101
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:טבילת עזרא"
אין תקציר עריכה
| שורה 23: | שורה 23: | ||
אפשרות ההיטהרות בשפיכת תשעה קבין, לבריא ולחולה | אפשרות ההיטהרות בשפיכת תשעה קבין, לבריא ולחולה | ||
בברייתא המובאת בסוגיה (כב.) מובאת אפשרות לבעל קרי לשפוך על גופו תשעה קבין מים, ולהיטהר בכך לא טבילה (לעניין תורה ותפילה בלבד). לכל הדעות קולא זו מיועדת לבריא שראה קרי לאונסו, אלא שנחלקו אמוראים האם זהו חיוב מתקנת עזרא (דעת אביי) או חיוב מאוחר יותר, אך תקנת עזרא לא כללה כלל את הרואה לאונסו (דעת רבא). מלבד זאת, נחלקו אמוראים לגבי חולה: לדעת רב דימי דינו כדין הבריא, שה'מרגיל'(דהיינו המשמש מיטתו) חייב בטבילה, והרואה לאונסו חייב בתשעה קבין; ולדעת רב אסי - 'חולה המרגיל'חייב בתשעה קבין ולא בטבילה, וחולה שראה לאונסו פטור מכלום. במסקנת הסוגיה פוסק רבא שבריא בין מרגיל ובין לאונסו חייב בטבילה, וחולה -המרגיל חייב בתשעה קבין, והרואה לאונסו פטור מכלום. | בברייתא המובאת בסוגיה (כב.) מובאת אפשרות לבעל קרי לשפוך על גופו תשעה קבין מים, ולהיטהר בכך לא טבילה (לעניין תורה ותפילה בלבד). לכל הדעות קולא זו מיועדת לבריא שראה קרי לאונסו, אלא שנחלקו אמוראים האם זהו חיוב מתקנת עזרא (דעת אביי) או חיוב מאוחר יותר, אך תקנת עזרא לא כללה כלל את הרואה לאונסו (דעת רבא). מלבד זאת, נחלקו אמוראים לגבי חולה: לדעת רב דימי דינו כדין הבריא, שה'מרגיל'(דהיינו המשמש מיטתו) חייב בטבילה, והרואה לאונסו חייב בתשעה קבין; ולדעת רב אסי - 'חולה המרגיל'חייב בתשעה קבין ולא בטבילה, וחולה שראה לאונסו פטור מכלום. במסקנת הסוגיה פוסק רבא שבריא בין מרגיל ובין לאונסו חייב בטבילה, וחולה - המרגיל חייב בתשעה קבין, והרואה לאונסו פטור מכלום. כך גירסת הגמרא שלפנינו וכן נראה מדברי ה'''רמב"ם''' (הל' תפילה ד ו), אך ישנה גירסה לפיה רבא פוסק שחולה המרגיל חייב רק בתשעה קבין, כדעת רב אסי, וכך גורסים '''בה"ג''' (א ג), ה'''רשב"א''' (כב: ד"ה אמר), ו'''ראבי"ה''' (א סח). | ||
בברייתא נאמר שהקולא של תשעה קבין מועילה רק כדי ללמוד לעצמו, אך כדי ללמד אחרים או להוציאם ידי חובתם - תמיד צריך טבילה, ונחלקו אמוראים האם כן הוא גם בחולה לאונסו, או שלדידו די בתשעה קבין אפילו בכגון זה. | בברייתא נאמר שהקולא של תשעה קבין מועילה רק כדי ללמוד לעצמו, אך כדי ללמד אחרים או להוציאם ידי חובתם - תמיד צריך טבילה, ונחלקו אמוראים האם כן הוא גם בחולה לאונסו, או שלדידו די בתשעה קבין אפילו בכגון זה. | ||
בסוגיה (שם) מסופר כי נחום איש גמזו ותלמידו ר' עקיבא נמנעו מלפרסם הלכה זו של טהרה בתשעה קבין, "כדי שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים"; מאידך ישנה שם דעה שהתנא בן-עזאי דווקא פירסם קולא זו, כדי למנוע ביטול תורה וביטול פריה ורביה. | בסוגיה (שם) מסופר כי נחום איש גמזו ותלמידו ר' עקיבא נמנעו מלפרסם הלכה זו של טהרה בתשעה קבין, "כדי שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים"; מאידך ישנה שם דעה שהתנא בן-עזאי דווקא פירסם קולא זו, כדי למנוע ביטול תורה וביטול פריה ורביה. | ||
ה'''ביאור הלכה''' (פח ד"ה וכן) כתב (ע"פ '''רש"י''' ד"ה אפשר) שלעניין זה גם | ה'''ביאור הלכה''' (פח ד"ה וכן) כתב (ע"פ '''רש"י''' ד"ה אפשר) שלעניין זה גם חלוש מוגדר כ'חולה'. | ||
פסיקת ההלכה בתלמוד | פסיקת ההלכה בתלמוד | ||
