע דאורייתא, ראו לעיל בגדרי המכשיל בעבירה דרבנן.}}. | ||
ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך). | ומקור דין ג' הוא מתלמידי ר' יונה, וב'''בית יוסף''' פסק כמותם אמנם ה'''ב"ח''' חולק, ומ"מ גם הב"י כתב בשו"ע לשון של 'לא יתן' ולא כתב 'אסור' כדלעיל. (וב'''שו"ת ציץ אליעזר''' חכ"ב סי' ג' מדייק מזה שמשמע דבדיעבד אפשר להקל בלא יברך). | ||
| שורה 373: | שורה 373: | ||
ובביאור דעת הב"ח (התר"י) דחלוק דין ברכה מנט"י, לכאורה יש לומר שלאכול לחם בלא נט"י הרי זה 'מעשה איסור', משא"כ כשאוכל בלי ברכה, המעשה מותר אלא שביטל מצות עשה דרבנן כשלא בירך. ויסוד לחילוק זה מצינו ב'''פת"ש''' (יו"ד שמ"א סק"ד) לגבי אונן שפטור ממצוות עשה וחייב בל"ת, שכתב שם בשו"ע שאוכל ללא ברכה, ובפת"ש מביא מחלוקת אם הוא הדין בלא נט"י, או שמא נט"י שאני וחייב כיוון שזה לאו ולא כברכה שזה עשה, (וא"כ יכול להיות עוד חילוק, שבביטול עשה אין לפנ"ע, אך עמש"כ לעיל). וא"כ אפ"ל שבנותן חפץ שיעבור עי"ז בלאו, ה"ז 'חפץ אסור', ויש לפנ"ע, אך בנותן חפץ שעי"ז יתחייב בעשה, אי"ז חפץ אסור אלא חפץ שגורם לחיוב, ושאני לעניין לפנ"ע, ולכן מקילינן בצדקה. | ובביאור דעת הב"ח (התר"י) דחלוק דין ברכה מנט"י, לכאורה יש לומר שלאכול לחם בלא נט"י הרי זה 'מעשה איסור', משא"כ כשאוכל בלי ברכה, המעשה מותר אלא שביטל מצות עשה דרבנן כשלא בירך. ויסוד לחילוק זה מצינו ב'''פת"ש''' (יו"ד שמ"א סק"ד) לגבי אונן שפטור ממצוות עשה וחייב בל"ת, שכתב שם בשו"ע שאוכל ללא ברכה, ובפת"ש מביא מחלוקת אם הוא הדין בלא נט"י, או שמא נט"י שאני וחייב כיוון שזה לאו ולא כברכה שזה עשה, (וא"כ יכול להיות עוד חילוק, שבביטול עשה אין לפנ"ע, אך עמש"כ לעיל). וא"כ אפ"ל שבנותן חפץ שיעבור עי"ז בלאו, ה"ז 'חפץ אסור', ויש לפנ"ע, אך בנותן חפץ שעי"ז יתחייב בעשה, אי"ז חפץ אסור אלא חפץ שגורם לחיוב, ושאני לעניין לפנ"ע, ולכן מקילינן בצדקה. | ||
ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' בחולין ק"ו (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, ועי' '''שד"ח''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה. ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו. ולפי"ז, יתכן לומר שהנותן אוכל למי שלא יטול, וב'''ביאור הלכה''' הנ"ל במקור א' כתב שזה דווקא שרוצה לאכול לאלתר, יש איסור לפנ"ע כיוון שיש על המקבל כבר עכשיו חיוב של נט"י, משא"כ אם לא יברך, אי"ז חיוב שיש עליו אלא שאחרי שאכל בלא ברכה מתברר שהוא במצב אסור כי הוא אחרי אכילה ללא שהיתה לפניה ברכה. (וחיוב האדם הוא 'לא להכניס עצמו לאונס' - למצב של 'אכול' בלי ברכה). ולשון הב"ח לגבי ברכה: "בשעה שנותנו לו אינו עובר, ואם אח"כ לא יברך מה עלינו לעשות", משמע כנ"ל. (וב'''באה"ט''' שבשו"ע מהדורת פריעדמאן של מכון י-ם, יש תוספת ש'שאר דברים' דינם כמו אי ברכה. וזה כנ"ל). וחילוק זה מבוסס גם על מש"כ לעיל לחלק בין מכשיל בשעת העבירה או לפניה. ועי' ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ב' צ"ג) שביאר בב"ח שמותר כיון שאין הנתינה בשעת עבירה. | ועוי"ל, עפי"ד ה'''ריטב"א''' בחולין ק"ו (הובא ב'''שע"ת''' או"ח קנ"ח סק"א, ועי' '''שד"ח''' מע' ברכות א' כ"ט, '''בן איש חי''' שמיני אות