101
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:טבילת עזרא"
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
"טבילת עזרא" היא אחת מבין עשר התקנות שתיקן עזרא הסופר {{ויקיטקסט|בבא_קמא_פב_א|בבא קמא פב א}}, המחייבת בעל קרי (דהיינו מי שיצא זרע מגופו), לטבול לפני שהוא עוסק בתורה ובתפילה, ובלא זאת אסור עליו ללמוד ולהתפלל. | "טבילת עזרא" היא אחת מבין עשר התקנות שתיקן עזרא הסופר {{ויקיטקסט|בבא_קמא_פב_א|בבא קמא פב א}}, המחייבת בעל קרי (דהיינו מי שיצא זרע מגופו), לטבול לפני שהוא עוסק בתורה ובתפילה, ובלא זאת אסור עליו ללמוד ולהתפלל. | ||
מקור הדין במשנה (ברכות ג, ג-ו). בתלמוד נאמר כי התקנה התבטלה, ולפיכך אינה נוהגת כיום מעיקר הדין. | מקור הדין במשנה [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%92_%D7%92 (ברכות ג, ג-ו)]. בתלמוד נאמר כי התקנה התבטלה, ולפיכך אינה נוהגת כיום מעיקר הדין. | ||
יסוד חיוב טבילת בעל קרי | יסוד חיוב טבילת בעל קרי | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
איזה לימוד נאסר לפני הטבילה | איזה לימוד נאסר לפני הטבילה | ||
נחלקו בכך תנאים בברייתא {{ | נחלקו בכך תנאים בברייתא {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|כב א}}: לדעת ר' עקיבא אסור ללמוד כלל, ויש הנוקטים בדעתו שאסור אף להאזין לדברי תורה מפי אחרים, אך יש תנאים המסייגים את האיסור: לדעת ר' יהודה מותר ללמוד הלכות דרך-ארץ ואף לברך ברכות, לדעת ר'יוסי ור' מאיר מותר לשנות משניות כצורתן, לדעת ר' יונתן בן יוסף מותר גם ללמוד את טעמי המשניות, ולדעת ר' נתן בן אבישלום מותר ללמוד אפילו תלמוד, וכל האיסור הוא רק אמירת שם ה'. | ||
שיטת ר' יהודה בן בבא | שיטת ר' יהודה בן בבא | ||
יוצאת דופן היא שיטתו של ר' יהודה בן בבא, המתיר באופן גורף לבעל קרי ללמוד תורה, מפני ש"אין דברי תורה מקבלין טומאה". '''תוספות''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%A4%D7%91_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA (בבא קמא פב: ד"ה אתא)] מסבירים שוודאי לא ייתכן שר' יהודה בן בבא חולק על תקנת עזרא, ומציעים שלוש אפשרויות כיצד ליישב את דעתו: א. שסבר שלא תיקן עזרא תקנה זו. כך כתב גם ב'''פסקי רי"ד''' (). ב. סבר שעזרא מלכתחילה התנה שכל הרוצה לבטל יבטל. ג. שסבר שלא פשטה התקנה בכל ישראל ולכן אין לה תוקף. כאפשרות האחרונה נקטו גם ה'''רמב"ם''' ( | יוצאת דופן היא שיטתו של ר' יהודה בן בבא, המתיר באופן גורף לבעל קרי ללמוד תורה, מפני ש"אין דברי תורה מקבלין טומאה". '''תוספות''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%A4%D7%91_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA (בבא קמא פב: ד"ה אתא)] מסבירים שוודאי לא ייתכן שר' יהודה בן בבא חולק על תקנת עזרא, ומציעים שלוש אפשרויות כיצד ליישב את דעתו: א. שסבר שלא תיקן עזרא תקנה זו. כך כתב גם ב'''פסקי רי"ד''' (). ב. סבר שעזרא מלכתחילה התנה שכל הרוצה לבטל יבטל. ג. שסבר שלא פשטה התקנה בכל ישראל ולכן אין לה תוקף. כאפשרות האחרונה נקטו גם ה'''רמב"ם''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%A2_%D7%93_%D7%97 (הל' ק"ש ד ח)], '''תלמידי רבינו יונה''' (יג: מדפי הרי"ף ד"ה כרבי), וראשונים נוספים. | ||
