14
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "גוד או אגוד"
מ
←ביאור מחלוקתם
(←השוני בין שיטת הרא"ש לרש"י: הרחבה) |
מ (←ביאור מחלוקתם) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==הצורך בדין גוד או אגוד== | ==הצורך בדין גוד או אגוד== | ||
'''הגמ' בדף יג.''' פותחת בשאלה מה יש לעשות בממון משותף שאין בו כדי חלוקה לכ"א, מכיוון שבגלל שאין בו כדאות לכ"א, אין אחד מן השותפין יכול לכפות את חבירו לחלק את הממון ביניהם. ועל כן שואלת הגמ' מה אפשר לעשות במצב כזה?, הגמ' מביאה על כך מחלוקת אמוראים, "'''רב יהודה''' אמר אית דינא דגוד או אגוד, '''רב נחמן''' אמר לית דינא דגוד או אגוד". | '''הגמ' בדף יג.''' פותחת בשאלה מה יש לעשות בממון משותף שאין בו כדי חלוקה לכ"א, מכיוון שבגלל שאין בו כדאות לכ"א, אין אחד מן השותפין יכול לכפות את חבירו לחלק את הממון ביניהם. ועל כן שואלת הגמ' מה אפשר לעשות במצב כזה?, הגמ' מביאה על כך מחלוקת אמוראים, "'''רב יהודה''' אמר אית דינא דגוד או אגוד, '''רב נחמן''' אמר לית דינא דגוד או אגוד". '''רב יהודה''' פוסק שבמצב שאין בממון המשותף כדי חלוקה, הדין הוא גוא"א, שבאופן פשוט הוא פירוק השותפות ביניהם בצורה כזאת שאחד נוטל את גוף הממון כולו שעליו יש את שם הממון, ויש בו כדאות, והשני נוטל דמים בשווי חצי הממון שהיה שייך לו. '''רב נחמן''' חלק וסבר שאין דין גוא"א, אמנם גם לר' נחמן מתברר בהמשך הגמ' שיש לו פיתרון למצב הקיים והוא '''חלוקת זמנים'''. | ||
אמנם לכאורה שאלת הגמ' מה יהא הדין במצב שאין כדי חלוקה, אינה ברורה., מדוע יש הכרח למצוא פיתרון לכך? אם אפשר לחלוק -יחלוקו, ואם לא- יישארו כך. מהו ההכרח הגורם ליצירת הפיתרון שקוראים לו גוד או אגוד? | אמנם לכאורה שאלת הגמ' מה יהא הדין במצב שאין כדי חלוקה, אינה ברורה., מדוע יש הכרח למצוא פיתרון לכך? אם אפשר לחלוק -יחלוקו, ואם לא- יישארו כך. מהו ההכרח הגורם ליצירת הפיתרון שקוראים לו גוד או אגוד? | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
====שיטות הראשונים בביאור קושייתו==== | ====שיטות הראשונים בביאור קושייתו==== | ||
'''ור"ת''' (מובא בתוס' ד"ה בכור ופשוט) פירש דרבא סבר שיחלקו ביניהם את זמן השימוש, ובפשוט ופשוט החלוקה היא הוגנת, זה יום אחד וזה יום אחד, אלא שבכור ופשוט, שהבכור מקבל יומיים הרי יש בכך יותר רווח לבכור מפי שניים, ונמצא שמקבל מעל חלקו, והווי חלוקה שאינה הוגנת. ( מכיוון שהוא יכול ללכת למקומות רחוקים יותר שם מוכרים סחורה בזול). | '''ור"ת''' (מובא בתוס' ד"ה בכור ופשוט) פירש דרבא סבר שיחלקו ביניהם את זמן השימוש, ובפשוט ופשוט החלוקה היא הוגנת, זה יום אחד וזה יום אחד, אלא שבכור ופשוט, שהבכור מקבל יומיים הרי יש בכך יותר רווח לבכור מפי שניים, ונמצא שמקבל מעל חלקו, והווי חלוקה שאינה הוגנת. ( מכיוון שהוא יכול ללכת למקומות רחוקים יותר שם מוכרים סחורה בזול). ויוצא לפי שיטת ר"ת, שאף רבא סבר דחלוקת הזמנים הווי חלוקה הוגנת, אלא דווקא בבכור ופשוט יוצא שאין חלוקה שווה, ולפיכך דווקא בכה"ג צריך לעשות גו"א. ולפי"ז ר' נחמן סבר שאע"פכ הווי דין חלוקה לזמנים יותר טובה מאשר דין גוא"א.