74
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "יראו עינינו"
אין תקציר עריכה
(←הערות) |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
תלמידי רבינו יונה מביאים עוד שני טעמים:<BR> | תלמידי רבינו יונה מביאים עוד שני טעמים:<BR> | ||
'''טעם א':''' הסומך גאולה לתפילה מראה את עצמו כמי שמכיר שהוא עבד לה' מפני שגאלו, וע"י כן הוא עובדו ועושה רצונו ומצוותיו. בברכת גאל ישראל האדם מזכיר את החסדים והניסים שעשה ה' לנו שהוציאנו ממצרים להיות לו לעבדים, וכשמתפלל הוא עובד את ה' כמו שאמרו ב'''ב"ק''' {{ויקיטקסט|בבא_קמא_צב_ב|צב:}} "ועבדתם את ה' אלוקיכם - זו תפילה", וכשמראה את כל זה שהוא עבד לה' ועושה מצותיו זוכה ע"י כן לחיי העוה"ב.<BR> | '''טעם א':''' הסומך גאולה לתפילה מראה את עצמו כמי שמכיר שהוא עבד לה' מפני שגאלו, וע"י כן הוא עובדו ועושה רצונו ומצוותיו. בברכת גאל ישראל האדם מזכיר את החסדים והניסים שעשה ה' לנו שהוציאנו ממצרים להיות לו לעבדים, וכשמתפלל הוא עובד את ה' כמו שאמרו ב'''ב"ק''' {{ויקיטקסט|בבא_קמא_צב_ב|צב:}} "ועבדתם את ה' אלוקיכם - זו תפילה", וכשמראה את כל זה שהוא עבד לה' ועושה מצותיו זוכה ע"י כן לחיי העוה"ב.<BR> | ||
'''טעם ב:''' כשמזכיר גאולת מצרים ומיד מתפלל, מראה את עצמו כמי שבוטח בה' ע"י התפילה, שהרי מי שאינו בוטח בה' לא מבקש כלום. כן מובא במדרש שמות רבה, עה"פ "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שכשראו ישראל את הניסים שעשה הקב"ה שלא כטבעו של עולם, בטחו בו, וכעת כשמזכיר את אותה הגאולה ואותו הבטחון שבטחו אבותינו ומתפלל מיד, מראה שגם הוא בוטח שה' יענה אותו כמו שענה את ישראל במצרים, ובזכות הבטחון הזה זוכה לחיי העוה"ב ובלשונם "והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי העוה"ב". | '''טעם ב:''' כשמזכיר גאולת מצרים ומיד מתפלל, מראה את עצמו כמי שבוטח בה' ע"י התפילה, שהרי מי שאינו בוטח בה' לא מבקש כלום. כן מובא במדרש שמות רבה, עה"פ "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שכשראו ישראל את הניסים שעשה הקב"ה שלא כטבעו של עולם, בטחו בו, וכעת כשמזכיר את אותה הגאולה ואותו הבטחון שבטחו אבותינו ומתפלל מיד, מראה שגם הוא בוטח שה' יענה אותו כמו שענה את ישראל במצרים, ובזכות הבטחון הזה זוכה לחיי העוה"ב ובלשונם "והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי העוה"ב".[[#2|2]] | ||
=תקנת אמירת הפסוקים= | =תקנת אמירת הפסוקים= | ||
==טעמי יראו עינינו== | ==טעמי יראו עינינו== | ||
בטעמי אמירת הפסוקים ו"יראו עינינו" מצאו בראשונים כמה שיטות: | בטעמי אמירת הפסוקים ו"יראו עינינו" מצאו בראשונים כמה שיטות: | ||
