9
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "השהיית קדרה על הכירה מערב שבת"
אין תקציר עריכה
| שורה 27: | שורה 27: | ||
אך מצינו מחלוקת רש"י מול שאר ראשונים מאיזה טעם אסורה השהייה בע"ש. האם יש להשוות דין השהייה לדין הטמנה, או שמא שני דינים שונים הם זה מזה. | אך מצינו מחלוקת רש"י מול שאר ראשונים מאיזה טעם אסורה השהייה בע"ש. האם יש להשוות דין השהייה לדין הטמנה, או שמא שני דינים שונים הם זה מזה. | ||
=== שיטת רש"י בטעם איסור שהייה === | === שיטת רש"י בטעם איסור שהייה === | ||
כל הראשונים('''רשב"א ריטב"א ר"ן''') למדו ברש"י | כל הראשונים('''רשב"א ריטב"א ר"ן''') למדו ברש"י שהוא משווה דין השהייה לדין הטמנה, ומפרש את משנתנו אף בהטמנה, ולמדו זאת מרש"י במשנה שכתב ד"ה עד שיגרוף: הגחלים משום דמוסיף הבל וטעמא פרישנא בפרק דלעיל[דף לד:] שמא יחתה בגחלים". מהטעם שנקט רש"י משום שמוסיף הבל, וכן מהפניתו לסוגייא בדף לד: "מפני מה אין טומנים בדבר המוסיף הבל" משמע בפירוש שרש"י משווה דין שהייה להטמנה. אמנם מצינו ל'''ב"ח''' (רנ"ג ,י) שלעולם מודה רש"י דלא מוסיף הבל אלא בהטמנה, ולא בא רש"י בדבריו אלא לפרש מפני מה אסור לשהות בגפת ועצים יותר מקש וגבבא שהרי הוא אינו עושה מעשה בשבת אלא בע"ש ולכן מבאר רש"י דכיון שבגפת ועצים מוסיף הבל תמיד כשיחתה הלכך באינו גרוף חיישינן שמא יחתה בשבת. | ||
אך קשה לומר כפרוש הב"ח, דמרש"י לח:(ד"ה אבל הניח) מוכח מפורש שהשווה את הדינים. "אבל הניח על גבי קרקע אסור להחזיר דבטלי לה הטמנה דאתמול והוי כמטמין לכתחילה." | אך קשה לומר כפרוש הב"ח, דמרש"י לח:(ד"ה אבל הניח) מוכח מפורש שהשווה את הדינים. "אבל הניח על גבי קרקע אסור להחזיר דבטלי לה הטמנה דאתמול והוי כמטמין לכתחילה." | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
'''נאמר בירושלמי'''(ג,א)- "הגורף עד שיגרוף כל צרכו מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד הדא אמרה עד שיגרוף כל צורכו" | '''נאמר בירושלמי'''(ג,א)- "הגורף עד שיגרוף כל צרכו מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד הדא אמרה עד שיגרוף כל צורכו" | ||
=== מחלוקת הראשונים במשמעות דברי הירושלמי === | === מחלוקת הראשונים במשמעות דברי הירושלמי === | ||
| שורה 167: | שורה 165: | ||
נחלקו הרא"שונים כמי לפסוק כחנניה או כחכמים. | נחלקו הרא"שונים כמי לפסוק כחנניה או כחכמים. | ||
'''רי"ף'''(לז.), '''רמב"ם'''(פ"ג ה"ד) שאילתות, רמב"ן(מלחמות שם)- פסקו כחכמים שאסור לשהות על גבי האש חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשל שלא בושל כל צרכו. אבל אם בושל כל צרכו ואם מצטמק ורע לו מותר אבל אם מצטמק ויפה לו אסור. | '''רי"ף'''(לז.), '''רמב"ם'''(פ"ג ה"ד) '''שאילתות, רמב"ן'''(מלחמות שם)- פסקו כחכמים שאסור לשהות על גבי האש חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשל שלא בושל כל צרכו. אבל אם בושל כל צרכו ואם מצטמק ורע לו מותר אבל אם מצטמק ויפה לו אסור. | ||
אך ר"ח(הו"ד בתוס | |||
