462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←דמי חפץ כשימכר
| שורה 32: | שורה 32: | ||
'''הקצות''' ג נקט שלדעת '''התוס'''' נדה מד ב ד"ה איהו, נחשב בא לעולם, ואילו לדעת '''התוס'''' בב"ב קמב ב עדיין נחשב אינו בא לעולם. | '''הקצות''' ג נקט שלדעת '''התוס'''' נדה מד ב ד"ה איהו, נחשב בא לעולם, ואילו לדעת '''התוס'''' בב"ב קמב ב עדיין נחשב אינו בא לעולם. | ||
=== דמי חפץ כשימכר === | === דמי חפץ כשימכר === | ||
'''הגמרא''' בגיטין סה ב- סו א אומרת: "גניבא יוצא בקולר הווה ['''רש"י'''- לההירג למלכות], כי הווה קנפיק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא... חמרא לא קאמר [רש"י- הבו ליה חמרא בארבעה מאה זוזי] דמי חמרא לא קאמר [רש"י- דנימא לזיבוני חמרא ומיתב ליה]". משמע לכאורה שאפשר להקנות את הכסף שיתקבל ממכירת היין. והקשה '''המרדכי''' תטו שבערכין כ ב משמע שהמקדיש דמי שור אחר שימכר, הווה מקדיש דבר שלא בא לעולם. והביא המרדכי שלושה תירוצים: א- בערכין מדובר שאמר בפירוש שההקדש יחול לכשימכר, ואילו בגיטין שאמר מחמרא כוונתו להקנות את היין לדמיו, והוא כמוכר דקל לפירותיו שמועיל. ב- בגיטין מדובר שכבר נמכר יין | '''הגמרא''' בגיטין סה ב- סו א אומרת: "גניבא יוצא בקולר הווה ['''רש"י'''- לההירג למלכות], כי הווה קנפיק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא... אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה: חמרא לא קאמר [רש"י- הבו ליה חמרא בארבעה מאה זוזי] דמי חמרא לא קאמר [רש"י- דנימא לזיבוני חמרא ומיתב ליה]". משמע לכאורה שאפשר להקנות את הכסף שיתקבל ממכירת היין. והקשה '''המרדכי''' תטו שבערכין כ ב משמע שהמקדיש דמי שור אחר שימכר, הווה מקדיש דבר שלא בא לעולם. והביא המרדכי שלושה תירוצים: א- בערכין מדובר שאמר בפירוש שההקדש יחול לכשימכר, ואילו בגיטין שאמר מחמרא כוונתו להקנות את היין לדמיו, והוא כמוכר דקל לפירותיו שמועיל. ב- בגיטין מדובר שכבר נמכר יין, וא"כ אותו דמי יין כבר היה בעולם. ג- ר' אבא סובר שאדם מקנה דבר שלא לעולם. לאור זאת, '''הרמ"א''' חו"מ רט ד פסק שהאומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין לאחר שיימכר היין, נחשב דבר שלא לעולם. '''הפת"ש''' הביא בשם תשובת '''רע"א''', שדווקא כשאמר 'כשיימכר', אבל כשאמר רק 'דמי יין' נפרש יין לדמיו, וכן 'דמי בית' נפרש בית לדמיו, אבל 'דמי שכירות בית'- הווי דבר שלא לעולם. וההסבר: דמי יין או בית שווים כמו היין והבית, ולכן נפרש בית או יין לדמיהם. אבל שכירות היא טפילה לבית, והוויא כמו פירות דקל, שכיון שהפירות טפלים לדקל איננו מפרשים דקל לפירותיו. אבל פירות שובך, אבל פירות שובך כיון שאינם טפלים לשובך, אנו מפרשים שובך לפירותיו, וכן חילק הסמ"ע. | ||
'''גומרו בידי אדם''' | |||
בשו"ת '''חת"ס''' חו"מ קמד כתב שגומרו בידי אדם אינו נחשב דבר שלא בא לעולם, והוא כמוכר יין ענביו בשעת הבציר. לאור זאת, כתב החת"ס, שאדם שיש לו יין, יכול כבר עכשיו להקנות את היין שרף שייוצר ממנו אחר כך. '''הנחלת צבי''' העיר על דבריו, לא מועיל שייחשב יש לו לעניין ריבית, אך כתב שיש לחלק. | |||
== טקסט הכותרת == | == טקסט הכותרת == | ||