הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

הוסרו 26 בתים ,  15:57, 8 באפריל 2018
שורה 32: שורה 32:
|}
|}
==== שיטת התוספות ====
==== שיטת התוספות ====
[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=19&format=pdf התוספות בדף י"ט עמוד א ד"ה דיו על גבי דיו פטור] מסביר שגם רבי יהודה סובר שצריך שינוי כלשהו על מנת שייחשב כתב. רב חסדא ורב אחא בר יעקב חלקו האם חכמים דורשים הבדל פיזי במציאות או שאפשר אפילו להסתפק בהבדל רוחני. יוצא, שלפי שיטת רב חסדא רבי יהודה סובר שצריך הבדל רוחני ולפי חכמים פיזי, ולפי רב אחא בר יעקב שניהם מסכימים שאפילו הבדל רוחני חשיב הבדל וזה נחשב כתב, ושחכמים רק חלקו במחלוקת נקודתית לעניין ספר תורה שזה פסול בגלל שזה לא עומד בסטנדרטים של "זה אלי ואנוהו". לפי הסבר זה, רבי יהודה חולק על המשנה בשבת מפני ששם זה נראה שתמיד פטור אפילו כשיש הבדל רוחני לדוגמה אם כתב גט או ספר תורה בשבת לשמה. הסבר זה לא מסתדר אליבא דרבי יהודה ולכן רב חסדא מעמיד את המשנה שם שלא כרבי יהודה. לפי רב אחא בר יעקב, הגמרא שם היא קשה, שהרי גם אליבא דחכמים הבדל רוחני אמור להיחשב ככתב. התוספות אכן נדחקים ואומרים שבשבת באמת מדובר על כתב בלי שום שינוי, ואם היה כותב גט או ספר תורה בשבת זה באמת היה נחשב כתב והיה חייב עליה. על פי הסבר זה רב אחא בר יעקב מסביר את המשנה בשבת לכו"ע.  
[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=19&format=pdf התוספות בדף י"ט עמוד א ד"ה דיו על גבי דיו פטור] מסביר שגם רבי יהודה סובר שצריך שינוי כלשהו על מנת שייחשב כתב. רב חסדא ורב אחא בר יעקב חלקו האם חכמים דורשים הבדל פיזי במציאות או שאפשר אפילו להסתפק בהבדל רוחני. יוצא, שלפי שיטת רב חסדא רבי יהודה סובר שצריך הבדל רוחני ולפי חכמים פיזי, ולפי רב אחא בר יעקב שניהם מסכימים שאפילו הבדל רוחני חשיב הבדל וזה נחשב כתב, ושחכמים רק חלקו במחלוקת נקודתית לעניין ספר תורה שזה פסול בגלל שזה לא עומד בסטנדרטים של "זה אלי ואנוהו". לפי הסבר זה, רבי יהודה חולק על המשנה בשבת מפני ששם זה נראה שתמיד פטור אפילו כשיש הבדל רוחני לדוגמה אם כתב גט או ספר תורה בשבת לשמה. הסבר זה לא מסתדר אליבא דרבי יהודה ולכן רב חסדא מעמיד את המשנה שם שלא כרבי יהודה. לפי רב אחא בר יעקב, הגמרא שם היא קשה, שהרי גם אליבא דחכמים הבדל רוחני אמור להיחשב ככתב. התוספות אכן נדחקים ואומרים שבשבת באמת מדובר על כתב בלי שום שינוי, ואם היה כותב גט או ספר תורה בשבת זה באמת היה נחשב כתב והיה חייב עליה. על פי הסבר זה רב אחא בר יעקב מסביר את המשנה בשבת לכו"ע.  
לסיכום השיטות על גדר כתב על פי התוספות הם כדלהלן:  
לסיכום השיטות על גדר כתב על פי התוספות הם כדלהלן:  
{| class="wikitable" border="1"
{| class="wikitable" border="1"
שורה 49: שורה 49:
|}
|}
===== קושית המהרש"א =====
===== קושית המהרש"א =====
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37280&st=&pgnum=9 המהרש"א] מקשה על על שיטת התוספות שלפי הסבר זה יוצא שתשובת רבי יוחנן לריש לקיש שדיו על גבי סיקרא לא מועיל עבור חתימות העדים היא אך ורק בשיטת חכמים אליבא דרב חסדא שסוברים שצריך חידוש פיזי. ושמה רבי יוחנן מסתפק האם דיו על גבי סיקרא זה מספיק חידוש פיזי על מנת שזה ייחשב כתב או לא. השאלה שם שבה הסתפק רבי יוחנן היא האם רק שחור על גבי לבן נחשב חידוש פיזי או שגם דיו על גבי סיקרא שזה פחות חידוש פיזי, האם גם שם סוברים חכמים שזה נחשב חידוש.  
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37280&st=&pgnum=9 המהרש"א] מקשה על על שיטת התוספות שלפי הסבר זה יוצא שתשובת רבי יוחנן לריש לקיש שדיו על גבי סיקרא לא מועיל עבור חתימות העדים היא אך ורק בשיטת חכמים אליבא דרב חסדא שסוברים שצריך חידוש פיזי. ושמה רבי יוחנן מסתפק האם דיו על גבי סיקרא זה מספיק חידוש פיזי על מנת שזה ייחשב כתב או לא. השאלה שם שבה הסתפק רבי יוחנן היא האם רק שחור על גבי לבן נחשב חידוש פיזי או שגם דיו על גבי סיקרא שזה פחות חידוש פיזי, האם גם שם סוברים חכמים שזה נחשב חידוש.  


