462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←החקירה מדוע הדין הוא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
| שורה 19: | שורה 19: | ||
בבראשית (כה לג) בסיפור מכירת הבכורה ליעקב מעשו כתוב: "וימכר את בכרתו ליעקב". בשו"ת '''הריב"ש''' (שכח) הביא שקשה, כיצד מכירת הבכורה הועילה, הרי זו מכירת דבר שלא לעולם, ותירץ ששם הועיל כיון שהיה זה קודם מתן תורה. בשו"ת '''שואל ומשיב''' (תליתאה ב קסג) כתב שמ'''הרמב"ם''' נראה שסובר שלא היה שינוי בזה בין קודם מתן תורה לאחר כך, שהרי הרמב"ם ערכין וחרמין (ו לא- לג) חידש שלא מועיל הקדש בדבר שלא בעולם, אבל חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו, והביא ראיה מיעקב אבינו, שאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואמר לו ה': "אשר נדרת לי שם נדר", ואם השתנה הדין אחרי מתן תורה, מה ראיה יש מיעקב אבינו. ב'''כלי חמדה''' (ויצא ב) הקשה זאת גם, ותירץ שיעקב גם לא היה מחויב ב"לא יחל דברו", אלא שרצה לעשות כאילו היה ישראל גמור, ועל כן יכול היה הרמב"ם ללמוד ממנו. בפירוש '''הטור''' הארוך על התורה שם וכן ב'''אור החיים הקדוש''' על התורה, ביארו באופנים אחרים כיצד חל הקניין, ואם כן נראה שהם חולקים על חידוש הריב"ש. | בבראשית (כה לג) בסיפור מכירת הבכורה ליעקב מעשו כתוב: "וימכר את בכרתו ליעקב". בשו"ת '''הריב"ש''' (שכח) הביא שקשה, כיצד מכירת הבכורה הועילה, הרי זו מכירת דבר שלא לעולם, ותירץ ששם הועיל כיון שהיה זה קודם מתן תורה. בשו"ת '''שואל ומשיב''' (תליתאה ב קסג) כתב שמ'''הרמב"ם''' נראה שסובר שלא היה שינוי בזה בין קודם מתן תורה לאחר כך, שהרי הרמב"ם ערכין וחרמין (ו לא- לג) חידש שלא מועיל הקדש בדבר שלא בעולם, אבל חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו, והביא ראיה מיעקב אבינו, שאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואמר לו ה': "אשר נדרת לי שם נדר", ואם השתנה הדין אחרי מתן תורה, מה ראיה יש מיעקב אבינו. ב'''כלי חמדה''' (ויצא ב) הקשה זאת גם, ותירץ שיעקב גם לא היה מחויב ב"לא יחל דברו", אלא שרצה לעשות כאילו היה ישראל גמור, ועל כן יכול היה הרמב"ם ללמוד ממנו. בפירוש '''הטור''' הארוך על התורה שם וכן ב'''אור החיים הקדוש''' על התורה, ביארו באופנים אחרים כיצד חל הקניין, ואם כן נראה שהם חולקים על חידוש הריב"ש. | ||
== החקירה מדוע הדין הוא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם == | == החקירה מדוע הדין הוא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם == | ||
בטעם הדין, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, נכתבו מספר סברות, אשר ניתן לחלק לשתי חטיבות: בחטיבה האחת מחברים שראו את החיסרון ב'''סמיכות הדעת''', ובזאת מתחלק בין המחברים אם החיסרון בדעת המוכר, בדעת הקונה, או בדעת שניהם. ובחטיבה השניה, מחברים שראו את החיסרון במעשה הקניין, ובזאת מתחלק בין מחברים שבאו מצד שהדבר הנקנה עדיין אינו של המקנה, או מצד שאין לקניין על מה לחול, או שלא חל על פעולת ההקנאה דין מעשה קניין לקנות בו לאחר שהדבר יבוא | בטעם הדין, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, נכתבו מספר סברות, אשר ניתן לחלק לשתי חטיבות: בחטיבה האחת מחברים שראו את החיסרון ב'''סמיכות הדעת''', ובזאת מתחלק בין המחברים אם החיסרון בדעת המוכר, בדעת הקונה, או בדעת שניהם. ובחטיבה השניה, מחברים שראו את החיסרון במעשה הקניין, ובזאת מתחלק בין מחברים שבאו מצד שהדבר הנקנה עדיין אינו של המקנה, או מצד שאין לקניין על מה לחול, או שלא חל על פעולת ההקנאה דין מעשה קניין לקנות בו לאחר שהדבר יבוא לעולם. | ||
השיטות שראו את החיסרון, בגמירות דעת | === השיטות שראו את החיסרון, בגמירות דעת === | ||
==== גמירות דעת של המוכר ==== | ==== גמירות דעת של המוכר ==== | ||