הבדלים בין גרסאות בדף "דם הנמצא אחר עשיית צרכים"

'''ג. הגהות מיימוניות בשם הר"מ''' '''והמרדכי''' נקטו שכיוון שהגמרא העמידה שתי אוקימתות בדעת ר"מ והם מוכרחות נמצא שכל מחלוקתו עם רבי יוסי היא דווקא אחרי שתי האוקמיתות וע"כ להלכה לא טיהר רבי יוסי אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל. '''הר"ן''' בתשובה (מט) מוסיף שהביאור הזה בסוגיא מוכרח, דמדוע שמואל ורבי אבא שפסקו כדעת רבי יוסי פסקו הלכה כר"מ, אלא ע"כ מוכרחים לומר שכיוון שיש נפק"מ לדעת רבי יוסי לכן הם מבררים דעת רבי מאיר. ומוסיף הר"ן שנחלקו ר"מ ור"י במקום שנמצא גם בתוך הספל וגם על שפתו האם חוששים למיעוט שהדם מהמקור כיוון שנמצא על שפתו או שאומרים כמו שמי הרגליים שתתו בסופם כך גם הדם.

נחלקו '''הראשונים בדעת הר"ח''' האם רבי יוסי שמטהר הוא שהאשה לגמרי טהורה '''(הר"ן, המ"מ)''', או שהסוגיא דיברה דווקא לעניין טהרות, כפי שמשמע קצת מלשון הגמ' שדיברה על לכתחילה ודיעבד, ואילו לעניין בעלה שיש בו חומר כרת, היא טמאה '''(הגהות מיימוניות בשם הר"מ, הרשב"א והרא"ש)'''. ראיה נוספת יש מדין עד שאינו בדוק, שמשמע שם שמחלוקת רבי ורבי יוסי היא דווקא ביחס לטומאת כתם ולא לעניין טהרה גמורה של האישה. ומ"מ למסקנה אומר '''הב"י''' פוסקים שטהורה לגמרי.

'''בשו"ע''' פסק להלכה כדעת רש"י והרמב"ם שטהורה בכל מצב, ואפילו הרגישה. '''הרמ"א''' מביא את שתי הדעות הנוספות ואומר שלמעשה נוהגים כדעת הגהות מימוניות. ומסביר '''הט"ז''' (ס"ק ב) שצריך תלתא לטיבותא יושבת ומקלחת ותוך הספל. '''הש"ך''' מוסיף שאף הלכה כר"ח שלכתחילה טמאה לבעלה, ורק בדיעבד פוסקים כרבי יוסי שמטהר.

כתב ב'''דרכי טהרה''' (ד, יד): שלמעשה, היום שנתן לדעת בצורה ברורה על ידי בדיקות רפואיות מהו מקור דם זה- כל אשה שראתה דם במי רגליה, או שאחרי שהטילה מים קנחה ומצאה דם, או כשהטילה מים הרגישה כאבים כשל וסת ואחר כך מצאה דם בבגדיה או בבדיקה, תפנה לרופא שיגיד לה מהו מקור דם זה, ועם תשובות הרופא תשאל שאלת חכם.

נחלקו '''ההגהות מימוניות והמרדכי''' עם '''הר"ן והרא"ש''' כשעשתה בדיקה לאחר מי הרגליים ומצאה דם האם היא טמאה, כיוון שהדם לא בא עם מי הרגליים ממש, או שאנחנו אומרים שדם זה שיריים של הדם שיצא עם מי הרגליים. ומ"מ אומר '''הב"י''' שבמקום שלא היה דם במי הרגליים אלא נמצא לאחריו וודאי לכו"ע טמאה. '''הרמ"א''' מביא שאם האשה עשתה בדיקה אחר מי הרגליים בזה נחלקו האם תולים את הדם בדם שיצא עם מי הרגליים אם לאו. ויש להחמיר. אבל לכתחילה אינה צריכה בדיקה כלל.

כתב '''שבט הלוי''' שאין להסתכל בנייר טואלט לאחר עשיית מי רגלים, כיוון שרק גורם לקלקולים, ובפרט שעל נייר אינו נראה ברור.[1]

כתב '''הרמ"א''' עפ"י '''המשנה והפוסקים''' הדין פשוט שהדם הזה טהור בכל עניין. וכתב '''הש"ך''' שהוא משום ספק ספיקא.

כמין חול אדום ('''חצץ''' ללא דם וזה ההבדל בינו לדברי המרדכי על קרטין שטמאים) שיוצא אחר מי הרגליים, ואומר '''הר"ן''' שאפילו ר"מ יודה בזה כיוון שהוא מיעוטא דמיעוטא. ועוד שהרופאים מעידים שהוא יוצא מהכליות. ומטהר '''הר"ן''' עפ"י סברות נוספות: שעשתה בדיקת המהרי"ל, יש לה כאב כליות, אין פה בדיקה בצבעי הדם אלא הבדל בעצמי הדברים. ולדעת הב"י טהורה משום דברי הרופאים לחוד[[:קובץ:/D:/Users/thiuk/Documents/צביקי/סימן קצא.docx# ftn2|[2]]].

כתב '''השבט הלוי''' בזה שמה שהתכוון הט"ז הוא באופן שיש כאב עם מחלה זו, שהתברר שהיא קיימת, ובלשוננו נקראת אבנים בכליות, ואדרבה הפסק בכאב מוכיח שזה אבנים בכליות. וכך הביא בשם '''ר"ח רפפורט''', ודווקא כשאותם פירורים נראים בצורה של חול. ולכתחילה יש לבדוק עפ"י הבדיקות שקיימות היום, אך אם אין באפשרות לבדוק סומכים על המקילים, כיוון שהנסיון מורה כמותם.

אשה שיש לה כאב כל פעם שעושה צרכיה, ומוצאה דם כמין מוגלה כתב '''האגור בשם המהר"י מולן בשם המהר"מ''' (מובא במרדכי) שטמאה אך '''מה"ר רבינו שלום''' סובר שאם תמיד ע"י כאב תולים במכה ועוד שאינו כמראה דם גמור.

'''השבט הלוי''' כתב שהיום יש בדיקה ע"י תרופה שעוצרת דם וסת, ואז יוצא רק דם מכה, וכתב לסמוך על זה, כיוון שידוע היום שמועיל[[:קובץ:/D:/Users/thiuk/Documents/צביקי/סימן קצא.docx# ftn4|[4]]]. וכעין בבירורים האחרים במעבדה סומכים על בתי המדרש בזה. ועוד כתב בשם '''הפוסקים''' שהסיבה שסומכים על בדיקת המהרי"ל אע"פ שבד"כ אנחנו חוששים שאיננו בקיאים כיוון שמדובר על 'להתיר אשה לבעלה'. והביא כן בשם '''הש"ך''' '''והחת"ס.'''

[[:קובץ:/D:/Users/thiuk/Documents/צביקי/סימן קצא.docx# ftnref1|[1]]] בהמשך מוסיף שאפילו במצב שהיא הרגישה, אעפ"כ היא טהורה, שאנחנו אומרים הרגשת מי רגליים היא, עפ"י '''הגמ' בנז:'''. וכ"כ '''רמב"ם ורמב"ן'''.