462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
←האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן
| שורה 21: | שורה 21: | ||
=== האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן === | === האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן === | ||
'''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם | '''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר "דין") כתב שלולא דברי המבי"ט היה אומר שהמקור ממה שהגמרא בב"ק (ס"ח ב) דרשה מ"ואיש כי יקדיש את ביתו" (וירא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | ||
בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | ||
|1=הערה על דברי הרב י"ש שפירא | |1=הערה על דברי הרב י"ש שפירא | ||