134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 103: | שורה 103: | ||
==='''הרי"ף''' עפ"י הסבר הרמב"ן והר"ן=== | ==='''הרי"ף''' עפ"י הסבר הרמב"ן והר"ן=== | ||
הרמב"ן (מלחמות ה' על הרי"ף שם) והר"ן (שם ד"ה "הרי") הבינו שהרי"ף התכוון לפסוק כחכמים בברייתא, שהם רבים, וכנגד משנתינו, שהועמדה כדעת ר"מ, שהוא יחיד. הרמב"ן והר"ן מתמודדים עם טענת בעל המאור, שיש לפסוק כ'סתם משנה'. הם מציינים שכנגד סתם המשנה הנ"ל (מב א), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח ב) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו. אדרבה- הכלל הוא שהלכה | הרמב"ן (מלחמות ה' על הרי"ף שם) והר"ן (שם ד"ה "הרי") הבינו שהרי"ף התכוון לפסוק כחכמים בברייתא (שאין בתערובת חמץ מלקות, ומק"ו גם לא בחמץ נוקשה), שהם רבים, וכנגד משנתינו, שהועמדה כדעת ר"מ, שהוא יחיד. הרמב"ן והר"ן מתמודדים עם טענת בעל המאור, שיש לפסוק כ'סתם משנה'. הם מציינים שכנגד סתם המשנה הנ"ל (מב א), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח ב) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו. אדרבה- הכלל הוא שהלכה כ'סתמא בתרא' באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור (וה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה). אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום בחמץ נוקשה ובתערובת חמץ יש איסור דרבנן. | ||
===הרי"ף עפ"י הסבר ה | ===הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך"=== | ||
המנחת ברוך ( | המנחת ברוך (מ"ז) כתב בדעת הרי"ף (שהעתיק המשנה והברייתא מבלי לציין שאחת מהן אינה להלכה), שאין סתירה בין חכמים בברייתא לבין המשנה: כשהמשנה אמרה שחמץ נוקשה ותערובת חמץ הם 'באזהרה', היא לא אמרה שהם במלקות! אלא לומר שמאכלים אלו אסורים מדאורייתא (ללא מלקות). מאידך, גם חכמים בברייתא לא התכוונו לומר בביטוי 'לא כלום' שאין איסור תורה באכילתו, אלא רק לומר שאין מלקות. לפי שיטה זו (לדידה "לא תאכלו" לא מתייחס לחמץ נוקשה) ייתכנו שני מקורות לאיסור בתורה: 1) לאו הבא מכלל עשה של "תאכלו מצות" (=ולא חמץ)- כן כתב ה'''רשב"ץ''' בספר 'זוהר הרקיע' (עשה מ) בשם הירושלמי, ו'''המנחת ברוך''' (מ"ו) עפ"י הבבלי (ועל דרך זו כ' בשו"ת '''משכנות יעקב''' (קמג)). 2)יתור המילה 'כל' בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו, מרבה איסור אכילה בחמץ נוקשה אעפ"י שלא נתרבו בו מלקות (כמו שהתרבה איסור חצי שיעור מן התורה מכוח יתור המילה 'כל' בפסוק "כל חלב לא תאכלו", למרות שאין בו מלקות)- כ"כ ה'''מנחת ברוך''' (מ"ה מ"ז) בשם הירושלמי ובדעת ר' יוחנן בבבלי. | ||
===בעל המאור=== | |||
בעה"מ (על הרי"ף שם) פוסק כסתם המשנה שבראש הפרק: שעל חמץ נוקשה עובר בלאו, והאוכלו חייב מלקות (כמו בתערובת חמץ). מהמשנה בדף מח ב, ממנה הסיק הרמב"ן שרבי סתם במסקנתו שהאוכל חמץ נוקשה פטור, מביא בעה"מ ראיה לשיטתו: בסוף המשנה מובאת שיטת ר"מ בעניין הגדרת המושג 'שיאור', תחת ה'תוית' "וחכמים אומרים". מהשימוש ב'תוית' זו לומד בעה"מ שרבי נתכוון לפסוק כרבי מאיר. אלא שלפי בעה"מ רבי התכוון לפסוק כר"מ בכל הדינים שבמשנה (כולל המלקות בחמץ נוקשה וק"ו לתערובת חמץ). | |||
===הראב"ד=== | |||
הראב"ד (בהשגה ב על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה שבראש הפרק, רק לעניין חמץ נוקשה. לדעתו, מודים חכמים לר"מ, שעל חמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, משום שהמשנה שמחייבת היא כדעת יחיד. | |||