הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"

נוספו 26 בתים ,  15:01, 17 במאי 2016
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:
'''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח". לדעת רש"י (ד"ה "ואלו") הכוונה שעוברים בהשהייתם באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") הכוונה שעוברים עליהם באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותם. המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים".
'''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח". לדעת רש"י (ד"ה "ואלו") הכוונה שעוברים בהשהייתם באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") הכוונה שעוברים עליהם באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותם. המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים".


מ'''הגמ'''' (שם מג.), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה (י"ג: נוקשא) בעין (=לא בתערובת). הפירוש המקובל הוא ש"זומן העמילן והקולן" הם מרכיבי הקטגוריה של "חמץ נוקשה" שבמשנה. כך פי' '''הרב ברטנורא''' (על המשנה כאן), '''הריטב"א''' (מב.) '''חי' רבנו דוד''' (מב.) חי' '''הר"ן''' (מב:) ועוד.  '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. אמנם '''הצל"ח והפנ"י''' (על רש"י שם), ביארו שגם לרש"י זומן עמילן וקולן הם דוגמאות של חמץ נוקשה (והסבירו בדרכים שונות מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה של "תכשיטי נשים"). גמ' זו היא המקור למטבע הלשון "חמץ נוקשה".  
מ'''הגמ'''' (שם מג.), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה (י"ג: נוקשא) בעין (=לא בתערובת). הפירוש המקובל הוא ש"זומן העמילן והקולן" הם מרכיבי הקטגוריה של "חמץ נוקשה" שבמשנה. כך פי' '''הרב ברטנורא''' (על המשנה כאן), '''הריטב"א''' (מב א) '''חי' רבנו דוד''' (מב א) חי' '''הר"ן''' (מב ב) ועוד.  '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. אמנם '''הצל"ח והפנ"י''' (על רש"י שם), ביארו שגם לרש"י זומן עמילן וקולן הם דוגמאות של חמץ נוקשה (והסבירו בדרכים שונות מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה של "תכשיטי נשים"). גמ' זו היא המקור למטבע הלשון "חמץ נוקשה".  
'''רש"י''' (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו".
'''רש"י''' (שם ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו".


ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ, ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה, שהובא בסתם במשנה נתון בעצם במחלוקת תנאים.   
ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ, ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה, שהובא בסתם במשנה נתון בעצם במחלוקת תנאים.   
שורה 32: שורה 32:
3) הפמ"ג מחדש שקיים סוג נוסף של חמץ נוקשה, שאיסורו הוא מדרבנן: כשהחמיץ לגמרי והיה ראוי לאכילה, אלא שכעת נפסד מאכילת אדם (וגם לשימוש כשיאור אינו ראוי) וראוי למאכל כלב (הגדרה זו למד הפמ"ג מדברי הר"ן).
3) הפמ"ג מחדש שקיים סוג נוסף של חמץ נוקשה, שאיסורו הוא מדרבנן: כשהחמיץ לגמרי והיה ראוי לאכילה, אלא שכעת נפסד מאכילת אדם (וגם לשימוש כשיאור אינו ראוי) וראוי למאכל כלב (הגדרה זו למד הפמ"ג מדברי הר"ן).


ה"מנחת ברוך" (שם ענף א), לשיטתו בהבנת רש"י, חולק על הגדרה 2. בהמשך (שם ענף ד) הוא תוקף גם את דברי הפמ"ג לגבי הגדרה 3. לדעתו, מין זה אינו בכלל חמץ נוקשה גם אם נבין את רש"י כפי שהבין הפמ"ג.  
ה'''"מנחת ברוך"''' (שם ענף א), לשיטתו בהבנת רש"י, חולק על הגדרה 2. בהמשך (שם ענף ד) הוא תוקף גם את דברי הפמ"ג לגבי הגדרה 3. לדעתו, מין זה אינו בכלל חמץ נוקשה גם אם נבין את רש"י כפי שהבין הפמ"ג.  


מ"מ גם המנחת ברוך (שם ענף ג) מונה שלושה מינים של חמץ נוקשה, אלא שלכולם מכנה משותף אחד: שחימוצם אינו גמור:
מ"מ גם המנחת ברוך (שם ענף ג) מונה שלושה מינים של חמץ נוקשה, אלא שלכולם מכנה משותף אחד: שחימוצם אינו גמור:
שורה 63: שורה 63:
בראשונים מצאנו כמה שיטות מרכזיות בעניין חמץ נוקשה (וביחס בינו לבין תערובת חמץ):
בראשונים מצאנו כמה שיטות מרכזיות בעניין חמץ נוקשה (וביחס בינו לבין תערובת חמץ):


1) '''הרי"ף''' (פסחים יג.) עפ"י הסבר '''הרמב"ן''' (מלחמות ה') '''והר"ן''' (שם ד"ה "הרי")- כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב.), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח:) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו, כי אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן (ולשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה).  
1) '''הרי"ף''' (פסחים יג א) עפ"י הסבר '''הרמב"ן''' (מלחמות ה') '''והר"ן''' (שם ד"ה "הרי")- כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב א), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח ב) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו. אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן (ולשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה).  


2) '''הרי"ף''' עפ"י הסבר ה'''"מנחת ברוך"'''(סי' מ"ז)- גם המשנה בדף מב. לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה אסור מדאורייתא ללא מלקות.  
2) '''הרי"ף''' עפ"י הסבר ה'''"מנחת ברוך"'''(סי' מ"ז)- גם המשנה בדף מב א לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה אסור מדאורייתא ללא מלקות.  


3) '''בעל המאור''' (על הרי"ף שם)- פוסק כסתם המשנה- שעל חמץ נוקשה עובר בלאו, והאוכלו חייב מלקות (כמו בתערובת חמץ).  
3) '''בעל המאור''' (על הרי"ף שם)- פוסק כסתם המשנה (שבראש הפרק) שעל חמץ נוקשה עובר בלאו, והאוכלו חייב מלקות (כמו בתערובת חמץ).  


4) '''הראב"ד''' (בהשגה (ב') על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה בדף מב. לדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס.
4) '''הראב"ד''' (בהשגה ב על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה בדף מב א לדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס.




שורה 75: שורה 75:


בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה.
בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה.
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם  סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לדבריו, הרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר, וממילא העדיף הרמב"ם להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. אך לעולם דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה נראה, שכוונתו היא שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב. ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" (ולהבנת הצל"ח הכוונה פטור מכרת אך חייב מלקות), שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג).
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם  סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה.  
 
אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה נראה, שכוונתו היא שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב. ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" (ולהבנת הצל"ח הכוונה פטור מכרת אך חייב מלקות), שהביא הרמב"ם (חו"מ ה יג).


'''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג.] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. כן הבין בדעת הרמב"ם גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם בדעת הרי"ף, כנ"ל.
'''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג.] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. כן הבין בדעת הרמב"ם גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם בדעת הרי"ף, כנ"ל.
134

עריכות