הבדלים בין גרסאות בדף "לא תחמוד"

לא תחמוד (עריכה)

גרסה מ־21:15, 24 במאי 2016

נוספו 3,613 בתים , 21:15, 24 במאי 2016

אין תקציר עריכה

חיא

18

עריכות

@@ שורה 39: / שורה 39: @@
 ===להלכה===
 ואיך שיהיה, נראה דלדינא אין מח' בין ה"ה לבין הלח"מ אם המקח קיים. שהרי גמ' ערוכה היא בב"ק שאם אמר המוכר רוצה אני המקח קיים, ואם לא, אלא אנסוהו על המכירה, אין המקח קיים (וע"ע בסי' רה בב"י ובש"ע סע' א), ולא נחלקו אלא בגדר לא תחמוד לדעת הרמב"ם, האם גם כשנתרצה המוכר, עובר הלוקח בלא תחמוד.
+==איזו "הפעלת לחץ" נאסרה==
+מלשון הרמב"ם שהבאנו לעיל משמע שבכלל איסור לא תחמוד יש איסור "להפעיל לחץ" על המוכר כדי שיתרצה למכור. ומאחר וישנם אופנים רבים לשכנע בני אדם, יש לדון אלו אופנים נאסרו והאם יש אופנים מותרים.
+===דברי הרמב"ם===
+נשוב ונביא את לשון '''הרמב"ם''': כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמד, ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. עכ"ל. '''ובספר המצוות''' (מצוה רסו) כתב ג"כ כדברים האלה, וזו לשונו (ע"פ התרגום): אם התחזק בו אהבת הדבר ההוא עד שישתדל להגיעו אצלו ולא יסור מחלות פניו ולהכביד עליו שימכרהו או יחליף אותו אליו במה שהוא יותר טוב ממנו ויותר שוה, ואם הגיע אל בקשתו, הנה כבר עבר על לא תחמוד גם כן, אחר שקנה הדבר שיהיה לחבירו ולא היה רצונו למכרו אבל הכביד עליו והערים עד שלקחו ויהיה שלו. עכ"ל.
+===דברי רבנו יונה===
+'''רבנו יונה''' בשערי תשובה (שער ג אות מג) כתב כיוצא בזה באופן מפורש יותר, וזו לשונו: אם יכסוף אדם שימכור לו חברו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס. עכ"ל.
+עוד הוסיף רבנו יונה דוגמא נוספת שלא נזכרה בדברי הרמב"ם, אך נראה שהרמב"ם יסכים לה, וזו לשונו: והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה, אור פניו לא יפילון , אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתון יתן לו בנפש חפצה ולא ירע לבבו בתתו לו . עכ"ל.
+===להלכה===
+וע"פ הדברים האלה, הרי זה כמבואר, שהאיסור הוא דוקא כשהמוכר נותן שלא בלב שלם, וירע לבבו בתתו לו, שאז אע"פ שגזל גמור אין כאן, מ"מ הרי זה דומה לגזל, שמכריח במדת מה את המוכר למכור. ומכאן שכל שהמוכר מוכר בלב שלם ונפש חפצה, אף אם לא תכנן מתחילה למכור, אין זה בכלל האיסור, וכמבואר מל' רבנו יונה הנ"ל.
+ויש להעיר כי ע"פ זה עולה שלכל הראשונים איסור "לא תחמוד" מלמד שאסור ליטול חפץ חבירו שלא ברצון חבירו, אלא שנחלקו הראשונים מה נקרא שלא ברצון חבירו, '''שלתוס' סנהד'''' וסיעתם בעי' שיהיה נגד רצונם לגמרי ואף בלא תשלום, '''ולראב"ד''' וסיעתו אף בתשלום עובר כל שלא אמר בהדיא "רוצה אני", '''ולרמב"ם ורבנו יונה''' כל שאינו באמת רוצה למכור, עובר בלא תחמוד.