הבדלים בין גרסאות בדף "הנטען על האישה"

מדברי '''הב"ש''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14398&st=&pgnum=46 ה]) נראה שצריכה להיות ייחוד לפני הכיעור. בדבריו הוא מסביר שהיות ועצם הייחוד הוא קלקול, אנו תולים שהכיעור מעיד על זנות ממשית. מדבריו יוצא שבלי ייחוד- לא נתלה שהכיעור מעיד על זנות, ולא נוציא אותה מבעלה בכך. וכך מופיע ב'''אפי זוטרי''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8448&st=&pgnum=108 ט]), וב'''כתב סופר''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=953&st=&pgnum=21 י]).

'''הגמרא''' פוסקת שאם האישה גורשה בדבר מכוער, ונשאת לאחר ומת, ונשאת לנטען, לא תצא מהנטען אפילו אם אין לה בנים. דין זה הוא רק בדיעבד, אך לכתחילה אסור לנטען לשאת אותה. דין זה מובא בגמרא כך: "הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו, ונתגרשה מתחת ידי אחר, אם כנס - לא יוציא."  

טעם דין זה מובא ב'''פרישה''' ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=45 אבן העזר יא ז]), שהיות ולא יצא עליה קול בנישואין השניים, בודאי הקול הראשון היה שקר.