רב נחמן בר יצחק {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|ברכות שם}}{{ויקיטקסט|חולין_קלו_ב|;חולין קלו ב}}(ברכות שם; חולין קלו:) מעיד שנהגו העולם כדעת ר' יהודה בן בתירא בעניין זה, ומשמע מכך שהלכה כמותו. כך עולה גם מדברי זעירי בסוגיה, הנוקט כי ביטלו את טבילת עזרא, ותולה התלמוד את דבריו בדעת ר' יהודה בן בבא. | רב נחמן בר יצחק {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|ברכות שם}}{{ויקיטקסט|חולין_קלו_ב|;חולין קלו ב}}(ברכות שם; חולין קלו:) מעיד שנהגו העולם כדעת ר' יהודה בן בתירא בעניין זה, ומשמע מכך שהלכה כמותו. כך עולה גם מדברי זעירי בסוגיה, הנוקט כי ביטלו את טבילת עזרא, ותולה התלמוד את דבריו בדעת ר' יהודה בן בבא. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
פסיקת ההלכה בתלמוד | פסיקת ההלכה בתלמוד | ||
רב נחמן בר יצחק מעיד כי מנהג העולם הוא כדעת ר' יהודה בן בתירא הסובר, כאמור, שבעל קרי מותר בדברי תורה. בדומה לכך מעיד האמורא זעירי ש"בטלוה לטבילותא" - ביטלו את תקנת טבילת עזרא. אך בהמשך הסוגיה רבא מכריע בעניין אפשרות ההיטהרות בתשעה קבין לבריא וחולה (כמובא לעיל) ומכך משמע שלדעתו התקנה עודנה קיימת, ושלא כאמוראים הנ"ל. כך אמנם הבינו '''בה"ג''' (א ג) ו'''רש"י''' (כב: ד"ה אמר רבא), וכתב שלהלכה נוקטים כדעת רב נחמן בר יצחק. אך בחידושי ה'''רשב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91 (כב: ד"ה אמר)] כתב שרבא אמר את הכרעתו כלפי אלו המחמירים על עצמם לנהג כתקנת עזרא אע"פ שבטלה, אך לכל הדעות התקנה אינה נוהגת בימינו מעיקר הדין. | רב נחמן בר יצחק מעיד כי מנהג העולם הוא כדעת ר' יהודה בן בתירא הסובר, כאמור, שבעל קרי מותר בדברי תורה. בדומה לכך מעיד האמורא זעירי ש"בטלוה לטבילותא" - ביטלו את תקנת טבילת עזרא. אך בהמשך הסוגיה רבא מכריע בעניין אפשרות ההיטהרות בתשעה קבין לבריא וחולה (כמובא לעיל) ומכך משמע שלדעתו התקנה עודנה קיימת, ושלא כאמוראים הנ"ל. כך אמנם הבינו '''בה"ג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14119&st=&pgnum=19 (א ג)] ו'''רש"י''' (כב: ד"ה אמר רבא), וכתב שלהלכה נוקטים כדעת רב נחמן בר יצחק. אך בחידושי ה'''רשב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91 (כב: ד"ה אמר)] כתב שרבא אמר את הכרעתו כלפי אלו המחמירים על עצמם לנהג כתקנת עזרא אע"פ שבטלה, אך לכל הדעות התקנה אינה נוהגת בימינו מעיקר הדין. | ||
שיטת הרמב"ם - שתי תקנות | שיטת הרמב"ם - שתי תקנות | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
