הבדלים בין גרסאות בדף "השהיית קדרה על הכירה מערב שבת"

בטעם שמועילה קטימה להשהייה מצינו כמה שיטות ברא"שונים-

הרמב"ן והרשב"א(ד"ה עד) כתבו ע"פ הירושלמי(שם) שקטימה כל שהיא מועילה ולא צריך לקטום עד שלא יהיה ניכר בגחלים אש כלל והטעם שמועילה הקטימה משום שהרי כשעשה מעשה קלקול באש ע"י הקטימה הרי סילק דעתו והסיח דעתו מהאש, ולכן גחלים שעממו מותר ליתן על גבה, שכיון שעממו ולא חשש ללבותם מוכח בדעתו שלא מקפיד על החיתוי.  

הר"ן הוסיף לבאר שהטעם ששונה קטימה מגריפה שצריך לגרוף את כל הגחלים ומספיק קטימה כל שהוא משום שבגריפה אם גרף חלק אין היכר בנשארות כלל, אך מכיון שנתן אפר על כל הגחלים ישנו היכר בכל הגחלים.

הרמב"ם(שבת ג,ד) כתב שהסיבה שמועילה גרופה וקטומה משום שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרים שמא יחתה באש. והקשה הרמ"ך(הו"ד בכס"מ שם) מדוע כתב הרמב"ם שאחר שקטם הסיח דעתו מהתשביל והרי דין כירה גרו"ק  היא גם בגונא שאין לו תבשילים אחרים וא"כ לא מסיח דעתו  מהתבשיל.  ובאר הכס"מ שהטעם שמועיל קטימה או גריפה זה משום שקים להו לרבנן שכל גריפה וקטימה פועלת הסח דעת.

התוס'פת שבת(רנג, סק"ו) כתב שצריך שיקטום ויכסה את כל הגחלים. אבל אם לא כיסה את כל הגחלים - אסור ליתן על גביהם, בדיוק כמו גריפה שצריך לגרוף את כל הגחלים. ובאר המחצית השקל(ס"ג) שהכוונה בזה שמספיק קטימה כל שהוא היינו שלא צריך אפר רב אלא מספיק כיסוי דק.

הגר"א בשנות אליהו(פ"ג מ"א) חולק על התוס'פת שבת וכתב שמועילה הקטימה אפי' על מקצת הגחלים, ומשמע בדבריו שקטימה מועילה אפי' אם קטם רק חלק מהגחלים. וכ"כ בתפארת ישראל שקטימה מועילה על חלק מהגחלים כיון שעל ידי זה שמצנן חלק מהגחלים יזכור שלא לחתות .

כותבים התוס'' (לז. ד"ה אא"ב לז: ד"ה שמע מינה) שההיתר של שהייה בכירה גרופה וקטומה זה אפי' בתבשיל שלא נתבשל כל צרכו וכן במצטמק ויפה לו, וכן כתב הרא"ש(פר"ג סי' א) בשם רבנו יונה וכן כתב הרמב"ן (לו: ד"ה גמרא הא).''

נחלקו הרא"שונים האם היתר גרופה וקטומה זה גם בתבשיל פחות מבן דרוסאי, שהרשב"א (לו: ד"ה עד שיגרוף) נסתפק האם להתיר, כיון שטעם איסור שהייה הוא משום שמא יחתה בגחלים ואם כן כאשר גרף וקטם אין בכירה משום חיתוי גחלים. וכ"ש במאכל בן דרוסאי וכ"ש במצטמק ורע לו, או שמא כל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי אין משהין אפי' בגרופה וקטומה כיון שהתבשיל לא התבשל במאכל בן דרוסאי אפי' כאשר הכירה גרופה וקטומה נותן דעתו על התבשיל ויבוא לחתות ואפי' בקש ובגבבה שייך חיתוי בכך דהא גזרינן ביה בתנור, והסיק הרשב"א כצד הרא"שון שמותר להשהות אפי' פחות ממאכל בן דרוסאי ומשום שבגרופה אין לחוש ולגזור כלום שהרי הוא לא יכול מציאותית לחתות וכ"כ הרמב"ן שם ובעל המאור (לו: ד"ה ואם תשאל).

אך בהגהות רעק"א (רנ"ג, ס"א) ובחת"ס(לו: ד"ה נותנין עליה) הוכיחו מדברי הרא"ש בשם ר' יונה שחולק על הרשב"א וסובר שאם התבשיל מבושל פחות מבן דרוסאי אסור להשהות על גבי כירה אפי' שהיא גרופה וקטומה. ולכן תמה רעק"א על השוע' סעיף א שפסק להתיר אפי' בפחות ממאכל בן דרוסאי.

והטעם לשיטה זו שאוסרת כותב החת"ס על פי מה שכתב הרמב"ם בטעם היתר שהייה על גרופה וקטומה כיון שמסיח דעתו וזה בעקבות כך שהתבשיל שלו התבשל כמאכל בן דרוסאי , סובר ר' יונה שאם התבשיל אפי' לבן דרוסאי לא הגיע שאין שום אדם יכול לאוכלו אינו מסיח דעתו ולא מועילה גריפה וקטימה. ברמב"ם צריך עיון כי המ"מ שם הלכה ד כתב שדעת הרמב"ם כמתירים.

