42
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טעם כעיקר - טעימת המאכל"
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
== שיטת רש"י == | == שיטת רש"י == | ||
'''רש"י'''(צח א ד"ה בשישים) מסביר שהולכים לחומרא – אם אין שישים במאכל כנגד האיסור, המאכל אסור אף אם האיסור לא נתן בו טעם, ולכן לא תועיל טעימת גוי. אם יש שישים במאכל כנגד האיסור ויש גוי צריך שהגוי יטעם ואם יש טעם איסור במאכל המאכל אסור. רק אם אין כאן גוי ויש שישים סומכים על הרוב, שאין נתינת טעם בשישים ומותר. | '''רש"י''' (צח א ד"ה בשישים) מסביר שהולכים לחומרא – אם אין שישים במאכל כנגד האיסור, המאכל אסור אף אם האיסור לא נתן בו טעם, ולכן לא תועיל טעימת גוי. אם יש שישים במאכל כנגד האיסור ויש גוי צריך שהגוי יטעם ואם יש טעם איסור במאכל המאכל אסור. רק אם אין כאן גוי ויש שישים סומכים על הרוב, שאין נתינת טעם בשישים ומותר. | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
לעומת '''רש"י''' מדייקים ה'''תוספות''' (צח א ד"ה כל איסורין, צט א ד"ה אלא במאי) ו'''הרא"ש''' (ז כט) מלשון הגמרא "סמכינן אקפילא" שהולכים לקולא – אם יש פחות משישים כנגד האיסור אך הגוי טעם ואמר שאין טעם, המאכל מותר. אם יש שישים כנגד האיסור, המאכל מותר גם ללא טעימת גוי. רק אם במקרה טעם הגוי והתברר שיש טעם – אסור גם ביותר משישים. | לעומת '''רש"י''' מדייקים ה'''תוספות''' (צח א ד"ה כל איסורין, צט א ד"ה אלא במאי) ו'''הרא"ש''' (ז כט) מלשון הגמרא "סמכינן אקפילא" שהולכים לקולא – אם יש פחות משישים כנגד האיסור אך הגוי טעם ואמר שאין טעם, המאכל מותר. אם יש שישים כנגד האיסור, המאכל מותר גם ללא טעימת גוי. רק אם במקרה טעם הגוי והתברר שיש טעם – אסור גם ביותר משישים. | ||
ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב | ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
== האם צריך שהגוי יהיה אומן - 'קפילא' או מסיח לפי תומו == | === האם צריך שהגוי יהיה אומן - 'קפילא' או מסיח לפי תומו === | ||
'''הראשונים''' העלו שתי סברות שיש מדוע הגוי צריך להיות דווקא אומן - סברא אחת היא שאומן לא מרע אומנתו, כלומר שאין חשש שישקר כי חושש שיצא עליו שם של אדם שאינו מקצועי. סברא שניה היא שאומן בקי בטעמים, ועל כן הטעימה שלו תהיה מקצועית ואמיתית. מצד שני העלו סברא שהגוי צריך להיות מסיח לפי תומו, כלומר שלא ידע שסומכים עליו, כי כך אין חשש שמשקר. | '''הראשונים''' העלו שתי סברות שיש מדוע הגוי צריך להיות דווקא אומן - סברא אחת היא שאומן לא מרע אומנתו, כלומר שאין חשש שישקר כי חושש שיצא עליו שם של אדם שאינו מקצועי. סברא שניה היא שאומן בקי בטעמים, ועל כן הטעימה שלו תהיה מקצועית ואמיתית. מצד שני העלו סברא שהגוי צריך להיות מסיח לפי תומו, כלומר שלא ידע שסומכים עליו, כי כך אין חשש שמשקר. | ||
'''רש"י''' כתב שצריך שהאומן יהיה מסיח לפי תומו, ולא ברור כ"כ מדבריו האם צריך שיהיה גם אומן בדווקא. וכן כתב '''הרא"ש'''. אולם תוס' כתבו שאומן הוא בדווקא כי אומן לא מרע אומנתו, ולדבריהם אין צורך שיהיה מסיח לפי תומו, אלא אדרבה, אם אינו מסיח לפי תומו יותר נאמן, וכ"כ הר"ן. '''הרשב"א''' | '''רש"י''' (צז א ד"ה ליטעמיה קפילא) כתב שצריך שהאומן יהיה מסיח לפי תומו, ולא ברור כ"כ מדבריו האם צריך שיהיה גם אומן בדווקא. וכן כתב '''הרא"ש''' (ז כה). אולם '''תוס'''' (צז א ד"ה סמכינן אקפילא) כתבו שאומן הוא בדווקא כי אומן לא מרע אומנתו, ולדבריהם אין צורך שיהיה מסיח לפי תומו, אלא אדרבה, אם אינו מסיח לפי