הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

בגמרא בגיטין כ עמוד א כתוב שאסור לחקוק תוכות בכתיבת גט, כלומר, לחרוט מסביב לצורת האותיות כך שתישאר צורת האות בצורה בולטת, שהיא נעשית מאליה. לעומת זאת, אם חק ירכות, שחורט את גוף האותיות עצמן ולא את הסביבה, זה נחשב לכתיבה וזה כשר. רש"י מסביר שהבעיה היא משום שהאותיות נוצרו מאליהם.

בגמרא בשבת דף קד ע"ב כתוב שאם כתב את האות ח' ומחק את הגג שלה כך שנוצרו שני ז'ים חייב מפני שנעשו שתי אותיות ז'ים למרות שהוא לא כתב אותם בצורה ישירה ועל שתי אותיות חייבים בשבת.  

הרשב"א ראה מקום לחלק בין המקרים בכך שבמקרה שכתוב בשבת זה כמו שנשפך קצת דיו בצד של האות והוא מתקן אותה, אך הוא לא יוצר אותה מכלום. לעומת זאת, בגיטין שכתוב שאסור לעשות חק תוכות, מדובר במקרה שהוא יוצר את האות מכלום. בפשטות, הרשב"א הבין שבאמת אין הבדל בין גיטין לשבת ושבשניהם אם מתקן את האות זה נחשב לכתיבה ואם חק תוכות באופן מלא זה לא נחשב.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46671&st=&pgnum=163 הר"ן על הרי"ף במסכת שבת פרק י"ב "ד"ה גרסי' בגמרא הגיה"] לעומת זאת סובר שגם הפיכת הח' לשתי ז'ים נחשב לחק תוכות, כי בסופו של דבר הוא עדיין לא יצר אותם באופן ישיר. הר"ן מיישב את הסתירה שבגט יש צורך בכתיבה ממש – מעשה כתיבה ממש, ולכן אם חק תוכות, אמנם נוצר אות אך זה לא נחשב שהוא כתב אותה. בשבת לעומת זאת, התורה אסרה דווקא "מלאכת מחשבת", כלומר, המעשה ותהליך היצירה לא משנה אלא רק התוצאה הסופית. לא צריך מעשה כתיבה אלא רק אם נוצר מציאות של כתב המלאכה נעשתה וחייב עליה. כלומר, לפי הר"ן אין הבחנה בין ח' לשאר מקרים של חק תוכות והכל פסול לגט אך חייב עליהם בשבת. הבנה זו מנוגדת להבנת הרב שכטר בסוגית כתב על גבי כתב לעיל שאמר הפוך, שבשבת המעשה היא הדבר החשוב לעומת גיטין שהתוצאה היא העיקר.  

ניתן להסביר את הר"ן על פי מה שכתוב בשו"ת ברוך השם לעניין כתב על גבי כתב המביא הסבר אחר לביטוי של "מלאכת מחשבת אסרה התורה". הוא מסביר שבשבת, אין אנו עוסקים מה נחשב לכתב ומה לא באופן פורמלי, אלא רק מה נחשב למלאכה, מה אנשים עשויים לעשות כמלאכה. יוצא אם כן, שחק תוכות נחשב לדבר שאנשים עושים כמלאכה ולכן זה נחשב מלאכת מחשבת למרות שזה לא מוגדר באופן פורמלי ככתב. לעניין גיטין לעומת זאת יש צורך בכתב ממש, ולכן חק תוכות פוסל בגט.