[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44753&st=&pgnum=169 המהר"ם שיף] מקשה על כך שהרי התוספות ניסו להעמיד את הגמרא בדף י"ט אליבא דכולי עלמא, ועכשיו על פי הסבר המהרש"א שזה רק כחכמים אליבא דרב חסדא, זה לא עונה על קושית התוספות. המהר"ם שיף והתורת גיטין מתרץ שיש להבחין בין כתיבה לחתימה. זאת מפני שכשכותבים כתב על גבי הכתב הכתב העיקרי הוא התחתון. כשאדם עובר עליו עוד פעם עם קולמוס על מנת לקדשו הוא בסה"כ מתקן את הכתב התחתון שכבר קיים ומחיל בו "לשמה". בעצם נוצר מצב שהדיו העליון איננו משמעותי והוא רק מתחלחל לתוך הכתב התחתון. כתוצאה מתהליך זו, הכתב העליון לא נחשב כתב בפני עצמו. לכן, כשהעדים עוברים עם קולמוס על גבי כתב תחתון הם אינם באמת כותבים אלא רק מתקנים כתב שכבר קיים, שאז אדם שאיננו בר עדות (כקטן או שהוא מינה דווקא את העדים כעדים ולא מישהו אחר), כותב את הכתב התחתון. לכן, יוצא שהעדים אינם חותמים בכלל וממילא החתימות פסולות שדרוש שהעדים יהיו אלה שיחתמו בפועל.   
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44753&st=&pgnum=169 המהר"ם שיף] מקשה על כך שהרי התוספות ניסו להעמיד את הגמרא בדף י"ט אליבא דכולי עלמא, ועכשיו על פי הסבר המהרש"א שזה רק כחכמים אליבא דרב חסדא, זה לא עונה על קושית התוספות. המהר"ם שיף והתורת גיטין מתרץ שיש להבחין בין כתיבה לחתימה. זאת מפני שכשכותבים כתב על גבי הכתב הכתב העיקרי הוא התחתון. כשאדם עובר עליו עוד פעם עם קולמוס על מנת לקדשו הוא בסה"כ מתקן את הכתב התחתון שכבר קיים ומחיל בו "לשמה". בעצם נוצר מצב שהדיו העליון איננו משמעותי והוא רק מתחלחל לתוך הכתב התחתון. כתוצאה מתהליך זו, הכתב העליון לא נחשב כתב בפני עצמו. לכן, כשהעדים עוברים עם קולמוס על גבי כתב תחתון הם אינם באמת כותבים אלא רק מתקנים כתב שכבר קיים, שאז אדם שאיננו בר עדות (כקטן או שהוא מינה דווקא את העדים כעדים ולא מישהו אחר), כותב את הכתב התחתון. לכן, יוצא שהעדים אינם חותמים בכלל וממילא החתימות פסולות שדרוש שהעדים יהיו אלה שיחתמו בפועל.   


