134
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
אין תקציר עריכה
| שורה 42: | שורה 42: | ||
בשו"ת "ברכת אברהם" קובל השואל, ר' דניאל הבבלי על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | בשו"ת "ברכת אברהם" קובל השואל, ר' דניאל הבבלי על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | ||
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לדבריו, הרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר, וממילא העדיף הרמב"ם להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. אך לעולם דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה איסורים אלו זה בזה. אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה נראה, שכוונתו היא שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב. ד"ה "ואלו עוברין בפסח" | בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לדבריו, הרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר, וממילא העדיף הרמב"ם להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. אך לעולם דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה איסורים אלו זה בזה. אמנם, ר"א לא פירש מהי רמת האיסור של חמץ נוקשה, אך מהשוואתו בין דין תערובת חמץ לחמץ נוקשה נראה, שכוונתו היא שהרמב"ם אינו חולק על דברי השואל כלל, ושיטתו היא כשיטת בעל המאור: שהאוכל חמץ נוקשה בפסח- חייב מלקות. להבנה זו בדעת הרמב"ם כיון גם '''הצל"ח''' (פסחים מב. ד"ה "ואלו עוברין בפסח"), שהסיק שלדעת הרמב"ם שהאוכל חמץ נוקשה בפסח חייב מלקות, מדין "שיאור ישרף והאוכלו פטור" (ולהבנת הצל"ח הכוונה פטור מכרת אך חייב מלקות), שהביא הרמב"ם (פ"ה מחו"מ הי"ג). | ||
'''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג.] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. כן הבין בדעת הרמב"ם גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מ"ז), שפירש כך גם בדעת הרי"ף, כנ"ל. | |||
מפרשים אחרים (כך נראה בדעת '''הלח"מ''' פ"ד הי"א, וכן מסיק ה'''"ערוך השלחן"''' או"ח תמ"ב סי"א ועוד) לומדים בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרי"ף עפ"י הבנת הרמב"ן- שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. | |||
'''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנ"ג ס"ב) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שהוא מדרבנן, משום שהוא "שלא כדרך אכילתו". | |||