הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"

שורה 26: שורה 26:


=== מקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ===
=== מקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ===
'''הרמ"א''' שם כתב שי"א שדומה לקני את וחמור. '''הסמ"ע''' רג יט ביאר שכוונת הרמ"א שקנה מחצה. מקור הדברים ב'''מרדכי''' בב"ב תרה שהביא ג' דעות גבי אדם שהקנה לחבירו מעות קרקעות ומטלטלים בקניין סודר, למרות שמעות אינן נקנות בחליפין. דעה אחת שלא קנה כלום, דעה שנייה שקנה הכל במיגו שקנה את המטלטלים והקרקעות, ודעת '''רבינו שמחה''' שקנה את הקרקעות והמטלטלים ולא את המעות. הסמ"ע כתב שהרמ"א לא הביא בסוגיין את שלושת הדעות, אף שהביאם ברג י, כיון שכאן אין הסוגיא במקומה, קיצר להביא רק את שיטת ההלכה. או שדבר שלא בא לעולם היה פשוט לרמ"א שלא מועיל מיגו, והדעה הראשונה היה פשוט לרמ"א שאינה הלכה, כיון שאת וחמור הלכה שקנה מחצה (כלומר האדם קנה מחצית ממה שהוקנה). '''הפת"ש''' הביא ש'''הנוב"י''' תירץ, ע"פ מה שהקשו '''הח"מ''' ו'''הב"ש''' מדוע השו"ע גבי "כולכם מקודשות לי" והיו בהם אחיות י"א שאף אחת לא מקודשת, והרי את וחמור קנה מחצה, והיה לו לומר שאילו שאינן אחיות מקודשות. והובאו שני תירוצים: א- "כולכם" זה דבר אחד, כלומר המילה כולכם כוללת את כל פרי המקח והופכת אותם לדבר אחד, וכיון שלא הכל יכול להיקנות, כלום לא נקנה. ב- כשיש קונה אחד, אנו אומרים שאינו רוצה לקנות רק חלק, מה שא"כ באת וחמור שיש שני קונים. על פי זה מובן, שכשמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם, לא שייך לכוללם יחד, וכן הקונה יודע שלא יקבל את הכל עכשיו. הפת"ש העיר שלכאורה יש סתירה בין תשובות הנוב"י אם פוסקים כרמ"א במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם, או שלעולם זהו ספיקא דדינא, כיון שיש פוסקים שבאת וחמור לא קנה כלל. על כל פנים כתב הנוב"י שגם אם לא נפסוק כרמ"א בדבר שלא בא לעולם, היינו רק בעבידי דאתו כפירות דקל, אבל לא עבידי דאתו, כגון שמקנה את מה שקנה עם מה שיקנה, שאין זה ודאי שיקנה, ודאי אינם תלויים אחד בשני.
בפירוש '''הטור''' הארוך על התורה, בראשית  '''הרמ"א''' שם כתב שי"א שדומה לקני את וחמור. '''הסמ"ע''' רג יט ביאר שכוונת הרמ"א שקנה מחצה. מקור הדברים ב'''מרדכי''' בב"ב תרה שהביא ג' דעות גבי אדם שהקנה לחבירו מעות קרקעות ומטלטלים בקניין סודר, למרות שמעות אינן נקנות בחליפין. דעה אחת שלא קנה כלום, דעה שנייה שקנה הכל במיגו שקנה את המטלטלים והקרקעות, ודעת '''רבינו שמחה''' שקנה את הקרקעות והמטלטלים ולא את המעות. הסמ"ע כתב שהרמ"א לא הביא בסוגיין את שלושת הדעות, אף שהביאם ברג י, כיון שכאן אין הסוגיא במקומה, קיצר להביא רק את שיטת ההלכה. או שדבר שלא בא לעולם היה פשוט לרמ"א שלא מועיל מיגו, והדעה הראשונה היה פשוט לרמ"א שאינה הלכה, כיון שאת וחמור הלכה שקנה מחצה (כלומר האדם קנה מחצית ממה שהוקנה). '''הפת"ש''' הביא ש'''הנוב"י''' תירץ, ע"פ מה שהקשו '''הח"מ''' ו'''הב"ש''' מדוע השו"ע גבי "כולכם מקודשות לי" והיו בהם אחיות י"א שאף אחת לא מקודשת, והרי את וחמור קנה מחצה, והיה לו לומר שאילו שאינן אחיות מקודשות. והובאו שני תירוצים: א- "כולכם" זה דבר אחד, כלומר המילה כולכם כוללת את כל פרי המקח והופכת אותם לדבר אחד, וכיון שלא הכל יכול להיקנות, כלום לא נקנה. ב- כשיש קונה אחד, אנו אומרים שאינו רוצה לקנות רק חלק, מה שא"כ באת וחמור שיש שני קונים. על פי זה מובן, שכשמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם, לא שייך לכוללם יחד, וכן הקונה יודע שלא יקבל את הכל עכשיו. הפת"ש העיר שלכאורה יש סתירה בין תשובות הנוב"י אם פוסקים כרמ"א במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם, או שלעולם זהו ספיקא דדינא, כיון שיש פוסקים שבאת וחמור לא קנה כלל. על כל פנים כתב הנוב"י שגם אם לא נפסוק כרמ"א בדבר שלא בא לעולם, היינו רק בעבידי דאתו כפירות דקל, אבל לא עבידי דאתו, כגון שמקנה את מה שקנה עם מה שיקנה, שאין זה ודאי שיקנה, ודאי אינם תלויים אחד בשני.
 
