הבדלים בין גרסאות בדף "בישול בחמה ובאור ובתולדותיהם בשבת"

== ביאור הפטור בחמה עצמה ==

רש"י(דף לט א ) ור"ן(יח. מהרי"ף) כתבו שאין "דרך בישול" בכך.

ומס' קושיות התקשו בדבריו: (עי' אג"ט אופה סקמ"ד) אם הכוונה רק לשינוי אם  כן למה מותר לכתחילה? וכן- חמי טבריא שבגמרא דף לט א שלרבנן פטור ולרבי יוסי חייב דהוי תולדות האור ודוחק לומר שרבנן החשיבו תולדות האור, שלרבי יוסי  חייב, כשינוי מדרך בנ"א. וכן- בפסחים מא א פסח שבישלו בחמי טבריא אמרה הגמרא שכשם שבשבת פטור- לרבנן- כך גם לענין פסח אין זה בישול. ואם הנק' שבשבת יש שינוי מדרך המלאכה אם כן מה ההשוואה לפסח?

יש לבאר עפ"י הרב קוק (אגרות ראי"ה חלק א' עמ' קפג בתשובתו לרצ"פ פרנק עיין אגרות לרא"יה אגרת מ' ) שאין הכוונה לשינוי מקרי ופרטי שהאדם עושה, אלא שתורה ציוותה ציווייה על הדרך הנורמלית והרגילה. (אם כן יש לדון במקרוגל וכדומה שיש לומר שכיום זה הדרך אך לאידך גיסא יש לומר שהתורה דיברה ביחס למציאות הטבעית ולא ביחס לפלאי הטכנולוגיה. עיין כעין זה לשו"ת דבר חברון או"ח סימן  

אג"ט(אופה סקמ"ד, יעוין עוד בפתיחה לספרו סק"ג)כתב שיש שינוי במושא הפעולה-שאש גורמת לשבח עצים בפת מה שכמובן לא שייך בחמה. ולכן מותר גם מדרבנן. וצ"ל לגבי פסח שאין חמה בגדר "בישול".(ע"ע למערכי לב עמ' תסט-תעב)

בקרי"ס למבי"ט(שבת פרק ט) כתב שבמשכן בישלו באש ממש ולכן בחמה פטור דלא היה במשכן. וקשה הקושיות הנ"ל(עיין  לשו"ת אבני נזר שצורף בסוף האג"ט בסימן קצא,ו ולשו"ת נודע דיהודה תנינא יו"ד סימן מג)

וביאר אגרו"מ(או"ח חלק ג' סימן נב ושכן יש לפרש גם ברש"י)בב' דרכים. א. שעיקר הנק' שלא היה במשכן חמה, ואהני מה שאין רגילות בנ"א לבשל לכך שלא יהא תולדה. כלומר שלא מדובר בשינוי מקרי  ודרך ב' שמעיקרא אין להבדיל בין תולדות חמה ואור אלא שתולדות האור נכנס לחיוב מפני שאוצר בקרבו את ה"אש" המקורית.

אמנם לכאורה עדיין קשה מהגמרא בפסחים הנ"ל.(ויעוין עוד באגרו"מ או"ח ח"ד סימן צח ד"ה והנה בירושלמי שנראה ביאור אחר בפטור חמה- משום שזה רק "חימום" ולא השבחת הדבר כבבישול)   

בנועם שבת (סימן  יא  )האריך להוכיח שבבישול בחמה יש הבדל בתוצאה מאשר בבישול באש  

1.מנחות כא. דם שבישלו באש יצא מאיסור דם משא"כ דם שהתבשל בחמה

ולפענ"ד י"ל שאין זה מפני שינוי מציאותי אלא שכל מקום שהגדירה תורה "בישול" הרי זה עפ"י גדרי תורה האוטונומיים.

