14
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "גוד או אגוד"
מ
←השוני בין שיטת הרא"ש לרש"י
מ (←ביאור מחלוקתם) |
|||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
בשיטת רש"י התבאר טעם נוסף לדין גו"א , והוא משום טענת "אי אפשי בשותפותך" וביאר '''ר' נחום''' בחידושיו (קעז) שטענת אי אפשי בשותפותך הינה בעצם טענת איסור השתמשות בממוני. שטוען אחד מן השותפים - אין רצוני שתשתמש בממוני, כלומר, מכח חלקו הנמצא בין שניהם ומשועבד לתשמיש שניהם, טוען שאינו רוצה שחבירו ישתמש בחלקו, וכמו כן שאין הוא רוצה להשתמש בשל חבירו. ולפיכך מכח טענה זו הוכרח הדבר למצוא פיתרון נוסף למצב זה. גם לרש"י א"כ בשונה מהרשב"א הרי אין דין גו"א מגיע מדין החלוקה, כלומר, מתביעה לחלוקת הממון, אלא מטענת לא ניחא לי בהשתמשותך. ולכך בא דין גו"א, כדי לייצר יכולת פירוק השותפות בצורה שאינה פוגעת בזכויות חבירו. | בשיטת רש"י התבאר טעם נוסף לדין גו"א , והוא משום טענת "אי אפשי בשותפותך" וביאר '''ר' נחום''' בחידושיו (קעז) שטענת אי אפשי בשותפותך הינה בעצם טענת איסור השתמשות בממוני. שטוען אחד מן השותפים - אין רצוני שתשתמש בממוני, כלומר, מכח חלקו הנמצא בין שניהם ומשועבד לתשמיש שניהם, טוען שאינו רוצה שחבירו ישתמש בחלקו, וכמו כן שאין הוא רוצה להשתמש בשל חבירו. ולפיכך מכח טענה זו הוכרח הדבר למצוא פיתרון נוסף למצב זה. גם לרש"י א"כ בשונה מהרשב"א הרי אין דין גו"א מגיע מדין החלוקה, כלומר, מתביעה לחלוקת הממון, אלא מטענת לא ניחא לי בהשתמשותך. ולכך בא דין גו"א, כדי לייצר יכולת פירוק השותפות בצורה שאינה פוגעת בזכויות חבירו. | ||
====== | ======השוני בין שיטת הרא"ש לרש"י====== | ||
לשניהם אמנם דין גוא"א הווי תקנה בפ"ע, לסיום השותפות, אך נראה שנחלקו בטעמים מדוע תקנו לסיום השותפות. מטעמא דרא"ש נראה שסובר שהוא משום דאין הנאה במצב הקיים, אמנם ברור שאין הוא סובר דגו"א הוא מדין החלוקה אלא הוא תקנה של הקנאה ומכירה לחבירו, כדי שיוכל לממש זכות שכרגע אינה ממומשת.אך ל'''רש"י''' נראה לאו דווקא, אלא משום שלא רוצה להשתמש עם חבירו ביחד,( לרא"ש דין גו"א נובע מטעם חיובי יצירתי, אך לרש"י הוא נובע מטעם שלילי מציאותי) | לשניהם אמנם דין גוא"א הווי תקנה בפ"ע, לסיום השותפות, אך נראה שנחלקו בטעמים מדוע תקנו לסיום השותפות. מטעמא דרא"ש נראה שסובר שהוא משום דאין הנאה במצב הקיים, אמנם ברור שאין הוא סובר דגו"א הוא מדין החלוקה אלא הוא תקנה של הקנאה ומכירה לחבירו, כדי שיוכל לממש זכות שכרגע אינה ממומשת.אך ל'''רש"י''' נראה לאו דווקא, אלא משום שלא רוצה להשתמש עם חבירו ביחד,( לרא"ש דין גו"א נובע מטעם חיובי יצירתי, אך לרש"י הוא נובע מטעם שלילי מציאותי) | ||
| שורה 101: | שורה 101: | ||
הגמ' מנסה להוכיח לאחת מן השיטות(רב יהודה או ר' נחמן) האם אומרים גו"א או לא.והגמ' רצתה להוכיח מכך שעני אינו יכול לעשות דין גוא"א ראיה לשיטת ר' נחמן, והגמ' דחתה והסבירה שבשביל לכפות דין גוא"א דרושים שני הצדדים, גם גוד וגם אגוד, אך זה ללא זה אינו יכול לשמש כדין גו"א ולפיכך עני שאין בכוחו לקנות אלא רק למכור אינו יכול לכפות על חבירו. | הגמ' מנסה להוכיח לאחת מן השיטות(רב יהודה או ר' נחמן) האם אומרים גו"א או לא.והגמ' רצתה להוכיח מכך שעני אינו יכול לעשות דין גוא"א ראיה לשיטת ר' נחמן, והגמ' דחתה והסבירה שבשביל לכפות דין גוא"א דרושים שני הצדדים, גם גוד וגם אגוד, אך זה ללא זה אינו יכול לשמש כדין גו"א ולפיכך עני שאין בכוחו לקנות אלא רק למכור אינו יכול לכפות על חבירו. | ||