הרב ליכטנשטיין<ref>בשיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין על מסכת גיטין עמ' 95-96</ref> מקשה על שיטת המהר"ם שיף, שלפי שיטתו לא ברור מדוע רב חסדא היה צריך להעמיד את המשנה בשבת רק אליבא דחכמים ולא כרבי יהודה, הרי אם זה רק מתקן את הכתב התחתון מדוע הוא חייב אפילו לשיטת רבי יהודה? הרי הוא לא כתב בסופו של דבר. הרא"ל מתרץ את קושייתו ואומר שבשבת רבי יהודה באמת גם מחייב משום מתקן כתב, ומכליל גם את זה במלאכת כתיבה.  
הרב ליכטנשטיין<ref>בשיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין על מסכת גיטין עמ' 95-96</ref> מקשה על שיטת המהר"ם שיף, שלפי שיטתו לא ברור מדוע רב חסדא היה צריך להעמיד את המשנה בשבת רק אליבא דחכמים ולא כרבי יהודה, הרי אם זה רק מתקן את הכתב התחתון מדוע הוא חייב אפילו לשיטת רבי יהודה? הרי הוא לא כתב בסופו של דבר. הרא"ל מתרץ את קושייתו ואומר שבשבת רבי יהודה באמת גם מחייב משום מתקן כתב, ומכליל גם את זה במלאכת כתיבה.  
שורה 61: שורה 61:
==== שיטת הרמב"ם ====
==== שיטת הרמב"ם ====
====== הסתירה ברמב"ם ======
====== הסתירה ברמב"ם ======
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11791&st=&pgnum=262 במשנה תורה בהלכות שבת פרק יא הלכה טז] כתוב שהכותב בשבת בדיו על גבי סיקרא חייב משום שניים, אחת משום מוחק ואחת משום כותב. לעומת זאת, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19402&st=&pgnum=141 בהלכות גירושין פרק ג הלכה ד], כותב הרמב"ם שכל העברת קולמוס כדי לתקן אותה לשמה אין זה גט. לכאורה, יש סתירה בין המקורות, שהרי בשבת נראה שבדיו על גבי סיקרא נחשב הכתב השני לכתב, ואילו במקור השני לגבי גט מסתימת דברי הרמב"ם נראה מסתימת הרמב"ם שלא חילק בין דיו על גבי דיו לבין דיו על גבי סיקרא ששניהם פסולים ואינם נחשבים כתב. בנוסף, כותב הרמב"ם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19402&st=&pgnum=131 בהלכות גירושין פרק א הלכה כג] לגבי עדים אנאלפביתים שצריכים לחתום על הגט, שלא ניתן לעשות זאת באמצעות דיו על גבי סיקרא אלא רק דיו על גבי רוק שזה דבר שלא מתקיים. כלומר, גם מפה נראה שהרמב"ם הכריע שדיו על גבי סיקרא לא נחשב לכתב בפני עצמו. בנוסף, לכאורה פסיקת הרמב"ם בשבת סותרת הגמרא בשבת קד ע"ב שכותבת שכתב על גבי כתב פטור, ופה הרמב"ם פסק שחייב.
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11791&st=&pgnum=262 במשנה תורה בהלכות שבת פרק יא הלכה טז] כתוב שהכותב בשבת בדיו על גבי סיקרא חייב משום שניים, אחת משום מוחק ואחת משום כותב. לעומת זאת, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19402&st=&pgnum=141 בהלכות גירושין פרק ג הלכה ד], כותב הרמב"ם שכל העברת קולמוס כדי לתקן אותה לשמה אין זה גט. לכאורה, יש סתירה בין המקורות, שהרי בשבת נראה שבדיו על גבי סיקרא נחשב הכתב השני לכתב, ואילו במקור השני לגבי גט מסתימת דברי הרמב"ם נראה מסתימת הרמב"ם שלא חילק בין דיו על גבי דיו לבין דיו על גבי סיקרא ששניהם פסולים ואינם נחשבים כתב. בנוסף, כותב הרמב"ם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19402&st=&pgnum=131 בהלכות גירושין פרק א הלכה כג] לגבי עדים אנאלפביתים שצריכים לחתום על הגט, שלא ניתן לעשות זאת באמצעות דיו על גבי סיקרא אלא רק דיו על גבי רוק שזה דבר שלא מתקיים. כלומר, גם מפה נראה שהרמב"ם הכריע שדיו על גבי סיקרא לא נחשב לכתב בפני עצמו. בנוסף, לכאורה פסיקת הרמב"ם בשבת סותרת הגמרא בשבת קד ע"ב שכותבת שכתב על גבי כתב פטור, ופה הרמב"ם פסק שחייב.


