462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←קדם הקונה ותפס
| שורה 144: | שורה 144: | ||
== קדם הקונה ותפס == | == קדם הקונה ותפס == | ||
'''הגמרא''' ביבמות (צג א) מביאה, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב"ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו"ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב"ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ"א''' על השו"ע (שם). '''הריטב"א''' בב"מ (סו ב) בשם '''ר"י''' וכן ב'''פרישה''' (סו יח) וב'''ב"ח''' (יח) מבואר, שאף שהגמרא התבטאה שהקונה שמט ואכל, אין כוונתה דווקא אכל, אלא אפילו אם הפירות עדיין בעין. מאידך ב'''הגהות אושרי''' בב"מ פ' איזהו נשך (לב) משמע שרק מה שכבר אכל, וכן דעת '''המאירי''' בב"מ שם. | '''הגמרא''' ביבמות (צג א) ובבא מציעא (סו ב) מביאה, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב"ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו"ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב"ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ"א''' על השו"ע (שם). '''הריטב"א''' בב"מ (סו ב) בשם '''ר"י''' וכן ב'''פרישה''' (סו יח) וב'''ב"ח''' (יח) מבואר, שאף שהגמרא התבטאה שהקונה שמט ואכל, אין כוונתה דווקא אכל, אלא אפילו אם הפירות עדיין בעין. מאידך ב'''הגהות אושרי''' בב"מ פ' איזהו נשך (לב) משמע שרק מה שכבר אכל, וכן דעת '''המאירי''' בב"מ שם. | ||
=== טעם הדין === | === טעם הדין === | ||
'''רש"י''' בב"מ (סו ב) (ד"ה לא מפקינן), כתב שהטעם הוא משום מחילת המקנה, ומועילה המחילה אף שזו מחילה בטעות, שהרי אם היה יודע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לא היה נותן לו לקחת את הפירות. '''הרי"ף''' (שם לז ב מדפי הרי"ף) פירש שמועיל מטעם מחילה, ולא כתב שזו מחילה בטעות. '''התוס'''' (שם סו א- סז א ד"ה התם) בשם '''ר"ת''' פירשו שהוא כיון שאין למוכר לחזור בו, כדי שיעמוד באמונתו, אבל לא מטעם מחילה, שהרי דעת רב נחמן היא שמחילה בטעות אינה מחילה. בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) ביאר שטעמו של ר"ת הוא, שבמוכר דבר שלא בא לעולם המכר חל, אלא שרשאי לחזור בו. ובשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח) כתב שזהו טעמו של הריטב"א בשם ר"י, והביאו ב'''אבן ישראל''' (ט יו"ד צה). '''הרא"ש''' (שם ה לב) הביא אף הוא את ר"ת, אך פירש שכאן מועיל מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות שאינה מחילה, כיון שכאן ידע ומוחל, וכן כתב '''המאירי''' (ב"מ שם) וכן כתב ב'''חידושי הריטב"א''' שם בשם '''הרמב"ן''', וכתב שזו שיטת '''רש"י'''. וכן ב'''הגהות אושרי''' (שם) כתב בשם ר"ת שהוא מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות, כיון שהמוכר רוצה לעמוד בנאמנותו. ובשם '''לשון מהרי"ח''' ביאר שבאן מועילה מחילה בטעות, כיון שהוציא את הממון מרשותו. ב'''חידושי הרשב"א''' (ב"מ שם) וב'''נימוק"י''' (שם לו ב) הובאה שיטת ר"ת ב'''ספר הישר''' (תקצב), ופירש הנימוק"י בדעתו שמועיל מטעם מחילה, ואינה מחילה בטעות, שהרי המוכר רצה למכור והקונה לקנות, אלא שלא סמכא דעתו. בספר '''בית יעקב''' (אבן העזר קטז א ד"ה אפילו) כתב שהטעם הוא, כיון שקיי"ל שמחילה בטעות הווי מחילה. | '''רש"י''' בב"מ (סו ב) (ד"ה לא מפקינן), כתב שהטעם הוא משום מחילת המקנה, ומועילה המחילה אף שזו מחילה בטעות, שהרי אם היה יודע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לא היה נותן לו לקחת את הפירות. '''הרי"ף''' (שם לז ב מדפי הרי"ף) פירש שמועיל מטעם מחילה, ולא כתב שזו מחילה בטעות. '''התוס'''' (שם סו א- סז א ד"ה התם) בשם '''ר"ת''' פירשו שהוא כיון שאין למוכר לחזור בו, כדי שיעמוד באמונתו, אבל לא מטעם מחילה, שהרי דעת רב נחמן היא שמחילה בטעות אינה מחילה. בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) ביאר שטעמו של ר"ת הוא, שבמוכר דבר שלא בא לעולם המכר חל, אלא שרשאי לחזור בו. ובשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח) כתב שזהו טעמו של הריטב"א בשם ר"י, והביאו ב'''אבן ישראל''' (ט יו"ד צה). '''הרא"ש''' (שם ה לב) הביא אף הוא את ר"ת, אך פירש שכאן מועיל מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות שאינה מחילה, כיון שכאן ידע ומוחל, וכן כתב '''המאירי''' (ב"מ שם) וכן כתב ב'''חידושי הריטב"א''' שם בשם '''הרמב"ן''', וכתב שזו שיטת '''רש"י'''. וכן ב'''הגהות אושרי''' (שם) כתב בשם ר"ת שהוא מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות, כיון שהמוכר רוצה לעמוד בנאמנותו. ובשם '''לשון מהרי"ח''' ביאר שבאן מועילה מחילה בטעות, כיון שהוציא את הממון מרשותו. ב'''חידושי הרשב"א''' (ב"מ שם) וב'''נימוק"י''' (שם לו ב) הובאה שיטת ר"ת ב'''ספר הישר''' (תקצב), ופירש הנימוק"י בדעתו שמועיל מטעם מחילה, ואינה מחילה בטעות, שהרי המוכר רצה למכור והקונה לקנות, אלא שלא סמכא דעתו. בספר '''בית יעקב''' (אבן העזר קטז א ד"ה אפילו) כתב שהטעם הוא, כיון שקיי"ל שמחילה בטעות הווי מחילה. | ||