14
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "גוד או אגוד"
מ
←עצם דין גוא"א.
מ (←עצם דין גוא"א.) |
|||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
'''ובתוס''''(אית דינא) הביא מחלוקת בין '''הר"י''' לבין '''הריצב"א''', לגבי גובה הדמים בהם אומרים גוד או אגוד. שלשיטת הר"י "אפילו בדמים יקרים הרבה יותר משויו" אומרים גוד או אגוד. אך הריצב"א שם חולק על כך. | '''ובתוס''''(אית דינא) הביא מחלוקת בין '''הר"י''' לבין '''הריצב"א''', לגבי גובה הדמים בהם אומרים גוד או אגוד. שלשיטת הר"י "אפילו בדמים יקרים הרבה יותר משויו" אומרים גוד או אגוד. אך הריצב"א שם חולק על כך. | ||
'''והרא"ש''' (וכן הרמב"ן ,הרשב"א והריטב"א) הביא את המחלוקת בדבר. והביא שיטה שעילוי הדמים נעשה ע"פ שומת בי"ד. והנראה שזוהי שיטת הריצב"א. וכן מובא בשם '''הגאונים'''. (והיינו שלא ביד אחד מהם לקבוע המחיר). | '''והרא"ש''' (וכן הרמב"ן ,הרשב"א והריטב"א) הביא את המחלוקת בדבר. והביא שיטה שעילוי הדמים נעשה ע"פ שומת בי"ד. והנראה שזוהי שיטת הריצב"א. וכן מובא בשם '''הגאונים'''. (והיינו שלא ביד אחד מהם לקבוע המחיר). והביא שם הרא"ש(וכן הרמב"ן) את שיטת '''רש"י''' וביאר שלשיטתו הרי שאחד מהם הוא הקוצץ, והיינו לא כריצב"א שבי"ד הוא הקוצץ.(וביאר דטעמא של היכולת לעליית הדמים היא מלשון "מעלין בדמים" כמובאת בדף יג:) '''והריטב"א''' כתב להדיא, דמחלוקתם בפירוש המילה גוד, האם הווי קוץ או משוך , הרי זוהי מחלוקת הר"י והריצב"א גופא. והיינו '''שרש"י''' דכתב קוץ, סבר שביד אחד מן השותפים לקבוע המחיר והרי הוא כשיטת הר"י. אך לשיטת '''רבינו גרשום'''(וכן הערוך) דמבארים משוך, הרי הם אינם סוברים דביד אחד מן השותפים לקבוע המחיר אלא זהו ביד בי"ד לשום את המחיר והיינו שהם כשיטת הריצב"א. | ||
'''הבית יוסף(חו"מ קעא,ו<small><sub>(ה)</sub></small>)''' מבאר בשיטת רש"י מבאר שכח הקציצה אינה שייכת לתובע, אלא הוא מציע לנתבע שתי ברירות, והיינו, או שאתה תקבע המחיר ואני אבחר לקנות/למכור, או שאני אקבע המחיר ובידך תישאר הברירה למכור / לקנות. ולעו"מז בשיטת '''ר"י''' אין נראה כך, אלא נראה שנותן לנתבע ברירה אחת והיא קניה או מכירה, אך התובע הוא זה שבידו לקבוע המחיר, והיינו שלפי שיטת רש"י כח הכפייה מצומצם יותר. ונראה שהטעם בזה שקביעת הדמים הוא ביד השותפים ולא ביד בי"ד הוא משום דהברירה לאופן ביצוע דין גו"א הוא ביד השני, ולפי"ז, הרי שדין גו"א הווי חרב פיפיות, והיינו שאם יעלה בדמים יותר מדי הרי יכול הוא בסוף לקנות במחיר יקר זה, דביד השני הברירה אם לקנות או למכור. אמנם '''הדרישה''' חולק על הסבר זה של '''הב"י''' '''ברש"י,''' כיוון שלפי מה שכתוב בדברי רש"י הוא לא כך , דכתוב "קוץ לי דמים וקנה לך חלקי" והיינו שיש את שתי הברירות ביחד לנתבע, וזה אינו,(מכיוון שלא יתכן לומר שנותן גם את יכולת קביעת הדמים וגם את הברירה למכור או לקנות ביד הנתבע) אלא שמפרש הדרישה - קוץ = "תן" ולפי"ז לא חייב לומר שרש"י מצמצם את דין הכפייה בגו"א. | '''הבית יוסף(חו"מ קעא,ו<small><sub>(ה)</sub></small>)''' מבאר בשיטת רש"י מבאר שכח הקציצה אינה שייכת לתובע, אלא הוא מציע לנתבע שתי ברירות, והיינו, או שאתה תקבע המחיר ואני אבחר לקנות/למכור, או שאני אקבע המחיר ובידך תישאר הברירה למכור / לקנות. ולעו"מז בשיטת '''ר"י''' אין נראה כך, אלא נראה שנותן לנתבע ברירה אחת והיא קניה או מכירה, אך התובע הוא זה שבידו לקבוע המחיר, והיינו שלפי שיטת רש"י כח הכפייה מצומצם יותר. ונראה שהטעם בזה שקביעת הדמים הוא ביד השותפים ולא ביד בי"ד הוא משום דהברירה לאופן ביצוע דין גו"א הוא ביד השני, ולפי"ז, הרי שדין גו"א הווי חרב פיפיות, והיינו שאם יעלה בדמים יותר מדי הרי יכול הוא בסוף לקנות במחיר יקר זה, דביד השני הברירה אם לקנות או למכור. אמנם '''הדרישה''' חולק על הסבר זה של '''הב"י''' '''ברש"י,''' כיוון שלפי מה שכתוב בדברי רש"י הוא לא כך , דכתוב "קוץ לי דמים וקנה לך חלקי" והיינו שיש את שתי הברירות ביחד לנתבע, וזה אינו,(מכיוון שלא יתכן לומר שנותן גם את יכולת קביעת הדמים וגם את הברירה למכור או לקנות ביד הנתבע) אלא שמפרש הדרישה - קוץ = "תן" ולפי"ז לא חייב לומר שרש"י מצמצם את דין הכפייה בגו"א. | ||