9
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "השהיית קדרה על הכירה מערב שבת"
אין תקציר עריכה
| שורה 53: | שורה 53: | ||
ראשונים אלו נזקקים לבאר מדוע א"כ תנור אפי' גרוף אסור שכיון שלא נשארה שם גחלת כלל למאי ניחוש? | ראשונים אלו נזקקים לבאר מדוע א"כ תנור אפי' גרוף אסור שכיון שלא נשארה שם גחלת כלל למאי ניחוש? | ||
ובאר ה'''רמב"ם''' שאי אפשר לגרוף כל האש עד שלא ישאר ניצוץ אחד, ומפני שהבלו חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור.< | ובאר ה'''רמב"ם''' שאי אפשר לגרוף כל האש עד שלא ישאר ניצוץ אחד, ומפני שהבלו חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור.<ref>הפרמ"ג(רנ"ג א"א סק"ח) ביאר שנחלקו אחרונים בבאור הרמב"ם, הנחלת צבי(עטרת צבי סק"ז) ביאר שרק בתנור מתוך הבלו הרב אין באפשר לחתות את כולו ונשארים ניצוצות אבל בכירה שאין חומה רב גורפים את כולה, אך המג"א(שם סק"ח) ביאר שגם בכירה וגם בתנור אינו גרוף את כל הגחלים אלא שבכירה שאין הבלה רב לא חוששים שמא יחתה.</ref> | ||
וה'''רשב"א''' פרש בעניין אחר- שלדעתו אנו מצריכים גרופה ממש אך תנור דינו שונה, מכיון שהבלו חם מאד גם לאחר הגריפה אינו נראה כגרוף ויבוא להשהות או להחזיר בכירה שאינה גרו"ק ואז יש חשש שיבוא לחתות או שמא יבוא להשהות או להחזיר לתנור לא גרוף. | וה'''רשב"א''' פרש בעניין אחר- שלדעתו אנו מצריכים גרופה ממש אך תנור דינו שונה, מכיון שהבלו חם מאד גם לאחר הגריפה אינו נראה כגרוף ויבוא להשהות או להחזיר בכירה שאינה גרו"ק ואז יש חשש שיבוא לחתות או שמא יבוא להשהות או להחזיר לתנור לא גרוף. | ||
| שורה 70: | שורה 70: | ||
=== הטעם שמועילה קטימה === | === הטעם שמועילה קטימה === | ||
בטעם שמועילה קטימה להשהייה מצינו כמה שיטות ברא"שונים- | בטעם שמועילה קטימה להשהייה מצינו כמה שיטות ברא"שונים- | ||
רש"י (דף לו: ד"ה או עד) כותב שהקטימה מועילה מדין צינון לשיטתו שכל הסוגיה דנה בהטמנה והאיסור הוא הטמנה בדבר המוסיף הבל, | '''רש"י''' (דף לו: ד"ה או עד) כותב שהקטימה מועילה מדין צינון לשיטתו שכל הסוגיה דנה בהטמנה והאיסור הוא הטמנה בדבר המוסיף הבל<ref>ניתן לומר בפרושו שאכן צריך קטימה לא כל שהוא כדברי שאר' אלא קטימה עבה מאד כדי לפעול שזה לא יהיה מוסיף הבל ובטלה ליה לקושית התוס'' לו: ד"ה לא שהרי קטומה מוסיפה הבל יותר מכמה דברים בפרק רביעי, אך ניתן לפרש כמו שנפרש לקמן שרש"י שבצרוף דעת זו שפעל צינון בקטימתו זה מתיר את דין של הטמנה בדבר המוסיף הבל ולכן רש"י לז. הכניס את מושג הדעת. וההבנה תהיה שרש"י כרשב"ם (תוס'' מז: ד"ה במה) משווה לגמרי את דיני הטמנה ושהיה.(עיין פנ"י ורא"ש יוסף) </ref>. | ||
אמנם בדף לז:(ד"ה שאני) כותב רש"י שקטימה מועילה כיון שגילה דעתו שאינו חפץ בהמשך הבישול, והרי זה כמצטמק ורע לו. ויש לתמוה והרי אם לשיטת רש"י הכל עניין הטמנה אז הצינון מועיל מעצמו לא קשור לדעתו. לכן ניתן לפרש שרש"י אכן מודע לשאלת הרא"שונים שהגחלים אלו מוסיפים הבל וכן מקטמה והובערה לשיטתו ששהייה והטמנה דין אחד הוא, מבין הוא שאכן הדעת היא בצרוף לצינון, כלומר מתחדש בפרק זה דין בדיני הטמנה שכאשר הדבר מוסיף הבל אבל יש לי גילוי דעת, זה הטמנה המותרת. | אמנם בדף לז:(ד"ה שאני) כותב רש"י שקטימה מועילה כיון שגילה דעתו שאינו חפץ בהמשך הבישול, והרי זה כמצטמק ורע לו. ויש לתמוה והרי אם לשיטת רש"י הכל עניין הטמנה אז הצינון מועיל מעצמו לא קשור לדעתו. לכן ניתן לפרש שרש"י אכן מודע לשאלת הרא"שונים שהגחלים אלו מוסיפים הבל וכן מקטמה והובערה לשיטתו ששהייה והטמנה דין אחד הוא, מבין הוא שאכן הדעת היא בצרוף לצינון, כלומר מתחדש בפרק זה דין בדיני הטמנה שכאשר הדבר מוסיף הבל אבל יש לי גילוי דעת, זה הטמנה המותרת<ref>צ"ע לפי הבנה זו אי רק בגחלים חידוש זה נמצא כי ניתן לעשות מעשה שפועל גילוי דעת וזה הקטימה, או בכל חומר המוסיף הבל המופיע בפרק ד' כסיד וכו'.</ref>. | ||
