הבדלים בין גרסאות בדף "יראו עינינו"

====1====  

יש לציין שלפי רש"י מובנת החשיבות של סמיכת גאולה לתפילה, אך עדיין לא מובן מה הקשר לזכייה בחיי העולם הבא.

'''הקהלות יעקב''' (ברכות סימן ב') חוקר, האם סמיכת גאולה לתפילה היא משום שהגאולה תהיה יותר טובה או משום שהתפילה תתקבל יותר ברצון.

רואים מפה שלפי תוס' גם בזמן שהיו אומרים "יראו עינינו" עדיין היו מתפללים שמו"ע, וכן מובן למה תקנו את הפסוקים רק בערבית שרק בשעת ערבית יש סכנה מן המזיקים והיו צריכים לחכות לחבריהם.

באליה רבה (רלו, ה) כתב, שצריך להגיה בפסוק "הושיענו אלוקי ישענו" במקום "הושיענו ה' אלוקי ישענו", כדי שיהיה י"ח אזכרות ולא י"ט אזכרות אבל לענ"ד נראה שלא צריך שהרי גם בשמו"ע יש באמת י"ט אזכרות. וכן ראיתי שכתב כן במחצית השקל על השו"ע (רלו, ד"ה "הושיענו אלוקי ישענו").

לכאורה קשה על טעם זה, שהרי יש גם פסוקים שלא מוזכר בהם שם ה' בכלל ולפי טעם זה מה שייך לאומרם.

המעדני יום טוב (ס"ק ג) העיר שטעם זה יותר מסתבר ממ"ש תוס' שאם כן מובן למה תקנו קדיש משא"כ לטעם תוס' אין טעם מספיק לקדיש.

וכתב ערוך השולחן (רלו) שצריך את שני הטעמים משום שאם הייתה תפילת ערבית חובה או שלא היה את סיבת היראה היו מתפללים ערבית מלאה, אך כיוון שהיא רשות וגם הייתה סיבת היראה, התחילו להקל בה. אבל בספר "מעשה רוקח" (על הרמב"ם, פ"ז מהלכות תפילה הי"ח) כותב, שצריך את שניהם כיון שלפי הסברא שתפילת ערבית רשות קשה, למה בכלל היו אומרים את הפסוקים, ואם עשו בשביל לחוש למ"ד תפילת ערבית חובה היו צריכים להתפלל שמו"ע ברכות מלאות. לכן צריך את הטעם של הרא"ש שמשום הסכנה קיצרו ואמרו רק את הפסוקים.

גם לפי טעם זה קשה, למה תקנו פסוקים שאין בהם אזכרות כלל. ועוד קשה, שאם זה משום שמד - למה לא תקנו גם בשאר התפילות? ודוחק לומר שגזרו שמד רק על תפילת ערבית. ואולי אפשר לומר, שכיוון שתפילת ערבית רשות היה אפשר לומר י"ח אזכרות, אבל בשאר תפילות כיוון שהם חובה א"א לומר רק י"ח אזכרות אלא או שמו"ע ברכות מלאות או לא כלום.

על הסוברים שברכה זו אינה מזמן התלמוד, שואל המאירי (ד:), איך תקנו ברכה בפני עצמה שלא ממטבע שטבעו חכמים. ומחדש המאירי שיש כוח בידי גדולי הדור לתקן נוסח ברכה אע"פ שלא נתקנה (וצ"ע האם כוונתו רק לדור הגאונים או לכול הדורות).

לתוספת ביאור, תר"י (ד:) מבארים שברכת השכיבנו נתקנה כנגד תפילתם של בנ"י במצרים כאשר הקב"ה עבר והיכה בבכורות מצרים והיו יראים שמא גם הם ייפגעו, "שמא יגרום החטא", וכיוון שברכה זו נאמרה בשעת הגאולה גם היא נחשבת כמין גאולה.

כיום שאין אומרים את פסוקי יראו עינינו ועדיין אומרים את הקדיש, כותב ערוך השולחן (רלו, ח) שכיוון שהקדיש עיקרו על הגאולה העתידה שיתגדל ויתקדש שמו, והוא עיקר הגאולה, אף לדברי הרא"ש ותר"י שנתקן הקדיש על פסוקי יראו עינינו - כיום שאין אומרים אותם, מ"מ את הקדיש אומרים.

הקרבן נתנאל (שם ס"ק ה) מסביר, שאין הכוונה לאפוקי מדר"י שאמר תפילת ערבית רשות שא"כ יקשה על הרא"ש שאצלנו כתב שתפילת ערבית כן רשות, אלא לאפוקי מדרב"י שסובר שאע"פ שתפילת ערבית רשות צריך לסמוך גאולה לתפילה, וע"ז בא הקדיש לאפוקי ולומר שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה. כעין זה כתב הריטב"א אצלנו (ד:) שבאמת תפילת ערבית רשות ואין חוששים לסמיכת גאולה לתפילה כיוון שהברייתא שמסייעת לר"י לא אומרת שצריך לסמוך גאולה לתפילה אלא שתפילות לא באמצע תקנום.

אולי אפשר לומר, שתוס' והרא"ש הולכים לשיטתם: התוס' שכתבו שהטעם הוא משום שהיו צריכים לחכות לחבריהם - משמע שהיו אומרים אותם בנוסף לשמו"ע, ולכן כשהתבטל הטעם חזרה התפילה לתקנה המקורית שלא לומר את הפסוקים. אבל הרא"ש שכתב שהטעם הוא משום שהיו יראים להתעכב בשדה והיו אומרים אותם במקום שמו"ע - א"כ שהחזירו את תפילת ערבית וקבעוה, קבעוה על דעת כן לאומרה עם הפסוקים, ולכן נשאר המנהג.

אבל ראיתי במאמרו של הרב צבי רבינוביץ בכתב העת "בית אהרון וישראל" (תשס"ה), שדקדק מלשון הרמב"ם "ברכה אחרונה (- של ערבית) זו היא נוסחה, השכיבנו ה' אלוקינו לשלום כו' ברוך שומר עמו ישראל לעד, ברוך ה' לעולם אמן ואמן...-כל הפסוקים של יראו עינינו- ברוך אתה ה' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו'". משמע שהוסיפו את פסוקי יראו עינינו בתוך ברכת השכיבנו (שלא חותם בשם ומלכות את ברכת השכיבנו אלא רק בסוך כשאומר ברוך אתה ה' המולך וכו') ולא כברכה בפני עצמה ועי"ש מש"כ לחזק את דבריו מדברי ר"א בן הרמב"ם.

אמנם במשנה ברורה של הוצאת "איש מצליח" דקדק מלשון הש"ע שאין לומר את הפסוקים.

ישנם עוד חילוקי דינים בפרטי התקנה, כמו: האם לעמוד בזמן אמירת הפסוקים או האם לאמרם בשבת וזה תלוי בטעמי התקנה. אם היא באה בתור תחליף לשמו"ע אז צריך לעמוד וכן אם התקנה היא לשמירה מן המזיקים אין צורך בה בשבת כשיש כבר שמירה מן המזיקים. אולם, בחרתי להתמקד אך ורק בעצם התקנה ולא בפרטי הדינים שלה.