66
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:בישול בכלי ראשון ושני"
אין תקציר עריכה
| שורה 60: | שורה 60: | ||
המקור לדבריו הוא '''בפרמ"ג''' שהבין כך '''מהמג"א''' (אור"ח סי' תמז אות ט) לעניין פסח שאנו רואים שעירוי מכלי שני אינו ככלי שני משמע שבכלי שלישי הוא לא מבשל כלל אפילו קלי בישול<br /> | המקור לדבריו הוא '''בפרמ"ג''' שהבין כך '''מהמג"א''' (אור"ח סי' תמז אות ט) לעניין פסח שאנו רואים שעירוי מכלי שני אינו ככלי שני משמע שבכלי שלישי הוא לא מבשל כלל אפילו קלי בישול<br /> | ||
'''החזו"א''' (סימן נב אות יט) חולק וסובר שאין חילוק בין שני לשלישי כיוון שבגמ' לא מצינו חילוק כזה אלא רק חילוק בין כלי ראשון לשני ובין יס"ב לאיס"ב<br /> | '''החזו"א''' (סימן נב אות יט) חולק וסובר שאין חילוק בין שני לשלישי כיוון שבגמ' לא מצינו חילוק כזה אלא רק חילוק בין כלי ראשון לשני ובין יס"ב לאיס"ב<br /> | ||
עירוי | |||
בירושלמי : "מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה? ר' יונה אמר: אסור, וערוי ככלי ראשון הוא. חיליה (=כוחו וראייתו) דר' יונה מן הדא: 'אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח' (הכוונה לברייתא לעיל בזבחים). א"ר יוסי: תמן כלי חרס בולע (שם מדובר על כלי חרס שבולע בקלות ואפילו בערוי), (אבל) תבלין אינן מתבשלין. התיב ר' יוסי בי רבי בון: והתני 'אף בכלי נחושת כן', (וכי) אית לך למימר כלי נחושת בולע?!". | |||
ומשתיקתו של ר' יוסי משמע שעירוי ככלי ראשון אומנם הרשב"א והר"ן הסבירו שרק לעניין בליעת איסורים ר' יוסי מודה אומנם לעניין שבת ע"פ המשך הירושלמי שהובא לעיל שסובר "אין לך בשול ברור אלא שהאור מהלך תחתיו" שמשמע שעירוי ככלי שני. | |||
בבלי ישנם מספר גמרות סותרות: | |||
1. במסכת שבת משנה. האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי.וכן ראינו "וכל שלא בא בחמין מלפני השבת - מדיחין אותו בחמין בשבת." תוס' מסביר שאין מכאן אפשרות להוכיח לשום צד כיוון שאפשר לדייק מהרישא שעירוי ככלי שני ומהסיפא שעירוי ככלי ראשון וכן מהמשנה השניה אפשר להסביר מדיחין מכלי ראשון ואפשר להסביר שמדיחין הכוונה מכלי שני (וכן תבלין ניתן להסביר שנותן קודם תבלין ואח"כ מים או שנותן מים ואח"כ תבלין) | |||
2. בפסחים לעניין איסור שנפל לתוך התר איתמר: חם לתוך חם - דברי הכל- אסור. צונן לתוך צונן - דברי הכל מותר. חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם; רב אמר: עילאה גבר, ושמואל אמר: תתאה גבר." ומסקנת הגמ' שתתאה גבר ומשמע שכלי שני לא מבשל שאם היה מבשל אז איסור רותח היה צריך לאסור מאכל שנשפך אליו שהרי הוא ככלי ראשון כל זמן שלא נוגע בדפנות הכלי. | |||
3. במסכת זבחים לעניין כלי שבישלו בו קודשים שצריך הגעלה כיוון שהקודשים הבלועים בסיר הם פיגול שעבר זמנם אומרת הגמ' "ת"ר אשר תבושל בו - אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מנין? ת"ל: ואשר תבושל בו ישבר." ומשמע שעירוי מבשל ככלי ראשון. | |||
נחלקו הראשונים כיצד להסביר את הגמרות | |||
1. שיטת רשב"ם- עירוי ככלי שני- המקור שלו מהגמ' בפסחים שתתאה גבר. את הגמ' בזבחים מסביר הריטב"א שאומנם כלי שני מבשל אבל רק לעניין איסורים כיוון שזה שני גדרים שונים באיסורים צריך שיבליע ויפליט וזה עניין של רמת חום ושם אפילו כלי שני אם הוא רותח מבשל ולשבת צריך שיעשה מעשה בישול וקי"ל כלי שני לא מבשל. וכך סוברים גם הר"ן רמב"ן רשב"א וריטב"א | |||
2. שיטת ר"ת – עירוי ככלי ראשון- את סברת ר"ת בכלי שני ראינו לעיל שהמגע בדפנות של הכלי הם שהופכות אותו לכלי שני א"כ בעירוי האוכל לא נגע בדפנות הכלי והוא עדיין מבשל ומביא ראיה לדבריו מהגמ' בזבחים לעיל. את סוגיית " תתאה גבר" מסבירים הראשונים בשיטתו. | |||
א. יש חילוק בין עירוי שלא נפסק הקילוח שהוא ככלי ראשון לעירוי שפסק הקילוח שדינו ככלי שני | |||
ב. תוס' מחלק בין עירוי של נוזל שדינו ככלי ראשון לעירוי של יבש שעליו אמרנו שתתאה גבר | |||
3. שיטת תוס'- עירוי מבשל כדי קליפה- וראיתו מכח שהגמ' בפסחים שדנה בדעת שמואל שתתאה גבר אומרת "חם לתוך צונן מדיח. כיון דחם הוא, אדמיקר ליה אי אפשר דלא בלע פורתא, קליפה מיהא ניבעי!" כלומר אע"פ שתתאה גבר עד שנצטנן הוא בישל משהו שזה כדי קליפה | |||
להלכה נפסק כשיטה אמצעית שמבשל כדי קליפה אלא שאם נפסק הקילוח יש גם להקל ככלי שני שגם ר"ת מודה בזה. | |||