161
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"
←דעת השו"ע על התרה במנהג קהילה
| שורה 51: | שורה 51: | ||
[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=41070&st=%u05e4%u05e1%u05d7%u05d9%u05dd'''הקרבן נתנאל'''] (על הרא"ש פסחים פרק ד אות ג) העמיד שכל מה שהתיר הרא"ש ופסק כך השו"ע, זה במנהגים של האדם עצמו, אבל דברים שנהג אביו וכל שכן אם הוא מנהג הקהילה או העדה אין להתיר בשום אופן לכולי עלמא. וכן כתב '''מהר"י קולון''' (שורש קמ"ד). דהיינו שסעיף ב' הוא מסייג את סעיף א'. ואמנם קצת קשה על פירושם מעיון '''בבית יוסף''' על סעיף ב' ובמקורות שלו שהם '''משפט החרם''' '''ושו"ת הריב"ש''' שבשניהם דובר רק על תוקפם של מנהגים ולא על היכולת להתיר אותם, והדבר מוכח ממשפט החרם בו מובאים דברי רב האי גאון שצוטטו לעיל שמותר לקהילה לשנות את מנהגיה אף ללא התרה, והמחבר (הרמב"ן) לא חולק עליהם על אתר אף שהוא חולק במקום אחר ('''מלחמות ה' ''' פסחים פרק רביעי ד"ה והוצרכתי), ולכן מוכח שהוא לא בא לעסוק בנושא זה במשפט החרם וכך גם הריב"ש שבא להרחיב את דברי הרמב"ן. וכן מוכח '''מהטור''' שכותב בספרו קיצור פסקי הרא"ש, שההיתר נוגע בין ליחיד ובין לרבים (כפי שצוטט לעיל) ובטור עצמו הוא כותב באותה לשון כמו שכותב השו"ע אחריו, ולכן אם נעמיד שאין סתירה בדברי הטור וכוונתו היא שגם למנהג אבות יש התרה הרי שנצטרך להעמיד גם את השו"ע באותו אופן כיון שהוא כותב בלשון כמעט זהה. וכן משמע מדברי '''הש"ך''' בשם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49542&st=&pgnum=7'''המהרש"ל'''] (שו"ת סימן ו') שהגבילו את דברי השו"ע בתנאי שלא כל עם ישראל קיבלו את המנהג כי אם כן הדבר מחייב, ויוצא מכך שמנהג קהילה ניתן להתיר, וכן כתב '''המטה יוסף''' (יו"ד סוף סימן א'). | [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=41070&st=%u05e4%u05e1%u05d7%u05d9%u05dd'''הקרבן נתנאל'''] (על הרא"ש פסחים פרק ד אות ג) העמיד שכל מה שהתיר הרא"ש ופסק כך השו"ע, זה במנהגים של האדם עצמו, אבל דברים שנהג אביו וכל שכן אם הוא מנהג הקהילה או העדה אין להתיר בשום אופן לכולי עלמא. וכן כתב '''מהר"י קולון''' (שורש קמ"ד). דהיינו שסעיף ב' הוא מסייג את סעיף א'. ואמנם קצת קשה על פירושם מעיון '''בבית יוסף''' על סעיף ב' ובמקורות שלו שהם '''משפט החרם''' '''ושו"ת הריב"ש''' שבשניהם דובר רק על תוקפם של מנהגים ולא על היכולת להתיר אותם, והדבר מוכח ממשפט החרם בו מובאים דברי רב האי גאון שצוטטו לעיל שמותר לקהילה לשנות את מנהגיה אף ללא התרה, והמחבר (הרמב"ן) לא חולק עליהם על אתר אף שהוא חולק במקום אחר ('''מלחמות ה' ''' פסחים פרק רביעי ד"ה והוצרכתי), ולכן מוכח שהוא לא בא לעסוק בנושא זה במשפט החרם וכך גם הריב"ש שבא להרחיב את דברי הרמב"ן. וכן