* דעת '''התוס'''' (שם, {{ויקיטקסט|ברכות_ב_א#תוספות|וכן מובא בדף ב. ד"ה "מברך שתיים לפניה"}}) שטעם אמירת הפסוקים הוא משום שכשהיו מתפללים בשדות והיו מסוכנים מהמזיקים וצריכים להמתין לחבריהם, היו אותם אנשים שכבר הגיעו אומרים את הפסוקים האלו, שבתוך כך יספיקו להגיע חבריהם ויסיימו כולם את התפילה ביחד ולא יצא אחד מביה"כ לפני חבירו, ואגב תקנת אמירת הפסוקים תקנו גם חתימת "יראו עינינו" .<BR> | * דעת '''התוס'''' (שם, {{ויקיטקסט|ברכות_ב_א#תוספות|וכן מובא בדף ב. ד"ה "מברך שתיים לפניה"}}) שטעם אמירת הפסוקים הוא משום שכשהיו מתפללים בשדות והיו מסוכנים מהמזיקים וצריכים להמתין לחבריהם, היו אותם אנשים שכבר הגיעו אומרים את הפסוקים האלו, שבתוך כך יספיקו להגיע חבריהם ויסיימו כולם את התפילה ביחד ולא יצא אחד מביה"כ לפני חבירו, ואגב תקנת אמירת הפסוקים תקנו גם חתימת "יראו עינינו".[[#3|3]]<BR> | ||
* דעת '''הרא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו_אשר_על_הש"ס/ברכות/פרק_ה#סימן_ה|סימן ה'}} '''והמאירי''' {{ויקיטקסט|מאירי_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד|ד:}} שבימיהם שהיו מתפללים בשדות והיו מפחדים להתפלל תפילת ערבית מלאה, היו אומרים את הפסוקים האלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד תפילת שמו"ע | * דעת '''הרא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו_אשר_על_הש"ס/ברכות/פרק_ה#סימן_ה|סימן ה'}} '''והמאירי''' {{ויקיטקסט|מאירי_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד|ד:}} שבימיהם שהיו מתפללים בשדות והיו מפחדים להתפלל תפילת ערבית מלאה, היו אומרים את הפסוקים האלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד תפילת שמו"ע [[#4|4]] [[#5|5]], ואחרי כן היו אומרים קדיש ומסיימים את התפילה[[#6|6]]. וכן כתבו תלמידי דר"י רק שאמרו שהטעם הוא משום שתפילת ערבית רשות ולא משום היראה שפחדו להישאר בשדות.[[#7|7]]<BR> | ||
* '''האבודרהם''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26894&st=&pgnum=104 בתפילת ערבית של חול, ד"ה "ובעל המנהגות כתב"]) מביא עוד טעם בשם בעל המנהגות - '''הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם''' כשגזרו שמד על ישראל, בין השאר גזרו שלא להתפלל ערבית וע"כ תקנו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות . ומביא ראיה לדבריו, שבליל שבת לא היו אומרים את הפסוקים, שכיוון שהם כנגד שמו"ע ברכות ובשבת מתפללים שבע ברכות לכן לא היו אומרים אותם (וכן כתב הרשב"א בתשובה ח"א סי"ד).<BR> | * '''האבודרהם''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26894&st=&pgnum=104 בתפילת ערבית של חול, ד"ה "ובעל המנהגות כתב"]) מביא עוד טעם בשם בעל המנהגות - '''הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם''' כשגזרו שמד על ישראל, בין השאר גזרו שלא להתפלל ערבית וע"כ תקנו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות.[[#8|8]] ומביא ראיה לדבריו, שבליל שבת לא היו אומרים את הפסוקים, שכיוון שהם כנגד שמו"ע ברכות ובשבת מתפללים שבע ברכות לכן לא היו אומרים אותם (וכן כתב הרשב"א בתשובה ח"א סי"ד).<BR> | ||
