הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:טבילת עזרא"

נוספו 59 בתים ,  23:02, 15 במאי 2018
אין תקציר עריכה
שורה 7: שורה 7:


טעם תקנת עזרא
טעם תקנת עזרא
בטעם התקנה נאמרו מספר טעמים: '''בברייתא''' המובאת ב'''בבלי''' {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|ברכות כב א}} נאמר כי התקנה מבוססת על הפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" {{ויקיטקסט|דברים_ד_ט|דברים ד, ט-י}} ומכך נדרש שלימוד התורה צריך להיות מתוך "אימה ויראה, רתת וזיע", ואילו "בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת" (לשון רש"י שם, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%90#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99 ד"ה מכאן אמרו")]. ההבנה הפשוטה בראשונים היא שפסוק זה מהווה אסמכתא בלבד, אך מדברי ה'''מאירי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31518&st=&pgnum=81 (שם ד"ה טבילה)] בשם 'יש מפרשים' נראה שזוהי דרשה גמורה לדין דאורייתא. הבנה כזו מוצעת גם בדברי ה'''רוקח''' (השואל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15283&st=&pgnum=158 בשו"ת ראבי"ה קנא]).
בטעם התקנה נאמרו מספר טעמים: '''בברייתא''' המובאת ב'''בבלי''' {{ויקיטקסט|ברכות_כב_א|ברכות כב א}} נאמר כי התקנה מבוססת על הפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" {{ויקיטקסט|דברים_ד_ט|דברים ד, ט-י}} ומכך נדרש שלימוד התורה צריך להיות מתוך "אימה ויראה, רתת וזיע", ואילו "בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת" (לשון רש"י שם, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%90#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99 ד"ה מכאן אמרו")]. ההבנה הפשוטה בראשונים היא שפסוק זה מהווה אסמכתא בלבד, אך מדברי ה'''מאירי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31518&st=&pgnum=81 (שם ד"ה טבילה)] בשם 'יש מפרשים' נראה שזוהי דרשה גמורה לדין דאורייתא. הבנה כזו מוצעת גם בדברי ה'''רוקח''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15283&st=&pgnum=158 השואל בשו"ת ראבי"ה קנא]).
ב'''ירושלמי'''[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%92_%D7%93 (ברכות, ג ד)] מבואר שהטעם הוא כדי שלא יהיו ישראל מרבים בתשמיש; הן מהפן המוסרי (דעת ר' יעקב בר אבון), והן מצד ביטול התורה שעלול להיגרם מכך (דעת ר' חייא בר ווה).
ב'''ירושלמי'''[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%92_%D7%93 (ברכות, ג ד)] מבואר שהטעם הוא כדי שלא יהיו ישראל מרבים בתשמיש; הן מהפן המוסרי (דעת ר' יעקב בר אבון), והן מצד ביטול התורה שעלול להיגרם מכך (דעת ר' חייא בר ווה).
ה'''אור שמח''' (הל' איסורי ביאה ד ח) פירש את טעם הירושלמי באופן מחודש, שכוונת עזרא היתה שלא ירבו בתשמיש כדי שנשותיהם תהיינה חביבות עליהם והאהבה הזוגית לא תישחק כתוצאה מהרגילות היתרה.<ref>עיין שם שהסביר כיצד תקנות נוספות של עזרא מכוונות למטרה זו, ותוקנו על רקע התופעה שפשטה אז של גירושי הנשים היהודיות ונשיאת נכריות, כמתואר בעזרא (ט-י) ומלאכי (ב). (</ref>
ה'''אור שמח''' (הל' איסורי ביאה ד ח) פירש את טעם הירושלמי באופן מחודש, שכוונת עזרא היתה שלא ירבו בתשמיש כדי שנשותיהם תהיינה חביבות עליהם והאהבה הזוגית לא תישחק כתוצאה מהרגילות היתרה.<ref>עיין שם שהסביר כיצד תקנות נוספות של עזרא מכוונות למטרה זו, ותוקנו על רקע התופעה שפשטה אז של גירושי הנשים היהודיות ונשיאת נכריות, כמתואר בעזרא (ט-י) ומלאכי (ב). (</ref>
שורה 99: שורה 99:
כך גם מסקנת שו"ת '''מאמר מרדכי''' (א ו-ב), והובאו דבריו ב'''שערי תשובה''' (שם). כך כתב גם ב'''קובץ על יד''' (הל' ק"ש ד ח) בשם '''מהר"ם המבורג''', בשו"ת '''גינת ורדים''' (הלוי, יו"ד ו יא), בהגהות '''חכמת שלמה''' (או"ח פח א), ב'''לקט הקמח החדש''' (פח ו), ב'''מטה אפרים''' (אלף המגן, תרו יז), ב'''אפיקי מגינים''' (חידושים, פח א), ובשו"ת '''מנחת יצחק''' (ו פח), שהוסיף שאם אפשר להסיר החציצה בנקל, מוטב להסירה. בספר '''כוכבי יצחק''' דייק מדברי ה'''ב"י''' וה'''ב"ח''' (יו"ד קצח, ד"ה ומ"ש ושבאותו) שדעתם להקל, וכך מסיק להלכה.
כך גם מסקנת שו"ת '''מאמר מרדכי''' (א ו-ב), והובאו דבריו ב'''שערי תשובה''' (שם). כך כתב גם ב'''קובץ על יד''' (הל' ק"ש ד ח) בשם '''מהר"ם המבורג''', בשו"ת '''גינת ורדים''' (הלוי, יו"ד ו יא), בהגהות '''חכמת שלמה''' (או"ח פח א), ב'''לקט הקמח החדש''' (פח ו), ב'''מטה אפרים''' (אלף המגן, תרו יז), ב'''אפיקי מגינים''' (חידושים, פח א), ובשו"ת '''מנחת יצחק''' (ו פח), שהוסיף שאם אפשר להסיר החציצה בנקל, מוטב להסירה. בספר '''כוכבי יצחק''' דייק מדברי ה'''ב"י''' וה'''ב"ח''' (יו"ד קצח, ד"ה ומ"ש ושבאותו) שדעתם להקל, וכך מסיק להלכה.


