18
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לא תחמוד"
אין תקציר עריכה
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ולכאורה יש לשאול מנין לרמב"ם שאף בכה"ג עובר בלא תחמוד, והרי לא הוזכר בגמ' "לא תחמוד" אלא במי שלוקח בעל כרחו של הבעלים ממש מבלי שאמר רוצה אני. ויש להשיב ע"פ דברי '''הרדב"ז''' בשטמ"ק (ב"מ ה:) שכ' על הגמ' דלא תחמוד משמע לאינשי בלא דמי, וז"ל: "ודכוותה תרי גוונא חמסן, חד שחצוף לקחת מיד הבעלים ונותן דמים אף על פי שלא יאמר רוצה אני, וחד שמשתדל עם חברו עד שיאמר רוצה אני וזהו החמסן שהוסיפו עליהם. וחמסן דהכא להא דמי". כלומר, דאע"פ שבגמ' כאן לכאורה מיירי במי שכפה ממש את הבעלים להתרצות, באמת דומה זה למי ששידל את חבירו עד שיתרצה. | ולכאורה יש לשאול מנין לרמב"ם שאף בכה"ג עובר בלא תחמוד, והרי לא הוזכר בגמ' "לא תחמוד" אלא במי שלוקח בעל כרחו של הבעלים ממש מבלי שאמר רוצה אני. ויש להשיב ע"פ דברי '''הרדב"ז''' בשטמ"ק (ב"מ ה:) שכ' על הגמ' דלא תחמוד משמע לאינשי בלא דמי, וז"ל: "ודכוותה תרי גוונא חמסן, חד שחצוף לקחת מיד הבעלים ונותן דמים אף על פי שלא יאמר רוצה אני, וחד שמשתדל עם חברו עד שיאמר רוצה אני וזהו החמסן שהוסיפו עליהם. וחמסן דהכא להא דמי". כלומר, דאע"פ שבגמ' כאן לכאורה מיירי במי שכפה ממש את הבעלים להתרצות, באמת דומה זה למי ששידל את חבירו עד שיתרצה. | ||
===סיכום שיטות הראשונים=== | |||
נמצינו למדים ששלוש שיטות בדבר, ושלשתן יוצאות מהגמ' הנ"ל: דעת '''התוס' סנהד' וסיעתם''' שדוקא אם לא נתן דמים עבר בלא תחמוד. וביאור הגמ' דבאמת לא עובר בלא תחמוד אלא בלי נתינת דמים. ודעת '''הראב"ד וסיעתו''', שאפי' נתן דמים עבר בלא תחמוד כל שכפאו ולקח הימנו, וזהו "חמסן" המוזכר בדברי חז"ל בד"כ. ופירוש הגמ' כפשוטה דאף בנתינת דמים עובר בלא תחמוד, ודלא כדמשמע לאינשי, ומ"מ דוקא כאשר עושה בע"כ של הבעלים. ודעת '''הרמב"ם וסיעתו''' שאף אם נתרצה המוכר למכור, עובר הלוקח בלא תחמוד. ופי' הגמ' דאע"פ שכאן גרם לבעלים להתרצות לקבל ממון תמורת החפץ, מ"מ כיוון שאין כאן רצון אמיתי, שהרי אילו היו יודעים האמת לא היו מתרצים, הרי זה כמי שכפאם למכור ועובר בלא תחמוד. וכן נפסק בש"ע. | |||
==האם ניתן לתקן בהשבה== | ==האם ניתן לתקן בהשבה== | ||
===שיטת | ===שיטת המגיד משנה=== | ||
יש לדון האם מצווה החומד להחזיר את החפץ לבעליו הראשונים, והאם מתקן בזה את העבירה שעבר. | יש לדון האם מצווה החומד להחזיר את החפץ לבעליו הראשונים, והאם מתקן בזה את העבירה שעבר. | ||
| שורה 33: | שורה 37: | ||
ונראה ליישב, דבגמ' ב"ק הנ"ל עסקי' בחמסן שאין מקחו קיים, כדמשמע משאלת רב אדא "מה בין גזלן לחמסן", כלו' דפשיטא לן שבשניהם אין המקח קיים, וא"כ מה ההבדל ביניהם? ותי' לו רב אשי דההבדל ביניהם אם נותן דמים או לא. ושוב הקשה לו רב אדא דאם נותן דמים שוב אין הוא חמסן שאין מקחו קיים, דהא תליוהו וזבין זביניה זביני. וזו כוונתו בשאלתו "אי יהיב דמי חמסן קרית ליה", היינו איך ניתן לקרוא לו חמסן שאין מכרו קיים (אף שזה קצת דוחק בלשון). וע"ז תי' רב אשי שדוקא אם אמר רוצה אני מקחו קיים, אבל אם רק נתן דמים בלי רצון הבעלים, אין מקחו קיים. ומ"מ גם כאשר אמרו הבעלים "רוצה אני" מקרי חמסן, כל שאילץ במידת מה את המוכר למכור בניגוד לרצונו. | ונראה ליישב, דבגמ' ב"ק הנ"ל עסקי' בחמסן שאין מקחו קיים, כדמשמע משאלת רב אדא "מה בין גזלן לחמסן", כלו' דפשיטא לן שבשניהם אין המקח קיים, וא"כ מה ההבדל ביניהם? ותי' לו רב אשי דההבדל ביניהם אם נותן דמים או לא. ושוב הקשה לו רב אדא דאם נותן דמים שוב אין הוא חמסן שאין מקחו קיים, דהא תליוהו וזבין זביניה זביני. וזו כוונתו בשאלתו "אי יהיב דמי חמסן קרית ליה", היינו איך ניתן לקרוא לו חמסן שאין מכרו קיים (אף שזה קצת דוחק בלשון). וע"ז תי' רב אשי שדוקא אם אמר רוצה אני מקחו קיים, אבל אם רק נתן דמים בלי רצון הבעלים, אין מקחו קיים. ומ"מ גם כאשר אמרו הבעלים "רוצה אני" מקרי חמסן, כל שאילץ במידת מה את המוכר למכור בניגוד לרצונו. | ||
===להלכה=== | |||
ואיך שיהיה, נראה דלדינא אין מח' בין ה"ה לבין הלח"מ אם המקח קיים. שהרי גמ' ערוכה היא בב"ק שאם אמר המוכר רוצה אני המקח קיים, ואם לא, אלא אנסוהו על המכירה, אין המקח קיים (וע"ע בסי' רה בב"י ובש"ע סע' א), ולא נחלקו אלא בגדר לא תחמוד לדעת הרמב"ם, האם גם כשנתרצה המוכר, עובר הלוקח בלא תחמוד. | ואיך שיהיה, נראה דלדינא אין מח' בין ה"ה לבין הלח"מ אם המקח קיים. שהרי גמ' ערוכה היא בב"ק שאם אמר המוכר רוצה אני המקח קיים, ואם לא, אלא אנסוהו על המכירה, אין המקח קיים (וע"ע בסי' רה בב"י ובש"ע סע' א), ולא נחלקו אלא בגדר לא תחמוד לדעת הרמב"ם, האם גם כשנתרצה המוכר, עובר הלוקח בלא תחמוד. | ||