(וזה למרות שלכאורה החלוקה איננה הוגנת,<small>וזה משום שלשיטתו הוגן יותר לקבל את גוף הדבר מאשר הפקעת הגוף</small>) | ||
'''ורבינו יונה והרשב"א''' פירשו, שבפשוט ופשוט משכירים את העבד, וחולקים בשכר, ולפי"ז הקשה דווקא מבכור, מכיוון שבכור צריך לקבל פי שניים, אך כל זה הווי רק במוחזק אך לא בראוי (היינו, בכור מקבל שניים ממה שמונח לפנינו אך לא ממה שעשוי להיות). ונמצא א"כ שהבכור לא יקבל בכה"ג שניים מכיוון דהווי ראוי, וא"כ נמצא שמפסיד את חלקו במוחזק. עונה לו ר' נחמן דהווי חלוקה לזמנים, והבכור אכן מקבל פי שניים. ולפי שיטתם, שיטת רבא היא שאין חלוקת זמנים, ולכן הקשה מבכור ופשוט דווקא, משום שמוכרחים שם לדין גו"א. | '''ורבינו יונה והרשב"א''' פירשו, שבפשוט ופשוט משכירים את העבד, וחולקים בשכר, ולפי"ז הקשה דווקא מבכור, מכיוון שבכור צריך לקבל פי שניים, אך כל זה הווי רק במוחזק אך לא בראוי (היינו, בכור מקבל שניים ממה שמונח לפנינו אך לא ממה שעשוי להיות). ונמצא א"כ שהבכור לא יקבל בכה"ג שניים מכיוון דהווי ראוי, וא"כ נמצא שמפסיד את חלקו במוחזק. עונה לו ר' נחמן דהווי חלוקה לזמנים, והבכור אכן מקבל פי שניים. ולפי שיטתם, שיטת רבא היא שאין חלוקת זמנים, ולכן הקשה מבכור ופשוט דווקא, משום שמוכרחים שם לדין גו"א. | ||
| שורה 76: | שורה 76: | ||
===מחלוקת הרי'מגש והרא"ש=== | ===מחלוקת הרי'מגש והרא"ש=== | ||
שיטת ה'''רי'מיגאש'''(כמובאת ברא"ש),('''וכן רבינו יונה''') הינה שכל דין גוא"א הוא דווקא ביורשים או במי שקיבל מתנה, אך מתי שבאו בשותפות ביחד מרצונם הרי על דעתא דהכי אתי, ובעצם לשיטתו - דין גו"א שייך רק איפה שנהיו שותפים בעל כרחם , אך כשבאו לשותפות מרצונם לא אומרים דין גו"א. | שיטת ה'''רי'מיגאש'''(כמובאת ברא"ש),('''וכן רבינו יונה''') הינה שכל דין גוא"א הוא דווקא ביורשים או במי שקיבל מתנה, אך מתי שבאו בשותפות ביחד מרצונם הרי על דעתא דהכי אתי, ובעצם לשיטתו - דין גו"א שייך רק איפה שנהיו שותפים בעל כרחם , אך כשבאו לשותפות מרצונם לא אומרים דין גו"א. ובעצם יוצא לשיטת הרי'מגש שאף אחרי פסיקת רב יהודה דאית דינא דגוא"א, עדיין סברת ר' נחמן דכופה אותו להישאר בשותפות,נשארת במצבים מסויימים. '''והר"מ''' מביא דין נוסף - שלא אומרים דינא דגוד או אגוד בשדה, כיוון שרק בדבר שמשתמשים בו בשותפות אפשר לעשות את דין גו"א,(היינו גם אחרי שהם