אך בשו"ת '''משנה הלכות''' (י קמד) מעלה הבנה אפשרית בדברי ה'''רשב"א''' (יבמות מז: ד"ה גירסת) וה'''ריטב"א''' (שם ד"ה גרסינן) שלפיה הם סבורים כי חציצה פוסלת גם בטבילת עזרא. ויש להעיר כי ה'''רשב"א''' בחידושיו לנידה (סז. ד"ה אבל) דן בכך בפירוש, ותולה זאת במחלוקת גירסאות בסוגיה ביבמות (שם). גם בשו"ת '''מצפה אריה''' (תנינא, יו"ד נח) מחמיר בזה, והביא ראיה לכך מסוגיה בשבת (קכ:), אך ה'''כוכבי יצחק''' (שם) דחה ראייתו. בספר '''עמודי אש''' (ג) כתב שחציצה פוסלת, על  סמך דברי ה'''ראב"ד''' (בהל' ברכות שם) שדימה נטילת ידיים לטבילת עזרא לעניין שאובים, ולהבנתו גם בעניין חציצה הראב"ד ידמה הטבילה לנטילה.
אך בשו"ת '''משנה הלכות''' (י קמד) מעלה הבנה אפשרית בדברי ה'''רשב"א''' (יבמות מז: ד"ה גירסת) וה'''ריטב"א''' (שם ד"ה גרסינן) שלפיה הם סבורים כי חציצה פוסלת גם בטבילת עזרא. ויש להעיר כי ה'''רשב"א''' בחידושיו לנידה (סז. ד"ה אבל) דן בכך בפירוש, ותולה זאת במחלוקת גירסאות בסוגיה ביבמות (שם). גם בשו"ת '''מצפה אריה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=318&st=&pgnum=310 (תנינא, יו"ד נח)] מחמיר בזה, והביא ראיה לכך מסוגיה בשבת (קכ:), אך ה'''כוכבי יצחק''' (שם) דחה ראייתו. בספר '''עמודי אש''' (ג) כתב שחציצה פוסלת, על  סמך דברי ה'''ראב"ד''' (בהל' ברכות שם) שדימה נטילת ידיים לטבילת עזרא לעניין שאובים, ולהבנתו גם בעניין חציצה הראב"ד ידמה הטבילה לנטילה.