'''רב האי''' אף מבאר בתשובה (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמד) כי מי שאינו יכול אפילו לרחוץ, אין לו להתפלל, ומעיד שכך נהג רב אהרן גאון. על פי זה כתב בספר '''האגודה''' שרב האי "החמיר מאוד בטבילת בעל קרי". כרב האי, גם רש"י ב'''ספר האורה''' (א, דין בעל קרי) מעיד שהמנהג לרחוץ בתשעה קבין לצורך תפילה. | '''רב האי''' אף מבאר בתשובה (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמד) כי מי שאינו יכול אפילו לרחוץ, אין לו להתפלל, ומעיד שכך נהג רב אהרן גאון. על פי זה כתב בספר '''האגודה''' שרב האי "החמיר מאוד בטבילת בעל קרי". כרב האי, גם רש"י ב'''ספר האורה''' (א, דין בעל קרי) מעיד שהמנהג לרחוץ בתשעה קבין לצורך תפילה. | ||
'''רבינו חננאל''' (ד"ה תניא וד"ה היה עומד) סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך גם כתבו בשמו '''רבינו תם''' בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, '''תוספות''' (חולין קכב: דה לגבל); ספר '''המנהיג''' (הל' צום כיפור, עב); ו'''פסקי רי"ד''' () בשמו ובשם רבינו ברוך. מפשטות דברי ראשונים אלו נראה כי דעת רבינו חננאל שצריך לדווקא טבילה ולא נתינת תשעה קבין, אך בדברי רבינו חננאל עצמו () מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים נה) מציע ליישב זאת, שלכתחילה צריך טבילה, ורק מי שאין באפשרותו לטבול יכול להיטהר בתשעה קבין. | '''רבינו חננאל''' (ד"ה תניא וד"ה היה עומד) סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך גם כתבו בשמו '''רבינו תם''' בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, '''תוספות''' (חולין קכב: דה לגבל); ספר '''המנהיג''' (הל' צום כיפור, עב); ו'''פסקי רי"ד''' (ד"ה תניא) בשמו ובשם רבינו ברוך. מפשטות דברי ראשונים אלו נראה כי דעת רבינו חננאל שצריך לדווקא טבילה ולא נתינת תשעה קבין, אך בדברי רבינו חננאל עצמו () מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים נה) מציע ליישב זאת, שלכתחילה צריך טבילה, ורק מי שאין באפשרותו לטבול יכול להיטהר בתשעה קבין. | ||
ראשונים נוספים נקטו גם הם להחמיר לגבי תפילה: ה'''רוקח''' (שכא) כתב שצריך טבילה; '''ארחות חיים''' (הל' תפילה, לב) בשם הר"ש כתב שצריך תשעה קבין. גם בשו"ת '''מן השמיים''' (ה) הביא ר' יעקב ממרוויש את שהשיבו לו מן השמיים, שלתפילה צריך טבילה, ודברים מופלגים בחשיבות הדבר. | ראשונים נוספים נקטו גם הם להחמיר לגבי תפילה: ה'''רוקח''' (שכא) כתב שצריך טבילה; '''ארחות חיים''' (הל' תפילה, לב) בשם הר"ש כתב שצריך תשעה קבין. גם בשו"ת '''מן השמיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41075&st=&pgnum=2 (ה)] הביא ר' יעקב ממרוויש את שהשיבו לו מן השמיים, שלתפילה צריך טבילה, ודברים מופלגים בחשיבות הדבר. | ||
מבין הראשונים שהחמירו בתפילה, נחלקו בדין ברכות: '''האגור''' (קלב) ו'''העיטור''' (שם) כתבו שרב האי מחייב לברכות כמו לתפילה. כך כתב גם ספר '''המאורות''' (פסחים ז.) בשם רבינו אפרים. מאידך, דעת '''ר' שמואל אבן גמוע''' בשם ה'''רי"ף''' (מובא באגור שם) שברכות דינן כדברי תורה, וכן דעת ה'''רוקח''' (שם). | מבין הראשונים שהחמירו בתפילה, נחלקו בדין ברכות: '''האגור''' (קלב) ו'''העיטור''' (שם) כתבו שרב האי מחייב לברכות כמו לתפילה. כך כתב גם ספר '''המאורות''' (פסחים ז.) בשם רבינו אפרים. מאידך, דעת '''ר' שמואל אבן גמוע''' בשם ה'''רי"ף''' (מובא באגור שם) שברכות דינן כדברי תורה, וכן דעת ה'''רוקח''' (שם). | ||