מדברי רש"י לעיל משמע שבכיפה ואנדוכתרי אין הבעיה משום חק תוכות אלא רק משום שהיא איננה קבועה ועלולה ליפול. המגן אברהם הסיק מפה שאותיות כסף שתוחבים מהצדדים על בגד כמו פרוכת זה נחשב לכתב ושיש אולי מקום לאסור את זה בשבת. מחצית השקל בשם התוספת שבת שהמגן אברהם רק דיבר במקרה שזה מחובר גם מהאמצע ולכן זה אסור אך אם מחובר רק מהצדדים אז זה לא נחשב כתב. כלומר, התוספת שבת מבין שיש מקום לדמות את גיטין לשבת, ושעצם קירוב האותיות נחשב כותב. מחצית השקל לעומתו מחלק בין שבת לגיטין. בשבת לשיטתו אפילו אם זה מחובר רק מהצדדים זה עדיין מספיק כי נוצר משהו "ומלאכת מחשבת אסרה התורה". לעומת זאת, בגיטין צריך שיהיה ספר כריתות, ועל מנת שזה ייחשב ספר צריך שזה יהיה לא יהיה אותיות פורחות באוויר, כלומר צריך שזה יהיה קבוע. לפי מחצית בשקל הסתפקות המגן אברהם היא האם יש בעיה הרבה יותר מהותית שלא יצר את האותיות ואם כן אולי זה נחשב חק תוכות, או שמא זה שקירב אותם יחד והרכיב את המילים זה נחשב כתב. השולחן ערוך כותב בשם הטור שאפילו אם רקם או ארג בתוך בגד זה לא נחשב כתב. כמו כן, הוא כתב בבית יוסף שכן הסכימו רבינו ירוחם, בעל העיטור, הערוך ורבינו חננאל סוברים כך גם כן. לעומת זאת, בשיטת רש"י הוא ראה מקום להסתפק בכך.  

הראי"ה קוק כותב בדעת כהן סימן קס"א שלפי שיטת רש"י יוצא שהגדרת כתב היא לא בקיבוץ האותיות יחד אלא יצירת האותיות ממש. הוא מוכיח זאת ממה שכתב רש"י בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי חייב ורש"י מפרש שהסיבה היא בגלל שזה כתיבה ורק מחוסר קריבה. משמע, שהקריבה היא בעיה נפרדת מהכתיבה. לפי זה יוצא שקריבת אותיות כסף לא נחשב לכתיבה לשיטתו, וכן פירש הרמב"ם בהלכות שבת פי"א הי"ב. הראי"ה הסביר שרש"י באמת סובר שכתבו על ריקמה או אנדוכתרי איננו כתב כמו חק תוכות אלא שהוא בא לחדש שיש גם בעיה בכך שזה לא קבוע.  

הנשמת אדם לא הסתפק בהסתפקות המגן אברהם כפי שמחצית השקל הציג את זה אלא הכריע שבאמת אותיות כסף נחשבים כמו חק תוכות ולא נקראים כתב כי זה רק קירוב אותיות. הוא מסביר את הרמב"ם כמו שהרב שכטר בשם הגרי"ד כתב לעיל בסוגית כתב על גבי כתב שבשבת מה שחשוב היא דווקא המעשה, שיהיה מעשה של כתיבה, וזה כן נעשה בקירוב אותיות, אך לא נוצר כתב כי כדי שיווצר כתב צריך ליצור את האותיות עצמן.  

הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק גם כן מסביר לפי רש"י והרמב"ם, שזה אפילו לא נחשב כתב.  הוכחה לגבריו מביא מזה שרש"י מסביר שאת הציץ דוחפים מצד אחד כדי שיהיה בולט בצד השני. רבינו תם מקשה על זה שזה לא נחשב מעשה כתיבה, ולכן מסיק שהם משכו את זה החוצה עם מלקחיים. לפי ההסבר הנ"ל שלרש"י הבעיה היא רק שיהיה כתב, וחק תוכות זה לא כתב כי כתב זה שינוי בגוף האות, ולא שיישאר סטטי ורק שסביבתה תשתנה. לכן רש"י מסביר שיש צורך רק לדחוף מאחורה למרות שזה לא נחשב מעשה כתיבה. כלומר, רש"י והרמב"ם סוברים שרק צריך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה כלל. אותו הדבר נכון לגבי גט – יש צורך רק צורך שהגט יהיה כתוב בכתב, ואין צורך במעשה כתיבה. על פי זה מובן מדוע הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר את הרמב"ם בסוגית כתב על גבי כתב בסתירה בין שבת לבין גיטין עם הפסוק "מלאכת מחשבת אסרה התורה" ולא מהפסוק "וכתב" כי הוא סובר שגם "וכתב" זה רק צורך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה וזה כן מתקיים.

