134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 109: | שורה 109: | ||
===בעל המאור=== | ===בעל המאור=== | ||
בעה"מ (על הרי"ף שם) פוסק כסתם המשנה שבראש הפרק: שעל חמץ נוקשה עובר בלאו, והאוכלו חייב מלקות (כמו בתערובת חמץ). מהמשנה בדף מח ב, ממנה הסיק הרמב"ן שרבי סתם במסקנתו שהאוכל חמץ נוקשה פטור, מביא בעה"מ ראיה לשיטתו: בסוף המשנה מובאת שיטת ר"מ בעניין הגדרת המושג 'שיאור', תחת ה'תוית' "וחכמים אומרים". מהשימוש ב'תוית' זו לומד בעה"מ שרבי נתכוון לפסוק כרבי מאיר. אלא שלפי בעה"מ רבי התכוון לפסוק כר"מ בכל הדינים שבמשנה (כולל המלקות בחמץ נוקשה וק"ו לתערובת חמץ). | בעה"מ (על הרי"ף שם) פוסק כסתם המשנה שבראש הפרק: שעל השהיית חמץ נוקשה עובר בלאו, והאוכלו חייב מלקות (כמו בתערובת חמץ). מהמשנה בדף מח ב, ממנה הסיק הרמב"ן שרבי סתם במסקנתו שהאוכל חמץ נוקשה פטור, מביא בעה"מ ראיה לשיטתו: בסוף המשנה מובאת שיטת ר"מ בעניין הגדרת המושג 'שיאור', תחת ה'תוית' "וחכמים אומרים". מהשימוש ב'תוית' זו לומד בעה"מ שרבי נתכוון לפסוק כרבי מאיר. אלא שלפי בעה"מ רבי התכוון לפסוק כר"מ בכל הדינים שבמשנה (כולל המלקות בחמץ נוקשה וק"ו לתערובת חמץ). | ||
===הראב"ד=== | ===הראב"ד=== | ||
| שורה 117: | שורה 117: | ||
=='''שיטת הרמב"ם'''== | =='''שיטת הרמב"ם'''== | ||
===הסוברים שלרמב"ם | ===הסוברים שלרמב"ם האוכל חמץ נוקשה חייב מלקות=== | ||
בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי, על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי, על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | ||
| שורה 124: | שורה 124: | ||
אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" (ולהבנת הצל"ח הכוונה פטור מכרת אך חייב מלקות), שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג). | אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה רואים שהבין שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב א ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" (ולהבנת הצל"ח הכוונה פטור מכרת אך חייב מלקות), שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג). | ||
בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא) לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") וה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו). | בסוף התשובה טוען ר"א שהרמב"ם התייחס ל'קולן של סופרים'. הוא מצטט את ההלכה בהל' חו"מ (ד יא) לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בניירות שדבקום בחמץ (שהוא פירוש 'קולן של סופרים')ובבגדים שנתכבסו בחיטה, משום שצורת החמץ אינה עומדת. ר"א מדקדק מנימוקו של הרמב"ם להלכה זו, שכאשר צורת החמץ עדיין עומדת, קיים איסור בל יראה ובל ימצא. כך דקדקו מהרמב"ם גם '''הרב המגיד''' (על הלכה זו), ה'''גר"א''' (או"ח תמ"ב א ד"ה "עוברים עליו") וה'''מרדכי''' (בפסחים תקצ"ו). [אמנם אין מכאן ראיה לעניין אכילת חמץ נוקשה כמו שנבאר לקמן את שיטת הגר"א]. | ||
===שיטת רבנו מנוח=== | ===שיטת רבנו מנוח (אין בל יראה אך יש איסור אכילה)=== | ||
רבנו מנוח בפירושו להל' חו"מ (ד יא), ממנה הביא ר"א בן הרמב"ם ראיה שחמץ נוקשה אסור בבל יראה, מגיע להבנה הפוכה | רבנו מנוח בפירושו להל' חו"מ (ד יא), ממנה הביא ר"א בן הרמב"ם ראיה שחמץ נוקשה אסור בבל יראה, מגיע להבנה הפוכה בדעת הרמב"ם: לרמב"ם אין איסור בל יראה וב"י בחמץ נוקשה אלא איסור אכילה בלבד. לפי פירושו, בהלכה זו מביא הרמב"ם את דין חמץ נוקשה עצמו, כולל הנימוק. כלומר: לדעתו כאן הזכיר הרמב"ם את דין המשנה ב'קולן של סופרים'. אלא שבניגוד להבנה הרגילה ברמב"ם הוא מסביר שלרמב"ם הביטוי "אלו עוברין" במשנה משמעו (עכ"פ ביחס לקולן ושאר חמץ נוקשה) איסור אכילה בלבד (וכשיטת ר"ת שהובא בתחילת המאמר). | ||
לפירושו הנימוק שכתב הרמב"ם: "שאין צורת החמץ עומדת"- הוא ההגדרה למושג "חמץ נוקשה". | לפירושו הנימוק שכתב הרמב"ם: "שאין צורת החמץ עומדת"- הוא ההגדרה למושג "חמץ נוקשה". | ||
| שורה 141: | שורה 141: | ||
===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ||
'''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו",ואסור מדרבנן. | '''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו", ואסור מדרבנן. | ||