| שורה 57: | שורה 57: | ||
שיטת הסוברים כי התקנה בטלה לגמרי | שיטת הסוברים כי התקנה בטלה לגמרי | ||
'''בה"ג''' (א ג) כתב שהמנהג להקל גם לגבי תפילה, שאין צורך אפילו בתשעה קבין. כך גם דעת הגאונים '''רב צמח''' ו'''רב עמרם''' (הובאה דעתם באגור קלב) ו'''רב נטרונאי''' (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמז). | '''בה"ג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14119&st=&pgnum=19 (א ג)] כתב שהמנהג להקל גם לגבי תפילה, שאין צורך אפילו בתשעה קבין. כך גם דעת הגאונים '''רב צמח''' ו'''רב עמרם''' (הובאה דעתם באגור קלב) ו'''רב נטרונאי''' (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמז). | ||
ראשונים רבים, ביניהם ה'''רשב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (כב א ד"ה אמר)], '''ר' אברהם אלשבילי''' ( שם ד"ה שהיה), ובנו ה'''ריטב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (שם ד"ה שהיה)], לא הזכירו שישנו חילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה הפרשנית הנ"ל - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה, ונקטו כאפשרות המקילה, שגם בתשעה קבין אין צורך, בין לתורה ובין לתפילה. הם מוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו אפילו נתינת תשעה קבין. הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי (יומא ח א). כך פסק להלכה גם '''מהר"ם מרוטנברג''' (שו"ת דפוס פראג, רכא) במסקנת דבריו, וכן '''ההשלמה''' (ד"ה אר"נ) וה'''רשב"ץ''' (ד"ה אר"נ), ע"פ גירסתם בגמרא "נהוג עלמא ... כר' יהודה בן בתירא בטבילה" (ולא כגירסתנו "בדברי תורה", שמותירה מקום להחמיר בתפילה). על המתירים באופן גורף נמנים גם ה'''רמב"ם''' (שם ובהל' ק"ש ד ח, וראה קטע הבא), '''ר' יהודה בן ברכיה''' (יג: מדפי הרי"ף, ד"ה לטבילותא) בשם דודו '''ר' זרחיה הלוי''', ה'''אור זרוע''' (א קיז) בשם '''ר' יצחק בר שמואל''', '''פסקי רי"ד''' (ד"ה תניא), '''נימוקי יוסף''' (ד"ה פירוש), ה'''מרדכי''' (ברכות עג), '''ריבב"ן''' (ד"ה אין) ה'''רא"ה''' (ד"ה ועיקרא), ה'''מאירי''' (ד"ה טבילה), בעל '''ספר החינוך''' (קפ), וה'''טור''' (אורח חיים פח). | ראשונים רבים, ביניהם ה'''רשב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (כב א ד"ה אמר)], '''ר' אברהם אלשבילי''' ( שם ד"ה שהיה), ובנו ה'''ריטב"א''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 (שם ד"ה שהיה)], לא הזכירו שישנו חילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה הפרשנית הנ"ל - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה, ונקטו כאפשרות המקילה, שגם בתשעה קבין אין צורך, בין לתורה ובין לתפילה. הם מוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו אפילו נתינת תשעה קבין. הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90_%D7%97_%D7%90 (יומא ח א)]. כך פסק להלכה גם '''מהר"ם