במאירי(לח א) וכעין זה כתב בתוס' רי"ד (לח ב) "שהחמה אין בה תורת בישול" ולפענ"ד ביאורו שהחמה היא יסוד טבעי ואינה יצירה כ"אש". וכמ"ש בשו"ת הלכות קטנות(סימן  )וכדמות ראיה לכך -שהנה נחלקו רבנן ורבי יוסי (בגמרא לט א) בחמי טבריא, שלרבנן הוי תולדות חמה ,ורבי יוסי ס"ל שהוי תולדות האור משום שחולפים על פתח הגיהנום. ובדעת רבנן-או שחום המים נוצר ע"י גופרית וכיוצ"ב, כן פירש רמב"ם (פיהמ"ש מסכת נגעים פרק ט א) כלומר ע"י דבר טבעי. וגם אם מודים לרבי יוסי שמתחממים  מהגיהנום המונח בזה שזהו "אור בידי שמים" (לשון תוס' חולין דף ח א ד"ה בחמי טבריא) כלומר שזהו חלק ממערכת  הטבעית ולא יצירה(וכעין זה מצאתי ביחוסי תנאים ואמוראים בקובץ שיטות קמאי בשבת לח ב ד"ה גרסינן בפסחים)וכן עולה מאו"ש שבת פרק ט הלכה ב.

החילוק בין בישול למבעיר שבישול עניינו פעולת האש ומבעיר -יצירת האש. [יבמות לג ב זר שהקטיר איברים בשבת ע"ג מזבח הרי זה מבעיר – וכתבו ריטב"א ורשב"א שם שאין בזה מבשל – ונראה משום שאין כאן פעולה בחפץ אלא כילויו. אמנם בירושלמי(פרק ב הלכה ה) שלרבי יוסי הוי מבשל ויל"פ משום שגם בהקטרת האיברים- האש היא רק אמצעי לפעולת הנפעלת באיברים. ונחה קושיית אג"ט אופה סק"ט יא. ע"ע בשבות יצחק פרק ה סעיף ה.  ויש שתלו זאת בשאלה מהי ההתפעלות הנדרשת בחפץ על מנת לחייב עיין אג"ט הנ"ל ובעמודי ירושלים בירושלמי הנ"ל נשמת אדם כלל ב סק"ב] אך שמא יש ללמוד בדברי מאירי הנ"ל שיש צד משותף בין בישול למבעיר- שמ"מ בעינן "אש" עפ"י גדרי אש של מבעיר, ולכן אף יווצר "חום" אך לא ע"י דבר שמוגדר "אש" , כגון ע"י אמצעים כימיים- לא יהא בזה חיוב דאו' (ועיין עוד למערכי לב עמ' תסח שחקר האם "אש" במלאכת מבשל זה רק דבר טכני אך אין צריך גדרי "אש" או ש"אש" זה חלק מהותי ממבשל)  

נפ"מ - אם החפץ מתפעל על ידי חום פחות מיס"ב כגון דונג שנמס בחום פחות מיס"ב שדעת פמ"ג(אשל אברהם סי' שיח סקל"ז)ושביתת השבת(מבשל לא)שיש בזה חיוב דאו' (ששמו הדגש על החפץ המתפעל) אך הגרשז"א(שש"כ פרק א' הערה קעג ועי"ש בביאור פמ"ג) כתב שאם אין יס"ב בגורם המבשל פטור וכן נראה דעת הביאור הלכה(סימן שיח סע ה' ד"ה והא) הרי ששמו הדגש על הגורם המבשל וכל פחות מיס"ב אינו "אש"(עיין עוד מערכי לב עמ' תנח שעמד בנקודה זו)

והנה בגמרא (דף מ ב) דעת רשב"ג שבשמן הפשרו זהו בישולו, כלומר שאע"ג שלא מגיע ליס"ב חייב. ולכאו' לפי זה בשמן לרשב"ג גם אין צריך שמקור החום יהא יס"ב(ומה שלא קי"ל כרשב"ג זה מפני שאף בשמן לא אמרינן שהפשרו זהו בישולו) ולדעת הגרשז"א צ"ל שמ"מ בעינן יס"ב בגורם המבשל.  

ובב"י (שיח,יד) הביא דברי הרא"ש(    ) שכוונת הגמ' בדברה על יס"ב היינו בחפץ. לפענ"ד ביאורו שאם אין יס"ב בחפץ הרי זה "סימן" לכך ש"בדרך כלל"  לא התהווה בחפץ השינוי הנדרש, וממילא שבאופן זה צריך כמובן גם יס"ב בגורם המבשל, ואף שמדעת רבינו ירוחם שהביא ב"י שם שמא יש ללמוד לא כך- כתב אגרו"מ (ח"ד סימן עד לו) להשוות ביניהם. ע"ע מ"ב (סימן רנג סקס"ז- סקס"ח) ושבט הלוי (חלק י סימן קיז א).  