* ובספר '''שיבולי הלקט''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41293&st=&pgnum=88 ענין תפילה סימן נב]) מובא, שהטעם לאמירת "יראו עינינו" הוא כדי להודיע שתפילת ערבית היא רשות. על ידי כך שאנו עושים הפסק מכוון בין גאולה לתפילה אנו מראים בכך שאין זו תפילה מן המניין. לאחר מכן מסיימים בקדיש כדי לסמן את סיום התפילה ומי שרוצה יכול לשוב לביתו. | * ובספר '''שיבולי הלקט''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41293&st=&pgnum=88 ענין תפילה סימן נב]) מובא, שהטעם לאמירת "יראו עינינו" הוא כדי להודיע שתפילת ערבית היא רשות. על ידי כך שאנו עושים הפסק מכוון בין גאולה לתפילה אנו מראים בכך שאין זו תפילה מן המניין. לאחר מכן מסיימים בקדיש כדי לסמן את סיום התפילה ומי שרוצה יכול לשוב לביתו. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
מלשון הראשונים הנ"ל משמע שברכת "יראו עינינו" היא ברכה קדומה כיוון שהם אינם יודעים מה מקור הברכה וטעם תקנתה, אלא שצריך לברר עד כמה היא קדומה.<BR> | מלשון הראשונים הנ"ל משמע שברכת "יראו עינינו" היא ברכה קדומה כיוון שהם אינם יודעים מה מקור הברכה וטעם תקנתה, אלא שצריך לברר עד כמה היא קדומה.<BR> | ||
המעדני יו"ט על הרא"ש (ס"ה סק"ש) מדקדק מלשון הרא"ש שכתב "לפי שבימיהם" שזוהי תקנה עוד מתקופת הגמרא.<BR> | המעדני יו"ט על הרא"ש (ס"ה סק"ש) מדקדק מלשון הרא"ש שכתב "לפי שבימיהם" שזוהי תקנה עוד מתקופת הגמרא.<BR> | ||
אמנם קשה על הסבר זה, שהרי הרא"ש עצמו במגילה (פ"ג ה"ה) כתב בפירוש שהתקנה של הפסוקים היא לא מזמן חכמי הגמ' אלא אחר השלמת הגמ' וכן שוב כתב הרא"ש בתשובה (כלל ד' ס"ו) . | אמנם קשה על הסבר זה, שהרי הרא"ש עצמו במגילה (פ"ג ה"ה) כתב בפירוש שהתקנה של הפסוקים היא לא מזמן חכמי הגמ' אלא אחר השלמת הגמ' וכן שוב כתב הרא"ש בתשובה (כלל ד' ס"ו)[[#9|9]]. | ||
=הפסקה בקדיש והשכיבנו= | =הפסקה בקדיש והשכיבנו= | ||
מלבד "יראו עינינו" ישנם עוד הפסקות בין גאולה לתפילה של ערבית כגון "קדיש", "השכיבנו" ועוד.<BR> | מלבד "יראו עינינו" ישנם עוד הפסקות בין גאולה לתפילה של ערבית כגון "קדיש", "השכיבנו" ועוד.<BR> | ||
בנוגע לברכת "השכיבנו" הגמ' אצלנו כבר התייחסה לשאלה בדבר ההפסק שבין גאולה לתפילה, ותירצה שכיוון שזו תקנת חכמים אז ברכת "השכיבנו" נעשית כהמשך לברכת "גאל ישראל". <BR> | בנוגע לברכת "השכיבנו" הגמ' אצלנו כבר התייחסה לשאלה בדבר ההפסק שבין גאולה לתפילה, ותירצה שכיוון שזו תקנת חכמים אז ברכת "השכיבנו" נעשית כהמשך לברכת "גאל ישראל".[[#10|10]] <BR> | ||
אבל לגבי קדיש ושאר ההוספות לא מצאנו שהגמ' התייחסה אלא הראשונים. | אבל לגבי קדיש ושאר ההוספות לא מצאנו שהגמ' התייחסה אלא הראשונים. | ||