מרוטנברג''' (שו"ת דפוס פראג, רכא) במסקנת דבריו, וכן '''ההשלמה''' (ד"ה אר"נ) וה'''רשב"ץ''' (ד"ה אר"נ), ע"פ גירסתם בגמרא "נהוג עלמא ... כר' יהודה בן בתירא בטבילה" (ולא כגירסתנו "בדברי תורה", שמותירה מקום להחמיר בתפילה). על המתירים באופן גורף נמנים גם ה'''רמב"ם''' (שם ובהל' ק"ש ד ח, וראה קטע הבא), '''ר' יהודה בן ברכיה''' (יג: מדפי הרי"ף, ד"ה לטבילותא) בשם דודו '''ר' זרחיה הלוי''', ה'''אור זרוע''' (א קיז) בשם '''ר' יצחק בר שמואל''', '''פסקי רי"ד''' (ד"ה תניא), '''נימוקי יוסף''' (ד"ה פירוש), ה'''מרדכי''' (ברכות עג), '''ריבב"ן''' (ד"ה אין) ה'''רא"ה''' (ד"ה ועיקרא), ה'''מאירי''' (ד"ה טבילה), בעל '''ספר החינוך''' (קפ), וה'''טור''' (אורח חיים פח). | ||
רבים מהמקלים ציינו שאעפ"כ ישנה מעלה גדולה לטבילה זו ורצוי להחמיר בה, ביניהם '''תלמידי רבינו יונה''' (שם), ה'''מאירי''' (שם) ו'''ספר החינוך''' (שם), בעקבות דברי ר' ינאי (כב. וכעי"ז בירושלמי ג ד): "וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו". אף ה'''רמב"ם''' מעיד על עצמו שמימיו לא ביטל טבילה זו (איגרות הרמב"ם מהד' שילת, תלח). | רבים מהמקלים ציינו שאעפ"כ ישנה מעלה גדולה לטבילה זו ורצוי להחמיר בה, ביניהם '''תלמידי רבינו יונה''' (שם), ה'''מאירי''' (שם) ו'''ספר החינוך''' (שם), בעקבות דברי ר' ינאי (כב. וכעי"ז בירושלמי ג ד): "וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו". אף ה'''רמב"ם''' מעיד על עצמו שמימיו לא ביטל טבילה זו (איגרות הרמב"ם מהד' שילת, תלח). | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
תוקף המנהג ביחס לתקנה | תוקף המנהג ביחס לתקנה | ||
ב'''ירושלמי''' (יומא ח א) נאמר שחיוב טבילת עזרא אינו קיים "במקום שאין טובלין" - דהיינו שמלכתחילה התקנה נכנסה לתוקף רק במקומות שהיא התקבלה במנהג העם. ב'''בבלי''' לא נזכר עניין זה של חילוק המקומות, אלא שבאופן כללי התקנה בטלה בשלב מסויים,<ref>ובשו"ת מן השמיים (ה) כתב שאף הירושלמי חזר בו מכך.</ref> אך נראה שכמה ראשונים סברו כעיקרון העולה מהירושלמי, שלמנהג ישנו תוקף לקבוע את חלות התקנה ואופן קיומה: | ב'''ירושלמי''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90_%D7%97_%D7%90 (יומא ח א)] נאמר שחיוב טבילת עזרא אינו קיים "במקום שאין טובלין" - דהיינו שמלכתחילה התקנה נכנסה לתוקף רק במקומות שהיא התקבלה במנהג העם. ב'''בבלי''' לא נזכר עניין זה של חילוק המקומות, אלא שבאופן כללי התקנה בטלה בשלב מסויים,<ref>ובשו"ת מן השמיים [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41075&st=&pgnum=2 (ה)] כתב שאף הירושלמי חזר בו מכך.</ref> אך נראה שכמה ראשונים סברו כעיקרון העולה מהירושלמי, שלמנהג ישנו תוקף לקבוע את חלות התקנה ואופן קיומה: | ||
