הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"

חמץ נוקשה (עריכה)

גרסה מ־14:23, 11 במאי 2016

נוספו 37 בתים , 14:23, 11 במאי 2016

אין תקציר עריכה

זיו

134

עריכות

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
-'''מקור המושג'''
+== '''מקור המושג''' ==
 '''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח". לדעת רש"י (ד"ה "ואלו") הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו. המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים".
@@ שורה 15: / שורה 17: @@
-'''הגדרת המושג'''
+== '''הגדרת המושג''' ==
+בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב. ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא").  לדעת '''המג"א''' (או"ח סי' תמ"ב א') וה'''פמ"ג''' (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ב) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" (סימן מ"ד) אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ.
-בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב. ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא").  לדעת '''המג"א''' (או"ח סי' תמ"ב א') וה'''פמ"ג''' (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ב) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" (סימן מ"ד) אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ [.
+== '''סיבת הפטור והיחס לחמץ נוקשה כחמץ''' ==
-'''סיבת הפטור והיחס לחמץ נוקשה כחמץ'''
@@ שורה 27: / שורה 33: @@
-'''שיטות הראשונים להלכה'''
+== '''שיטות הראשונים להלכה'''
+ ==
 בראשונים מצאנו כמה שיטות מרכזיות בעניין חמץ נוקשה (וביחס בינו לבין תערובת חמץ):
@@ שורה 51: / שורה 59: @@
 '''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שהוא מדרבנן, משום שהוא "שלא כדרך אכילתו".
-'''הלכה למעשה:'''
+== '''הלכה למעשה''' ==
 ה'''ב"י''' (או"ח סוף סימן תמ"ז) הביא משו"ת הריב"ש שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה אחר הפסח משום שלא עבר בהשהייתו איסור תורה, וכן פסק ב'''שו"ע''' (תמז יב). ה'''מג"א'''(תמב א) הוכיח מכך שלמחבר איסור אכילתו של חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. אך '''הפמ"ג''' (בפתיחה הכוללת שם ס"ז)דחה ראיה זו. לדעתו ייתכן לומר בדעת המחבר שאיסור השהית חמץ נוקשה הוא אכן מדרבנן, ברם איסור אכילתו הוא מדאוריתא.
 '''המשנ"ב''' (שם קז ובהרחבה בסי' תמב ב) ה'''"כף החיים"''' (רס) וה'''"שתילי זיתים"''' (לט) ביארו שטעם השו"ע הוא שחמץ נוקשה אסור מדרבנן, וכטעם הריב"ש עצמו (וכשיטת הרמב"ן בדעת הרי"ף שהובאה בהקדמה).
 ב'''"כף החיים"''' (שם) העיר שה"אבן העוזר" וה"משכנות יעקב" הוכיחו שדעת הרי"ף והרמב"ם שחמץ נוקשא אסור מן התורה, וצידדו כן להלכה, אבל דעת שאר הפוסקים- ראשונים ואחרונים- אינו כן, אלא כפסק השו"ע.