רז"ה(שם)- דעתו כחנניה רק כשהתבשל כמאב"ד ומצטמק ויפה לו אסור שבזה גם חנניה אוסר | אך '''ר"ח'''(הו"ד בתוס לז: ד"ה אמר רב ששת), '''רש"י''' (שם ד"ה ורב ששת), '''ר"ת''', '''רשב"א'''- פסקו כחנניה שכל תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו. | ||
רא"ש- בדעת הרא"ש נחלקו הפוסקים שאחר שהביא הרא"ש את מחלוקת הרא"שונים אי פוסקים כחנניה או כחכמים כתב: "ובשביל שרבו הדעות בפיסקא זו וישראל מדקדקים במצוות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניה". | |||
'''רז"ה'''(שם)- דעתו כחנניה רק כשהתבשל כמאב"ד ומצטמק ויפה לו אסור שבזה גם חנניה אוסר | |||
אך | |||
אך | '''רא"ש'''- בדעת הרא"ש נחלקו הפוסקים שאחר שהביא הרא"ש את מחלוקת הרא"שונים אי פוסקים כחנניה או כחכמים כתב: "ובשביל שרבו הדעות בפיסקא זו וישראל מדקדקים במצוות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניה". | ||
ה'''טור''' כותב שהרא"ש סובר כחנניה וכן כותב ה'''תשב"ץ'''(ח"ד טור ג' סי' ח). אך ה'''דרישה''' חולק וסובר שאין שום גילוי דעת ברא"ש שסובר כך, שהרי אם מדקדקים במילים רואים שהוא כותב מכיון שישראל אדוקים.. והנח להם.. משמע מלשונות אלו שזה לא סיבה בעצם לפסק אלא מוכרחות. וכך משמע מה'''ביאור הלכה'''(ס"א ד"ה נהגו): "והעתיק דברי הרא"ש שכתב דמפני שישראל אדוקים במצוות עונג שבת בודאי לא ישמעו לנו ע"כ הנח להם ע"ש משמע מזה דרק משום זה לא רצה למחות". א"כ הרא"ש הולך לפי הרא"שונים שאוסרים ורק פרש למה הוא לא רצה למחות. | |||
אך ה'''חזו"א'''(לז,ג) השיג על הבאוה"ל בדעת הרא"ש שאין כוונתו משום "מוטב יהיו שוגגים" אלא שהמחמירים הם גדולי עולם והיה ראוי להחמיר שלא להיכנס למח' זו אבל מפני שבחומרא זו יש הרבה פעמים משום ביטול עונג שבת לא ישמעו לנו להחמיר, ומעיקר הדין יש להם להקל כי כך הוראת רבותיהם ואפשר שאין להחמיר אחרי שהגאונים לא החמירו לעצמן. | |||
אך מה'''רא"ש''' (פ"ק סימן לה') משמע אחרת שכתב שתבשיל המבושל כמאב"ד מותר לשהותו, מוכח דס"ל כחנניה. | |||
=== ראיות | === ראיות הראשונים לשיטתם === | ||
מהראיות לשיטת ריף וסיעתו הפוסקים כחכמים- | '''<u>מהראיות לשיטת ריף וסיעתו הפוסקים כחכמים-</u>''' | ||
א. שואלת הגמ' "איבעיא להו מהו לסמוך בה[לכירה לא גרו"ק]? תוכה וגבה אסור אבל לסמוך לה שפיר דמי, או דלמא לא שנא"? | |||
ב. כלפי הספק לעייל "מהו לסמוך בה", הגמ' פושטת מברייתא: "כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין אא"כ גו"ק" וכותב | א. שואלת הגמ' "איבעיא להו מהו לסמוך בה[לכירה לא גרו"ק]? תוכה וגבה אסור אבל לסמוך לה שפיר דמי, או דלמא לא שנא"? ה'''רי"ף'''(שם) הוכיח מהמשפט "תוכה וגבה אסור" שאסור להשהות ע"ג כירה שאנה גרו"ק. ובאר ה'''ר"ן'''(שם) שאם לעניין חזרה מיירי מאי איריא אינה קטומה אפי' בקטומה תוכה אסור(לז. ר' חלבו). אך הר"ן גם דוחה ומסביר שהפוסקים כחנניה יסבירו ששאלת הגמ' לעניין חזרה איירי ואגב "גבה" נקט "תוכה" אפי' שלתוכה אסור להחזיר אפי' בגרו"ק. | ||
מהראיות לשיטת ר"ח וסיעתו הפוסקים כחנניה- | |||
