הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:טבילת עזרא"

נוספו 1,008 בתים ,  23:48, 7 במאי 2018
אין תקציר עריכה
שורה 31: שורה 31:
היחס לתקנה בדברי הראשונים
היחס לתקנה בדברי הראשונים


הרי"ף על אתר הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי רב האי גאון שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין [...] אין מתפללין עד שירחצו". רבינו יונה על אתר מעיר שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה. כך הבין בדעת רב האי גם בעל העיטור (סוף הלכות מילה) והוסיף בשמו שגם בברכות אסור לפני טבילה. גם מדברי האור זרוע (חלק א סי' קיז) נראה שלתפילה צריך טבילה, וכן כתב האגור (קלב) בשמו, אלא שמביא מח' לעניין ברכות, שהגאונים מר צמח ומר רב עמרם פוטרים לגמרי ורב האי מחייב לברכות ור שמואל אבן גמוע בשם הרי"ף מחייב לתפילה ופוטר לברכות. המאורות פסחים ז. בשם ר אפרים, לתפילה וברכות אסור.
כל ראשונים פסקו להלכה כדעת רבי יהודה בן בתירא וזעירי, אך נחלקו אם ההיתר מצומצם רק לדברי תורה או שזהו היתר גורף.
גם רבינו חננאל סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, וכהבנה שצריך דווקא טבילה. כך כתבו בשמו ספר המנהיג (הל' צום כיפור סוף סי' עחעב\שסד-ה) ספר הישר (שצא) והסכים עימו, תוספות (חולין קכב: דה לגבל); פסקי רי"ד בשמו ובשם רבינו ברוך.  
 
מאידך, האשכול (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירש את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן הרא"ש (ברכות פ"ג סי' כ"א) הביא את דברי הרי"ף כצורתם.  בהג (סי א פרק ג) המנהג להקל בתפילה. החינוך קפ פוטר לגמרי אך משבח.    האגור (סי' קלב).
שיטת הסוברים כי התקנה בתקפה לגבי תפילה
 
הרי"ף על אתר הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי רב האי גאון שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין [...] אין מתפללין עד שירחצו". רבינו יונה על אתר מעיר שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה. כך הבין בדעת רב האי גם בעל העיטור (סוף הלכות מילה). מאידך, האשכול (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירש את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן הרא"ש (ברכות פ"ג סי' כ"א) הביא את דברי הרי"ף כצורתם.
שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין.  
שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין.  
רוב הראשונים לא הזכירו את החילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה פרשנית זו - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה (הרשב"א הריטב"א המאירי), ונקטו כדעה המקילה, ומוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו נתינת תשעה קבין.הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי (יומא ח א).מהר"ם פראג רכא - מסקנתו שביטלו אף לתפילה.רוקח שכא - ברכות ודת מותר, תפילה אסור.ארחות חיים הלכות תפילה סי' לב בשם הרש שצריך תשעה קבין לתפילה. ההשלמה והרשבץ ד"ה אר"נ סוברים שלא צריך גם ט קבין, משמע גם לתפילה.


רבינו חננאל סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך כתבו בשמו רבינו תם בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, תוספות (חולין קכב: דה לגבל); ספר המנהיג (הל' צום כיפור סוף סי' עחעב\שסד-ה); פסקי רי"ד בשמו ובשם רבינו ברוך. האור זרוע (א קיז) מביא ציטוט מפירוש ר"ח ובו מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף.
ראשונים נוספים נקטו גם הם להחמיר לגבי תפילה: הרוקח (שכא); ארחות חיים (הלכות תפילה ל"ב) בשם הר"ש שצריך תשעה קבין לתפילה.
מבין הראשונים שהחמירו בתפילה, נחלקו בדין ברכות: ה'''אגור''' (קלב) והעיטור (שם) כתבו שרב האי מחייב לברכות כמו לתפילה. כך כתב גם ספר המאורות (פסחים ז.) בשם רבינו אפרים. מאידך, דעת ר' שמואל אבן גמוע בשם הרי"ף (מובא באגור שם) שברכות דינן כדברי תורה, וכן דעת הרוקח (שם).
שיטת הסוברים כי התקנה בטלה לגמרי
בה"ג (סי א פרק ג) כתב שהמנהג להקל בתפילה. וכן דעת הגאונים רב צמח ורב עמרם (הובאה דעתם באגור קל"ב) פוטרים לגמרי 
ראשונים נוספים  (הרשב"א הריטב"א המאירי)לא הזכירו את החילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה הפרשנית הנ"ל - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה, ונקטים כאפשרות המקילה, שגם בתשעה קבין אין צורך, בין לתורה ובין לתפילה. הם מוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו אפילו נתינת תשעה קבין. הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי (יומא ח א).כך פסק להלכה גם מהר"ם מרוטנברג (שו"ת דפוס פראג, רכא) במסקנת דבריו, וכן ההשלמה (ד"ה אר"נ) והרשבץ (ד"ה אר"נ), ע"פ גירסתם בגמרא "נהוג עלמא ... כר' יהודה בן בתירא בטבילה" (ולא כגירסתנו "בדברי תורה", שמותירה מקום להחמיר בתפילה). או"ז בשם ר יצחק בר שמואל שמותר הכל. פסקי רי"ד. בעל ספר החינוך (ק"פ) אפוטר לגמרי אך משבח. 
שיטת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם


פסיקת ההלכה בשולחן ערוך והאחרונים
פסיקת ההלכה בשולחן ערוך והאחרונים
101

עריכות