שותפים בע"כ, רק במצבים מסויימים אפשר לדינא דגו"א) אך כשהשימוש אינו צריך להיות בשותפות, כמו בשדה שאפשר למוסרה לאריס וכדו'.. אזי בהכי לא אמרינן דין גו"א. והדין השני מבאר את מהות הדין הראשון והיינו, שרק מתי שלא נוח לאדם להשתמש בשותפות - אמרינן דין גו"א, על כן היכא דבאו על דעתא שיעשו שותפים יחדיו, הרי שלא אמרינן את דין גו"א, כיוון דמוכא מילתא דניחא להם בשותפות חבירם. (ומי שיורד לשותפות הרי זה כמי שאומר אי אפשי בתקנ"ח) | ||
'''והרא"ש''' קיבל את דינו הראשון, והיינו שמצד הדין של שותפים של בע"כ, באמת מודה שמעיקרא הרי לא הווי דין גו"א,(דמה שתקנו חכמים, לא תקנו בכה"ג שבאו על דעתא דהכי) אך סובר שאם הוצרכו לפרק השותפות מפני דוחק וכדו'.. הרי אפשר לפרק השותפות ואיכא דין גו"א. אך בשדה סבר הרא"ש דבכל מקום שייך דין גו"א והיינו אף בשדה. | '''והרא"ש''' קיבל את דינו הראשון, והיינו שמצד הדין של שותפים של בע"כ, באמת מודה שמעיקרא הרי לא הווי דין גו"א,(דמה שתקנו חכמים, לא תקנו בכה"ג שבאו על דעתא דהכי) אך סובר שאם הוצרכו לפרק השותפות מפני דוחק וכדו'.. הרי אפשר לפרק השותפות ואיכא דין גו"א. אך בשדה סבר הרא"ש דבכל מקום שייך דין גו"א והיינו אף בשדה. | ||
| שורה 85: | שורה 85: | ||
בביאור מחלוקתם, אפשר לפרש בשלושה אופנים. '''א.''' נראה שנחלקו בדעת השותפים, האם כשנשתתפו ביחד ברצונם, היה בדעתם להשתתף על מנת שלא לחלוק בדרך של דין גו"א, (הראיה - שנשתתפו בדבר שאין בו כדי חלוקה). או האם לא הווי בדעתם לוותר על דין גו"א, אלא רק אם ירצו יוכלו לחלק. | בביאור מחלוקתם, אפשר לפרש בשלושה אופנים. '''א.''' נראה שנחלקו בדעת השותפים, האם כשנשתתפו ביחד ברצונם, היה בדעתם להשתתף על מנת שלא לחלוק בדרך של דין גו"א, (הראיה - שנשתתפו בדבר שאין בו כדי חלוקה). או האם לא הווי בדעתם לוותר על דין גו"א, אלא רק אם ירצו יוכלו לחלק. | ||
'''ב.''' נחלקו, בדיני הצדק בתקנה זו, עד כמה התקנה צריכה להיות צודקת מעשית, הרי"מגש סבר שיותר צודק היכי דהווי בידם להיות ביחד שלא יהיה אפשר לפרק את השותפות. | '''ב.''' נחלקו, בדיני הצדק בתקנה זו, עד כמה התקנה צריכה להיות צודקת מעשית, הרי"מגש סבר שיותר צודק היכי דהווי בידם להיות ביחד שלא יהיה אפשר לפרק את השותפות. ואילו הרא"ש סבר שיותר צודק שיוכל לצאת מהשותפות הזאת, ופחות צודק לכוף אותו להישאר באותה שותפות.(בעצם, מחלוקת ר' נחמן , ורב יהודה, מה יותר צודק? כפייה להישאר בשותפות, או לצאת ממנה.) | ||