=== שניהם רוצים ===
=== שניהם רוצים ===
'''ההגהות מרדכי''' בב"ב תרסג הביא תשובת '''רבנו משולם בר קלונימוס''', אודות שלושה אחים שעשו קניין בין עצמם, שמי מהם שיקבל מתנה מאחותם, יחלוק אותה בשווה עם אחיו, ובאמת אח"כ אחד האחים קיבל מתנה מאותה אחות, ופסק המרדכי, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כאן מקנה, והטעם שבההיא הנאה דסמכו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי. והביא המרדכי ראיה מאחים שחלקו בגורל, שאנו אומרים בההיא הנאה גמרו ומקנו, וכן בשידוכין גבי מה אתה נותן לבנך אומרים בההינא הנאה וכו', וכן בשעבוד ערב, ובמתנה שומר חינם להיות כשואל. לאור דברים אלו, כתב '''הרמ"א''' חו"מ ר"ט ח על שם '''יש אומרים''', שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם הוא גם כן רוצה לקנות, מקנה גם כן, ולכן שניים שעשו קניין אחד עם חברו שמתנה שיקבל יחלוק עם חברו, קנה. אך הוסיף הרמ"א לעיין בקעו ג, שיש חולקים. בקעו שם מדובר בשניים שרוצים להיעשות שותפים, ומובאת מחלוקת, שדעת '''הרמב"ם''' שותפין ד ב, שאינם יכולים להשתתף על מה שעדיין אינו בעולם, ודעת '''הראב"ד''' שיכולים. '''הסמ"ע''' שם ביאר, שטעמו של הראב"ד הוא, שאדם יכול לשעבד עצמו גם על דבר שלא בא לעולם, שהרי גופו כן בא לעולם. ולפי"ז יש לעיין שמא גם כאן אין כוונת רבנו משולם שההנאה גורמת לקניין, אלא רק להשתעבדות להקנות. הסמ"ע כאן, כתב שטעמו של רבנו משולם, שאגב שרוצה להקנות מקנה. '''הגר"א''' כאן כתב, שלסברת רבנו משולם יקנו אפילו בלא קניין. עוד כתב, שהחולקים שם הם רק מטעם שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, ולפי זה בציור שלנו שלא שייך דין פועל, לכו"ע אינו יכול לחזור בו, והוסיף שברמ"א שם מבואר שבקניין ודאי אינו יכול לחזור בו.  '''החת"ס''' בתשובה חו"מ קפו הוסיף, שלאו דווקא אם שניהם מקנים דבר שלא בא לעולם, אלא אפילו אפילו אם האחד מקנה דבר שבא לעולם, והוא כל שכן, ואפילו אם המקנה אינו בעצמו הקונה. ומאידך סייג, שדווקא כששניהם קונים בשטר אחד ובקניין אחד, אבל לא בשני קניינים שונים, אף אם אם המנהג שהם תלויים זה בזה, שכיון שיש חולקים על ההגהות מרדכי הנ"ל, הבו דלא לוסיף עלה.
'''ההגהות מרדכי''' בב"ב תרסג הביא תשובת '''רבנו משולם בר קלונימוס''', אודות שלושה אחים שעשו קניין בין עצמם, שמי מהם שיקבל מתנה מאחותם, יחלוק אותה בשווה עם אחיו, ובאמת אח"כ אחד האחים קיבל מתנה מאותה אחות, ופסק המרדכי, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כאן מקנה, והטעם שבההיא הנאה דסמכו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי. והביא המרדכי ראיה מאחים שחלקו בגורל, שאנו אומרים בההיא הנאה גמרו ומקנו, וכן בשידוכין גבי מה אתה נותן לבנך אומרים בההינא הנאה וכו', וכן בשעבוד ערב, ובמתנה שומר חינם להיות כשואל. לאור דברים אלו, כתב '''הרמ"א''' חו"מ ר"ט ח על שם '''יש אומרים''', שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם הוא גם כן רוצה לקנות, מקנה גם כן, ולכן שניים שעשו קניין אחד עם חברו שמתנה שיקבל יחלוק עם חברו, קנה. אך הוסיף הרמ"א לעיין בקעו ג, שיש חולקים. בקעו שם מדובר בשניים שרוצים להיעשות שותפים, ומובאת מחלוקת, שדעת '''הרמב"ם''' שותפין ד ב, שאינם יכולים להשתתף על מה שעדיין אינו בעולם, ודעת '''הראב"ד''' שיכולים. '''הסמ"ע''' שם ביאר, שטעמו של הראב"ד הוא, שאדם יכול לשעבד עצמו גם על דבר שלא בא לעולם, שהרי גופו כן בא לעולם. ולפי"ז יש לעיין שמא גם כאן אין כוונת רבנו משולם שההנאה גורמת לקניין, אלא רק להשתעבדות להקנות. הסמ"ע כאן, כתב שטעמו של רבנו משולם, שאגב שרוצה להקנות מקנה. '''הגר"א''' כאן כתב, שלסברת רבנו משולם יקנו אפילו בלא קניין. עוד כתב, שהחולקים שם הם רק מטעם שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, ולפי זה בציור שלנו שלא שייך דין פועל, לכו"ע אינו יכול לחזור בו, והוסיף שברמ"א שם מבואר שבקניין ודאי אינו יכול לחזור בו.  '''החת"ס''' בתשובה חו"מ קפו הוסיף, שלאו דווקא אם שניהם מקנים דבר שלא בא לעולם, אלא אפילו אפילו אם האחד מקנה דבר שבא לעולם, והוא כל שכן, ואפילו אם המקנה אינו בעצמו הקונה. ומאידך סייג, שדווקא כששניהם קונים בשטר אחד ובקניין אחד, אבל לא בשני קניינים שונים, אף אם אם המנהג שהם תלויים זה בזה, שכיון שיש חולקים על ההגהות מרדכי הנ"ל, הבו דלא לוסיף עלה.