א', ובספר '''וזאת הברכה''' פ"ב הע' 3) שאומר שאם נט"י ובירך ואח"כ נמלך לא לאכול לחם, אי"ז ברכה לבטלה כיוון שכשנטל ידיו חשב שיאכל והיה חייב אז בנטילה. ואפ"ל שכל דברי הריטב"א דווקא בחיוב נט"י, דס"ל שחיוב זה חל על האדם ברגע שמתכנן לאכול, וחיוב זה נובע מהמצב בו הוא שרוי - שמתכנן לאכול לחם, ואף אם אח"כ המצב ישתנה - שלא יאכל, מ"מ החיוב היה עליו כשנטל, וממילא ברכתו אז לא היתה לבטלה. ולפי"ז, אם בירך 'המוציא' ונמלך לא לאכול, בירר למפרע שברכתו היתה לבטלה כיוון שבסוף לא אכל, ואי"ז כמ"ש הריטב"א בנט"י. כלומר: י"ל שהריטב"א לא דיבר בברכות הנהנין ורק בחיוב הספציפי של נט"י לרוצה לאכול אז שייכים דבריו{{הערה|לגופו של עניין: בשם ה'''חזו"א''' אומרים שהוכיח כריטב"א ממה שחז"ל הפקיעו לפעמים קידושין, ולכאורה הם מבררים שכל הברכות היו לבטלה, אלא ע"כ כריטב"א. ושמע מינה, דדברי הריטב"א הם גם בברכות ולא כמ"ש. אמנם ב'''שו"ת חוו"י''' (סי' ק"ל) כתב שהפי' של 'תרומה ליכא מצוה לאתשולי עלה', הוא ש'יש עבירה', כי עי"ז שנשאל מברר למפרע שברכותיו היו לבטלה. ואם נרצה לומר דלא פליג על הריטב"א, צ"ל כמו שחילקנו לעיל בין ברכה לנט"י. אמנם ב'''שו"ת עמודי אש''' (ב' ל"ג) משמע ג"כ כדלעיל בשם החזו"א, דפסק כריטב"א לגבי ברכת המצוות. וניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שכמו שב'יצא מוציא' זה דווקא בברכהמ"צ ולא בברכה"נ, וזה משום שחיוב הברכה חל משום המצוה וכל המצווה חייב בברכה, משא"כ ברכה"נ זה חיוב אישי רק על הנהנה, וכמו שאומרים שאחר שלא נהנה לא חייב בברכה ולכן לא יכול להוציא, כך גם המברך, לו יתברר בסוף שלא נהנה, א"כ לא חל עליו חיוב הברכה והוי ברכה לבטלה גם לריטב"א וכמ"ש לעיל. אם כי יל"ד אם ברכת הפרשת תרומה הויא ברכה"נ, כי הלא החוו"י כתב על ברכת התרומה דהויא ברכה לבטלה. וראו ב'''מג"א''' (או"ח סי' ח' סק"ב) לעניין חלה ובמש"כ ע"ד ב'''בהגר"א''' שם. (וראו '''שו"ת חת"ס''' יו"ד רנ"ג וש"כ, '''רש"ש''' בנדרים נט., ו'''ספר החיים''' לגר"ש קלוגר סי' ת"כ, שכתבו שהנשאל על תרומה לא הויא ברכתו לבטלה, ולא כחוו"י הנ"ל, אך הם חולקים מצד שאין זה נקרא שהמצוה בטלה לגמרי למפרע. ומ"מ א"כ גם על ראיית החזו"א י"ל כן). ועוד יל"ד אם ברכת נישואין שהחזו"א מיירי בה הויא ברכהמ"צ או הנהנין, ועי' גבי ברכת אירוסין ב'''שו"ת הרא"ש''' כלל כ"ו, '''רמב"ם''' אישות ג' כ"ג, ו'''רא"ש''' פ"ק דכתובות סי' י"ב, וע"ע במח' ה'''נובי"ת''' אה"ע א' עם ה'''תבואות שור''' יו"ד א' נ"ט, עי' ב'''רעק"א על שו"ע''' יו"ד א' ט"ז ואה"ע ל"ד ב', אך שם הנידון אם זה ברכת השבח או המצוות. ומ"מ, דברינו למעלה הם לו נסיק שיש שינוי בין נט"י לשאר דברים, וכך גם משמע מהריטב"א שחיוב נט"י שונה, ושאפי' לגבי ברכת נט"י לא נגיד שאם בירך קודם נטילה ונמלך אין זה ברכה לבטלה, (והטעם שאי"ז לבטלה כי מ"מ קיים את מצות הנטילה). וע"ע ב'''ספר המנהיג''' (אירוסין ונישואין ק"י, ומילה קכ"ג) שמברך ברכת אירוסין ומילה אחר מעשה, כי שמא יחזור בו ויהא ברכה לבטלה. ועי' ב'''בהגר"א''' או"ח ח' (בטעם ב'). אמנם המהרש"ק ב'''שו"ת טוב טעם ודעת''' תניינא סי' צ"ח כתב, שברכת אירוסין היא לפני קידושין, כי אף אם יחזור בו אי"ז לבטלה כי תקנו על שעת קידושין. (ויעויין ב'''דעת קדושים''' (ל"ט ט') שתפילין שהתברר שהיו פסולות אי"ז ברכה לבטלה עד כעת, וכמו 'ברך ה' חילו' וגו' בקידושין סו:, ועי' '''שו"ת פרי השדה''' ג' קי"ז, ו'''שו"ת יביע אומר''' ח"ז או"ח סי ה', ו'''שו"ת משנה הלכות''' ח"ה סי' י"א).}}. | ||