רב נחמן בר יצחק מעיד כי מנהג העולם הוא כדעת ר' יהודה בן בתירא הסובר, כאמור, שבעל קרי מותר בדברי תורה. בדומה לכך מעיד האמורא זעירי ש"בטלוה לטבילותא" - ביטלו את תקנת טבילת עזרא. אך בהמשך הסוגיה רבא מכריע בעניין אפשרות ההיטהרות בתשעה קבין לבריא וחולה (כמובא לעיל) ומכך משמע שלדעתו התקנה עודנה קיימת, ושלא כאמוראים הנ"ל. כך אמנם הבינו '''בה"ג''' () ו'''רש"י''' (כב: ד"ה אמר רבא), וכתב שלהלכה נוקטים כדעת רב נחמן בר יצחק. אך בחידושי ה'''רשב"א''' (כב: ד"ה) כתב שרבא אמר את הכרעתו כלפי אלו המחמירים על עצמם לנהג כתקנת עזרא אע"פ שבטלה, אך לכל הדעות התקנה אינה נוהגת בימינו מעיקר הדין. | רב נחמן בר יצחק מעיד כי מנהג העולם הוא כדעת ר' יהודה בן בתירא הסובר, כאמור, שבעל קרי מותר בדברי תורה. בדומה לכך מעיד האמורא זעירי ש"בטלוה לטבילותא" - ביטלו את תקנת טבילת עזרא. אך בהמשך הסוגיה רבא מכריע בעניין אפשרות ההיטהרות בתשעה קבין לבריא וחולה (כמובא לעיל) ומכך משמע שלדעתו התקנה עודנה קיימת, ושלא כאמוראים הנ"ל. כך אמנם הבינו '''בה"ג''' (א ג) ו'''רש"י''' (כב: ד"ה אמר רבא), וכתב שלהלכה נוקטים כדעת רב נחמן בר יצחק. אך בחידושי ה'''רשב"א''' (כב: ד"ה) כתב שרבא אמר את הכרעתו כלפי אלו המחמירים על עצמם לנהג כתקנת עזרא אע"פ שבטלה, אך לכל הדעות התקנה אינה נוהגת בימינו מעיקר הדין. | ||
שיטת הרמב"ם - שתי תקנות | שיטת הרמב"ם - שתי תקנות | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
ה'''רי"ף''' (יג: מדפיו) הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי '''רב האי גאון''' שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים [=מקווה] אין מתפללין עד שירחצו". '''תלמידי רבינו יונה''' על אתר מעירים שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה.<ref>נראה מדבריהם שלא גרסו בדברי רב האי "אע"פ שאין להם מים", שכן לגירסה זו מוכח שהרחיצה שמזכיר רב האי היא בתשעה קבין.</ref> כך נראה שהבין בדעת רב האי גם בעל '''העיטור''' (סוף הלכות מילה). מאידך, ה'''ראב"ד''' (בהשגותיו על בעל המאור, ברכות יב. מדפי הרי"ף, ד"ה יצא בדיעבד), '''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחווה ג ג), ו'''האשכול''' (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירשו את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן בפסקי ה'''רא"ש''' (ג כא) הביא את דברי הרי"ף כצורתם. ה'''ראב"ד''' (שם) אף נוטה להחמיר כדעת רב האי, ומביא לה סימוכין מעדות התלמוד על רב נחמן שהתקין כלי המכיל תשעה קבין לצורך היטהרות בעלי קריין. | ה'''רי"ף''' (יג: מדפיו) הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי '''רב האי גאון''' שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים [=מקווה] אין מתפללין עד שירחצו". '''תלמידי רבינו יונה''' על אתר מעירים שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה.<ref>נראה מדבריהם שלא גרסו בדברי רב האי "אע"פ שאין להם מים", שכן לגירסה זו מוכח שהרחיצה שמזכיר רב האי היא בתשעה קבין.</ref> כך נראה שהבין בדעת רב האי גם בעל '''העיטור''' (סוף הלכות מילה). מאידך, ה'''ראב"ד''' (בהשגותיו על בעל המאור, ברכות יב. מדפי הרי"ף, ד"ה יצא בדיעבד), '''רבינו ירוחם''' (תולדות אדם וחווה ג ג), ו'''האשכול''' (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירשו את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן בפסקי ה'''רא"ש''' (ג כא) הביא את דברי הרי"ף כצורתם. ה'''ראב"ד''' (שם) אף נוטה להחמיר כדעת רב האי, ומביא לה סימוכין מעדות התלמוד על רב נחמן שהתקין כלי המכיל תשעה קבין לצורך היטהרות בעלי קריין. | ||
שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין. | שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין. | ||