ה'''רמב"ם''' (שם ושם) כתב ששתי התקנות בטלו, בין לתורה ובין לתפילה (בהתאם לשיטתו דלעיל), ואף מעיד "וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה" (שם בהל' תפילה). אך מאידך סייג זאת וכתב (הל' ק"ש שם, ובפיהמ"ש ברכות ג ד) שהמנהג הוא שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים אם הוא בריא או חולה שבעל, אך חולה שראה קרי לאונסו פטור, "ואין בזה מנהג". | ה'''רמב"ם''' (שם ושם) כתב ששתי התקנות בטלו, בין לתורה ובין לתפילה (בהתאם לשיטתו דלעיל), ואף מעיד "וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה" (שם בהל' תפילה). אך מאידך סייג זאת וכתב (הל' ק"ש שם, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%92#%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%93 ובפיהמ"ש ברכות ג ד]) שהמנהג הוא שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים אם הוא בריא או חולה שבעל, אך חולה שראה קרי לאונסו פטור, "ואין בזה מנהג". | ||
מכך שהרמב"ם רואה חשיבות בהדגשת פרטי המנהג, נראה שלדעתו יש במנהג אלמנט מחייב, שכן התקנה המקורית בטלה מכוח המנהג, כמובא לעיל שלא פשטה ברוב ישראל, ולפיכך תוקף התקנה ממשיך להתקיים במה שהמנהג הותיר ממנה, דהיינו הרחיצה. הוצאת החולה שנטמא לאונסו מהמנהג, מקביל לפסק רבא בתלמוד ש"חולה לאונסו פטור מכלום" - דבר המחזק את ההנחה שמנהג זה נובע מהתקנה המקורית. | מכך שהרמב"ם רואה חשיבות בהדגשת פרטי המנהג, נראה שלדעתו יש במנהג אלמנט מחייב, שכן התקנה המקורית בטלה מכוח המנהג, כמובא לעיל שלא פשטה ברוב ישראל, ולפיכך תוקף התקנה ממשיך להתקיים במה שהמנהג הותיר ממנה, דהיינו הרחיצה. הוצאת החולה שנטמא לאונסו מהמנהג, מקביל לפסק רבא בתלמוד ש"חולה לאונסו פטור מכלום" - דבר המחזק את ההנחה שמנהג זה נובע מהתקנה המקורית. | ||
הדברים מבוארים יותר ב'''איגרת הרמב"ם''' הנ"ל (תלז - תלח), שכתב ש"אין ד"ת מקבלין טומאה ... אבל להתפלל הדבר תלוי במנהג ... ואתם לא תשנו מנהג אבותיכם ואסור לכם לזוז מן המנהג". | הדברים מבוארים יותר ב'''איגרת הרמב"ם''' הנ"ל (תלז - תלח), שכתב ש"אין ד"ת מקבלין טומאה ... אבל להתפלל הדבר תלוי במנהג ... ואתם לא תשנו מנהג אבותיכם ואסור לכם לזוז מן המנהג". | ||
| שורה 72: | שורה 72: | ||
ייתכן לפרש כך גם את דברי '''ריא"ז''' (פסקי ריא"ז, ברכות ג ג) שהובאו ב'''שלטי גיבורים''' (יג: מדפי הרי"ף), שכתב שנהגו העם להקל, "ולא מיחו חכמים במנהג זה, אלא הניחו העם במנהגם אף על פי שנהגו שלא כהלכה" - אף שתחילת המנהג להקל היה שלא כדין, לאחר שפשט ממילא התבטל החיוב באותו מקום, שכן החיוב נובע מהמנהג, ולפיכך לא מיחו בהם. | ייתכן לפרש כך גם את דברי '''ריא"ז''' (פסקי ריא"ז, ברכות ג ג) שהובאו ב'''שלטי גיבורים''' (יג: מדפי הרי"ף), שכתב שנהגו העם להקל, "ולא מיחו חכמים במנהג זה, אלא הניחו העם במנהגם אף על פי שנהגו שלא כהלכה" - אף שתחילת המנהג להקל היה שלא כדין, לאחר שפשט ממילא התבטל החיוב באותו מקום, שכן החיוב נובע מהמנהג, ולפיכך לא מיחו בהם. | ||
בדברי הראשונים הנ"ל ישנה הרחבה ליסוד הירושלמי, שלא בלבד שמנהג לא מחייב היכן שלא התקבל מלכתחילה, אלא אף היכן שהתקבל והשתנה, שינוי המנהג משפיע על ההלכה. | בדברי הראשונים הנ"ל ישנה הרחבה ליסוד הירושלמי, שלא בלבד שמנהג לא מחייב היכן שלא התקבל מלכתחילה, אלא אף היכן שהתקבל והשתנה, שינוי המנהג משפיע על ההלכה. | ||