בטבילת ערב יום הכיפורים, שהיא משום קרי לחלק מהדעות, כמובא ב'''רמ"א''' (או"ח תרו ד), יש שהחמירו בחציצה יותר מבכל השנה. ה'''של"ה''' (יומא, נר מצוה, רכח.) הביא מה'''ראשית חכמה''' (שער האהבה, יא) שטוב לקצוץ הצפרנים לפני טבילה זו, מדין חציצה. גם ב'''מטה אפרים''' (תרו ח) וב'''קיצור שולחן ערוך''' (קלא ו) כתבו שבטבילה זו יש להחמיר בכך. בטעם הדבר, כתב בהערה בחידושי '''הר צבי''' (יומא פח.)<ref>ההערה מר' יוסף כהן</ref> שייתכן שטבילה זו היא מעיקר הדין, כמבואר לעיל.
בטבילת ערב יום הכיפורים, שהיא משום קרי לחלק מהדעות, כמובא ב'''רמ"א''' (או"ח תרו ד), יש שהחמירו בחציצה יותר מבכל השנה. ה'''של"ה''' (יומא, נר מצוה, רכח.) הביא מה'''ראשית חכמה''' (שער האהבה, יא) שטוב לקצוץ הצפרנים לפני טבילה זו, מדין חציצה. גם ב'''מטה אפרים''' (תרו ח) וב'''קיצור שולחן ערוך''' (קלא ו) כתבו שבטבילה זו יש להחמיר בכך. בטעם הדבר, כתב בהערה בחידושי '''הר צבי''' (יומא פח.)<ref>ההערה מר' יוסף כהן</ref> שייתכן שטבילה זו היא מעיקר הדין, כמבואר לעיל.
שורה 113: שורה 113:
טבילת עזרא בשבת
טבילת עזרא בשבת


