12
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "גויים בקיום מצוות"
←בירור שיטות הראשונים
| שורה 72: | שורה 72: | ||
'''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | '''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | ||
אך | אך ב'''יד רמ"ה''' נראה שלא סובר כרמב"ם. דב'''סנהדרין''' (נח ב) הביאה הגמרא את דברי ר"ל דגוי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו, ואמר רבינא שאסור אפילו שבת ביום שני בשבוע שאינו יום הרגיל בקביעת שבת. והנה גרסת '''מהרש"ל''' שם היא דמקשה הגמרא על דברי ר"ל "פשיטא" ומתרצת "אמר רבינא לא נצרכא אלא לשני בשבת" ולפי גרסה זו ודאי שא"א לסבור כמו ה'''רמב"ם''' שהרי דין זה אינו פשוט כלל דשאר מצוות מותר לגוי לקיים והוא מקבל שכר על זה? ובאמת ה'''מאירי''' להדיא לא גרס כך אלא כגרסתינו. אך '''ביד רמ"ה''' (סי' גרס כגרסת מהרש"ל ופירש "ומתמהינן פשיטא דקא ס"ד דבשביתה שהוא לשם חובה קמיירי כגון הערביים ששובתים ביום ו' לשם עבודה זרה, ואפילו היכא דשובתים בשבת לשם שמים כיוון דלא איפקוד עלה הוה ליה גזל וכו'". וכדבריו כתב הרשל"צ הרב המג"ן (רבי משה גאלאנטי) בספר קרבן חגיגה (סי' מ"ד). | ||
ורש"י אמנם דחה גרסה זו אך מטעם אחר "פשיטא לא גרסינן, דהא טובא קמ''ל דאבני אדם קאי" כלומר שאין לגרוס פשיטא בגמרא דר"ל השמיענו טובא שהרי פשט הפסוק בפרשת נח מיירי בעונות השנה שלא ישבותו ופירש ר"ל דקאי גם על בני אדם. ולכאורה מדבריו משמע שגם הוא סובר כיד רמ"ה דאל"כ היה צריך לדחות את הגרסה מטעמו של הרמב"ם דדינו של ר"ל עצמו אינו פשיטא כי את שאר המצוות מותר לגוי לקיים. אבל נראה שאין זו ראיה דהא בלא"ה יש להקשות לפירוש רש"י (שם ד"ה גוי ששבת) שפירש דאיסור השביתה של הגויים הוא אפילו לא לשם מצווה אלא אפילו לקביעת יום מנוחה בעלמא "גוי ששבת ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו" וא"כ טובא קמ"ל ר"ל דמנ"ל שדבר זה אסור להם? אלא ע"כ שכוונת רש"י דריש לקיש השמיענו שהפסוק מיירי בבני אדם ולא בעיתים שבשנה וממילא החידוש הוא הדין היוצא מהפסוק שאסור לגוי לשבות ולא הסבר פשט הפסוק בלבד, וממילא אין כלל ראיה שלא סובר כדעת הרמב"ם, שהרי אפשר שגם לשיטתו החידוש של הפסוק שמביא ר"ל מעבר להסבר פשטו הוא שאת שאר המצוות מותר לגויים לקיים. | ורש"י אמנם דחה גרסה זו אך מטעם אחר "פשיטא לא גרסינן, דהא טובא קמ''ל דאבני אדם קאי" כלומר שאין לגרוס פשיטא בגמרא דר"ל השמיענו טובא שהרי פשט הפסוק בפרשת נח מיירי בעונות השנה שלא ישבותו ופירש ר"ל דקאי גם על בני אדם. ולכאורה מדבריו משמע שגם הוא סובר כיד רמ"ה דאל"כ היה צריך לדחות את הגרסה מטעמו של הרמב"ם דדינו של ר"ל עצמו אינו פשיטא כי את שאר המצוות מותר לגוי לקיים. אבל נראה שאין זו ראיה דהא בלא"ה יש להקשות לפירוש רש"י (שם ד"ה גוי ששבת) שפירש דאיסור השביתה של הגויים הוא אפילו לא לשם מצווה אלא אפילו לקביעת יום מנוחה בעלמא "גוי ששבת ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו" וא"כ טובא קמ"ל ר"ל דמנ"ל שדבר זה אסור להם? אלא ע"כ שכוונת רש"י דריש לקיש השמיענו שהפסוק מיירי בבני אדם ולא בעיתים שבשנה וממילא החידוש הוא הדין היוצא מהפסוק שאסור לגוי לשבות ולא הסבר פשט הפסוק בלבד, וממילא אין כלל ראיה שלא סובר כדעת הרמב"ם, שהרי אפשר שגם לשיטתו החידוש של הפסוק שמביא ר"ל מעבר להסבר פשטו הוא שאת שאר המצוות מותר לגויים לקיים. | ||