=== | ===מחלוקת הרי"ף(רא"ש) ור"ח'''.'''=== | ||
ונחלקו הראשונים מה יהא הדין במצב הפוך, היינו – שהעשיר מציע דין גוד או אגוד, האם יכול לכפות העני או לא?ובביאור צדדי ההסתפקות, האם אם דין גו"א הא דין בגברא שמציע אותו, והיינו מה שאמרנו לעיל שעני אינו יכול לומר גו"א הרי זה משום שאין בידו לאיגוד, אך בעשיר שבידו יש לאגוד וגם אם יקנו הרי יש בידו לקבל את הדמים הרי כן יכול לכפות את העני בדין. או שמא מה שהגמ' דחתה גוד איכא אגוד ליכא, הכוונה שזהו דין בעצם תקנת גו"א(בחפצא), והיינו שצריך שיהיה לשני הצדדים את אפשרויות הברירה באופן מלא, וכל עוד הווי חד שאין בידו אחד מן הצדדים, הרי אין זה תלוי כלל בתובע שבו לכאורה אין פסול בהגשת התביעה, אלא כדי להוציא לפועל את התקנה צריך שויוון ברירה בפועל בין הצדדים וכשזה אינו הרי אינו יכול לכפות. | ונחלקו הראשונים מה יהא הדין במצב הפוך, היינו – שהעשיר מציע דין גוד או אגוד, האם יכול לכפות העני או לא?ובביאור צדדי ההסתפקות, האם אם דין גו"א הא דין בגברא שמציע אותו, והיינו מה שאמרנו לעיל שעני אינו יכול לומר גו"א הרי זה משום שאין בידו לאיגוד, אך בעשיר שבידו יש לאגוד וגם אם יקנו הרי יש בידו לקבל את הדמים הרי כן יכול לכפות את העני בדין. או שמא מה שהגמ' דחתה גוד איכא אגוד ליכא, הכוונה שזהו דין בעצם תקנת גו"א(בחפצא), והיינו שצריך שיהיה לשני הצדדים את אפשרויות הברירה באופן מלא, וכל עוד הווי חד שאין בידו אחד מן הצדדים, הרי אין זה תלוי כלל בתובע שבו לכאורה אין פסול בהגשת התביעה, אלא כדי להוציא לפועל את התקנה צריך שויוון ברירה בפועל בין הצדדים וכשזה אינו הרי אינו יכול לכפות. | ||
| שורה 108: | שורה 108: | ||
'''והרא"ש''' הביא ג"כ את שתי השיטות וסתם כהרי"ף.(וכן '''רבינו יונה''', וכריף גם שיטת '''ריב"א''' (מובא בנמו"י) וכן נראה אף משיטת '''רש"י''' שכתב " שאין העני אומר וכו'.." ומשמע שדווקא העני אינו יכול, אך העשיר כן.] | '''והרא"ש''' הביא ג"כ את שתי השיטות וסתם כהרי"ף.(וכן '''רבינו יונה''', וכריף גם שיטת '''ריב"א''' (מובא בנמו"י) וכן נראה אף משיטת '''רש"י''' שכתב " שאין העני אומר וכו'.." ומשמע שדווקא העני אינו יכול, אך העשיר כן.] | ||
===== | =====ביאור מחלוקת הרי"ף והר"ח===== | ||
'''ו'''אפשר לבאר את מחלוקתם, שנחלקו בתקנת חכמים הנובעת מהלכות שכנים, עד כמה מורחבת תקנה זאת ועד כמה לא, ונראה שנחלקו ברמת הצדק שבתקנה, '''שר"ח''' סבר שאין זה צודק שהעשיר יוכל לכפות את העני על אף שבאמת אין ידו משגת ועל כן הווי הכא כפייה אלימתא מאוד.ואילו '''הרי"ף''' סבר דאין זה תלוי בהצד השני, אלא כיוון שמשפטית איכא הכא גוד או אגוד הרי תקנת חכמים שייכת אף בכך ויותר צודק לשחרר השני מהשותפות בכה"ג ולא להשאירו בשותפות בעל כורחו. | '''ו'''אפשר לבאר את מחלוקתם, שנחלקו בתקנת חכמים הנובעת מהלכות שכנים, עד כמה מורחבת תקנה זאת ועד כמה לא, ונראה שנחלקו ברמת הצדק שבתקנה, '''שר"ח''' סבר שאין זה צודק שהעשיר יוכל לכפות את העני על אף שבאמת אין ידו משגת ועל כן הווי הכא כפייה אלימתא מאוד.ואילו '''הרי"ף''' סבר דאין זה תלוי בהצד השני, אלא כיוון שמשפטית איכא הכא גוד או אגוד הרי תקנת חכמים שייכת אף בכך ויותר צודק לשחרר השני מהשותפות בכה"ג ולא להשאירו בשותפות בעל כורחו. | ||