====== הסברים של שיטת הרמב"ם ======
====== הסברים של שיטת הרמב"ם ======
שורה 145: שורה 145:


=====שיטת הר"ן=====
=====שיטת הר"ן=====
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46671&st=&pgnum=163 הר"ן על הרי"ף במסכת שבת פרק י"ב "ד"ה גרסי' בגמרא הגיה"] לעומת זאת סובר שגם הפיכת הח' לשתי ז'ים נחשב לחק תוכות, כי בסופו של דבר הוא עדיין לא יצר אותם באופן ישיר. הר"ן מיישב את הסתירה שבגט יש צורך בכתיבה ממש – מעשה כתיבה ממש, ולכן אם חק תוכות, אמנם נוצר אות אך זה לא נחשב שהוא כתב אותה. בשבת לעומת זאת, התורה אסרה דווקא "מלאכת מחשבת", כלומר, המעשה ותהליך היצירה לא משנה אלא רק התוצאה הסופית. לא צריך מעשה כתיבה אלא רק אם נוצר מציאות של כתב המלאכה נעשתה וחייב עליה. כלומר, לפי הר"ן אין הבחנה בין ח' לשאר מקרים של חק תוכות והכל פסול לגט אך חייב עליהם בשבת. הבנה זו מנוגדת להבנת הרב שכטר בסוגית כתב על גבי כתב לעיל שאמר הפוך, שבשבת המעשה היא הדבר החשוב לעומת גיטין שהתוצאה היא העיקר.  
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46671&st=&pgnum=163 הר"ן על הרי"ף במסכת שבת פרק י"ב "ד"ה גרסי' בגמרא הגיה"] לעומת זאת סובר שגם הפיכת הח' לשתי ז'ים נחשב לחק תוכות, כי בסופו של דבר הוא עדיין לא יצר אותם באופן ישיר. הר"ן מיישב את הסתירה שבגט יש צורך בכתיבה ממש – מעשה כתיבה ממש, ולכן אם חק תוכות, אמנם נוצר אות אך זה לא נחשב שהוא כתב אותה. בשבת לעומת זאת, התורה אסרה דווקא "מלאכת מחשבת", כלומר, המעשה ותהליך היצירה לא משנה אלא רק התוצאה הסופית. לא צריך מעשה כתיבה אלא רק אם נוצר מציאות של כתב המלאכה נעשתה וחייב עליה. כלומר, לפי הר"ן אין הבחנה בין ח' לשאר מקרים של חק תוכות והכל פסול לגט אך חייב עליהם בשבת. הבנה זו מנוגדת להבנת הרב שכטר בסוגית כתב על גבי כתב לעיל שאמר הפוך, שבשבת המעשה היא הדבר החשוב לעומת גיטין שהתוצאה היא העיקר.  