תומו יותר נאמן, וכ"כ '''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו). '''הרשב"א''' ב'''תורת הבית''' (ד א) הוכיח שאין עניין באומן מצד הסברא שהוא בקי בטעמים, שהרי בתרומה שהתערבה בהיתר אין צריך שיהיה הכהן הטועם אומן. וכתב '''הרשב"א''' שדי באחד משני התנאים: או שיהיה מסיח לפי תומו או שיהיה אומן שלא מרע אומנתו, אך סיים שיש לחוש לדברי המצריכים גם אומן וגם מסיח לפי תומו. מדברי '''הרמב"ם''' (מאכלות אסורות טו ל) נראה שלא הצריך לא שיהיה מסיח לפי תומו ולא שיהיה אומן. | ||
<BR/>'''השו"ע''' פסק להלכה שדי באחד התנאים – אומן או מסיח לפי תומו. ב'''בית יוסף''' הוא מסביר מדוע פסק כך - הוא סומך על '''הרמב"ם''' יחד עם '''התוס'''', '''הרשב"א''' ו'''הר"ן''', ולכן מצריך רק אומן, ומצד שני סומך על '''הרמב"ם''', '''הרשב"א''' ו'''הרא"ש''' ומצריך רק מסיח לפי תומו באינו אומן. | <BR/>'''השו"ע''' (צח א) פסק להלכה שדי באחד התנאים – אומן או מסיח לפי תומו. ב'''בית יוסף''' (צח א) הוא מסביר מדוע פסק כך - הוא סומך על '''הרמב"ם''' יחד עם '''התוס'''', '''הרשב"א''' ו'''הר"ן''', ולכן מצריך רק אומן, ומצד שני סומך על '''הרמב"ם''', '''הרשב"א''' ו'''הרא"ש''' ומצריך רק מסיח לפי תומו באינו אומן. | ||
<BR/>'''האחרונים''' הביאו את קושיית '''הרא"ה''' | <BR/>'''האחרונים''' הביאו את קושיית '''הרא"ה''' ב'''בדק הבית''' (ד א): איך ייתכן שמסיח לפי תומו יהיה נאמן, והלא אין מסיח לפי תומו נאמן אלא לעדות אשה. ותירצו כמה תירוצים: '''תרומת הדשן''' (עט) מתרץ שהרשב"א סובר שטע"כ דרבנן, וכן משמע לכאורה בשו"ת הרשב"א (א תצו), אך בתורת הבית (ד א) לא משמע כן. כמו כן תירוץ זה אינו מתרץ את דעת השו"ע שפסק (צח ב) שטעם כעיקר דאורייתא. '''הט"ז''' (צח ב) מתרץ שכל מה שלא מועיל מסיח לפי תומו באיסורי דאורייתא הוא במקום שצריך עדות, אבל בענייני איסורים מספיקה הוכחה ולכן מועיל מסיח לפי תומו. אולם '''הט"ז''' מסיק שאין לסמוך על כך. '''הש"ך''' מתרץ שניתן לסמוך על מסיח לפי תומו כיוון שהוא דבר שאפשר לבררו ע"י טעימת אומן. '''הגר"א''' מתרץ שאפשר לסמוך על מסיח לפי תומו כיוון שהוא דבר שעתיד להתברר ע"י טעימת הישראל. עוד הביא '''הש"ך''' בשם י"א שאין נאמנות של מסיח לפי תומו רק כאשר איתחזק איסורא. | ||
<BR/>'''השו"ע''' כתב שצריך מסיח לפי תומו, ולא הזכיר אומן, אך '''האחרונים''' הבינו שכוונתו למה שכתב ב'''ב"י''', שאם יש אומן אין צריך מסיח לפי תומו. | <BR/>'''השו"ע''' כתב שצריך מסיח לפי תומו, ולא הזכיר אומן, אך '''האחרונים''' הבינו שכוונתו למה שכתב ב'''ב"י''', שאם יש אומן אין צריך מסיח לפי תומו. | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
== טעימת ישראל == | === טעימת ישראל === | ||
נחלקו '''האחרונים''' בדעת '''הרמ"א''' האם מועילה טעימת ישראל (כהן בתרומה שנתערבה, או ישראל בבשר/ חלב שהתערב): '''הש"ך''' ו'''הפמ"ג''' כתבו שניתן לסמוך לכתחילה. אולם '''הבכור שור''' כתב שלא סומכים כלל גם על טעימת ישראל. וב'''רע"א''' כתב שניתן לסמוך על טעימת ישראל בדיעבד. '''כף החיים''' פסק שבהפסד מרובה ניתן לסמוך על טעימת ישראל. | נחלקו '''האחרונים''' בדעת '''הרמ"א''' האם מועילה טעימת ישראל (כהן בתרומה שנתערבה, או ישראל בבשר/ חלב שהתערב): '''הש"ך''' ו'''הפמ"ג''' כתבו שניתן לסמוך לכתחילה. אולם '''הבכור שור''' כתב שלא סומכים כלל גם על טעימת ישראל. וב'''רע"א''' כתב שניתן לסמוך על טעימת ישראל בדיעבד. '''כף החיים''' פסק שבהפסד מרובה ניתן לסמוך על טעימת ישראל. | ||