החתם סופר לעומת זאת דייק שרש"י סובר שזה לא נחשב חק תוכות, מזה שהברייתא חילקה את זה לשתי קטגוריות נפרדות, ומשמע מכך שאלו שתי בעיות נפרדות.  

הראי"ה קוק בדעת כהן סימן קס"א כותב שרבינו חננאל מסביר את הגמרא בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי שחייב שם שהבעיה בכך שהם נחשבים קטנים ביחס למרחק אך הם נחשבים לקרובים ואסופים כי הם על אותו משטח. לעומת זאת על שתי דפי פנקס מפני שהם על שתי משטחים שונים זה לא נחשב למקובץ יחד. כלומר, רבינו חננאל סובר שמה שמגדיר את המעשה ככתיבה היא האיסוף של האותיות יחד. אך קשה על כך שהרי אמרנו שבגיטין רבינו חננאל סובר שזה לא נחשב לכתב בבית יוסף. על מנת ליישב את רבינו חננאל יש לומר שהוא סובר שיש לחלק בין גיטין לבין שבת. בגיטין יש צורך בשבת של "מלאכת מחשבת" – של התוצאה. כלומר, יש צורך מהעברת מסר, ואם קרב את האותיות ממילא העביר את המסר. לעומת זאת, בגיטין יש דרישה שזה ייעשה כמעשה כתיבה כי כתוב "וכתב", וממילא זה לא נחשב מעשה כתיבה, אלא רק העברת מידע.  

נראה לומר שגם הר"ן סובר כשיטת רבינו חננאל, שכן גם ההוא נדרש לעשות את החילוק הזה בין שבת לבין גיטין וכמו כן גם הוא הכיר בכך שבשבת גם חק תוכות נחשב לכתב וכל הצורך היא להעביר מסר, שתהיה תוצאה כתב כמו שכתוב לעיל.  

 

הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שהסבר זה קשה כי הגמרא שם מדמה את הגיטין לציץ, ושם נראה שרק צריך מציאות של כתב, ולאו דווקא שיהיה מעשה של כתיבה, שהרי כתוב לגבי ציץ "מכתב פיתוחי חותם", שמשמעותו כתב ולא בהכרח מעשה כתיבה.  

הבית שמואל כותב גם כן שבשבת זה נחשב כתב בשונה משאר מקומות. ההסבר הוא שבשבת לומדים את המלאכה ממה שעשו במשכן, ובמשכן הם סימנו את הקרשים גם בצורה של חק תוכות לכן לעניין שבת זה נחשב לכתב בשונה משאר מקומות. האבני נזר הוסיף עוד טעם להסביר מדוע על חק תוכות חייב בשבת. הסיבה היא שאמנם היא לא נחשבת לכתב ממש, וגם אם נניח שלא עשו את הפעולה הזאת ממש בבניית המשכן, עדיין יש לומר שהיא נחשבת לתולדה של כותב כי היא מאוד דומה למלאכת כותב.

כלומר, יוצא שהראי"ה קוק הנשמת אדם והגרי"ד סולוביצ'יק המסבירים את רש"י והרמב"ם והבית שמואל סוברים שחק תוכות לא נחשב לכתב בכלל אלא שבשבת אין צורך בכתב ע"פ ההגדרה של כתב אלא כל דבר שעשו במשכן שזה כולל בין השאר גם חק תוכות. רבינו חננאל, הר"ן, התוספת שבת והחתם סופר כפי שהסביר את רש"י סוברים שזה כן נחשב לכתב אלא שזה לא נחשב למעשה כתיבה, ושבשבת יש רק צורך בהעברת מסר, וזאת כוונת הביטוי "מלאכת מחשבת אסרה התורה" בקונטקסט הזה לעומת גט שצריך ממש מעשה כתיבה כי כתוב "וכתב". ולפי המגן אברהם כפי שהסביר אותו מחצית השקל הוא מסתפק בשאלה זו.