ואפשר לבאר עוד את מחלוקתם לפי הטעמים המובאים לעיל במהות דין גו"א האם הוא מדין החלוקה, או הווי תקנה בפ"ע לסיום השותפות ע"י מו"מ. '''ר"ח''' סבר דדין גו"א הווי מדין החלוקה וע"כ צריך דווקא שיהיו התנאים שווים ולכן דורש ש"יד שניהם תהיה משגת" וע"כ סבר ר"ח דאין העשיר יכול לומר גו"א וזה משום דאין בכך דין החלוקה, דצריך ששני הצדדים יהיו שווים. אך '''הרי"ף''' ('''וכן הרא"ש, ר'יונה, רש"י''') סברו דדין גו"א הווי תקנה חדשה לפירוק השותפות והוא מדין קנייה ומכירה ולא מדין החלוקה, ולפיכך כיוון שהעשיר = משפטית מציע גו"א הרי אין אנו צריכים להתחשב בעני אם ידו משגת לכך או לא, דזה חלק ממו"מ שתקנו חכמים ולכן לא צריך שיהיה לשניהם אלא בכך שנותן את האפשרות הרי קיבל בכך את זכות הכפייה לפירוק השותפות. | ואפשר לבאר עוד את מחלוקתם לפי הטעמים המובאים לעיל במהות דין גו"א האם הוא מדין החלוקה, או הווי תקנה בפ"ע לסיום השותפות ע"י מו"מ. '''ר"ח''' סבר דדין גו"א הווי מדין החלוקה וע"כ צריך דווקא שיהיו התנאים שווים ולכן דורש ש"יד שניהם תהיה משגת" וע"כ סבר ר"ח דאין העשיר יכול לומר גו"א וזה משום דאין בכך דין החלוקה, דצריך ששני הצדדים יהיו שווים. אך '''הרי"ף''' ('''וכן הרא"ש, ר'יונה, רש"י''') סברו דדין גו"א הווי תקנה חדשה לפירוק השותפות והוא מדין קנייה ומכירה ולא מדין החלוקה, ולפיכך כיוון שהעשיר = משפטית מציע גו"א הרי אין אנו צריכים להתחשב בעני אם ידו משגת לכך או לא, דזה חלק ממו"מ שתקנו חכמים ולכן לא צריך שיהיה לשניהם אלא בכך שנותן את האפשרות הרי קיבל בכך את זכות הכפייה לפירוק השותפות. | ||
=== | ===מחלוקת הרמב"ם והרא"ש( בדין גוא"א לאחר)=== | ||
ו'''הרא"ש''' כתב בתשובותיו (כלל צח,ג) שגם כשהעני אומר גוד או אמכור לאחר הרי לא אומרים בכך דין גו"א. אך '''הרמב"ם''' כתב (הל' שכנים ב,א) "ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני.. מוכר לאחרים" . '''ובאבן האזל'''(א,ג) פירש שמחלוקתם היא ממה נובע דין גו"א, והיינו שהרא"ש סבר שהוא מטעם ז"נ וז"לח , ולכן רק היכי שאתה רוצה לממש את זכותך בעצמך, תוכל לעשות זאת, אך בשביל אחר לא. והרמב"ם סבר שמצד כופים על מידת סדום בכלל, והיינו מכיוון שלא טוב להם ביחד, הרי אין זה משנה איך עושים גו"א, אלא העיקר שמפרקים השותפות. '''והרי הוא כשיטת רש"י.''' ( ובעצם, לפי"ז מבואר גם השינוי בשיטתם גבי פירוק השותפות כשנעשו שותפים מדעתם, שם הרא"ש סבר שמעיקרא אינם יכולים לבטל השותפות, אלא רק במצב של "הוצרכו", אך הרמב"ם מעיקרא סבר שאפשר בפירוק השותפות תמיד.). | ו'''הרא"ש''' כתב בתשובותיו (כלל צח,ג) שגם כשהעני אומר גוד או אמכור לאחר הרי לא אומרים בכך דין גו"א. אך '''הרמב"ם''' כתב (הל' שכנים ב,א) "ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני.. מוכר לאחרים" . '''ובאבן האזל'''(א,ג) פירש שמחלוקתם היא ממה נובע דין גו"א, והיינו שהרא"ש סבר שהוא מטעם ז"נ וז"לח , ולכן רק היכי שאתה רוצה לממש את זכותך בעצמך, תוכל לעשות זאת, אך בשביל אחר לא. והרמב"ם סבר שמצד כופים על מידת סדום בכלל, והיינו מכיוון שלא טוב להם ביחד, הרי אין זה משנה איך עושים גו"א, אלא העיקר שמפרקים השותפות. '''והרי הוא כשיטת רש"י.''' ( ובעצם, לפי"ז מבואר גם השינוי בשיטתם גבי פירוק השותפות כשנעשו שותפים מדעתם, שם הרא"ש סבר שמעיקרא אינם יכולים לבטל השותפות, אלא רק במצב של "הוצרכו", אך הרמב"ם מעיקרא סבר שאפשר בפירוק השותפות תמיד.). | ||
'''השו"ע''' (קעא,ו) פוסק כרמב"ם. | '''השו"ע''' (קעא,ו) פוסק כרמב"ם. | ||