'''קדיש:''' כבר הזכרנו (לעיל הערה 6) שהמעדני יו"ט כותב בדעת הרא"ש שהטעם שתקנו לומר קדיש הוא משום שתקנו לומר יראו עינינו כתחליף לברכת שמו"ע וזה בעצם סיום התפילה, וכן כתבו תר"י אצלנו. אולם הסבר זה מתאים רק לדעת הרא"ש הסובר שצריך לומר את הפסוקים, וכבר אין סמיכות בין הגאולה לתפילה אבל למי שסובר שלא לאומרם א"כ הקדיש הוא זה שגורם להפסקה וחוזרת השאלה איך תקנו קדיש שמפסיק בין גאולה לתפילה, וכמ"ש המעדני יו"ט עצמו, שלדעת תוס' אין טעם מספיק לקדיש. | '''קדיש:''' כבר הזכרנו (לעיל [[#6|הערה 6]]) שהמעדני יו"ט כותב בדעת הרא"ש שהטעם שתקנו לומר קדיש הוא משום שתקנו לומר יראו עינינו כתחליף לברכת שמו"ע וזה בעצם סיום התפילה, וכן כתבו תר"י אצלנו. אולם הסבר זה מתאים רק לדעת הרא"ש הסובר שצריך לומר את הפסוקים, וכבר אין סמיכות בין הגאולה לתפילה אבל למי שסובר שלא לאומרם א"כ הקדיש הוא זה שגורם להפסקה וחוזרת השאלה איך תקנו קדיש שמפסיק בין גאולה לתפילה, וכמ"ש המעדני יו"ט עצמו, שלדעת תוס' אין טעם מספיק לקדיש.[[#11|11]] | ||
אולם '''הרא"ש''' עצמו בחידושיו למגילה (שם) כתב שהטעם שתקנו לומר קדיש הוא כדי להודיע שתפילת ערבית רשות ולאפוקי מדעת רבי יוחנן שאמר איזהו בן העוה"ב זהו הסומך גאולה לתפילה של ערבית . כן כתבו '''התוס'''' אצלנו בשם רב עמרם (וכן הזכרנו בדעת '''שיבולי הלקט'''). | אולם '''הרא"ש''' עצמו בחידושיו למגילה (שם) כתב שהטעם שתקנו לומר קדיש הוא כדי להודיע שתפילת ערבית רשות ולאפוקי מדעת רבי יוחנן שאמר איזהו בן העוה"ב זהו הסומך גאולה לתפילה של ערבית[[#12|12]]. כן כתבו '''התוס'''' אצלנו בשם רב עמרם (וכן הזכרנו בדעת '''שיבולי הלקט'''). | ||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
הרא"ש, לעומתו, כותב שבימינו אע"פ שמתפללים ערבית בביה"כ לא נתבטל המנהג הראשון וכ"כ '''בשו"ת מהרי"ל החדשות''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1145&st=&pgnum=45 סי' סא]), שאע"פ שבטל הטעם של יראו עינינו לא התבטל המנהג. | הרא"ש, לעומתו, כותב שבימינו אע"פ שמתפללים ערבית בביה"כ לא נתבטל המנהג הראשון [[#13|13]] וכ"כ '''בשו"ת מהרי"ל החדשות''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1145&st=&pgnum=45 סי' סא]), שאע"פ שבטל הטעם של יראו עינינו לא התבטל המנהג. | ||
'''הריטב"א והרשב"א''' מביאים שהרמב"ן לא היה אומרם כל עיקר (הרשב"א גם כותב בשם התוס' בשם '''רבינו שמואל''' שלא היה אומרם אבל בתוס' שלפנינו לא מופיע רבינו שמואל זה) וכן נראה שהם עצמם לא היו נוהגים לומר. "אבל מי שאומרם סומך וכו'" – לשון הרשב"א, "ומי שאומר אותה סומך על..וכו'" - לשון הריטב"א. | '''הריטב"א והרשב"א''' מביאים שהרמב"ן לא היה אומרם כל עיקר (הרשב"א גם כותב בשם התוס' בשם '''רבינו שמואל''' שלא היה אומרם אבל בתוס' שלפנינו לא מופיע רבינו שמואל זה) וכן נראה שהם עצמם לא היו נוהגים לומר. "אבל מי שאומרם סומך וכו'" – לשון הרשב"א, "ומי שאומר אותה סומך על..וכו'" - לשון הריטב"א. | ||