יש להבין ההבדל ביניהם ,שהרי בשניהם הגורם המבשל – לדוגמא מתכת שהתחממה- זהה? מדברי אגרו"מ(הנ"ל) עולה שפטור דתולדות חמה נסבב מפטור חמה כעין שלא גדול כח הבן מכח האב . וכעיז' בשי' אג"ט שסו"ס אין שבח "עצים". ומדברי חי' הר"ן (לט א ד"ה מי סברת) נראה קצת שיש הבדל מציאותי שתולדות האור אוצרת החום בקרבה באופן מיטבי יותר. היינו שפטור דתולדות חמה הינו עצמאי ולא נסבב מפטור החמה עצמה.

סיבה וגדר בגזירת תולדות חמה-ובענין דוד שמש:

סוגיית הגמרא: בגמרא(לט א) ביארה הטעם שרבי יוסי מודה שאסור להטמין הביצה בחול: רבה-שמא יטמין ברמץ. רב יוסף-מפני שמזיז עפר ממקומו. הקשתה הגמ' על רב יוסף מדברי רשב"ג- שאסור לגלגל ביצה על סיד רותח אך על גג רותח- מותר ואמאי והא מזיז עפר? ותירצה שסתם גג אין בו עפר.   

הנה רי"ף הביא כל הסוגיא הנ"ל, אע"ג שהלכה כרבנן, ולכאו' לרבנן בחול אסור בלא"ה משום שזה תולדות חמה? וביאר רשב"א(לט א ד"ה רבה) שהרי"ף הביא כן רק לצורך ביאור המשנה. וא"כ לרבנן אסור להטמין בחול משום תולדות חמה וכ"כ רשב"א(לט א ד"ה רשב"ג) ורמב"ן(לט א ד"ה רשב"ג)וריטב"א(לט א ד"ה מיתיבי)וחי' הר"ן(לט א ד"ה מגלגלין) ודב' רשב"א הובאו ברעק"א(שיח ג) והוסיף רשב"א להוכיח כן מהירוש'(פ"ג ג דף כג:) דאיתא שם שרבנן פליגי על רשב"ג(מיהו שאר ראשונים לא הביאו ירוש' זה ואף רמב"ן שמרבה להביא מהירוש' לא הביאו, ויעוין להלן בדב' מהרש"ל) ושמענו מדבריהם- שלא רק כשלא ידוע איך התחמם המקור חום חששו חכמים שיבואו לטעות ולחמם ע"י תולדות אור, אלא גם שידוע שהתחמם ע"י חמה- אסור. ויש לבאר- או מצד שכך הוא גדר הגזירה או שסו"ס יראו אנשים שהחפץ מתפעל ע"י מקור חום ויבואו לחמם גם בתולדות האור, כלו' שעיקר נק' הטעות זה מחמת השתנות החפץ. ולפי זה צ"ל שבחמה עצמה שהיא וודאי חימום שלא ע"י מקור חום שעל הארץ, לא יבואו לטעות(ובזה מובן למה גזרו על חמי טבריא, לרבנן, משום תולדות חמה) אמנם מסתמות מאירי נראה קצת שטעמי רבה ור"י הם להלכה.

   

מהרש"ל(שו"ת סימן סא)כתב שבחול לכו"ע אין איסורו מצד תולדות חמה(כיון שברור שלא התחמם ע"י אש) ולכן מח' רבה ורב יוסף היא להלכה. הוכוחותיו:

א.הסוגיא מאריכה לדון בדבריהם ולמצוא נפ"מ ביניהם

ג.בירוש'(כג: והוא אותו ירוש' שהביא רשב"א הוכחה להיפך)רבנן דתמן סוברים שתולדות חמה אסור ורבנן דהכא סוברים שתולדות חמה  מותר, והק' הגמ' על רבנן דהכא מכך שאסור להטמין בחול, ותירצה שאסור מטעם אחר-של עשיית חריץ. והק' מהרש"ל אמאי לא הק' הגמ' מהרישא- שאסור להפקיע בסודרים? לכן כתב שהפקעה בסודרים אסור לכו"ע מטעם תולדות חמה, ורבנן דהכא ורבנן דתמן נחלקו בגג רותח, שברור שלא התחמם באור, ולכן הק' הגמ' דווקא מחול- שגם בזה ברור שלא התחמם באור, ואה"נ שאסור רק מטעם חריץ. ולפי זה בגג רותח באמת מותר לשיטת רבנן דהכא, וזוהי גם דעת רשב"ג בבבלי(לט א) ולכן מה שאמר הירוש' שרבנן דתמן חולקים על רשב"ג, אך רבנן דהכא סוברים כמותו ולכן כך הלכה שבגג רותח מותר.