בזמן שנהגה תקנת עזרא היה מותר לטבול גם בשבת מאחר והטבילה היתה חובה (ראה ביצה יח.), ולגבי זמננו דנו הפוסקים: ה'''מגן אברהם''' (שכו ח) כתב שמותר גם בימינו לבעל קרי לטבול בשבת, ואין בזה משום איסור נראה כמתקן, משום שמעיקר הדין אין בכך צורך וממילא אין זה מהווה תיקון, ואף לשיטת המחמירים לתפילה גם בימינו - כיון שזה נצרך רק מדרבנן אין זה נחשב תיקון. כך פירש דבריו ה'''ביאור הלכה''' (שם ד"ה אדם), והזכיר אחרונים נוספים שפסקו כך: '''עולת שבת''' (שם טו), '''אליה רבה''' (שם ה), ו'''שולחן עצי שיטים''' (ג האופה ט), וכך הכריע למעשה.  
בזמן שנהגה תקנת עזרא היה מותר לטבול גם בשבת מאחר והטבילה היתה חובה {{ויקטקסט|ביצה יח_א|ראה ביצה יח א}}, ולגבי זמננו דנו הפוסקים: ה'''מגן אברהם''' (שכו ח) כתב שמותר גם בימינו לבעל קרי לטבול בשבת, ואין בזה משום איסור נראה כמתקן, משום שמעיקר הדין אין בכך צורך וממילא אין זה מהווה תיקון, ואף לשיטת המחמירים לתפילה גם בימינו - כיון שזה נצרך רק מדרבנן אין זה נחשב תיקון. כך פירש דבריו ה'''ביאור הלכה''' (שם ד"ה אדם), והזכיר אחרונים נוספים שפסקו כך: '''עולת שבת''' (שם טו), '''אליה רבה''' (שם ה), ו'''שולחן עצי שיטים''' (ג האופה ט), וכך הכריע למעשה.  
אך ב'''ביאור הגר"א''' (שם ד"ה אדם) ניתן להבין שדעתו לאסור טבילה זו בשבת (והביאור הלכה שם הסתפק בכוונתו), מטעם שנראה כמתקן או משום חשש סחיטת השער. ואכן בספר '''מעשה רב''' (קכה) כתב שלדעת הגר"א אין לטבול לקריו בשבת, מטעם חשש סחיטה. הביאור הלכה הוסיף שייתכן כי חומרת הגר"א אמורה רק כשיכל לטבול לפני השבת, אך אם נטמא בשבת עצמה - מותר, וכתב שכך משמע בביאור הגר"א ביורה דעה (קצז ה). אך ב'''מעשה רב החדש''' (יח) הביא עדות על הגר"א שהיה מוחה בתלמידיו שטבלו בשבת, ומסתמא בכללם גם מי שנטמא בשבת, ולפי זה לכאורה לדעתו יש להימנע מטבילה גם באופן הנ"ל.
אך ב'''ביאור הגר"א''' (שם ד"ה אדם) ניתן להבין שדעתו לאסור טבילה זו בשבת (והביאור הלכה שם הסתפק בכוונתו), מטעם שנראה כמתקן או משום חשש סחיטת השער. ואכן בספר '''מעשה רב''' (קכה) כתב שלדעת הגר"א אין לטבול לקריו בשבת, מטעם חשש סחיטה. הביאור הלכה הוסיף שייתכן כי חומרת הגר"א אמורה רק כשיכל לטבול לפני השבת, אך אם נטמא בשבת עצמה - מותר, וכתב שכך משמע בביאור הגר"א ביורה דעה (קצז ה). אך ב'''מעשה רב החדש''' (יח) הביא עדות על הגר"א שהיה מוחה בתלמידיו שטבלו בשבת, ומסתמא בכללם גם מי שנטמא בשבת, ולפי זה לכאורה לדעתו יש להימנע מטבילה גם באופן הנ"ל.
כדעת המג"א פסקו גם ה'''מור וקציעה''' (שכו), ה'''באר היטב''' (שם ה); '''שולחן הטהור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9004&st=&pgnum=176 קומרנא, רס ז)], '''תוספת שבת''' (רס א), ובן איש חי (ב לך-לך טז), על פי ה'''אר"י ז"ל''' (פרי עץ חיים, שער השבת, ד; [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%99%D7%93#%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA שער הכוונות עג א]);<ref>אף בלא שראה קרי, לשם תוספת קדושה, וכל שכן אם ראה. אך הביאור הלכה שם הסתייג מכך והתיר רק בראה.</ref> '''ערוך השולחן''' (שם י) המעיד שכך המנהג, '''כף החיים''' (שם לב), לקט בקמח החדש (שם יא), '''נימוקי אורח חיים''' (שם א), '''קצות השולחן''' (קלג ד), '''ילקוט יוסף''' (שכו ח), שו"ת '''מנחת יצחק''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=46 (ט לד)], שו"ת '''אז נדברו''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=34 (י יד)], שו"ת '''שבט הלוי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1416&st=&pgnum=30 (ו כח)], שו"ת '''תשובות והנהגות''' (ב ר) שמעיד ששמע מעד ראייה שהחפץ חיים עצמו היה טובל, ו'''מי הדעת''' (צו) שמביא עדות דומה על ר' חיים מוואלוז'ין.
כדעת המג"א פסקו גם ה'''מור וקציעה''' (שכו), ה'''באר היטב''' (שם ה); '''שולחן הטהור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9004&st=&pgnum=176 (קומרנא, רס ז)], '''תוספת שבת''' (רס א), ובן איש חי (ב לך-לך טז), על פי ה'''אר"י ז"ל''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%99%D7%93#%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA (שער הכוונות עג א)];<ref>אף בלא שראה קרי, לשם תוספת קדושה, וכל שכן אם ראה. אך הביאור הלכה שם הסתייג מכך והתיר רק בראה.</ref> '''ערוך השולחן''' (שם י) המעיד שכך המנהג, '''כף החיים''' (שם לב), לקט הקמח החדש (שם יא), '''נימוקי אורח חיים''' (שם א), '''קצות השולחן''' (קלג ד), '''ילקוט יוסף''' (שכו ח), שו"ת '''מנחת יצחק''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=46 (ט לד)], שו"ת '''אז נדברו''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=34 (י יד)], שו"ת '''שבט הלוי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1416&st=&pgnum=30 (ו כח)], שו"ת '''תשובות והנהגות''' (ב ר) שמעיד ששמע מעד ראייה שהחפץ חיים עצמו היה טובל, ו'''מי הדעת''' (צו) שמביא עדות דומה על ר' חיים מוואלוז'ין.




101

עריכות