הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם"

אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}


==תוקף קבלת שטר בבית דין==
==תוקף קבלת שטר בבית דין==
שורה 10: שורה 10:
==תשובות הראשונים==
==תשובות הראשונים==
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתב העדים. המקור לכך הוא הפסוק בירמיהו (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר מקנה, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה הריהו כשר.
ה'''רשב''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.
בעל המאור (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.
רבנו תם (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר.
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.
הרמב"ם (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות שבשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.  
ה'''רמב''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.
קושיה על שיטת הרמב"ם
קושיה על שיטת הרמב"ם
מהפסוק בספר ירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מתקנת חכמים?
מהפסוק בספר ירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מתקנת חכמים?