והקשו רשב"א ור"ן על פי פרוש הירושלמי שאם הקטימה עניינה שהגחלים לא יוסיפו הבל הרי מהירושלמי משמע שמספיק כל שהוא. ועוד הקשו שהרי בסוגיין מבואר שגחלים שעממו הרי הכירה כקטומה והרי הגחלים שעממו מוסיפים הבל כנזכר לעיל. | והקשו רשב"א ור"ן על פי פרוש הירושלמי שאם הקטימה עניינה שהגחלים לא יוסיפו הבל הרי מהירושלמי משמע שמספיק כל שהוא. ועוד הקשו שהרי בסוגיין מבואר שגחלים שעממו הרי הכירה כקטומה והרי הגחלים שעממו מוסיפים הבל כנזכר לעיל. | ||
המגיני שלמה(לו: ד"ה אין) כתב לבאר דין גחלים שעממו לרש"י שכיון שגחלים מצטננים והולכים לא נחוש שמא יבוא להשהות על גבי גחלים שמוסיפים הבל, ולא שייך הגזירה שאסרו להטמין בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה וכן כל קטימה כיון שנותן אפר על גבי הגחלים אפי' שעדיין הם מוסיפים הבל, כיוון שהם מצטננים והולכים לא גוזרים משום שמא יטמין ברמץ. | המגיני שלמה(לו: ד"ה אין) כתב לבאר דין גחלים שעממו לרש"י שכיון שגחלים מצטננים והולכים לא נחוש שמא יבוא להשהות על גבי גחלים שמוסיפים הבל, ולא שייך הגזירה שאסרו להטמין בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה וכן כל קטימה כיון שנותן אפר על גבי הגחלים אפי' שעדיין הם מוסיפים הבל, כיוון שהם מצטננים והולכים לא גוזרים משום שמא יטמין ברמץ. | ||
| שורה 93: | שורה 93: | ||
== במבושל כמאכל בן דרוסאי == | == במבושל כמאכל בן דרוסאי == | ||
איסור שהייה נאמר בדבר שהתחיל להתבשל ועדיין אינו מבושל כל צרכו, אבל בדבר שהתבשל כמאכל בן דרוסאי | איסור שהייה נאמר בדבר שהתחיל להתבשל ועדיין אינו מבושל כל צרכו, אבל בדבר שהתבשל כמאכל בן דרוסאי<ref>לסטים היה , רש"י (כ. ד"ה בן דרוסאי) ונחלקו הרא"שונים אי שליש בישול הוא(רש"י כ. ד"ה בן דרוסאי, רמב"ן מלחמת ה' לו: ד"ה אבל, שהוא שליש בישולו וכן דעת טור רנ"ג) או חצי בישול(רמב"ם ט' ה').</ref> נחלקו התנאים לו: אם מותר להשהות על גבי האש דעת חנניה להתיר ורבנן אוסרים להשהותו. | ||
הרא"שונים נחלקו בשהייה בתנור לדעת חנניה שהתיר להשהות תבשיל בן דרוסאי האם דווקא בכירה שאין חומה רב ואין לחוש כ"כ שמא יחתה התיר, אבל בתנור שחומו רב מודה חנניה שאסור לשהות על גביו מאכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי. | הרא"שונים נחלקו בשהייה בתנור לדעת חנניה שהתיר להשהות תבשיל בן דרוסאי האם דווקא בכירה שאין חומה רב ואין לחוש כ"כ שמא יחתה התיר, אבל בתנור שחומו רב מודה חנניה שאסור לשהות על גביו מאכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי. | ||
התוס''(לח: ד"ה תנור) סוברים שאין חילוק בין כירה לתנור ולחנניה מותר לעולם להשהות עליו והוכיחו כדבריהם מיח: "לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור" ובשיל שפיר דמי והיינו כמאכל בן דרוסאי משמע שגם בתנור מותר. ועיין רא"ש יוסף(לח: ד:ה ודע דהריף) ושפת אמת (לז: ד"ה עוד הביא הריף) שהוכיחו כן בדעת הרי"ף.'' | התוס''(לח: ד"ה תנור) סוברים שאין חילוק בין כירה לתנור ולחנניה מותר לעולם להשהות עליו והוכיחו כדבריהם מיח: "לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור" ובשיל שפיר דמי והיינו כמאכל בן דרוסאי משמע שגם בתנור מותר. ועיין רא"ש יוסף(לח: ד:ה ודע דהריף) ושפת אמת (לז: ד"ה עוד הביא הריף) שהוכיחו כן בדעת הרי"ף.'' | ||
| שורה 132: | שורה 132: | ||
=== בדבר שצריך בישול מועט === | === בדבר שצריך בישול מועט === | ||
כותב הרמב"ם(שבת פ"ג הי"ב) שדברים שאינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאוכלם לאלתר אפי' שהם חיים ואינם מבושלים כלל מכל מקום דינם כתבשיל שלא בושל כל צרכו שיש איסור להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ואין בהם היתר של קדירה חיה . | כותב הרמב"ם(שבת פ"ג הי"ב) שדברים שאינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאוכלם לאלתר אפי' שהם חיים ואינם מבושלים כלל מכל מקום דינם כתבשיל שלא בושל כל צרכו שיש איסור להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ואין בהם היתר של קדירה חיה<ref>בזה מתורצת קושיית הרא"שונים בביאור איסור שהיית עססיות ותורמוסין שאין בהם היתר קדירה חיה והפרוש א"כ כך הוא, שעססיות ותורוסים לא צריכים בישול רב ולכן אין להם את ההיתר של קדירה חיה.</ref>. | ||
=== בבשר צלי === | === בבשר צלי === | ||