| שורה 67: | שורה 67: | ||
דעת '''הרמב"ם''' לא ברורה כל כך, שאמנם לא הזכיר את הפסוקים בהלכות עצמן, אבל בספר תפילות הרמב"ם הן כן מוזכרות (עם חתימת "המולך בכבודו"). '''"המעשה רוקח"''' בהלכות ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33902&st=&pgnum=1&hilite= פ"ז הי"ח מהלכות תפילה]) כתב שכשהרמב"ם התייחס רק להשכיבנו זה לאו דווקא אלא ה"ה גם ל"יראו עינינו" וקדיש, שהרי הרמב"ם עצמו כתבם בנוסח התפילה. | דעת '''הרמב"ם''' לא ברורה כל כך, שאמנם לא הזכיר את הפסוקים בהלכות עצמן, אבל בספר תפילות הרמב"ם הן כן מוזכרות (עם חתימת "המולך בכבודו"). '''"המעשה רוקח"''' בהלכות ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33902&st=&pgnum=1&hilite= פ"ז הי"ח מהלכות תפילה]) כתב שכשהרמב"ם התייחס רק להשכיבנו זה לאו דווקא אלא ה"ה גם ל"יראו עינינו" וקדיש, שהרי הרמב"ם עצמו כתבם בנוסח התפילה.[[#14|14]] | ||
| שורה 75: | שורה 75: | ||
=פסקי האחרונים והמנהג כיום= | =פסקי האחרונים והמנהג כיום= | ||
מרן '''השו"ע''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_אורח_חיים_רלו#סעיף_ב|או"ח רלו, ב}} "אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה".<BR> | מרן '''השו"ע''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_אורח_חיים_רלו#סעיף_ב|או"ח רלו, ב}} "אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה".<BR> | ||
נראה שלא ניתן להסיק מדבריו האם הוא סובר שצריך לומר את הברכה או שעדיף להמנע , אולם, מדברי '''הרמ"א''' שכתב: "ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' (תהילים פט, נג), ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה". משמע שהדין הוא שיש לאמרם.<BR> | נראה שלא ניתן להסיק מדבריו האם הוא סובר שצריך לומר את הברכה או שעדיף להמנע[[#15|15]], אולם, מדברי '''הרמ"א''' שכתב: "ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' (תהילים פט, נג), ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה". משמע שהדין הוא שיש לאמרם.<BR> | ||
כך כתב גם '''הגר"ש משאש''' בשו"ת "שמש ומגן" (חלק או"ח סימן עז אות ה), שמנהג בני מרוקו לאמרם מבלי שום פקפוק, וכאן בא"י לא נהגו לאומרו, וכן כותב על עצמו שהוא נהג לומר אותם כשהתפלל ביחיד אלא שכשהיה עולה להיות שליח ציבור לא היה אומרם כדי לא להטריח את הציבור. <BR> | כך כתב גם '''הגר"ש משאש''' בשו"ת "שמש ומגן" (חלק או"ח סימן עז אות ה), שמנהג בני מרוקו לאמרם מבלי שום פקפוק, וכאן בא"י לא נהגו לאומרו, וכן כותב על עצמו שהוא נהג לומר אותם כשהתפלל ביחיד אלא שכשהיה עולה להיות שליח ציבור לא היה אומרם כדי לא להטריח את הציבור. <BR> | ||
