82
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "דין ידות בקידושין"
כמקובל כאן
(הוספנו מקורות) |
(כמקובל כאן) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה'''גמרא''' (נדרים ו ב) מסתפקת בשאלה האם יש דין ידות בקידושין, והגמר בקידושין דנה בשיטת שמואל בעניין האם יד שאינה מוכיחה נחשבת יד והשלכותיה לעניין האמירה בקידושין. | |||
== הסוגיא == | == הסוגיא == | ||
ה'''גמרא''' דנה באפשרות מה הדין אם המקדש אמר הרי את מקודשת בלי המילה "לי"- האם האישה תהיה מקודשת? מהמימרא של שמואל נראה שאע"פ שלא אמר "לי"-מקודשת. | |||
כדי שנוכל להבין את דברי הגמרא יש להסביר את המושג "ידיים". "ידיים"- יש אחיזה בדבר, שגם אם לא ימשיך את הדיבור שלו- נחשבת לו כאמירה שלמה. הדוגמא שמובאת אצלנו היא שהאדם אומר שאהיה ולא מפרש מה יהיה. כיוון שנזיר עובר לפניו אנו משלימים את הדיבור שלו, ואומרים שקיבל על עצמו נזירות. מושג זה קיים בנדרים, ובמסכת נדרים דנים האם יש דין ידות בעוד דינים בעקבות כך (הסוגיא המדברת על קידושין תובא בהמשך). יש מדרגות ב"איכות" הידיים: ישנם ידיים מוכיחות, וידיים שאינם מוכיחות (וידיים "שאינם מוכיחות כלל" על פי התוס'). | כדי שנוכל להבין את דברי הגמרא יש להסביר את המושג "ידיים". "ידיים"- יש אחיזה בדבר, שגם אם לא ימשיך את הדיבור שלו- נחשבת לו כאמירה שלמה. הדוגמא שמובאת אצלנו היא שהאדם אומר שאהיה ולא מפרש מה יהיה. כיוון שנזיר עובר לפניו אנו משלימים את הדיבור שלו, ואומרים שקיבל על עצמו נזירות. מושג זה קיים בנדרים, ובמסכת נדרים דנים האם יש דין ידות בעוד דינים בעקבות כך (הסוגיא המדברת על קידושין תובא בהמשך). יש מדרגות ב"איכות" הידיים: ישנם ידיים מוכיחות, וידיים שאינם מוכיחות (וידיים "שאינם מוכיחות כלל" על פי התוס'). | ||
שאל רב פפא את אביי שמדין זה נראה שידיים שאינן מוכיחות נחשבות ידיים, שהרי אמר מקודשת ולא אמר למי (אולי היה הוא שליח?), ובכל זאת שמואל אמר מקודשת. דבר זה לא מסתדר עם האוקימתא של שמואל בסוגיה בנזיר שם מעמיד שמואל את המקרה במקרה שעבר מולו נזיר- ואם שמואל היה סובר שידיים שאין מוכיחות נחשבות ידיים הוא איננו היה זקוק להעמדה שכזאת! שהרי אמירת "אהיה" היא יד שאינה מוכיחה ושמואל לפי המימרא אצלנו חושב שהן כן ידיים! | שאל רב פפא את אביי שמדין זה נראה שידיים שאינן מוכיחות נחשבות ידיים, שהרי אמר מקודשת ולא אמר למי (אולי היה הוא שליח?), ובכל זאת שמואל אמר מקודשת. דבר זה לא מסתדר עם האוקימתא של שמואל בסוגיה בנזיר שם מעמיד שמואל את המקרה במקרה שעבר מולו נזיר- ואם שמואל היה סובר שידיים שאין מוכיחות נחשבות ידיים הוא איננו היה זקוק להעמדה שכזאת! שהרי אמירת "אהיה" היא יד שאינה מוכיחה ושמואל לפי המימרא אצלנו חושב שהן כן ידיים! | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
לדעת '''התוס' והרא"ש'''(ד"ה יש יד לקידושין) הגמרא מסתפקת בספק אחר האם בגלל שבקידושין קיימת האפשרות שללשון הקדש אז נלמד את דין ידות לכל סוגיות ההקדש? או שמא קידושין ונדרים הם שני דברים שונים ואין ללמוד אחד מתוך השני. | לדעת '''התוס' והרא"ש'''(ד"ה יש יד לקידושין) הגמרא מסתפקת בספק אחר האם בגלל שבקידושין קיימת האפשרות שללשון הקדש אז נלמד את דין ידות לכל סוגיות ההקדש? או שמא קידושין ונדרים הם שני דברים שונים ואין ללמוד אחד מתוך השני. | ||