מוכח '''מהטור''' שכותב בספרו קיצור פסקי הרא"ש, שההיתר נוגע בין ליחיד ובין לרבים (כפי שצוטט לעיל) ובטור עצמו הוא כותב באותה לשון כמו שכותב השו"ע אחריו, ולכן אם נעמיד שאין סתירה בדברי הטור וכוונתו היא שגם למנהג אבות יש התרה הרי שנצטרך להעמיד גם את השו"ע באותו אופן כיון שהוא כותב בלשון כמעט זהה. וכן משמע מדברי '''הש"ך''' בשם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49542&st=&pgnum=7'''המהרש"ל'''] (שו"ת סימן ו') שהגבילו את דברי השו"ע בתנאי שלא כל עם ישראל קיבלו את המנהג כי אם כן הדבר מחייב, ויוצא מכך שמנהג קהילה ניתן להתיר, וכן כתב '''המטה יוסף''' (יו"ד סוף סימן א'). | ||
ועוד יש להקשות על הקרבן נתנאל וסיעתו '''מהירושלמי (פסחים ד, א)''' שאומרת שבאמת במקרה של בני ביישן רבי היה יכול להתיר אלא שהוא סבר שהדבר אסור מעיקר הדין, ומכאן משמע שדווקא אפשר להתיר את המנהג. והקרבן נתנאל תרץ קושיא זו והסביר את הגמרא שבהתחלה חשבו שזה לא מנהג שקשור לאיסור ולכן לא הבינו למה רבי לא התיר ואז הגמרא תרצה שמדובר במנהג שבא מחמת חשש איסור ולכן אין מקום כלל להתירו. ותירוצו של הקרבן נתנאל דחוק ונראה מדבריו שהרגיש בכך שכן במפורש כתב שהוא מוכרח להגיד כך מפני גודל הפרצה שהוא רואה בדבר. וכן כתב '''המהרשד"ם''' (שו"ת יו"ד סימן מ) כמו הקרבן נתנאל אך ציין שדעתו סותרת את דעת השו"ע. (ועיין '''שו"ת דברי שלום''' יו"ד פג' שהאריך מאוד להוכיח שגם על מנהג הקהילה מותר). '''[http://ph.yhb.org.il/04-09-03/ ובפניני הלכה]''' (פסח ט' ג' הערה 1) השאיר למעשה בצריך עיון, '''והרב ליאור''' אסר (שו"ת באתר ישיבה). | ועוד יש להקשות על הקרבן נתנאל וסיעתו [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=47666&st=%u05D1%u05E0%u05D9%20%u05DE%u05D9%u05D9%u05E9%u05D0 '''מהירושלמי] (פסחים ד, א)''' שאומרת שבאמת במקרה של בני ביישן רבי היה יכול להתיר אלא שהוא סבר שהדבר אסור מעיקר הדין, ומכאן משמע שדווקא אפשר להתיר את המנהג. והקרבן נתנאל תרץ קושיא זו והסביר את הגמרא שבהתחלה חשבו שזה לא מנהג שקשור לאיסור ולכן לא הבינו למה רבי לא התיר ואז הגמרא תרצה שמדובר במנהג שבא מחמת חשש איסור ולכן אין מקום כלל להתירו. ותירוצו של הקרבן נתנאל דחוק ונראה מדבריו שהרגיש בכך שכן במפורש כתב שהוא מוכרח להגיד כך מפני גודל הפרצה שהוא רואה בדבר. וכן כתב '''המהרשד"ם''' (שו"ת יו"ד סימן מ) כמו הקרבן נתנאל אך ציין שדעתו סותרת את דעת השו"ע. (ועיין '''שו"ת דברי שלום''' יו"ד פג' שהאריך מאוד להוכיח שגם על מנהג הקהילה מותר). '''[http://ph.yhb.org.il/04-09-03/ ובפניני הלכה]''' (פסח ט' ג' הערה 1) השאיר למעשה בצריך עיון, '''והרב ליאור''' אסר (שו"ת באתר ישיבה). | ||
===כוונת השו"ע בסימן רכ"ח=== | ===כוונת השו"ע בסימן רכ"ח=== | ||