ניתן להסביר את הר"ן על פי מה שכתוב בשו"ת ברוך השם לעניין כתב על גבי כתב המביא הסבר אחר לביטוי של "מלאכת מחשבת אסרה התורה". הוא מסביר שבשבת, אין אנו עוסקים מה נחשב לכתב ומה לא באופן פורמלי, אלא רק מה נחשב למלאכה, מה אנשים עשויים לעשות כמלאכה. יוצא אם כן, שחק תוכות נחשב לדבר שאנשים עושים כמלאכה ולכן זה נחשב מלאכת מחשבת למרות שזה לא מוגדר באופן פורמלי ככתב. לעניין גיטין לעומת זאת יש צורך בכתב ממש, ולכן חק תוכות פוסל בגט.
ניתן להסביר את הר"ן על פי מה שכתוב בשו"ת ברוך השם לעניין כתב על גבי כתב המביא הסבר אחר לביטוי של "מלאכת מחשבת אסרה התורה". הוא מסביר שבשבת, אין אנו עוסקים מה נחשב לכתב ומה לא באופן פורמלי, אלא רק מה נחשב למלאכה, מה אנשים עשויים לעשות כמלאכה. יוצא אם כן, שחק תוכות נחשב לדבר שאנשים עושים כמלאכה ולכן זה נחשב מלאכת מחשבת למרות שזה לא מוגדר באופן פורמלי ככתב. לעניין גיטין לעומת זאת יש צורך בכתב ממש, ולכן חק תוכות פוסל בגט.
שורה 164: שורה 164:
הראי"ה קוק בדעת כהן סימן קס"א כותב שרבינו חננאל מסביר את הגמרא בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי שחייב שם שהבעיה בכך שהם נחשבים קטנים ביחס למרחק אך הם נחשבים לקרובים ואסופים כי הם על אותו משטח. לעומת זאת על שתי דפי פנקס מפני שהם על שתי משטחים שונים זה לא נחשב למקובץ יחד. כלומר, רבינו חננאל סובר שמה שמגדיר את המעשה ככתיבה היא האיסוף של האותיות יחד. אך קשה על כך שהרי אמרנו שבגיטין רבינו חננאל סובר שזה לא נחשב לכתב בבית יוסף. על מנת ליישב את רבינו חננאל יש לומר שהוא סובר שיש לחלק בין גיטין לבין שבת. בגיטין יש צורך בשבת של "מלאכת מחשבת" – של התוצאה. כלומר, יש צורך מהעברת מסר, ואם קרב את האותיות ממילא העביר את המסר. לעומת זאת, בגיטין יש דרישה שזה ייעשה כמעשה כתיבה כי כתוב "וכתב", וממילא זה לא נחשב מעשה כתיבה, אלא רק העברת מידע.  
הראי"ה קוק בדעת כהן סימן קס"א כותב שרבינו חננאל מסביר את הגמרא בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי שחייב שם שהבעיה בכך שהם נחשבים קטנים ביחס למרחק אך הם נחשבים לקרובים ואסופים כי הם על אותו משטח. לעומת זאת על שתי דפי פנקס מפני שהם על שתי משטחים שונים זה לא נחשב למקובץ יחד. כלומר, רבינו חננאל סובר שמה שמגדיר את המעשה ככתיבה היא האיסוף של האותיות יחד. אך קשה על כך שהרי אמרנו שבגיטין רבינו חננאל סובר שזה לא נחשב לכתב בבית יוסף. על מנת ליישב את רבינו חננאל יש לומר שהוא סובר שיש לחלק בין גיטין לבין שבת. בגיטין יש צורך בשבת של "מלאכת מחשבת" – של התוצאה. כלומר, יש צורך מהעברת מסר, ואם קרב את האותיות ממילא העביר את המסר. לעומת זאת, בגיטין יש דרישה שזה ייעשה כמעשה כתיבה כי כתוב "וכתב", וממילא זה לא נחשב מעשה כתיבה, אלא רק העברת מידע.  


נראה לומר שגם הריטב"א סובר כשיטת רבינו חננאל, שכן גם ההוא נדרש לעשות את החילוק הזה בין שבת לבין גיטין וכמו כן גם הוא הכיר בכך שבשבת גם חק תוכות נחשב לכתב וכל הצורך היא להעביר מסר, שתהיה תוצאה כתב כמו שכתוב לעיל.  
נראה לומר שגם הר"ן סובר כשיטת רבינו חננאל, שכן גם ההוא נדרש לעשות את החילוק הזה בין שבת לבין גיטין וכמו כן גם הוא הכיר בכך שבשבת גם חק תוכות נחשב לכתב וכל הצורך היא להעביר מסר, שתהיה תוצאה כתב כמו שכתוב לעיל.  


הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שהסבר זה קשה כי הגמרא שם מדמה את הגיטין לציץ, ושם נראה שרק צריך מציאות של כתב, ולאו דווקא שיהיה מעשה של כתיבה, שהרי כתוב לגבי ציץ "מכתב פיתוחי חותם", שמשמעותו כתב ולא בהכרח מעשה כתיבה.  
הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שהסבר זה קשה כי הגמרא שם מדמה את הגיטין לציץ, ושם נראה שרק צריך מציאות של כתב, ולאו דווקא שיהיה מעשה של כתיבה, שהרי כתוב לגבי ציץ "מכתב פיתוחי חותם", שמשמעותו כתב ולא בהכרח מעשה כתיבה.  
שורה 177: שורה 177:


====סיכום השיטות====
====סיכום השיטות====
כלומר, יוצא שהראי"ה קוק הנשמת אדם והגרי"ד סולוביצ'יק המסבירים את רש"י והרמב"ם והבית שמואל סוברים שחק תוכות לא נחשב לכתב בכלל אלא שבשבת אין צורך בכתב ע"פ ההגדרה של כתב אלא כל דבר שעשו במשכן שזה כולל בין השאר גם חק תוכות. רבינו חננאל והריטב"א והתוספת שבת והחתם סופר כפי שהסביר את רש"י סוברים שזה כן נחשב לכתב אלא שזה לא נחשב למעשה כתיבה, ושבשבת יש רק צורך בהעברת מסר, וזאת כוונת הביטוי "מלאכת מחשבת אסרה התורה" בקונטקסט הזה לעומת גט שצריך ממש מעשה כתיבה כי כתוב "וכתב". ולפי המגן אברהם כפי שהסביר אותו מחצית השקל הוא מסתפק בשאלה זו.
כלומר, יוצא שהראי"ה קוק הנשמת אדם והגרי"ד סולוביצ'יק המסבירים את רש"י והרמב"ם והבית שמואל סוברים שחק תוכות לא נחשב לכתב בכלל אלא שבשבת אין צורך בכתב ע"פ ההגדרה של כתב אלא כל דבר שעשו במשכן שזה כולל בין השאר גם חק תוכות. רבינו חננאל, הר"ן, התוספת שבת והחתם סופר כפי שהסביר את רש"י סוברים שזה כן נחשב לכתב אלא שזה לא נחשב למעשה כתיבה, ושבשבת יש רק צורך בהעברת מסר, וזאת כוונת הביטוי "מלאכת מחשבת אסרה התורה" בקונטקסט הזה לעומת גט שצריך ממש מעשה כתיבה כי כתוב "וכתב". ולפי המגן אברהם כפי שהסביר אותו מחצית השקל הוא מסתפק בשאלה זו.
יש להוסיף שרבינו חננאל למד את הפסול בגיטין מזה שכתוב "וכתב". כלומר, זה דין מיוחד שיש בגיטין שדורשים שתהיה גם כתיבה. לעומת זאת הריטב"א הבין שזה דין מיוחד בשבת שלא צריך כתיבה מזה שכתוב ש"מלאכת מחשבת אסרה התורה", אך במקרים אחרים באמת כן יצטרכו לכאורה שזה יהיה כתיבה. התוספת שבת סובר כמו הרשב"א שלא מחלק בין שבת לבין גיטין כלל.
יש להוסיף שרבינו חננאל למד את הפסול בגיטין מזה שכתוב "וכתב". כלומר, זה דין מיוחד שיש בגיטין שדורשים שתהיה גם כתיבה. לעומת זאת הר"ן הבין שזה דין מיוחד בשבת שלא צריך כתיבה מזה שכתוב ש"מלאכת מחשבת אסרה התורה", אך במקרים אחרים באמת כן יצטרכו לכאורה שזה יהיה כתיבה. התוספת שבת סובר כמו הרשב"א שלא מחלק בין שבת לבין גיטין כלל.




147

עריכות