553
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מצווה בו יותר מבשלוחו"
←היקף הכלל
| (6 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
====ר"ח תוס' ר"י הזקן ורש"י==== | ====ר"ח תוס' ר"י הזקן ורש"י==== | ||
יש שדייקו מדברי '''ר"ח''', '''תוס' ר"י הזקן''' ו'''רש"י''' (קידושין מא א ד"ה מצווה) שמשמע שדעתם היא שהכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו, היינו חיוב האדם בגופו, במצוות ממש, ולא בהכשר מצווה, ואם כן דעתם היא שקידושין הם מצווה ממש ולא הכשר מצווה. ואין הדברים מוכרחים. | יש שדייקו מדברי '''ר"ח''', '''תוס' ר"י הזקן''' ו'''רש"י''' (קידושין מא א ד"ה מצווה) שמשמע שדעתם היא שהכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו, היינו חיוב האדם בגופו, במצוות ממש, ולא בהכשר מצווה, ואם כן דעתם היא שקידושין הם מצווה ממש ולא הכשר מצווה. ואין הדברים מוכרחים. | ||
'''סיכום''' | '''סיכום''' | ||
לדעת הרמב"ם המקנה והנצי"ב קידושין הם מצווה ממש, והכלל של 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה. | לדעת הרמב"ם המקנה והנצי"ב קידושין הם מצווה ממש, והכלל של 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה. | ||
===סיכום המחלוקת=== | |||
אם כן יוצא מהמחלוקת שלדעת הרמב"ם וסיעתו בקידושין יש מצווה ממש, והכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו חל על מצווה, וכנראה שלדעתו גם הכנות לשבת זה מצווה בפני עצמה של כבוד שבת וכו', כי אם לא לא היו מביאים את הכנות לשבת כדי ללמוד מקידושין. לעומת זאת לדעת הרא"ש וסיעתו המצווה היא פרו ורבו (ואולי לדעת הרא"ש גם אישה חייבת בפרו ורבו), והכלל של מצוה בו יותר מבשלוחו חל גם על הכשרי מצווה, וכנראה גם הכנות לשבת הם הכשר מצווה. בשונה מהרא"ש לדעת הר"ן הכשר המצווה הוא שהאישה מסייעת לבעל במצוות פרו ורבו (אך יכול להיות לדעת הר"ן שיש מצווה בקידושין). | |||
==טעם הכלל== | |||
לכלל זה נאמרו מספר טעמים: | |||
*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו שכרו רב יותר ('''רש"י קידושין''' מא א ד"ה מצווה) . | |||
- לפום צערא אגרא . | |||
*האדם מקדש את גופו כשהוא עוסק במצוות{{דרוש מקור}}. | |||
*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו זה מכבד את המצווה ('''אגרת התשובה''' קסד) ויש שהוסיפו ששליחת שליח לקים המצווה נחשב כזילזול בכבוד המצווה ('''שו"ת רב פעלים'''' יורה דעה לה). | |||
==היקף הכלל== | |||
לענין היקף הכלל ועל איזו מצוות הוא חל ישנם מספר דעות: | |||
*דעת רוב המפרשים היא שכל מצווה שמוטלת עליו מצוה שיעשה בגופו ולא ע"י שליח{{הערה|'''תוס' ר"י הזקן קידושין''' מא א. '''שלטי גיבורים'''. '''ריא"ז''' הו"ד בשטלמ"ג. ה'''מקנה''' '''קידושין''' מא א ד"ה מצווה. '''אגודה שבת''' מא. '''מכתם לדוד''' יורה דעה לב. '''שערי תשובה''' אורח חיים רנ ס"ק ב.}}. דעה זו נפסקה להלכה על ידי המגן אברהם (אורח חיים רנ ס"ק ב) שהובא על ידי המשנה ברורה, והפתחי תשובה (אה"ע לה ס"ק ב). לדעה זאת שורשים אצל האו"ז והמקנה. ה'''פרי מגדים''' אף הוסיף שכלל זה חל גם במצוות דרבנן (אורח חיים רנ). | |||
*אולם יש שחולקים ואומרים שמצווה זו חלה רק בקידושין והכנות לשבת - המקרים עליהם דנה הגמרא ('''יד דוד''' הלכות שבת ד ו). כדעה זו פסקו ה'''רמב"ם''' וה'''שו"ע'''. | |||
ביסוד המחלוקת נראה שהדעות קשורות באופי בטעם של הכלל. לדעת הסוברים שהטעם הוא בהתעסקות במצווה הרי שלכאורה אין מקום לחלק בין המצוות השונות, שיסוד הדין הוא בהליך קיומה ולא קשור לאופייה היחודי. לעומת זאת לסוברים שהטעם הוא קשור למצווה עצמה הרי שיש מקום לחלק בין המצוות השונות, ולדון במצוות מסוימות בהן יחול הכלל הזה. | |||
==הערות שוליים== | |||
{{הערות שוליים}} | |||