הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"

נוספו 1,061 בתים ,  14:49, 30 במאי 2016
אין תקציר עריכה
שורה 91: שורה 91:




מה"מנחת ברוך" (שם) מתבאר שיסוד המחלוקת הוא בחקירה כיצד להתייחס לחמץ נוקשה: האם הוא בכלל איסור חמץ אלא שהתורה הקלה בו (כך הבינה סיעת הגר"א) או שהוא כלל אינו מוגדר כחמץ (הבנת המנחת ברוך). הנפק"מ המרכזית מחקירה זו היא ביחס לאיסור "בל יראה" (השהיית חמץ) בחמץ נוקשה: לגר"א וסיעתו- איסור זה קיים בחמץ נוקשה, שהרי חמץ גמור הוא, ואילו ל"מנחת ברוך" אין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה, משום שאינו בכלל חמץ.
מה"מנחת ברוך" (שם) מתבאר שיסוד המחלוקת הוא בחקירה כיצד להתייחס לחמץ נוקשה: האם הוא בכלל איסור חמץ אלא שהתורה הקלה בו (כך הבינה סיעת הגר"א) או שהוא כלל אינו מוגדר כחמץ (הבנת המנחת ברוך). הנפק"מ המרכזית מחקירה זו היא ביחס לאיסור "בל יראה" (השהיית חמץ) בחמץ נוקשה: לגר"א וסיעתו- איסור זה קיים בחמץ נוקשה, שהרי חמץ גמור הוא, ואילו ל"מנחת ברוך" אין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה, משום שאינו בכלל חמץ. נפק"מ נוספות: האם קיימת בחמץ נוקשה מצות 'תשביתו', דין חמץ נוקשה מחצות יום יד' ניסן והלאה ודין חמץ נוקשה במנחות. [הערה: דברי המנחת ברוך כאן אמורים להלכה- כפוסקים שאין מלקות בחמץ נוקשה, משא"כ לפוסקים שיש מלקות בחמץ נוקשה, מודה המנחת ברוך שחמץ נוקשה הוא בכלל חמץ, כעולה מדבריו בסימן מח ענף ב].




שורה 106: שורה 106:


===הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך"===
===הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך"===
המנחת ברוך (מ"ז) כתב בדעת הרי"ף (שהעתיק המשנה והברייתא מבלי לציין שאחת מהן אינה להלכה), שאין סתירה בין חכמים בברייתא לבין המשנה: כשהמשנה אמרה שחמץ נוקשה ותערובת חמץ הם 'באזהרה', היא לא אמרה שהם במלקות! אלא לומר שמאכלים אלו אסורים מדאורייתא (ללא מלקות). מאידך, גם חכמים בברייתא לא התכוונו לומר בביטוי 'לא כלום' שאין איסור תורה באכילתו, אלא רק לומר שאין מלקות. לפי שיטה זו (לדידה "לא תאכלו" לא מתייחס לחמץ נוקשה) ייתכנו שני מקורות לאיסור בתורה: 1) לאו הבא מכלל עשה של "תאכלו מצות" (=ולא חמץ)- כן כתב ה'''רשב"ץ''' בספר 'זוהר הרקיע' (עשה מ) בשם הירושלמי, ו'''המנחת ברוך''' (מ"ו) עפ"י הבבלי (ועל דרך זו כ' בשו"ת '''משכנות יעקב''' (קמג)). 2)יתור המילה 'כל' בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו, מרבה איסור אכילה בחמץ נוקשה אעפ"י שלא נתרבו בו מלקות (כמו שהתרבה איסור חצי שיעור מן התורה מכוח יתור המילה 'כל' בפסוק "כל חלב לא תאכלו", למרות שאין בו מלקות)- כ"כ ה'''מנחת ברוך''' (מ"ה מ"ז) בשם הירושלמי ובדעת ר' יוחנן בבבלי.  
המנחת ברוך (מ"ז) מחדש שפרשנות הגמ' (מג א) בדברי המשנה, שחמץ נוקשה הוא 'באזהרה' היא שיש חיוב מלקות בחמץ נוקשה (וממילא העמידה את המשנה כר"מ שמחייב מלקות) אינה מוסכמת באמוראים! לדעתו, שיטת ר' יוחנן היא שכשהמשנה אמרה שחמץ נוקשה ותערובת חמץ הם 'באזהרה', היא לא אמרה שהם במלקות, אלא לומר שמאכלים אלו אסורים מדאורייתא ללא מלקות (וא"כ אין להעמיד את המשנה כר"מ שמחייב מלקות)! המנחת ברוך מדקדק מהרי"ף, שהעתיק המשנה והברייתא מבלי לציין שאחת מהן אינה להלכה, שאין סתירה בין חכמים בברייתא לבין המשנה: כיוון שהמשנה מתפרשת כדברי ר' יוחנן- ש'אזהרה' פירושה איסור ללא מלקות, ומאידך גם חכמים בברייתא לא התכוונו לומר בביטוי 'לא כלום' שאין איסור תורה באכילתו, אלא רק לומר שאין מלקות. לפי שיטה זו (לדידה "לא תאכלו" לא מתייחס לחמץ נוקשה) ייתכנו שני מקורות לאיסור בתורה: 1) לאו הבא מכלל עשה של "תאכלו מצות" (=ולא חמץ)- כן כתב ה'''רשב"ץ''' בספר 'זוהר הרקיע' (עשה מ) בשם הירושלמי, ו'''המנחת ברוך''' (מ"ו) עפ"י הבבלי (ועל דרך זו כ' בשו"ת '''משכנות יעקב''' (קמג)). 2)יתור המילה 'כל' בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו, מרבה איסור אכילה בחמץ נוקשה אעפ"י שלא נתרבו בו מלקות (כמו שהתרבה איסור חצי שיעור מן התורה מכוח יתור המילה 'כל' בפסוק "כל חלב לא תאכלו", למרות שאין בו מלקות)- כ"כ ה'''מנחת ברוך''' (מ"ה מ"ז) בשם הירושלמי (ובדעת ר' יוחנן בבבלי כנ"ל).  


===בעל המאור===  
===בעל המאור===  
134

עריכות