א. בדף לז.מביאה הגמ' מימרא דרב ששת משמיה דר יוחנן הסובר כחנניה, ורבא סייע לדבריו מהמשנה: "ולא חררה ע"ג הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה" הא קרמו פניה שרי. אמנם הרי"ף כותב שקיי"ל כר' אושעיא ורבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן הסוברים כחכמים. | ב. כלפי הספק לעייל "מהו לסמוך בה", הגמ' פושטת מברייתא: "כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין אא"כ גו"ק" וכותב ה'''רי"ף''' דהכי הלכתא. אמנם ה'''ר"ן''' דוחה וכותב שהפוסקים כחנניה מפרשים שכוונת הגמ' לומר שכשם שהאוסרים שהייה מתירים לשהות בסמיכה כך האוסרים רק חזרה מתירין חזרה בסמיכה. | ||
ולעוד ראיות ולהרחבה עיין עוד בר"ן(שם). | |||
'''<u>מהראיות לשיטת ר"ח וסיעתו הפוסקים כחנניה-</u>''' | |||
א. בדף לז.מביאה הגמ' מימרא דרב ששת משמיה דר יוחנן הסובר כחנניה, ורבא סייע לדבריו מהמשנה: "ולא חררה ע"ג הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה" הא קרמו פניה שרי. אמנם הרי"ף כותב שקיי"ל כר' אושעיא ורבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן הסוברים כחכמים. [ולעוד ראיות ולהרחבה עיין עוד בר"ן](שם). | |||
=== הכרעת שו"ע רמ"א === | === הכרעת שו"ע רמ"א === | ||
ה'''שו"ע''' הביא את שתי הדעות . בדעה הרא"שונה סתם כשיטת הרי"ף והרמב"ם שפסקו כחכמים ואסר להשהות תבשיל שהתבשל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו, אלא אם גרף או קטם. אח"כ הביא את דעת חנניה ביש אומרים. ממילא נראה שהשו"ע נוקט להחמיר על פי הכלל הידוע שסתם וי"א הלכה כסתם, וכך סובר ה'''באוה"ל'''(סי רנג ס"א ד"ה ונהגו). | |||
אולם רבים הקשו מפסקים אחרים של שו"ע שנראים סותרים לפסק זה. | אולם רבים הקשו מפסקים אחרים של שו"ע שנראים סותרים לפסק זה. | ||
אך רבים דוחים ראייתו וכך כותב | ה'''מנחת כהן'''(משמרת השבת שער שני פ"ה) הקשה ממה שפסק השולחן ערוך (סי רנ"ד סעי' ד) שפירות הנאכלין חיים מותר ליתנם מבעוד יום סביב לקדירה אע"פ שיצלו קודם חשיכה, ודין זה למדו הראשונים מדברי חנניה שמתיר לשהות בתבשיל שנתבשל במאכל בן דרוסאי כ"ש פירות שאפשר לאוכלם חיים אין לחוש שמא יחתה, אך אם שו"ע פסק כרי"ף וסיעתו איך א"כ התיר לשהות פירות הנאכלים חיים והוכיח מזה המנחת כהן שגם השולחן ערוך סבר לדינא כר"ח וסיעתו שמותר להשהות ממאכל בן דרוסאי ולא חוששים לחיתוי וכתב על זה שזו ראיה ללא תשובה, ועיין '''גר"א'''(שם) שכתב ג"כ. | ||
אך רבים דוחים ראייתו וכך כותב ה'''משנ"ב''' (שעה"צ ס"ק כב) בשם פרמ"ג ושאר אחרונים שגם לדעת הרי"ף שאוסר לשהות תבשיל מבן דרוסאי מודה הוא שמותר ליתן פירות מסביב לקדירה כיון שזה נידון כמו צליה על האש, מחמת שהפירות נוגעים בגחלים ובצליה בסי' רנד מתבאר שגם רבנן מודים שסגי בהכי ואין חשש שמא יחתה. | |||
ה'''מג"א'''(רנד, יב) כתב שהשו"ע מתיר רק כשהפירות על האש עצמה וכדין צלי בשר שהזכרנו לעייל אבל אם הפירות סביב הקדירה ונצלים מחום הקדירה ולא ישיר מהאש יש להתיר א"כ רק לחנניה וכן הביא גם ה'''גר"א''' וממילא שו"ע פסק כרי"ף. | |||
ה'''רמ"א''' פוסק שהמנהג כר"ח וסיעתו להקל אך טוב להחמיר כרי"ף. | |||
=== פסיקת האחרונים === | === פסיקת האחרונים === | ||