במנורה הטהורה(שיח סק"ה)השיג על הוכחות מהרש"ל, חוץ מההוכחה מהירוש' ששיבחה-"שדברי פי חכם חן ושפתיים יושק וכמעט שהלכה כדבריו בראיה אחרונה שהביא" אך לבסוף כתב  לבאר את הירוש' באופן אחר(שרבנן דהכא ורבנן דתמן נחלקו במח' רבה ור"י) וסיים שצ"ע לדינא.

שיטת ביניים בסיבה וגדר הגזירה-שחול הוי תולדות חמה אבל גג רותח מותר. וביאור ההבדל- שחול הוא דבר ניטל ולכן יש לחוש שמא יבואו להתיר ולבשל בחול ועפר שנתחמם ע"י האור, משא"כ גג שהוא לא נייד. ולבסוף הביא למהרש"ל והסיק לדינא כמוהו(בגג רותח)

להלכה- במג"א(שיח סק"י) אסר גם גג רותח, וכ"כ כה"ח(שיח מ) וערוה"ש(שיח יז) ומ"ב(שיח כ) וכ"כ שעיקר להחמיר בילקו"י(עמ' קס') וע"ע פנ"י(לט א רש"י ד"ה אטו)

הנה מים וכד' המונחים בכוס בשמש וודאי הוי חמה עצמה אף שהכוס עצמה מסייעת מעט. ולגבי דוד שמש דנו האחרונים אם יש לדמותו לכוס וא"כ הוי חמה עצמה(שולחן שלמה סקי"ג) או כיון דהוי כלי מיוחד המחמם הוי כתולדות חמה.  

עוד דנו- אף אם הדוד עצמו הוי "חמה", הרי המים שבתוכו וודאי הם תולדות חמה. יסודי ישורון (ח"א עמ' 139) ילקו"י(עמ' קנט' הע' כד')

רי"ף(יח. מדפיו) רא"ש(פ"ג ה) רמב"ם(שבת ט ג) וטוש"ע (שיח ג) פסקו שתולדות אור חייב, חמה עצמה מותר , ותולדות חמה אסור מדרבנן.  

ודבר פלא נמצא בכה"ח(שיח מו) בשם שו"ת הלכות קטנות(סימן (ולשון הלכות קטנות בשלמותה הובאה בציץ אליעזר חלק א סימן כ פרק א אות טו עי"ש)- שאש ממש הנוצרת ע"י ריכוז קרני השמש באמצעות זכוכית מגדלת וכיוצ"ב הרי זה תולדות חמה ופטור. ושמא ביאורו כיון  שאם היה מחמם ע"י ריכוז קרני השמש פטור ה"נ אש ממש שסו"ס זוהי אש שנוצרה ע"י תולדות חמה ולא יהא גדול כח הבן מכח האב וצ"ע. ובילקוט יוסף(עמ' קנו-קנז' ןעמ קנט) כתב שהעיקר דהוי אש ממש אך לא דחה דברי הלק"ט בסכינא חריפא. מיהו עיין לעין יצחק(ח"א עמ' תקמא') שכתב שאין לסמוך על שו"ת הלק"ט כיוון שהמחבר- הוא מהר"י חגיז- כתב הדברים רק לחדד התלמידים עי"ש

מה הדין בדברים שאינם לא תולדות חמה ולא תולדות אור?

א. לדעת אגרו"מ (הנ"ל) כל מכשיר שהדרך והרגילות לבשל בו הוי דאו' וכ"כ בשמו באורח"ש (ח"א עמ' ג') ושש"כ(המהדורה החדשה פרק א סע' ד' הע' יב')ועיין שו"ת אז נדברו(ח"א סי' לד')שפקפק בעיקרון האגרו"מ –שלפי זה אם יהיה הדרך לבשל בחמה יהא בכך חיוב דאו'?