איסור שהייה נאמר בדבר שהתחיל להתבשל ועדיין אינו מבושל כל צרכו, אבל בדבר שהתבשל כמאכל בן דרוסאי<ref>לסטים היה , רש"י (כ. ד"ה בן דרוסאי) ונחלקו הרא"שונים אי שליש בישול הוא(רש"י כ. ד"ה בן דרוסאי, רמב"ן מלחמת ה' לו: ד"ה אבל, שהוא שליש בישולו וכן דעת טור רנ"ג) או חצי בישול(רמב"ם ט' ה').</ref> נחלקו התנאים לו: אם מותר להשהות על גבי האש דעת חנניה להתיר ורבנן אוסרים להשהותו.

התוס''(לח: ד"ה תנור) סוברים שאין חילוק בין כירה לתנור ולחנניה מותר לעולם להשהות עליו והוכיחו כדבריהם מיח: "לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור" ובשיל שפיר דמי והיינו כמאכל בן דרוסאי משמע שגם בתנור מותר. ועיין רא"ש יוסף(לח: ד:ה ודע דהריף) ושפת אמת (לז: ד"ה עוד הביא הריף) שהוכיחו כן בדעת הרי"ף.''

אך בעל המאור(יח: ד"ה הא דאמרינן לו: ד"ה כלל הדברים) הביא את דעת רבינו האי גאון שכתב להתיר, אמנם בעל המאור צידד לאסור, וסיים שאף על פי שכך נראין הדברים לדעתנו אנו מבטלים דעתינו בזה מפני הגאון. ונציין שהמחלוקת נובעת מפירוש הגמ' בדף יח: שאמרו שאסור להניח על גבי האש קדרה שמבושלת ואינה מבושלת, ופרש רב האי שמדובר במבושל מעט, ולא הגיע לבן דרוסאי, משמע מפה שאם הגיע לבן דרוסאי מותר להשהותו הן בתנור הן בכירה, אבל בעה"מ כתב לפרש שמדובר בדבר שמבושל כמאכל בן דרוסאי ומכל מקום אסור להשהותו בתנור.

טעם האוסרים- הב"ח פרש שכמו שמצינו שהבל התנור רב יותר מכירה ולכן לעניין חזרה לא מועיל גריפה וקטימה בו ואף שחנניה מתיר לשהות בן דרוסאי בכירה בתנור אסור.

בטעמו של חנניה שהתיר להשהות על האש תבשיל כמאכל בן דרוסאי נשנו שני טעמים ברא"שונים:

רא"ש(פ"ג סי' א') הביא תשובה מגאון שכתב שכל שהוא כמאכל בן דרוסאי המאכל יבוא לכלל בישול בזמן שיצטרך לאוכלו וממילא אין חשש שמא יבא לחתות בגחלים.

השיטה לר"ן(כ. ד"ה וכמה) כתב לפרש שמכיון שהתבשיל מבושל בשיעור שראוי לאכילה בדוחק, זה מראה שאינו מקפיד עליו וממילא אין חשש שמא יבוא לחתות וכן מבואר ברשב"ם (תוס' מח. ד"ה דזיתים).

אותו דין של קדירה חייתא נמצא גם בקדירה שהתבשלה במקצת והשליך לתוכו גם חתיכת בשר חיה שאינה מבושלת כלל מאותו טעם "ואי שדא בה גרמא חייא שפיר דמי"(שם).

ונחלקו אי חתיכה חיה מותר גם בירק או דווקא בבשר והדומה לו.

הכסף משנה(שבת פ"ג, ה"ח) מדייק מדברי הרמב"ם בפרוש המשנה שאפי' נתן חתיכה שיכולה להתבשל מבעוד יום כירק מותר, והסברא היא שכיון שפעל מעשה שמוכיח את הסיח הדעת שלו יזכור ולא יבוא לחתות. ומבארים הפרמ"ג(סי' רנג א"א סק"ד) ובמחצית השקל(שם מ"א סק"ד) שכל מה שהרמב"ם מדבר זה דווקא בקדירה שאינה חיה והניח בתוכה חתיכה אחת חיה בזה סובר הרמב"ם שיש פה מעשה של היסח דעת ואין לחוש שיחתה אבל בקדירה שכולה חיה היתר מדין אחר, ההיתר הוא משום שבפועל אין דעתו על הקדירה ואין לחוש שמא יחתה וזה שייך דווקא כשיש בקדירה דבר חי שלא יהיה ראוי לאוכלו לערב. א"כ יש חילוק דינים. ההיתר של קדירה חייתא פועל מדין שאין דעתו עליה. וההיתר של חתיכה חיה פועל מדין היסח הדעת.

