462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←קדם הקונה ותפס
| שורה 77: | שורה 77: | ||
'''הקצות''' הביא ש'''המהר"ם אלשיך''' ז כתב, שאי אפשר להקנות מעות לפירות, היינו להקנות מעות לא עבור עצמן, אלא רק עבור הרווח שיתנו. וטעמו, שאין עניין זה דומה למוכר דקל לפירותיו הנ"ל, כיון שכשהמעות של הפירות מגיעים, המעות עצמן אינן בעולם. הקצות השיג, ש'''התוס'''' גיטין מ"ב ב ד"ה "עבד", לא שללו מטעם זה את האפשרות למכור עבד לקנס, דומיא דדקל לפירות, אף שכשהקנס מגיע העבד כבר לא בעולם. וכן שם סו א '''תוס'''' ד"ה דמי כתבו בתירץ ראשון שיין לדמיו הוא כדקל לפירותיו, ואחרי הכל זו גמרא מפורשת בב"מ סט ב: "רב חמא מוגר זוזי בפשיטי". וסיים שכן דעת '''המהרי"ט''' ו'''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' הסכים עם הקצות. מאידך החת"ס חו"מ קז הביא את שיטת המהר"ם אלשיך ולא השיג עליו. | '''הקצות''' הביא ש'''המהר"ם אלשיך''' ז כתב, שאי אפשר להקנות מעות לפירות, היינו להקנות מעות לא עבור עצמן, אלא רק עבור הרווח שיתנו. וטעמו, שאין עניין זה דומה למוכר דקל לפירותיו הנ"ל, כיון שכשהמעות של הפירות מגיעים, המעות עצמן אינן בעולם. הקצות השיג, ש'''התוס'''' גיטין מ"ב ב ד"ה "עבד", לא שללו מטעם זה את האפשרות למכור עבד לקנס, דומיא דדקל לפירות, אף שכשהקנס מגיע העבד כבר לא בעולם. וכן שם סו א '''תוס'''' ד"ה דמי כתבו בתירץ ראשון שיין לדמיו הוא כדקל לפירותיו, ואחרי הכל זו גמרא מפורשת בב"מ סט ב: "רב חמא מוגר זוזי בפשיטי". וסיים שכן דעת '''המהרי"ט''' ו'''בני יעקב'''. '''הנתיבות''' הסכים עם הקצות. מאידך החת"ס חו"מ קז הביא את שיטת המהר"ם אלשיך ולא השיג עליו. | ||
== קדם הקונה ותפס == | == קדם הקונה ותפס == | ||
'''הגמרא''' ביבמות צג א אומרת, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב"ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו"ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב"ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ"א''' על השו"ע (שם). | '''הגמרא''' ביבמות צג א אומרת, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב"ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו"ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב"ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ"א''' על השו"ע (שם). ב'''פרישה''' (סו יח) וב'''ב"ח''' (יח) מבואר, שאף שהגמרא התבטאה שהקונה שמט ואכל, אין כוונתה דווקא אכל, אלא אפילו אם הפירות עדיין בעין. | ||
=== טעם הדיו === | |||
=== אם צריך שהמוכר ידע בשעת התפיסה === | === אם צריך שהמוכר ידע בשעת התפיסה === | ||
'''תרומת הדשן''' (שיג) כתב שלא צריך שידע המוכר בשעת התפיסה, והביאו '''הפרישה''' (סו יח), וכן נקט להלכה ב'''סמ"ע''' שם (מו). מאידך הש"ך שם (סו) בתב שמלשון '''הרא"ש''' בב"מ פ' איזהו נשך (לב), משמע שצריך שידע המוכר בשעת התפיסה שהקונה תופס, וכן הסכים הקצות (רלה ו), וכתב שם שכך היא דעת '''הרמב"ם'''. | '''תרומת הדשן''' (שיג) כתב שלא צריך שידע המוכר בשעת התפיסה, והביאו '''הפרישה''' (סו יח), וכן נקט להלכה ב'''סמ"ע''' שם (מו). מאידך הש"ך שם (סו) בתב שמלשון '''הרא"ש''' בב"מ פ' איזהו נשך (לב), משמע שצריך שידע המוכר בשעת התפיסה שהקונה תופס, וכן הסכים הקצות (רלה ו), וכתב שם שכך היא דעת '''הרמב"ם'''. | ||