הבדלים בין גרסאות בדף "חלב נכרי"

== מקור האיסור וטעמיו ==

חשוב להדגיש, החלב נחשב כחלב גוי רק אם יהודי לא רואה את החליבה, אך אם יהודי רואה את החליבה החלב נחשב חלב ישראל, ואין זה משנה אם הבעלים של החלב או החולב עצמו הוא גוי ('''משנה''' עבודה זרה, ב' ז'). ולא רק במקרה שישראל רואהו בפועל אלא גם כאשר ישראל יכול לראות את הגוי חולב ('''עבודה זרה''', ל"ט ב').

== האם חלב נכרי נאסר במנין ==

נפק"מ מעשית בנושא זה יכולה להיות אכילת אבקת חלב נכרי (ראה להלן).

בראשונים מובאים שני מצבים בהם אין חשש לערוב חלב טמא בחלב טהור, ודנו הראשונים האם החלב יהיה מותר.  

==== המקרה הראשון ====

==== המקרה השני ====

כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור. כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור אין חשש לכאורה כהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור כך שימכור את החלב הטמא היקר יותר במחיר החלב הטהור הזול יותר, כיוון שהדבר לא משתלם לא. וכך כותב ה'''רשב"ש''' (סימן תקנ"ד), ומוכיח מה'''גמרא''' שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי שלא לגרום לאיסור, אין חוששים לאיסור, וכך גם בחלב נכרי. המקרים מהם מוכיח ה'''רשב"ש''' שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי אין חוששים לאיסור: ב'''מסכת עבודה זרה''' (כ"ב ע"ב), מובא בברייתא שלוקחים מגויים בהמות בשביל קרבנות. ותמהה הגמרא למה לא חוששים שמא הגוי רבע את הבהמה (ואז פסולה להקרבה)? ועונה, שהגוי חס על בהמתו ולא ירבע אותה כיוון שזה יכול לעקר אותה. עוד מוכיח מה'''גמרא בעבודה זרה''' (ל"ד ע"ב): ב'''גמרא''' מסופר על ספינה עם מורייס (ציר דגים) שהגיע לנמל עכו. דנה הגמרא בשמירה על המורייס שמא הגויים ערבו בה יין, ואם גוי נגע ביין פסל את המורייס מאכילה. ואומרת הגמרא שכאשר היין ביוקר והמורייס בזול, אין לחשוש שגויים יערבו יין במורייס, ולכן המורייס כשר לאכילה. וכך נראה גם מדברי ה'''רמב"ם''' (הלכות מאכלות אסורות י"ז). לומד מכאן ה'''רשב"ש''' שאין לחשוש שיערבבו חלב יקר בחלב זול כיוון שזה יפגע בגוי. ויש לציין, כאן מדובר באיסור דאורייתא של הקרבת קרבן אסור בבית המקדש. ק"ו בחלב הגוי שאסור מדרבנן להרבה דעות (שהחשש הוא שמא יערב חלב טמא ומדאורייתא בטל ברוב).