אך הט"ז(סק"ב) מדייק מהרמב"ם בחבור שכתב: "אבר חי" שהמשמעות היא שכל ההיתר הוא דווקא בבשר שלא יהיה ראוי לאוכלו בלילה וכותב שכך ההלכה וכן פוסק גם המג"א להלכה. וכותב הט"ז שהרמב"ם בחיבור חזר בו מפרוש המשנה.

הרשב"א(ד"ה מאן תנא) כתב בשם ר' האי גאון שההיתר של קדירה חיה הוא דווקא בגוונא שהתבשיל התחיל להתחמם מבעוד יום, אבל בצונן ממש אין היתר. וכתב הרשב"א "ואינו עולה יפה לפי דעתו" היינו שההיתר הוא גם בדבר שלא התחמם.

בתבשיל שהתחיל להתבשל נחלקים האחרונים.

הב"ח סובר(רנג ד"ה ומ"ש אם הוסקה) שכל זמן שלא הגיע לשיעור בן דרוסאי עדין בכלל תבשיל חי הוא, ומותר לשהותו על האש.

אך דעת הב"י והט"ז(סק"א) והמג"א(סק"ב) שכל שהתחיל להתבשל אפי' מעט אין דין קדירה חיה חל עליו, ואסור להשהותו.  וכך כתב גם המגיד משנה (פ"ג, ה"ח).

לפי"ז כותב המג"א  שכל ההיתר של קדירה חיה הוא דווקא אם נותנו סמוך לחשיכה ממש, אבל אם נתנו מבעוד יום אסור כי זה מספיק זמן שהתבשל קצת קודם השבת, ולכן חייב לסלקו משחשיכה.

המשנ"ב(סק"א) כתב שההיתר של קדירה חיה הוא אף בהתחמם התבשיל מבעוד יום, ולא גוזרים שמא יחתה כיון שלא התחיל להתבשל. וכתב החזו"א שכוונת  המשנ"ב להתיר רק שהתחמם ולא הגיע ליד סולדת, דא"כ הגיע ליס"ב זה נחשב כבר לתחילת בישול .

כותב רש"י (ד"ה האי קדירה) וכן מביא המאור(לו: ד"ה ואם תשאל) שבתבשילים שאין כל הלילה והיום מספיקים להם להתבשל אין להם את ההיתר של קדירה חיה ואסור לשהותם אפי' שעדיין לא התבשלו כלל ומשום שיש לחוש שמא יחתה בשביל יהיה מוכן לצורך מחר.  

כותב הרמב"ם(שבת פ"ג הי"ב) שדברים שאינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאוכלם לאלתר אפי' שהם חיים ואינם מבושלים כלל מכל מקום דינם כתבשיל שלא בושל כל צרכו שיש איסור להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ואין בהם היתר של קדירה חיה<ref>בזה מתורצת קושיית הרא"שונים בביאור איסור שהיית עססיות ותורמוסין שאין בהם היתר קדירה חיה והפרוש א"כ כך הוא, שעססיות ותורוסים לא צריכים בישול רב ולכן אין להם את ההיתר של קדירה חיה.</ref>.  

ועוד כתבו חלק מהרא"שונים(תוס' יח: ד"ה האי, רא"ש(פ"א סי' לה) שההיתר בבשר חי הוא דווקא בקדירה, אבל בצלי הדין אינו כך. מכיון שהוא מתבשל מהר וראוי לאוכלו כבר בלילה יש חשש שמא יבוא לחתות וכן הובא להלכה בסימן רנ"ד.

נחלקו האחרונים בזה, הפרמ"ג(רנ"ד א"א סק"ב) והתוספת שבת(רנ"ג ס"ג) כותבים שגם בהם אין היתר קדירא חייתא כיון שבישולם מהיר. אך המג"א(רנ"ד סק"ב) כתב מפורש להתיר וכתב שכך דעת חלק מהרא"שונים כרש"י ור' ירוחם עיי"ש, וכך צידד הבאוה"ל להלכה(שם ס"ח ד"ה עססיות).

הבאוה"ל(רנג ס"א ד"ה ומסיח דעתו) כתב שכל האיסור בדבר שלא צריך בישול הרבה זה דווקא בסוג תבשיל כזה שיהיה מוכן לאלתר לסעודה, אבל אם התבשיל לא יהיה ראוי לאלתר אלא יתבשל במהלך הערב ורק מאוחר בלילה יהיה ראוי, אעפ"כ כותב הבאוה"ל שאם אין דרך בנ"א להמתין בסעודה כ"כ עד לשעה זו בוודאי מסיח דעתו ממנה ולא יבוא לחתות, והתבשיל מותר מדין קדירה חייתא.

=== שיטות הרא"שנים להלכה ===

רי"ף(לז.), רמב"ם(פ"ג ה"ד) שאילתות, רמב"ן(מלחמות שם)- פסקו כחכמים שאסור לשהות על גבי האש חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשל שלא בושל כל צרכו. אבל אם בושל כל צרכו ואם מצטמק ורע לו מותר אבל אם מצטמק ויפה לו אסור.