אמנם '''בשו"ת באר משה''' (רלו ס"ב אות א) כתב שבדורות האחרונים בטלו מלאמרם, וכתב עוד בשם הגהות כת"י הרב בעל חסד לאברהם אזולאי ז"ל על הלבוש "בכל ארץ ישראל נהגו שלא לאומרם". | אמנם '''בשו"ת באר משה''' (רלו ס"ב אות א) כתב שבדורות האחרונים בטלו מלאמרם, וכתב עוד בשם הגהות כת"י הרב בעל חסד לאברהם אזולאי ז"ל על הלבוש "בכל ארץ ישראל נהגו שלא לאומרם". | ||
| שורה 84: | שורה 84: | ||
'''למעשה''', המנהג כיום הוא שבחו"ל נהגו לומר, אבל בארץ ישראל לא נוהגים לומר, לפי שמנהג '''הגר"א''' היה כך, כפי שמובא בספר '''"מעשה רב"''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33900&st=&pgnum=28 סימן סז]): "ברוך ה' לעולם אמן ואמן... והוא עצמו לא היה אומר כלל לא ברוך ה' ולא ושמרו כדי לסמוך גאולה לתפילה". וכ"כ '''הגרש"ז מלאדי''' בשולחן ערוך הרב (פסקי הסידור, תפלת ערבית): "אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים", וכ"כ '''הראי"ה קוק''' בסידורו "עולת ראיה" שתקנו חכמים לומר את הפסוקים, אבל בא"י נהגו שלא לאמרם. <BR> | '''למעשה''', המנהג כיום הוא שבחו"ל נהגו לומר, אבל בארץ ישראל לא נוהגים לומר, לפי שמנהג '''הגר"א''' היה כך, כפי שמובא בספר '''"מעשה רב"''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33900&st=&pgnum=28 סימן סז]): "ברוך ה' לעולם אמן ואמן... והוא עצמו לא היה אומר כלל לא ברוך ה' ולא ושמרו כדי לסמוך גאולה לתפילה". וכ"כ '''הגרש"ז מלאדי''' בשולחן ערוך הרב (פסקי הסידור, תפלת ערבית): "אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים", וכ"כ '''הראי"ה קוק''' בסידורו "עולת ראיה" שתקנו חכמים לומר את הפסוקים, אבל בא"י נהגו שלא לאמרם. <BR> | ||
אמנם '''הגר"מ פיינשטיין''' בשו"ת אגרות משה ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14673&st=&pgnum=168 או"ח ח"ב, סי' קב]) כתב שאין הדבר תלוי בא"י ובחו"ל אלא מי שאומר בחו"ל יאמר גם בא"י ומי שאומר בא"י יאמר גם בחו"ל, אלא שלמעשה מנהג העולם כיום הוא שבני ארץ ישראל לא אומרים ובני חו"ל אומרים .<BR> | אמנם '''הגר"מ פיינשטיין''' בשו"ת אגרות משה ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14673&st=&pgnum=168 או"ח ח"ב, סי' קב]) כתב שאין הדבר תלוי בא"י ובחו"ל אלא מי שאומר בחו"ל יאמר גם בא"י ומי שאומר בא"י יאמר גם בחו"ל, אלא שלמעשה מנהג העולם כיום הוא שבני ארץ ישראל לא אומרים ובני חו"ל אומרים[[#16|16]].<BR> | ||
שאלתי כמה רבנים מישיבתנו הקדושה כרם ביבנה תכב"ץ, שעלו מחו"ל לא"י, ואמרו לי שהם בעצמם נהגו לומר כשהיו בחו"ל, וכשעלו לארץ הפסיקו לומר. | שאלתי כמה רבנים מישיבתנו הקדושה כרם ביבנה תכב"ץ, שעלו מחו"ל לא"י, ואמרו לי שהם בעצמם נהגו לומר כשהיו בחו"ל, וכשעלו לארץ הפסיקו לומר. | ||