'''רב האי''' אף מבאר בתשובה (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמד) כי מי שאינו יכול אפילו לרחוץ, אין לו להתפלל, ומעיד שכך נהג רב אהרן גאון. | '''רב האי''' אף מבאר בתשובה (אוצר הגאונים - לוין, תשובות, קמד) כי מי שאינו יכול אפילו לרחוץ, אין לו להתפלל, ומעיד שכך נהג רב אהרן גאון. על פי זה כתב בספר '''האגודה''' שרב האי "החמיר מאוד בטבילת בעל קרי". כרב האי, גם רש"י ב'''ספר האורה''' (א, דין בעל קרי) מעיד שהמנהג לרחוץ בתשעה קבין לצורך תפילה. | ||
'''רבינו חננאל''' (ד"ה תניא וד"ה היה עומד) סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך גם כתבו בשמו '''רבינו תם''' בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, '''תוספות''' (חולין קכב: דה לגבל); ספר '''המנהיג''' (הל' צום כיפור, עב); ו'''פסקי רי"ד''' () בשמו ובשם רבינו ברוך. מפשטות דברי ראשונים אלו נראה כי דעת רבינו חננאל שצריך לדווקא טבילה ולא נתינת תשעה קבין, אך בדברי רבינו חננאל עצמו () מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים נה) מציע ליישב זאת, שלכתחילה צריך טבילה, ורק מי שאין באפשרותו לטבול יכול להיטהר בתשעה קבין. | '''רבינו חננאל''' (ד"ה תניא וד"ה היה עומד) סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך גם כתבו בשמו '''רבינו תם''' בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, '''תוספות''' (חולין קכב: דה לגבל); ספר '''המנהיג''' (הל' צום כיפור, עב); ו'''פסקי רי"ד''' () בשמו ובשם רבינו ברוך. מפשטות דברי ראשונים אלו נראה כי דעת רבינו חננאל שצריך לדווקא טבילה ולא נתינת תשעה קבין, אך בדברי רבינו חננאל עצמו () מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים נה) מציע ליישב זאת, שלכתחילה צריך טבילה, ורק מי שאין באפשרותו לטבול יכול להיטהר בתשעה קבין. | ||
| שורה 110: | שורה 110: | ||
בספר '''מי הדעת''' (צז - ק) כתב שתפילה בטהרה ודאי עדיפה על תפילה כותיקין. | בספר '''מי הדעת''' (צז - ק) כתב שתפילה בטהרה ודאי עדיפה על תפילה כותיקין. | ||
לגבי דחיית ק"ש לאחר סוף הזמן הראשון (ג' שעות מעלה"ש) כדי לקרותה בטהרה, דעת החלקת יהושע (ו ה?) שמוטב לקרותה בטהרה ולסמוך על הזמן השני, ומאידך דעת שו"ת דברי יציב (או"ח נז) שיש לקרותה בזמן המוקדם אף קודם הטבילה. | לגבי דחיית ק"ש לאחר סוף הזמן הראשון (ג' שעות מעלה"ש) כדי לקרותה בטהרה, דעת החלקת יהושע (ו ה?) שמוטב לקרותה בטהרה ולסמוך על הזמן השני, ומאידך דעת שו"ת דברי יציב (או"ח נז) שיש לקרותה בזמן המוקדם אף קודם הטבילה. | ||
טבילת עזרא בשבת | |||
המגן אברהם (שכו ח) כתב שמותר בימינו לבעל קרי לטבול בשבת, ואין בזה משום איסור נראה כמתקן, משום שאין זו חובה, ואף לשיטת המחמירים לתפילה גם בימינו - כיון שזה נצרך רק מדרבנן אין זה נחשב תיקון. כך פירש דבריו הביאור הלכה (שם ד"ה אדם), והזכיר אחרונים נוספים שפסקו כך: עולת שבת (שם טו), אליה רבה (שם ה), ושולחן עצי שיטים (ג האופה ט), וכך הכריע למעשה. | |||
אך בביאור הגר"א (שם ד"ה אדם) ניתן להבין שדעתו לאסור טבילה זו בשבת (והביאור הלכה שם הסתפק בכוונתו), מטעם שנראה כמתקן או משום חשש סחיטת השער. ואכן בספר מעשה רב (קכה) כתב שלדעת הגר"א אין לטבול לקריו בשבת, מטעם חשש סחיטה. | |||
כדעת המג"א פסקו גם המור וקציעה (שכו), הבאר היטב (שם ה), שולחן הטהור (קומרנא, רס ז) ותוספת שבת (רס א) על פי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים, שער השבת, ד; שער הכוונות עג א), ערוך השולחן (שם י) המעיד שכך המנהג, כף החיים (שם לב), קצות השולחן (קלג ד), שו"ת מנחת יצחק (ח לד), אז נדברו | |||