כך סובר גם ה'''טור''' ( | כך סובר גם ה'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A4%D7%97 (או"ח פח)], שכתב שכיון שתלוי הדבר במנהג, הולכים בכל מקום אחר המנהג הנוהג בו. מאופן התנסחותו ניכר שכוונתו להכרעה אובייקטיבית ע"פ המנהג, ולא להליכה אחריו מחמת הספק (כבנושאים הלכתיים אחרים). | ||
גם ב'''יד המלך''' על הרמב"ם (לנדא, הל' תפילה וברכת כהנים ד ו) כתב שאף לאחר ביטול התקנה, במקומות בהם המשיכו לנהוג בה הרי היא כחובה. | גם ב'''יד המלך''' על הרמב"ם (לנדא, הל' תפילה וברכת כהנים ד ו) כתב שאף לאחר ביטול התקנה, במקומות בהם המשיכו לנהוג בה הרי היא כחובה. | ||
נפק"מ נוספת מיסוד זה כתבו בשו"ת '''מהר"י ברונא''' (מט)<ref>בהר צבי שם נפלה טעות וההפניה לסימן יט במקום לסימן מט.</ref> ובחידושי '''הר צבי''' (יומא פח.), שלדעה שהטבילה בערב יום הכיפורים היא משום קרי (ולא משום תשובה) הרי זו חובה גמורה מעיקר תקנת עזרא, שכן עצם ביטול התקנה נבע מהמנהג, אבל ליום הכיפורים המשיכו לנהוג בטבילה זו ולגביו לא התבטלה התקנה. על פי זה הסביר מהר"י ברונא את פסקו של מהר"י וייל לטבול לקרי ביום הכיפורים, שכיון שטהרה מקרי בתפילות יום הכיפורים היא חובה מעיקר תקנת עזרא, הרי היא דוחה את איסור הרחיצה. ובהר צבי ביאר על פי זה את דעת הגאונים והראשונים הסוברים כי מברכים על טבילה בערב יום הכיפורים, שכן היא חובה גמורה. | נפק"מ נוספת מיסוד זה כתבו בשו"ת '''מהר"י ברונא''' (מט)<ref>בהר צבי שם נפלה טעות וההפניה לסימן יט במקום לסימן מט.</ref> ובחידושי '''הר צבי''' (יומא פח.), שלדעה שהטבילה בערב יום הכיפורים היא משום קרי (ולא משום תשובה) הרי זו חובה גמורה מעיקר תקנת עזרא, שכן עצם ביטול התקנה נבע מהמנהג, אבל ליום הכיפורים המשיכו לנהוג בטבילה זו ולגביו לא התבטלה התקנה. על פי זה הסביר מהר"י ברונא את פסקו של מהר"י וייל לטבול לקרי ביום הכיפורים, שכיון שטהרה מקרי בתפילות יום הכיפורים היא חובה מעיקר תקנת עזרא, הרי היא דוחה את איסור הרחיצה. ובהר צבי ביאר על פי זה את דעת הגאונים והראשונים הסוברים כי מברכים על טבילה בערב יום הכיפורים, שכן היא חובה גמורה. | ||
אך מכיוון שישנה דעה שהטבילה בערב יוה"כ היא לתשובה ולא מטעם קרי, וא"כ אינה חובה, כתבו שניהם שלמעשה אין מברכים עליה, ובהר צבי כתב שמשום החשש לדעה זו גם אין טובלים ביום הכיפורים עצמו משום איסור רחיצה, וכפסק ה'''שו"ע''' | אך מכיוון שישנה דעה שהטבילה בערב יוה"כ היא לתשובה ולא מטעם קרי, וא"כ אינה חובה, כתבו שניהם שלמעשה אין מברכים עליה, ובהר צבי כתב שמשום החשש לדעה זו גם אין טובלים ביום הכיפורים עצמו משום איסור רחיצה, וכפסק ה'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|אורח_חיים_תריג_יא|או"ח תריג יא}}. | ||
ב'''מנחת חינוך''' (קפ) כתב שייתכן שגם אדם פרטי שקיבל עליו לנהוג בטבילה זו, הרי היא עליו כחובה. | ב'''מנחת חינוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=326 (קפ)] כתב שייתכן שגם אדם פרטי שקיבל עליו לנהוג בטבילה זו, הרי היא עליו כחובה. | ||