הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"

סיטומתא הוא קניין שאינו מובא בגמרא, אך נהוג בין הסוחרים, שהדין הוא שבמקום שנהגו שקניין זה קונה לגמרי, ולא רק למי שפרע, קונה לגמרי. ראה בב"מ ע"ד א, ובשו"ע חו"מ ר"א א ב. הפוסקים נחלקו האם עשיית קניין סטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם. '''ההגהות מרדכי''' שבת תעב תעג הביא '''תשב"ץ''', והוא ב'''בתשב"ץ קטן''' (שצח), הביא דיון האם אדם שנדר למוהל שהוא זה שימול את בנו, צריך לקיים דבריו. בעל הדעה הראשונה שהביא נקט שכן, אף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וטעמו שכיון שמנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים, הרי שהנדר נחשב סיטומתא. ומאידך דעת ר' יחיאל, מובא גם ב'''הגהות רבינו פרץ''' שם, שאין הנדר מחייב אם התנה האב בעוד שאשתו היתה מעוברת, כיון שאין סיטומתא מועילה אלא בדבר שמועיל בו קניין, אבל לא בדבר שלא בא לעולם. וב'''שו"ת הרא"ש''' יג כ מבואר שמועיל קניין סיטומתא לקניין הזכות על גביית המיסים ממכירת יין המכונה בלשונם אלמעונה, אף שזו מכירה של דבר שלא לעולם. נראה אם כן שיש בכך מחלוקת ראשונים. אולם ב'''שו"ת חתם סופר''' חו"מ סו ב נקט לכו"ע מועילה סיטומתא בדבר שלב"ל, ור' יחיאל בהגהמ"ר הנ"ל חלק כיון שלא היה מנהג להקנות את הזכות למוהל עוד לפני שהילד נולד. הפתחי תשובה רא ב הביאו והעיר שלא כך משמע בפשט דברי ההגהמ"ר. ונראה לי שכוונתו, שר' יחיאל שם נימק בפירוש את דינו בכך של"מ סיטומתא בדבר שלב"ל. בפסקי דין ירושלים ב, הביאו בשם ספר יהושע קיד, בדעת תשובת הרא"ש הנ"ל שסיטומתא מועיל בדבר שלב"ל רק כאשר אין שם קניין אחר אלא רק מנהג הסוחרים. בחוברת ניצני משפט שיצאה לאור ע"י אברכי כולל חו"מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע"ה עמ' 180, כתובה סברא שיש לחלק בין דברי ר' יחיאל לתשובת הרא"ש, ולהעמיד את דברי החת"ס, והיינו שמה שכתב ר' יחיאל הוא של"מ סיטומתא במקום של"מ קניין אמיתי, היינו כשהמנהג הוא רק לגבי אופן עשיית הקניין, ואילו הרא"ש דיבר בציור שהמנהג איננו רק על אופן עשיית הקניין, אלא גם עצם הקניית אותו הדבר כשהוא עדיין לא בא לעולם. ועיין שם עוד בפת"ש מ'''תשובות רע"א''' קל"ד בשם '''היש"ש''' שפסק כר' יחיאל של"מ סיטומתא בדבר שלב"ל, ושכן דעת '''הרדב"ז'''. וכן הביא הפת"ש שדעת בעל '''קצות החושן''' ובעל '''נתיבות המשפט''', שכתב משם תשובת מהרש"ל שאורנדא שהיינו אלמעונא, מועיל רק בצירוף דינא דמלכותא. וכן ציין הפת"ש ל'''תשובת רדב"ז''' א רעח גבי בקנאת סנדקאות שכתב כר' יחיאל. בספר '''קטיף שביעית''' (מכון התורה והארץ) עמ' 132 הביאו בשם הגר"א שפירא, שאפשר יהיה ליצא פירות שביעית אם הפירות יהיו שייכים לגוי לפני שתחול עליהם קדושת שביעית, או אפילו קודם שיצמחו אף שהם דבר שלא לעולם, וזאת ניתן על ידי קניין סיטותמא, והביא ראיה ש'''המהרש"ם''' נקט שמועיל בדבר שלא בא לעולם. וכוונתו לשם א מ, שהוכיח מה'''ט"ז''' או"ח קנגי"א, ו'''משפט שלום''' קצד ורא, שמועיל קניין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם או שאין ממש. ושם במשפט שלום ציין ל'''שו"ת מהרשד"ם''' חו"מ שפ שכתב שמועיל מנהג למכור מלווה. מאידך ציינו בקטיף שביעית שם, שדעת '''הגר"ש ישראלי''' ו'''הגר"מ אליהו''' ו'''הגרש"ז אויעררבך''' במעדני ארץ י"א , שאין לייצא פירות שביעית אף בדרך זו. ב'''תחומין''' ז' עמ' 45, במאמר של '''הרב יעקב אריאל''' עמ' 45 כתב שאכן המנהג הנהוג בין החקלאים למכור פרי בתחילת גידולו '''ואף לפני כן''', אך דין זה תלוי במחלוקת הקצות והחת"ס הנ"ל. עוד הביא הרב אריאל שם, שהרב דב כץ, מנהל בתי הדין הרבניים, במאמרו על קניין סיטומתא במורשה א, הביא פסקי דין רבניים רבים בארץ שבהם נהגו לפסוק כשיטת רב הפוסקים שקניין סיטומתא מועיל גם בדבר שלא בא לעולם, אך למעשה הורה שם הרב אריאל שימכרו את הפירות כשהם בתחילת גידולם.