ולפי"ז, יתכן לומר שהנותן אוכל למי שלא יטול, וב'''ביאור הלכה''' הנ"ל במקור א' כתב שזה דווקא שרוצה לאכול לאלתר, יש איסור לפנ"ע כיוון שיש על המקבל כבר עכשיו חיוב של נט"י, משא"כ אם לא יברך, אי"ז חיוב שיש עליו אלא שאחרי שאכל בלא ברכה מתברר שהוא במצב אסור כי הוא אחרי אכילה ללא שהיתה לפניה ברכה. (וחיוב האדם הוא 'לא להכניס עצמו לאונס' - למצב של 'אכול' בלי ברכה). ולשון הב"ח לגבי ברכה: "בשעה שנותנו לו אינו עובר, ואם אח"כ לא יברך מה עלינו לעשות", משמע כנ"ל. (וב'''באה"ט''' שבשו"ע מהדורת פריעדמאן של מכון י-ם, יש תוספת ש'שאר דברים' דינם כמו אי ברכה. וזה כנ"ל). וחילוק זה מבוסס גם על מש"כ לעיל לחלק בין מכשיל בשעת העבירה או לפניה. ועי' ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ב' צ"ג) שביאר בב"ח שמותר כיון שאין הנתינה בשעת עבירה. | |||
ולגבי מכירה, יש שכתבו דשאני מסתם נתינה, כ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ב' ק') וציין גם ל'''שו"ת מהרש"ם''', ועי' ב'''נצי"ב''' (ל"ב) לעיל לגבי מכשיל לפני שעת העבירה, וכ"כ גם ב'''חוו"י''' (קפ"ה) בתור צירוף להקל משום שמכירה שאני, ואומר שלכן נהגו להקל בכמה דברים במכירה לגוי. ובספר '''מאמר מרדכי''' (על שו"ע או"ח קס"ט), כתב שבזמננו אין נוהגים ליזהר באיסורי הנתינה הללו, וסיים שה' הטוב יכפר. ובספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') מאריך בטעם ההיתר למכור בחנות לשאינם מברכים, וכותב שאי"ז 'דבר אסור' ושלא נותן בידיים ושהוי חד עברא וכו', וכ"כ בטעם ההיתר גם ב'''שו"ת מהרש"ם''' (או"ח ח"ו סי' י"ז) בקצרה, וב'''שו"ת בית ישראל''' (או"ח כ"ח). וב'''פת"ש''' (יו"ד קי"ז ס"ק ס"ה) מקל במוכר איסור דרבנן, וע"ע ב'''שו"ת צי"א''' (חלק כ"ב סי' ג'). (אמנם ב'''תוס'''' גיטין סא. משמע לא כך, אך ב'''רמב"ן''' ע"ז טו: ו'''רשב"א ריטב"א ור"ן''' שם מחלקים בין מכר לשאלה, ומ"מ זה היתר רק כשאפשר לתלות בהיתר. ועיי"ש בכ"ז). | ולגבי מכירה, יש שכתבו דשאני מסתם נתינה, כ"כ ב'''שו"ת מהרש"ג''' (ב' ק') וציין גם ל'''שו"ת מהרש"ם''', ועי' ב'''נצי"ב''' (ל"ב) לעיל לגבי מכשיל לפני שעת העבירה, וכ"כ גם ב'''חוו"י''' (קפ"ה) בתור צירוף להקל משום שמכירה שאני, ואומר שלכן נהגו להקל בכמה דברים במכירה לגוי. ובספר '''מאמר מרדכי''' (על שו"ע או"ח קס"ט), כתב שבזמננו אין נוהגים ליזהר באיסורי הנתינה הללו, וסיים שה' הטוב יכפר. ובספר '''תורת חסד''' (או"ח ה') מאריך בטעם ההיתר למכור בחנות לשאינם מברכים, וכותב שאי"ז 'דבר אסור' ושלא נותן בידיים ושהוי חד עברא וכו', וכ"כ בטעם ההיתר גם ב'''שו"ת מהרש"ם''' (או"ח ח"ו סי' י"ז) בקצרה, וב'''שו"ת בית ישראל''' (או"ח כ"ח). וב'''פת"ש''' (יו"ד קי"ז ס"ק ס"ה) מקל במוכר איסור דרבנן, וע"ע ב'''שו"ת צי"א''' (חלק כ"ב סי' ג'). (אמנם ב'''תוס'''' גיטין סא. משמע לא כך, אך ב'''רמב"ן''' ע"ז טו: ו'''רשב"א ריטב"א ור"ן''' שם מחלקים בין מכר לשאלה, ומ"מ זה היתר רק כשאפשר לתלות בהיתר. ועיי"ש בכ"ז). | ||