134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 7: | שורה 7: | ||
'''מקור המושג''' | '''מקור המושג''' | ||
'''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י (ד"ה "ואלו")הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | '''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י (ד"ה "ואלו") הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "זומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | ||
מ'''הגמ'''' (שם | מ'''הגמ'''' (שם מג.), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה בעין (=לא בתערובת). הפירוש המקובל הוא ש"זומן העמילן והקולן" הם מרכיבי הקטגוריה של "חמץ נוקשה" שבמשנה. כך פי' '''הרב ברטנורא''' (על המשנה כאן), '''הריטב"א''' (מב.) '''חי' רבנו דוד''' (מב.) חי' '''הר"ן''' (מב:). '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. אמנם '''הצל"ח והפנ"י'''(על רש"י שם), ביארו שגם לרש"י זומן עמילן וקולן הם דוגמאות של חמץ נוקשה (והסבירו בדרכים שונות מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה של "תכשיטי נשים"). | ||
ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ , ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה נתון במחלוקת תנאים. | ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ , ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה נתון במחלוקת תנאים. | ||
'''רש"י''' (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ(לתנא הסובר שאיסור זה קיים) הוא | '''רש"י''' (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ (לתנא הסובר שאיסור זה קיים) הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". | ||