הבדלים בין גרסאות בדף "חוזר וניעור"

נחלקו הראשונים מתי נאמר הדין של קמא קמא בטיל ומתי אומרים מצא מין את מינו וניעור וישנם ג' שיטות מרכזיות:

דעת '''הרמב"ן''' בעבודה זרה {{ויקיטקסט|חידושי_הרמב"ן_על_הש"ס/עבודה_זרה/פרק_ה#דף_עג_עמוד_א|עג, א}} שהדין קמא קמא בטיל לא נאמר אל עד שיעור של נתינת טעם, אך אחר שהתרבה שיעור של פי שישים שהוא מספיק לנתינת טעם בתערובת אומרים מצא מין את מינו וניעור. ואף בתערובת מין במינו לח בלח, כל שאין פי שישים בהיתר כנגד כל האיסור - חוזר וניעור, משום שכיוצא בו במין בשאינו מינו היה יכול לתת טעם. ברם בתרומה ששיעורה במאה, וערלה וכלאי הכרם ששיעורן במאתיים ראשון ראשון בטל, ואף האיסור שנתבטל מצטרף יחד עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל באחרונה, כל עוד יש בהיתר שישים כנגד כל מה שנפל.

דעת '''הראב"ד''' בעבודה זרה {{מ|שם}} שבכל גוונא אומרים קמא קמא בטיל למעט אופנים מסויימים ששם נאמר הדין חוזר וניעור כמו לגבי טומאה שהחמירו בכך או באופן שהיה הפסק בין נפילה לנפילה

==להלכה==

ה'''פרי חדש''' {{מ|שם, ס"ק כא}} ו'''הגר"א''' {{מ|שם, ס"ק טו}} מחלקים בין שיעור דאורייתא של שישים בלח או חד בתרי יבש ביבש לבין שיעור דרבנן של אחד במאה או מאתיים, שבשיעור דרבנן והתרבה לא אומרים חוזר וניעור מה שאין כן בשיעור ביטול בדאורייתא. באיסור דרבנן, דעת ה'''פרי מגדים''' {{מ|שפד ס"ק כא}} שבאופן כזה אומרים חוזר וניעור אף לשיטתם, אמנם דעת ה'''דרכי תשובה''' {{מ|ביו"ד שם, ס"ק צב}} שגם באופן כזה לא אומרים חוזר וניעור.