=== האבני נזר === | === האבני נזר === | ||
על זה מקשה '''האבני נזר''' (אבן העזר | על זה מקשה '''האבני נזר''' (אבן העזר ת) הרי המימרא של שמואל כוללת גם את הלשון מאורסת לי, אם כן העובדה שבגלל לשון 'הקדש' תהיה יד לא מסבירה מדוע בלשון 'מאורסת' תהיה יד! ומתרץ שני תירוצים: האחד שאין הבדל מהותי בין הלשונות וכל הלשונות הוקשו אחת לשניה. השני שלמדנו מהיקש 'ויצאה והיתה' שיש יד גם בגיטין ומשם למדנו חזרה ללשון מאורסת לי. הסבר זה מסביר מדוע הר"ן חולק, שהרי סובר שההקש של 'ויצאה והיתה' מדבר רק על דיני שטר (א א בדפי הרי"ף). | ||
'''האבני נזר''' ( | '''האבני נזר''' (תא) מקשה קושיא נוספת, מה הקשר בין דין ידות לקידוישן הרי למדנו בדף ו ע"א שאין צריך בכלל לבטא בשפתיים, אם היו עסוקים באותו עניין, אולם בנדרים גם אם היה 'עסוק באותו עניין' אין הנדר חל אלא בביטוי שפתיים! | ||
ומסביר על פי דברי הרשב"א על סוגיית "נתן הוא ואמרה היא". אך בשביל הבנת הדברים נביא את הדברים העיקריים ואת דברי הרשב"א בסוגיא שם. | ומסביר על פי דברי הרשב"א על סוגיית "נתן הוא ואמרה היא". אך בשביל הבנת הדברים נביא את הדברים העיקריים ואת דברי הרשב"א בסוגיא שם. | ||
הגמרא בדף ה ע"ב דנה בשאלה מה יהיה הדין במקרה שהוא יתן את הכסף והיא תאמר את האמירה- האם במקרה כזה תהיה האישה מקודשת? ומסכמת הגמרא במילים "ספיקא היא וחיישינן מדרבנן". הרשב"א על הסוגיא הזאת מקשה מה ההבדל בין עסוקים באותו עניין והגבר לא פירש, שם הגמרא פסקה שהאישה מקודשת ודאי, ובנתן הוא אמרה היא פסקה שזה רק מספק? שהרי הוא נתן לה על פי ציוויה אז וודאי שרוצה לקדשה בזה! עונה הרשב"א שכיוון שהעדים צריכים בשעת הקידושין להעיד שהכסף ניתן בתורת קידושין אם כן כאשר הוא לא אומר אין הקידושין חלים מדאורייתא. אבל אם היו עסוקים באותו עניין זה כאילו פירש עכשיו- לעדים. | הגמרא בדף ה ע"ב דנה בשאלה מה יהיה הדין במקרה שהוא יתן את הכסף והיא תאמר את האמירה- האם במקרה כזה תהיה האישה מקודשת? ומסכמת הגמרא במילים "ספיקא היא וחיישינן מדרבנן". הרשב"א על הסוגיא הזאת מקשה מה ההבדל בין עסוקים באותו עניין והגבר לא פירש, שם הגמרא פסקה שהאישה מקודשת ודאי, ובנתן הוא אמרה היא פסקה שזה רק מספק? שהרי הוא נתן לה על פי ציוויה אז וודאי שרוצה לקדשה בזה! עונה הרשב"א שכיוון שהעדים צריכים בשעת הקידושין להעיד שהכסף ניתן בתורת קידושין אם כן כאשר הוא לא אומר אין הקידושין חלים מדאורייתא. אבל אם היו עסוקים באותו עניין זה כאילו פירש עכשיו- לעדים. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
== פסק ההלכה בנושא ידות בקידושין == | == פסק ההלכה בנושא ידות בקידושין == | ||
נפסק | נפסק ב'''שו"ע''' (אבן העזר כז ד) שאם אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי, אינה מקודשת. (וכן ב'''רא"ש''' וכן ניתן לדייק ב'''רי"ף''' שמעמיד את שמואל על פי מסקנת הסוגיא). | ||
[[קטגוריה: קידושין]] | |||
[[קטגוריה: קידושין ה: ]] | |||
[[קטגוריה: נדרים ו: ]] | |||
[[קטגוריה: אבן העזר סימן כז סעיף ד]] | |||