יש להוסיף שרבינו חננאל למד את הפסול בגיטין מזה שכתוב "וכתב". כלומר, זה דין מיוחד שיש בגיטין שדורשים שתהיה גם כתיבה. לעומת זאת הר"ן הבין שזה דין מיוחד בשבת שלא צריך כתיבה מזה שכתוב ש"מלאכת מחשבת אסרה התורה", אך במקרים אחרים באמת כן יצטרכו לכאורה שזה יהיה כתיבה. התוספת שבת סובר כמו הרשב"א שלא מחלק בין שבת לבין גיטין כלל.

הגמרא בגיטין דף כ עמוד א כתוב שעשאו על כיפה ואנדוכתרי, זה פסול. רש"י מסביר שהבעיה היא שזה לא מחובר טוב. המגן אברהם מסיק מכך שאין בעיה בזה מצד עצמו ושזה נחשב לכתיבה אלא כל הבעיה היא שזה לא מחובר טוב. הט"ז לעומת זאת חולק וסובר שאין זה כתב ובכל זאת אסור [[מחיקת השם|למחוק]] את זה. התורת גיטין מסיק מדברי הט"ז שבאמת חלה הקדושה בלי קשר לשאלה האם זה כתב או לא.  

כמו כן, הנשמת אדם כותב שגם בלי שזה ייחשב לכתב באמת אסור להיכנס עם כתב של שם ה' מאותיות מכסף לבית הכסא (ונראה לומר שגם יהיה אסור [[מחיקת השם|למחוק]]) כי סוף סוף נראה שמבזה את שם ה'.

הבית יוסף כותב שהבשי"ן עם הארבע ראשים על התפילין הדגש היא החריצים השקועים בין הראשים כך שיוצא שי"ן שקועה פנימה בצד אחד ובצד השני יש שי"ן בולטת. השי"ן השקועה היא כנגד לוחות הברית שהיו שקועים פנימה. הצד הבולט זה כנגד ספר התורה שהוא בולט החוצה. אך הסבר זה הוא לכאורה קשה, הרי לפי זה זה חק תוכות. הב"ח מסביר שלא באמת צריך שהכתב יהיה כתב אשורי שהרי גם החריצים אינם מחוברים זה לזה, אז לא נוצר באמת שי"ן.הב"ח מסביר שכמו שלא צריך שהדל"ת שנעשה בקשר יהיה באמת כמו דל"ת בכתיבה אשורית כך גם בשי"ן החרוט פנימה.

הרב קאהן בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שכן צריך שתהיה כאות ממש, שלא כמו הבית מאיר שאמר שזה לא נחשב אות בכלל בחק תוכות. הוא מסביר שבחק תוכות חסר במעשה הכתיבה, לכן בגט שצריך מעשה כתיבה דווקא זה פסול, לעומת תפילין שלא נדרש זאת. אל הוא מעיר שדווקא רש"י דורש גם מעשה כתיבה בתפילין שכותב רש"י שם שקומט ג' קמטים כמין שי"ן, כלומר נדרש לעשות פעולה על הירכות של האות.  

בנוסף ניתן בכלל לדחות את ההנחה שזה צריך להיות תחת גדר כתב. הנחה זו איננה בהכרח מובנת מאליה כפי שראינו בב"ח לעיל וכן רעק"א משווה זאת לדברים אחרים כמו שופר. הדמיה זו מורה שהוא לא רואה כתב רגיל.  

שאלה זו תלויה, כמובן, בחלקה במחלוקת רש"י ותוספות ביחס למעמד האותיות שבקשרים. לדעת רש"י מצטרפת השי"ן עם קשר הדל"ת שבתפילין של ראש ועם קשר היו"ד שבשל יד לשם ש-די, ואם כן ודאי יש לה דין כתב, ואילו לדעת תוספות, שקשרי הדל"ת והיו"ד אינם הלכה למשה מסיני, יש מקום להסתפק אם השי"ן שבתפילין של ראש נחשבת באמת לכתב. ומדברי הגמרא בשבת כח ע"ב שדין "למען תהיה תורת ה' בפיך" מתייחס לשי"ן משמע שפיר שיש לשי"ן דין כתב ודין תורת ה'.