'''ג.''' אפשר לבאר מחלוקתם ע"פ חקירת ר' שמואל בשני דרכי הבנת דין גו"א. '''לרא"ש,''' שסובר שיכול לפרק השותפות בכל היכי שרוצה, ולא צריך בשביל זה שלא יהיה לא נוח, אלא די ברצון לפירוק השותפות, הרי שנראה שסובר שדין גו"א הרי הוא מצד אי אפשי בשותפותך,(והיינו כשיטת רש"י) והיינו הווי תקנה בפ"ע לסיום השותפות ע"י מו"מ.אמנם היכי שירדו על דעתא להיות שותפים הרי לא אמרינן גו"א, כיוון דאמרי אי אפשי בתקנ"ח. | '''ג.''' אפשר לבאר מחלוקתם ע"פ חקירת ר' שמואל בשני דרכי הבנת דין גו"א. '''לרא"ש,''' שסובר שיכול לפרק השותפות בכל היכי שרוצה, ולא צריך בשביל זה שלא יהיה לא נוח, אלא די ברצון לפירוק השותפות, הרי שנראה שסובר שדין גו"א הרי הוא מצד אי אפשי בשותפותך,(והיינו כשיטת רש"י) והיינו הווי תקנה בפ"ע לסיום השותפות ע"י מו"מ.אמנם היכי שירדו על דעתא להיות שותפים הרי לא אמרינן גו"א, כיוון דאמרי אי אפשי בתקנ"ח. | ||
| שורה 102: | שורה 102: | ||
==='''מחלוקת הרי"ף(רא"ש) ור"ח.'''=== | ==='''מחלוקת הרי"ף(רא"ש) ור"ח.'''=== | ||
ונחלקו הראשונים מה יהא הדין במצב הפוך, היינו – שהעשיר מציע דין גוד או אגוד, האם יכול לכפות העני או לא?ובביאור צדדי ההסתפקות, האם אם דין גו"א הא דין בגברא שמציע אותו, והיינו מה שאמרנו לעיל שעני אינו יכול לומר גו"א הרי זה משום שאין בידו לאיגוד, אך בעשיר שבידו יש לאגוד וגם אם יקנו הרי יש בידו לקבל את הדמים הרי כן יכול לכפות את העני בדין. | ונחלקו הראשונים מה יהא הדין במצב הפוך, היינו – שהעשיר מציע דין גוד או אגוד, האם יכול לכפות העני או לא?ובביאור צדדי ההסתפקות, האם אם דין גו"א הא דין בגברא שמציע אותו, והיינו מה שאמרנו לעיל שעני אינו יכול לומר גו"א הרי זה משום שאין בידו לאיגוד, אך בעשיר שבידו יש לאגוד וגם אם יקנו הרי יש בידו לקבל את הדמים הרי כן יכול לכפות את העני בדין. או שמא מה שהגמ' דחתה גוד איכא אגוד ליכא, הכוונה שזהו דין בעצם תקנת גו"א(בחפצא), והיינו שצריך שיהיה לשני הצדדים את אפשרויות הברירה באופן מלא, וכל עוד הווי חד שאין בידו אחד מן הצדדים, הרי אין זה תלוי כלל בתובע שבו לכאורה אין פסול בהגשת התביעה, אלא כדי להוציא לפועל את התקנה צריך שויוון ברירה בפועל בין הצדדים וכשזה אינו הרי אינו יכול לכפות. | ||
ו'''ברי"ף''' הביא '''שיטת ר"ח(כמובאת במרדכי)''' שסובר שמזה שהעני אינו יכול לכפות גין גו"א הרי כך גם בעשיר, מכיוון שצריך שיד שניהם תהיה משגת, ומכיוון שאין העני יכול לאיגוד , לא אמרינן אף בעשיר דין גו"א.והיינו שהכרח של שני הצדדים בצורה מציאותית הווי דין בחפצא של גו"א.אך '''הרי"ף''' עצמו חלק, וסבר שלא אכפת לן בהנתבע ד"הכל תלוי בתובע". | ו'''ברי"ף''' הביא '''שיטת ר"ח(כמובאת במרדכי)''' שסובר שמזה שהעני אינו יכול לכפות גין גו"א הרי כך גם בעשיר, מכיוון שצריך שיד שניהם תהיה משגת, ומכיוון שאין העני יכול לאיגוד , לא אמרינן אף בעשיר דין גו"א.והיינו שהכרח של שני הצדדים בצורה מציאותית הווי דין בחפצא של גו"א.אך '''הרי"ף''' עצמו חלק, וסבר שלא אכפת לן בהנתבע ד"הכל תלוי בתובע". | ||