הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מצווה בו יותר מבשלוחו"

→ העריכה הקודמת

טיוטה:מצווה בו יותר מבשלוחו (עריכה)

גרסה מ־23:35, 23 באפריל 2022

נוספו 4,366 בתים , 23:35, 23 באפריל 2022

←‏היקף הכלל

בן עזאי

553

עריכות

@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 והרי קשה שה'''ר"ן''' כותב (כתובות א יב) שברכת האירוסין היא ברכת מצווה ולא ברכת שבת כפי שתב ה'''רא"ש'''. ויש ליישב שבכתובות אומר שבהברכה היא ברכת מצווה מצד האיש שהוא מצווה בפרו ורבו, וכן גם בקידושין, ואילו כאן ה'''ר"ן''' מדבר על האישה שהיא אינה מחויבת בקידושין אלא רק מסייעת לבעל. ונראה שה'''ר"ן''' מחדש שאף על סיוע למצווה חל הכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו.
-והמ'''נחת אשר''' מתרץ (מד ס"ק ב) באופן אחר, שאומנם ה'''ר"ן''' סובר שקידושין הם מצווה, אך מצווה קיומית ולא חיובית, ומסתבר שהכלל נאמר רק לגבי מצוות חיוביות.
+וה'''מנחת אשר''' מתרץ (מד ס"ק ב) באופן אחר, שאומנם ה'''ר"ן''' סובר שקידושין הם מצווה, אך מצווה קיומית ולא חיובית, ומסתבר שהכלל נאמר רק לגבי מצוות חיוביות.
+====עוד מפרשים====
+ואף ה'''מאירי''', '''שיטה לא נודע למי''' (קידושין מא א) וה'''קרבן נתנאל''' (על הרא"ש פרק שני א) סוברים כמו ה'''ר"ן''' שאין האישה מצוות על מצוות פריה ורבייה, אבל היא מסייעת לבעל לעשות את המצווה. והכלל חל אף על הכשר מצווה ולא רק על מצווה ממש.
 '''סיכום'''
-הרי שיוצא שלדעת הרא"ש בקידושין אין מצווה ממש אלא הם רק כהכשר מצווה, ולפי הר"ן האישה לא מצוות בקידושין אלא ההיא רק מסייעת לבעל, ומצידה אין מצווה בקידושין, ומכיוון שהגמרא אמרה את הכלל הזה על קידושין הרי שהוא חל על קידושין אף שהם הכשר מצווה.
+הרי שיוצא שלדעת הרא"ש בקידושין אין מצווה ממש אלא הם רק כהכשר מצווה, ולפי הר"ן ועוד מפרשים האישה לא מצוות בקידושין אלא ההיא רק מסייעת לבעל, ומצידה אין מצווה בקידושין, ומכיוון שהגמרא אמרה את הכלל הזה על קידושין הרי שהוא חל על קידושין אף שהם הכשר מצווה.
 ===קידושין הם מצווה===
@@ שורה 47: / שורה 51: @@
 ====הנצי"ב====
 כעין זה כתב גם ה'''נצי"ב''' (עמק השאלה קסה א במילים ויש ראיה). הוא מוכיח מסוגיתינו שקידושין היא מצווה ממש ולא רק הכשר מצווה כמו שכתב ה'''רמב"ם'''.
+====ר"ח תוס' ר"י הזקן ורש"י====
+יש שדייקו מדברי '''ר"ח''', '''תוס' ר"י הזקן''' ו'''רש"י''' (קידושין מא א ד"ה מצווה) שמשמע שדעתם היא שהכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו, היינו חיוב האדם בגופו, במצוות ממש, ולא בהכשר מצווה, ואם כן דעתם היא שקידושין הם מצווה ממש ולא הכשר מצווה. ואין הדברים מוכרחים.
 '''סיכום'''
 לדעת הרמב"ם המקנה והנצי"ב קידושין הם מצווה ממש, והכלל של 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה.
+===סיכום המחלוקת===
+אם כן יוצא מהמחלוקת שלדעת הרמב"ם וסיעתו בקידושין יש מצווה ממש, והכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו חל על מצווה, וכנראה שלדעתו גם הכנות לשבת זה מצווה בפני עצמה של כבוד שבת וכו', כי אם לא לא היו מביאים את הכנות לשבת כדי ללמוד מקידושין. לעומת זאת לדעת הרא"ש וסיעתו המצווה היא פרו ורבו (ואולי לדעת הרא"ש גם אישה חייבת בפרו ורבו), והכלל של מצוה בו יותר מבשלוחו חל גם על הכשרי מצווה, וכנראה גם הכנות לשבת הם הכשר מצווה. בשונה מהרא"ש לדעת הר"ן הכשר המצווה הוא שהאישה מסייעת לבעל במצוות פרו ורבו (אך יכול להיות לדעת הר"ן שיש מצווה בקידושין).
+==טעם הכלל==
+לכלל זה נאמרו מספר טעמים:
+*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו שכרו רב יותר ('''רש"י קידושין''' מא א ד"ה מצווה) .
+- לפום צערא אגרא .
+*האדם מקדש את גופו כשהוא עוסק במצוות{{דרוש מקור}}.
+*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו זה מכבד את המצווה ('''אגרת התשובה''' קסד) ויש שהוסיפו ששליחת שליח לקים המצווה נחשב כזילזול בכבוד המצווה ('''שו"ת רב פעלים'''' יורה דעה לה).
+==היקף הכלל==
+לענין היקף הכלל ועל איזו מצוות הוא חל ישנם מספר דעות:
+*דעת רוב המפרשים היא שכל מצווה שמוטלת עליו מצוה שיעשה בגופו ולא ע"י שליח{{הערה|'''תוס' ר"י הזקן קידושין''' מא א. '''שלטי גיבורים'''. '''ריא"ז''' הו"ד בשטלמ"ג. ה'''מקנה''' '''קידושין''' מא א ד"ה מצווה. '''אגודה שבת''' מא. '''מכתם לדוד''' יורה דעה לב. '''שערי תשובה''' אורח חיים רנ ס"ק ב.}}. דעה זו נפסקה להלכה על ידי המגן אברהם (אורח חיים רנ ס"ק ב) שהובא על ידי המשנה ברורה, והפתחי תשובה (אה"ע לה ס"ק ב). לדעה זאת שורשים אצל האו"ז והמקנה. ה'''פרי מגדים''' אף הוסיף שכלל זה חל גם במצוות דרבנן (אורח חיים רנ).
+*אולם יש שחולקים ואומרים שמצווה זו חלה רק בקידושין והכנות לשבת - המקרים עליהם דנה הגמרא ('''יד דוד''' הלכות שבת ד ו). כדעה זו פסקו ה'''רמב"ם''' וה'''שו"ע'''.
+ביסוד המחלוקת נראה שהדעות קשורות באופי בטעם של הכלל. לדעת הסוברים שהטעם הוא בהתעסקות במצווה הרי שלכאורה אין מקום לחלק בין המצוות השונות, שיסוד הדין הוא בהליך קיומה ולא קשור לאופייה היחודי. לעומת זאת לסוברים שהטעם הוא קשור למצווה עצמה הרי שיש מקום לחלק בין המצוות השונות, ולדון במצוות מסוימות בהן יחול הכלל הזה.
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים}}